במסגרת התובענה שלפניי ביקשו התובעים להשיב לידיהם כספים ששילמו לנתבעת בעבור שולחן אותו לבסוף לא קיבלו לידיהם. התובעים טוענים כי עומדת להם הזכות לבטל את ההסכם שנערך עם הנתבעת לרכישת השולחן, וזאת מפאת העובדה שהנתבעת הפרה את התחייבויותיה פעם אחר פעם, כאשר לא עמדה במועד האספקה וכאשר התחמקה בטענות כאלו ואחרות מביצוע התחייבותה. הנתבעת מתנגדת לביטול העסקה ובהתאמה אף מתנגדת להשבת הכספים, שכן לשיטתה מדובר במוצר שיוצר במיוחד עבור התובעים ובהתאם להזמנתם המיוחדת, ועל כן אין עומדת להם הזכות לבטל את העסקה על אף העובדה שביקשו לבטלה טרם אספקת השולחן לידיהם. אין חולק כי התובעים הזמינו שולחן בהזמנה מיוחדת מאת הנתבעת המתמחה ביצור שולחנות זכוכית, וכי ההזמנה בוצעה ב- 11.8.13 כאשר שני התובעים נוכחים במעמד זה, וכאשר סך של 1,000 ₪ שולם כמקדמה על חשבון התמורה. אין גם חולק שסך של 14,000 ₪ נוספים שולם ע"י התובעים להשלמת התמורה, בתחילת חודש אוקטובר 2013. הצדדים אינם חלוקים בנוגע לכך שהוסכם כי מועד האספקה יחול כ- 30 ימים לאחר ביצוע ההזמנה, כאשר בעניין זה טוענת הנתבעת כי בטופס הזמנת העבודה צוין מפורשות כי מדובר ב- 30 ימי עבודה, ואילו התובעים טוענים כי סוכם על אספקה בתוך 30 ימים ולא צוין כי מדובר בימי עבודה, כעולה מאישור ההזמנה שצורף על ידם לכתב התביעה. הצדדים אינם חלוקים בנוגע לכך שמועד האספקה הראשון אשר תואם חל בין הימים 7-9.10.13 וכי במועד זה לא בוצעה האספקה, וזו נדחתה ליום 29.10.13 בטענה שבמהלך העמסת השולחן על רכב ההובלה, נפל השולחן ואחת מדפנות רגלו נשברה והיה צורך בביצוע תיקונים. לשיטת התובעים, מועד האספקה נדחה ל- 29.10.13, ובאותו מועד התקבלה שיחה במסגרתה נטען כי השולחן נשבר שוב וכי יש צורך בדחיית מועד האספקה במספר ימים נוספים. במצב דברים זה טוענים התובעים, ולאחר שהמתינו כחודשיים ימים לאספקת השולחן, הודיעו כי אינם מעוניינים באספקתו וכי הנתבעת איננה נדרשת לתקנו פעם נוספת, שכן אין בכוונתם לקבלו. לשיטתם, לאחר מספר שעות ולקראת שעות הערב, התקבל טלפון נוסף מאת הנתבעת, במסגרתו הודע כי השולחן יהיה מוכן כבר למחרת בבוקר. התובעים טענו כי בשלב זה איבדו אמון בנתבעת ועל כן סירבו לקבל את השולחן למחרת בבוקר, ועמדו על ביטול ההסכם. הנתבעת טענה כי ביום 29.10.13 שוחח נציגה בשם דודי, בשעות הבוקר, עם התובע 1, ומסר כי יתכן שיהיה עיכוב באספקה עד ליום למחרת בשל העובדה שהדבק עדיין לא התייבש. לשיטתה, כיוון שבשלב זה החל התובע 1 להתלהם ומסר כי אם לא יסופק השולחן עוד באותו יום הוא יבטל את ההזמנה, פעלה הנתבעת בהנחיית מנהלה לפעול לקידום סיום ההדבקה עוד באותו היום, תוך שאנשי היצור עבדו עד לשעות הערב המאוחרות על מנת לעמוד בדרישות התובע. עפ"י גרסת הנתבעת בכתב התביעה, עוד באותו ערב שוחח דודי פעם נוספת עם התובע, על מנת לתאם אספקה להמשכו של הערב, אך התובע מסר כי הוא מצוי בחתונה וכל הנסיונות לתאם עמו אספקה לרבות בשעה מאוחרת יותר נדחו ע"י התובע. במהלך הדיון שנערך לפניי חזר התובע על גרסתו וכך גם התובעת. התובע טען כי סירב בתוקף