תביעה כספית בסכום של 1,400 ₪. 1. במהלך שנת 2012 התקשר מעסיק התובעת, חברת "לכל - סיעוד ורווחה בע"מ" (להלן: "המעסיק") עם הנתבעת בהסכם לביצוע סוף שבוע זוגי לעובדיו במלון באילת בין התאריכים 15-17 בנובמבר 2012 (להלן: "ההתקשרות"). 2. התובעת נרשמה אצל מעסיקה והזמינה נופש עבורה ועבור בן זוגה, כאשר את התשלום בסך של 1,400 ₪ גבה המעסיק, דרך תלוש השכר שלה. 3. לטענת התובעת, בתאריך 11.11.12 חשה ברע והודיעה על כך למעסיק. ערב היציאה לנופש, בתאריך 14.11.12, התדרדר מצבה והיא הודיעה למעסיק כי לא תצטרף, וכך גם בן זוגה. (אישור מחלה לפיו איננה מסוגלת לעבוד 5 ימים [14.11.12-18.11.12] שהוצא רק ביום 22.11.12 צורף כנספח לכתב התביעה). 4. לטענת התובעת, היא פנתה לנתבעת על מנת לקבל החזר כספי, אך לא זכתה למענה. על כן, עותרת התובעת לחיוב הנתבעת להשיב לה את הסכום ששילמה בצרוף הוצאות ועוגמת נפש. 5. הנתבעת טוענת כי כל אין יריבות בינה לבין התובעת, באשר התובעת איננה צד להתקשרות החוזית. עוד טוענת הנתבעת כי המעסיק הודיע לה כי התובעת איננה יוצאת לנופש רק בבוקר היציאה לנופש, כשהנימוק לכך לא היה מחלתה של התובעת כי אם חששה מהמצב הביטחוני לאחר שיום קודם לכן החל מבצע 'עמוד ענן'. דא עקא כי התייעצות עם פיקוד העורף וגורמי בטחון הבהירה כי אין מניעה לצאת באוטובוס מבת-ים לאילת והוא אכן יצא לדרך. עוד טוענת הנתבעת כי ביטול הנופש ביום היציאה כרוך בדמי ביטול בשיעור של 100% ואף מדגישה כי בהסכם ההתקשרות שבינה לבין המעסיק חויב המעסיק להזמין מינימום של 21 חדרים על מנת לקבל את המחיר עליו הוסכם. המעסיק אכן עשה מאמץ להגיע למכסת חדרים זו (נספח 1 לכתב ההגנה) ומשמעות הדבר היתה כי במידה שהתובעת לא היתה משלמת את חלקה בנופש, העלויות בהן היה נושא המעסיק בעקבות האמור היו עולות על מחיר החדר שבוטל. לאחר שקראתי את תיק בית המשפט ושמעתי את הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. 6. תקנה 2(3) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א - 2010 קובעת כי צרכן רשאי לבטל עסקה לשירותי הארחה, נסיעה, חופש ובילוי בתוך 14 ימים מיום עשייתה ובלבד שהביטול יעשה 14 ימים (שאינם ימי מנוחה) קודם למועד תחילת השירות. במקרה שהצרכן עומד בתנאי תקנה זו, יחויב על פי תקנה 5 בדמי ביטול בשיעור של 5% ממחיר השירות או 100 ₪, הנמוך מבניהם. 7. גם אם אתעלם מכך שאין בין התובעת לנתבעת יריבות חוזית, באשר ההתקשרות היתה מול המעסיק - אין מחלוקת כי במקרה דנן התובעת הודיעה על אי הופעתה לנופש לכל הפחות רק יום אחד לפני מועד היציאה (הנתבעת טוענת כי קיבלה הודעה רק ביום היציאה עצמו). מכל מקום, בין כך ובין אם אחרת, אין התובעת עומדת בתנאים הנקובים בתקנות האמורות לביטול עסקה תוך תשלום דמי ביטול בלבד. על כן, אם מטעמיה ביטלה את השתתפותה ערב היציאה או ביום היציאה, היא איננה יכולה לבוא על כך בטרוניה לנתבעת ועליה לשאת בעלות הכרוכה בכך. 8. סוף דבר; דין התביעה להידחות. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסכום של 300 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים. רפואהביטול עסקה (הגנת הצרכן)