במסגרת התביעה שלפניי עותרת התובעת להשיב לידיה סכום ששולם על ידה על חשבון שכר הלימוד במכללה הנתבעת, וזאת לאחר שביום הראשון ללימודים החליטה שלא להשתתף בקורס, ועזבה במהלך השיעור הראשון שנערך בקורס אליו נרשמה. אין חולק כי התובעת ביקשה להירשם ללימודי צילום למתקדמים אצל הנתבעת, וכי החלה להתעניין בדבר כבר בחודש אוקטובר 2012. אין גם חולק כי התשלום נשוא התובענה בוצע על ידי התובעת, באמצעות חיוב כרטיס האשראי ביום 3/12/12 והקורס החל ביום 11/12/12. אין גם חולק כי במסגרת התעניינות התובעת בלימודים אצל הנתבעת נערכו שיחות בינה לבין יועץ לימודים מטעם הנתבעת. לשיטת התובעת הלה העביר לידיה, באמצעות המייל, מסמך שכונה על ידו כ"סילבוס של קורס צילום מתקדמים", אשר מיועד היה להיפתח בסביבות אמצע דצמבר, ועלותו כ- 1,950 ש"ח - הוא התשלום ששולם לימים על ידי התובעת. אציין כבר כאן כי רישומי הנתבעת תומכים בטענת התובעת בנוגע לכך שיועץ הלימודים עמד עמה בקשר והעביר לידיה מידע ומסמכים באמצעות המייל. לטענת התובעת, כאשר הגיעה ביום הראשון ללימודים אל המכללה הוחתמה תחילה על אמנת המכללה, בה נאמר בין היתר כי עלות הקורס לא תוחזר למי שיבקש לבטל השתתפותו בקורס לאחר תחילת הלימודים. לדבריה, מיד לאחר החתימה על האמנה האמורה החל השיעור הראשון בקורס, ואז חולקו לתלמידים רשימות סילבוס על ידי מנחה השיעור, והתברר כי אין בין הסילבוס האמור ובין הסילבוס שהומצא לידיה מבעוד מועד על ידי יועץ הלימודים ולו דבר. לשיטתה, משנוכחה כי הלימודים אינם הלימודים אותם ביקשה ללמוד החליטה לעזוב את הקורס, והמתינה להפסקה בשיעור כדי לעשות כן. לדבריה טרם לכתה שוחחה עם המרצה והתברר ממנו כי למעשה אין כל הפתעה בכך שהסילבוס הוא אחר, וכי מלבדה ומלבד תלמיד אחד נוסף, כל יתר התלמידים הם תלמידיו של המרצה, אשר הובאו על ידו לקורס, ואשר קיבלו ממנו הדרכה מראש בנוגע לתוכן הקורס, תוכן התואם את הסילבוס שחולק בשיעור. בסך הכל אם כן טוענת התובעת כי הקורס שלבסוף נפתח לא תאם את ההגדרות של הקורס שניתנו לה מבעוד מועד, וכי למעשה קיימת אי התאמה בין הקורס האמור לבין הקורס אשר שווק לה. יובהר כבר כאן כי בהתאם להוראות תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א- 2010, אין התובעת זכאית לבטל את העסקה ללא הצדקה בנסיבות המקרה, ומשהחלו הלימודים בקורס (ר' תקנה 2(3) לתקנות). יחד עם זאת, כאמור, טוענת התובעת כי הנתבעת הפרה חיוביה בהתאם להוראות חוק המכר, התשכ"ח - 1968 החלות במשתמע על העסקה דנן, וכי למעשה חלה טעות בכריתת ההסכם, אשר לו ידעה אודותיה לא היתה מתקשרת בהסכם האמור. הנתבעת התייחסה לטענות והבהירה כי מיד לאחר שעזבה התובעת את הקורס נוצר קשר בין השתיים בניסיון לפתור את הקושי והנתבעת הציעה לסייע בפתרון בדרך של פתיחת קורס אחר, אשר יתאם את האמור בסילבוס בו מחזיקה התובעת, במועדים אשר יתאמו את לוח הזמנים של התובעת, ואשר יהא בו כדי לענות על צרכיה, ואולם התובעת סירבה לכל פתרון שהוצע, לרבות פתרון לפיו יועמדו לרשותה מרצים לשיעורים פרטיים בסוגיות אותן ביקשה ללמוד על פי הסילבוס שלשיטתה נשלח לה מאת יועץ הלימודים, ועל כן אינה זכאית להחזר. בנוסף טענה הנתבעת כי למעשה החוזר שהועבר אל התובעת על ידי יועץ הלימודים אינו מהווה "סילבוס" ולא נועד אלא לצרכי שיווק. לשיטתה, הסילבוס נקבע לבסוף בשים לב להרכב התלמידים