לפניי תביעה במסגרתה עותרים התובעים כי בית המשפט יורה לנתבע לפסוק להם פיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש בשל ביטול הסכם למתן שירותי מוזיקה בחתונתם. התובעים טענו בכתב התביעה כי התרשמו מכישוריו של הנתבע במסגרת אירוע משפחתי והחליטו לשכור את שירותיו לערב חתונתם. לטענתם, עת ביקשו לקבוע את מועד החתונה, יצרו קשר עם הנתבע מהאולם כדי לוודא שאכן התאריך פנוי להזמנת שירותיו. התובעים נפגשו עם הנתבע ביום 3.5.2011 ובתום הפגישה התקשרו בהסכם לפיו התחייב הנתבע להנחות ולהגיש מוזיקה ביום 15.9.2011, ערב חתונתם, בהתאם לכך העבירו לנתבע מקדמה בסך של 1,000 ₪ על חשבון הסכום הכולל לתשלום בסך של 7,500 ₪. לטענת התובעים, ביום 23.5.2011, הודיע להם הנתבע כי אין באפשרותו ליתן שירותיו במועד שנקבע. חרף ניסיונותם של התובעים להניא את הנתבע מהחלטתו, הוא לא שעה לבקשתם. מנגד, טען הנתבע כי כאשר התובע יצר עימו קשר, הוא הפנה אותו אל עוזרו האישי מר רועי אברהם. נטען כי בשל טעות אנוש מר אברהם תיאם את מתן שירותי המוזיקה ביום אשר הנתבע התעתד לעבוד במקום אחר. לטענת הנתבע, מספר ימים לאחר קביעת התאריך התקשר לתובע והודיע על דבר הטעות ואף הציע לו לקיים את האירוע באחד המועדים הסמוכים, אך התובע מיאן לעשות כן. עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו על ידי הצדדים לתיק בית-המשפט, שמעתי את טענות הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם בפניי בדיון שנערך ביום 16.7.2012. לאחר ושקלתי את הדברים אלו מול אלו - אני מוצאת להורות על דחיית התביעה. מעיון בהסכם שצורף לכתב התביעה עולה כי אין סעיף המתייחס לדמי ביטול או פיצוי מוסכם בשל ביטול ההתקשרות מטעם הנתבע. ההסכם נחתם ביום 3.5.2011, משמע למעלה מארבעה חודשים עובר למועד החתונה. מועד הביטול אשר שנוי במחלוקת, מספר ימים לאחר ההתקשרות לשיטת הנתבע לעומת 20 ימים לשיטת התובעים, אף הוא כארבעה חודשים עובר לחתונה. בעניין זה הנתבע הבהיר כי החזיר לתובעים את הפקדון בסמיכות לנתינתו וניתן ללמוד זאת מכך שלא הספיק להפקידו בבנק. ממילא מצאתי כי לא נגרם לתובעים נזק של ממש בגין הביטול, כאמור מדובר בתקופה לא מבוטלת לפני מועד החתונה, לא כל שכן למציאת תקליטן חלופי, כפי שעשו. בדיון שהתקיים בפניי הדגיש התובע הדגיש את רצונו לשכירת שירותיו של הנתבע ותיאר מפח נפש בעקבות הביטול. עם זאת, משהוצעו לתובעים תאריכים חלופיים לקיום האירוע, לא נכונו לשנות את התאריך שכן נטען כי התקשרו עם גורמים נוספים בקשר למועד המקורי. שוכנעתי כי ביטול ההסכם נבע מטעות של עוזרו של הנתבע, כפי שהעיד מר אברהם כדלקמן: "ברגע שעלינו על הבעיה שוחחתי עם התובע לגבי הביטול וזה היה כמה ימים לאחר שנגרם החוזה. וגם נפגשתי איתו להחזיר לו את השיק. אני התנצלתי בפניו ואמרתי לו שזאת טעות שלי ולא של יגאל". אכן, התרשמתי כי התובעים נחלו אכזבה עם ביטול ההסכם, אולם סכום הפיצוי שנתבע ותיאור עוגמת הנפש אינם מתיישבים עם העובדה שהתובעים סירבו לשנות את המועד, אף שלשיטתם מלכתחילה ביקשו לקבוע את מועד האירוע על פי יומנו של הנתבע. עוד יש לציין, כי במהלך הדיון הנתבע התנצל על טעות האנוש מספר פעמים שאירעה בשל שגגה בקביעתו בהיותו תפוס. בשים לב למועד ביטול ההסכם, כארבעה חודשים עובר לחתונה ולאור העובדה כי התובעים שכרו ללא קושי שירותיו של תקליטן אחר, מצאתי כי לא נגרם לתובעים נזק. אין זה המקרה לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני לטעמי בודאי לא הפיצוי המופרז לחלוטין לו עתרו התובעים. פיצוי בגין עוגמת הנפש כפוף מעצם טיבו לשיקול דעתו של בית המשפט ולא בנקל יטה בית המשפט להורות על פסיקתו. אשר על כן, דין התביעה להידחות. בנסיבות המקרה כל צד יישא בהוצאותיו. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)