לקבל את השולחן לידיו למרות התחייבות הנתבעת בערבו של יום 29.10.13, כיוון שאיבד כל אמון בנתבעת, וגם בשים לב לכך שמדובר בשולחן שנשבר כבר פעמיים. התובע מסביר שמצא את הסבריה של הנתבעת קלושים, שבא לקראתה פעמים רבות בכל הנוגע לדחיית מועד האספקה, ולא מצא הדקה לבוא לקראתה פעם נוספת, ולמעשה ניכר כי עמד על ביטול ההסכם בשל אכזבתו מהתנהלות הנתבעת. התובעים הבהירו כי לא קנו שולחן חדש נכון לאותו מועד, ולמעשה אף לא קנו שולחן אחר עד עצם היום הזה, על אף העובדה שנכנסו להתגורר בבית חדש והם נאלצים לארח תוך שימוש בשולחנות מתקפלים המובלים על ידם מעת לעת ועפ"י הצורך. נציג הנתבעת, מר עופר שבירו, נחקר אף הוא, ובחקירתו טען כי מועד האספקה נדחה ליום 8.10.13, לאור בקשת התובעים בעניין. עוד טען כי אין ממש בטענות של התובע, לפיהן נאמר לו כי השולחן נשבר בפעם השניה, ולטענתו העיכוב היה צפוי מפאת העובדה שהדופן החדשה של הרגל, אשר נועדה להחליף את הדופן השבורה, טרם הודבקה כנדרש על גבי רגל השולחן. מר שבירו ניסה להסביר מדוע תואם מועד נוסף לאספקה רק ביום 29.10.13, ולשיטתו 15 ימי עבודה כפי שקיימים במקרה דנן בין המועד הראשון למועד הנדחה, זהו משך הזמן הנדרש לצורך יצור דופן אחת של רגל השולחן במקום הדופן שנשברה. בנוסף, טען מר שבירו כי כבר עובר למועד האספקה עפ"י טופס ההזמנה, 2.10.13, ביקרה בבית המלאכה של הנתבעת האדריכלית המועסקת ע"י התובעים, וראתה במו עיניה את השולחן המוזמן כשהוא גמור ומוכן, ואף הביעה את שביעות רצונה. מר דוד אברג'יל (להלן: "דודי") אשר הובא כעד מטעם הנתבעת, נחקר אף הוא. מחקירתו עלה כי כלל לא שוחח למיטב זכרונו עם התובע ביום 29.10.13 בשעות הבוקר, כי שוחח עמו יומיים קודם לכן כדי לתאם אספקת המוצר לבית התובע וסוכם לשיטתו באותה שיחה כי השולחן יסופק עד לשעה 24:00 ביום 29.10.13, כי ביום 29.10.13 שוחח בשעה 17:00 לערך עם האדריכלית, טרם ששוחח שיחה ראשונה לאותו יום עם התובע, ובשיחה עם האדריכלית ביקש להזמין אותה לבוא לבית המלאכה של הנתבעת כדי לראות כיצד נראה השולחן שהוזמן, וכי רק לאחר שיחה זו שוחח עם התובע וביקש לדחות את מועד האספקה עד למחרת בבוקר לצורך השלמת הדבקת הדופן לרגל השולחן, ואולם כיוון שהתובע אמר שהוא לא מוכן לקבל את השולחן אם לא יומצא לו עוד באותו יום, פעל ביחד עם מר שבירו להשלמת העבודות, על מנת לבצע את האספקה עוד באותו יום, וכך לשיטתו סיימו את העבודה עד לשעה 22:30, אך התובע סירב לקבל את השולחן מטעמים שאינם ברורים. כאשר נשאל דודי מדוע מלכתחילה לא סופק השולחן ביום 8.10.13 השיב שהמועד נדחה כיוון שהיה מדובר בתקופת חגים. למעשה, מעדותו של דודי בנוגע לנסיבות, נדמה כאילו מעולם לא נשברה רגל השולחן והשולחן היה מצוי בשלבי הכנה גם ביום 27.10.13, יום ראשון בשבוע שבו אמור היה השולחן להיות מסופק לידי התובעים. יצוין כי לשיטת התובעים עובדת האדריכלית בשיתוף פעולה עם הנתבעת לצורך הפניית לקוחות, ובין השתיים מערכת יחסים עסקית. הנתבעת אשר טענה כאמור כי עמדה בקשר עם האדריכלית בכל הנוגע לענייננו, ואשר טענה (מפיו של מר