הנרשמים, יכולתם, ובקיאותם בתחום. בנוסף טענה הנתבעת כי התובעת פנתה וביקשה לברר תחילה על קורס לימודים אחר שהחל עוד קודם לכן, ואולם בשל אילוצים במקום עבודתה של התובעת והעדר תיאום עם חברים עימם ביקשה ללמוד - ביקשה להשתתף לבסוף בקורס שנפתח כאמור בחודש דצמבר. זאת ועוד, טענה הנתבעת, הקורס אשר נפתח לבסוף הוא קורס אליו נמצאה התובעת מתאימה נוכח ניסיונה הקודם, הגדרת שאיפותיה בלימודים האמורים, ובחינת צילומים קודמים ותיק עבודות שערכה על ידי המרצה - מי שמשמש אף מרכז התחום במכללה. לשיטת הנתבעת טענות התובעת בנוגע לתוכן שיחתה עם המרצה אין בהן ממש, שכן המרצה לשיטתו הבהיר לה באותה שיחה כי דווקא התחומים שבהם ביקשה לעסוק הם נושאים שעתידים היו להילמד במחצית השנייה של אותו שיעור ראשון, בו לא נכחה התובעת, וכך אף היה, אך התובעת עמדה על רצונה לעזוב את הלימודים. במהלך חקירת מנכ"ל הנתבעת מתברר כי, על אף הרישומים הנערכים על ידי כל אחד מנציגי הנתבעת לתיעוד כל שיחה שנערכת עם מי מהתלמידים לא יכול היה הלה לתת תשובה ברורה לשאלה ,האם נשלח אל התובעת סילבוס חדש תחת הסילבוס שבידיה, בנוגע לתוכן הקורס. נראה אם כן, כי בידי התובעת מצוי היה סילבוס אשר נציג הלימודים של המכללה התיימר לקבוע כי זהו הסילבוס הרלוונטי לקורס שעתיד היה להיפתח במחצית חודש דצמבר 2012, כקורס לימודי צילום למתקדמים, הוא הקורס אליו למעשה ביקשה התובעת להירשם ואשר על פי תוכנו, בקשה התובעת להתחייב בהתחייבות אשר באמנה ולשלם את התשלום אשר בגינו נמסרה ההוראה לחיוב חשבונה. עיון בסילבוס, אשר ראוי לציין כי מנכ"ל הנתבעת אינו מכחיש כי זה הופק על ידי הנתבעת ואף לא יכול היה להכחיש כי זה הסילבוס אשר צורף למייל, ת/1, אשר נשלח אל התובעת, והשוואתו לסילבוס שלכאורה נמסר לידי התובעת עם פתיחת הלימודים, מלמד כי אמנם קיים פער של ממש בין תוכנית הלימודים כפי שסברה התובעת כי היא עתידה ללמוד במועד ביצוע התשלום והחתימה על האמנה לבין תוכנית הלימודים שהועברה במסגרת הקורס, הלכה למעשה. התובעת פרטה במסגרת הפרוטוקול את השוני והפער בין שתי תוכניות הלימודים ואף אם אקבל את הסבריו של מנכ"ל הנתבעת בנוגע לכך שחלק מתוכנית הלימודים המוצעת במסגרת הסילבוס המקורי אמנם תואם את התוכנית המאוחרת, כדוגמת צילום הפרוטרט המועבר לשיטתו אך ורק במסגרת צילומי סטודיו ואף לו קבלתי את גרסתו המשתמעת לפיה, מעולם לא הובטח כי צילומי פרוטרט יצולמו מחוץ לסטודיו וכי הטענה שהעלתה התובעת לפיה הובטח לה שלא יהיו בכלל שיעורי צילום בתוך סטודיו אין בה ממש, הרי שעדין הפער בין תוכנית הלימודים המוצעת על פי הסילבוס המקורי שונה באופן מהותי מזו המוצעת במסגרת הסילבוס המאוחר. בסה"כ אם כן התרשמתי כי הקורס במתכונתו המוצעת כפי שנפתח הלכה למעשה, לא תאם את הסכמות הצדדים בנוגע לתוכנו ותכונותיו כפי שהוסכמו בין הצדדים ערב תחילת הקורס. התרשמתי כי התובעת ביקשה למעשה לבטל את החוזה בטענה כי זה אינו תואם את ההסכמות וכי לו ידעה מראש מה הוא תוכן הקורס כפי שהוא מצטייר בסילבוס המאוחר, לא היתה מתקשרת עם הנתבעת בעסקה נשוא תיק זה. יחד עם זאת, נחה דעתי כי הסילבוס כפי שכינה אותו יועץ הלימודים אשר הומצא לתובעת באמצעות המייל, איננו סילבוס מפורט ומלא, הוא איננו מכונה בכותרתו "סילבוס" ולא שוכנעתי כי הנתבעת אמנם ראתה במסמך זה משום סילבוס ממצא לקורס אשר נפתח בסופו של יום בחודש דצמבר 2012. מקבלת אני את גרסתו של מנכ"ל הנתבעת לפיה, מדובר היה במסמך שהופק לצרכי שיווק בלבד, הוא איננו מהווה תחליף לסילבוס מפורט והסילבוס הסופי נערך הלכה למעשה, כעניין שבשגרה רק בסמוך למועד פתיחת הקורס ובהתאם לצרכי התלמידים, יכולותיהם וניסיונם הקודם. בהתאמה שוכנעתי, כי אין מדובר בהטעיה מכוונת שהטעתה הנתבעת את התובעת על מנת שזו תתקשר עמה בהסכם ונחה דעתי, כי בין הצדדים נערכה תקשורת ענפה עובר לפתיחת הקורס, במסגרתה אף ביקשה התובעת לעבור מקורס לקורס, שינתה מועדים והראתה עניין אף בקורסים אחרים. הינה כי כן, לכל היותר, יכולה התובעת לטעון כי במקרה דנן נפלה טעות אצלה אשר אילולא טעות זו לא היתה מתקשרת בהסכם נשוא התיק או כי קיימת אי התאמה המזכה אותה בסעדים לפי חוק המכר. בין אם כך ובין אם אחרת, מחויבת התובעת להודיע לצד שכנגד אודות אי ההתאמה או הטעות ולאפשר לצד שכנגד לתקן את הטעות בצורה סבירה, על מנת להמשיך ולקיים את ההסכם. שוכנעתי, כי הנתבעת ביקשה לבוא לקראת התובעת לאור הטעות שהתבררה ולאור טענותיה לעניין אי התאמה והציעה הצעות מרחיקות לכת לשם קידום פתרון לסוגיה. נדמה בעיני, כי עמידתה הדווקנית של התובעת על זכות ביטול ודחיית כל הצעה לפתרון על ידה, מהווה שימוש לרעה בזכות ובחוסר תום לב. התובעת ביקשה לנמק את התנגדותה במסגרת הדיון וטענה כי סירבה לקבל שיעורים פרטיים לנוכח זכותה לקבל את החומר הנלמד בדרך של לימוד קבוצתי ולנוכח העובדה שלא נמסרו לה תאריכים מדויקים בהם יפתח קורס אחר במיוחד בשבילה, כהצעת מנכ"ל הנתבעת, מחשש שמא לא תוכל לעמוד בלימודי הקורס החליפי בשל התזמון החולף. בכל הכבוד, נדמה בעיני כי אין בנימוקים האמורים כדי להצדיק דחיית כל הצעה לפתרון הבעיה. שוכנעתי כי הנתבעת נכונה היתה להעמיד לרשות התובעת מרצים בימים ובשעות הנוחים לה, ובשים לב לכך ,שהקורס של חודש דצמבר אינו החודש הראשון אליו ביקשה התובעת להירשם, הרי שנדמה כי הטענה בדבר חלוף התזמון אינה אלא טענה בעלמא והטענה בדבר אי התאמת הזמנים יכולה היתה לבוא על פתרונה בקלות לו שיתפה התובעת פעולה עם הנתבעת להסדרת העניין. גם הטענה לעניין הזכות ללמוד בקבוצה אינה מצדיקה לטעמי דחיית ניסיונות לפתרון, מה עוד, שלכאורה, הציעה הנתבעת לנסות ולארגן קבוצה מטעמים כלכליים הקשורים בה ועל כן, ממילא מובן שההצעה ללמד אותה בשיעורים פרטיים כאלו ואחרים לא נועדה לכל השיעורים שביקשה התובעת ללמוד אלא כדי להבטיח לתובעת להרגיע את רוחה, שלכל היותר יועמד לרשותה מורה פרטי ללימוד שיעור זה או אחר אם וככל שלא ימצאו משתתפים נוספים המעוניינים באותו שיעור. ממילא מובן שלו אמנם לא נמצאו משתתפים נוספים ללימוד שיעור כזה או אחר שביקשה התובעת ללמוד, ואשר לשיטתה הופיע בסילבוס המקורי, הרי ממילא יש להניח כי התובעת אף לא היתה מוצאת קבוצה אחרת עמה תוכל ללמוד את השיעור הנכסף במקום אחר. מכל האמור, נדמה כי עמידתה של התובעת על ביטול העסקה לא נבעה מהטעות שנפלה או מאי ההתאמה כי אם דווקא ממניעים אחרים זרים, וממילא לא הראתה התובעת כי היא זכאית לסעד של ביטול העסקה והשבת הכספים בשל הפרת התחייבויות הנתבעת כלפיה. אשר על כן, אני דוחה את התביעה לביטול העסקה ובהתאמה את תביעת התובעת להשבת הכספים. אני מחייבת את התובעת בהוצאות תביעה זו בסך של 500 ₪. לצדדים זכות להגיש בקשה רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)