שבירו) כי האדריכלית אף היתה בבית המלאכה כדי לבדוק את השולחן מבעוד מועד, לא נתנה כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא הוזמנה האדריכלית מטעמה להעיד כאן היום, והיא מוחזקת על כן כמי שפועלת לחובתה החזקה לפיה לו הזמינה את האדריכלית היתה עדותה של האחרונה עומדת בסתירה לטענותיה של הנתבעת. לאחר ששמעתי את כל העדויות ולאור הסתירות המהותיות בין גרסת נציג הנתבעת לבין גרסתו של דודי, אני קובעת כי הנתבעת לא סיימה הכנת השולחן ולא הציגה את השולחן המוגמר לאדריכלית מטעם התובעים, עובר ליום 29.10.13. בהתאמה נדמה כי יש ממש בטענות התובעים, לפיהם הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה לייצר ולספק את השולחן במועד, ולמעשה הציגה בפניהם מצגים שונים ומשונים על מנת למשוך את הזמן ולהימנע מעמידה בהתחייבויותיה. אכן תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) אינן מאפשרות ביטולה של עסקה ע"י הצרכן הרוכש, במקרה שבו מדובר בטובין שיוצרו במיוחד עבור הצרכן עפ"י מידות או דרישות מיוחדות. יחד עם זאת, תקנות אלה נועדו לטפל במקרים שבהם מבקש צרכן לחזור בו מעסקה שנערכה על ידו, ללא כל הצדקה של ממש. לא כך המקרה כאשר מדובר בביטולה של עסקה שצד לה הפר את התחייבויותיו על-פיה, ע"י הצד הנפגע מאותה הפרה. במקרה שלפנינו נחה דעתי כי הנתבעת הפרה באופן מפורש את התחייבויותיה החוזיות כלפי התובעים, לאחר שאלו השלימו את כל התחייבויותיהם עפ"י ההסכם, וכי מדובר בהפרה יסודית המצדיקה ביטול העסקה. יובהר כי שוכנעתי שהתובעים נאותו לבוא לקראת הנתבעת בעבר, ולאפשר לה לתקן את ההפרה בדרך של אספקת המוצר במועד מאוחר מזה שנקבע מלכתחילה, ובוודאי מאוחר למועד האחרון עפ"י טופס ההזמנה, ואף על פי כן לא השכילה הנתבעת לעמוד באורכה שניתנה לה לתיקון ההפרה. העובדה שהנתבעת פנתה אל התובעים בנסיון לספק לכאורה את השולחן בלילה שבין ה- 29.10.13 ל- 30.10.13, אין בה כדי ללמד כי אמנם היתה מתקנת את ההפרה לו ניתנה לה הזדמנות, ומכל מקום נעשתה לאחר שחל משבר אמון של ממש בין הצדדים, ולאחר שהבהירה כי לא תוכל לעמוד בהתחייבותה לספק במועד המוארך את המוצר. במצב דברים זה אני סבורה כי עמידת התובעים על זכותם לבטל את העסקה נוכח הפרתה, איננה מהווה עמידה חסרת תום לב על זכותם, והיא סבירה והגיונית בנסיבות העניין. מכל האמור אני רואה לנכון לקבל את התביעה ולהורות על ביצוע העסקה ועל השבה הדדית, כך שהנתבעת תשיב לידי התובעים את הסכום ששילמו על חשבון רכישת השולחן, אשר נותר בידיה. בנוסף, אני רואה לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים לתובעים בגין הפרת ההסכם בסך של 1,000 ₪, ובסה"כ אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 16,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה, 7.11.13, ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות ההליכים כאן בסך כולל של 650 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל. לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים. אספקהביטול עסקה (הגנת הצרכן)