1. בפניי תביעה על סך 2,400 ₪ לפיצוי בגין ביטול עסקה של שהייה בת לילה אחד בשני חדרי אירוח ותביעה שכנגד על סך 5,000 ₪ לפיצוי בגין כשלון תמורה, הטעייה ועוגמת נפש מצד בעלי חדרי האירוח. א. גרסת התובעים 2. לתובעים חדרי אירוח (צימרים) אותם הם משכירים לאורחיהם. הנתבע התקשר עם התובעים, לשם הזמנת שהייה בשני חדרי אירוח השייכים לתובעים למשך לילה אחד. תמורת שהיית קבוצת אנשים המונה ששה עשר איש במשך לילה אחד בשני חדרי האירוח התחייב הנתבע לשלם 2,400 ₪. 3. הנתבע הגיע אל חדרי האירוח ביחד עם 23 אנשים נוספים. התובעים אפשרו כניסתם לחדרים שהוזמנו, וכעבור כשלוש פנו הנתבע וחלק מהאורחים שהגיעו עימו אל התובעת מס' 1 והודיעו לה כי ברצונם לעזוב את חדרי האירוח, תוך העלאת טענות שונות. התובעים הבהירו לתובע כי ביטול העסקה כרוך בתשלום מלוא התמורה שסוכמה עימו, אך התובע סרב לשלם ועזב את המקום ביחד עם שאר הקבוצה. ב. גרסת הנתבע 4. הנתבע טען כי התקשר עם התובעים טלפונית, וסיכם כי בתאריך נקוב ישהה עם שבעה עשר איש נוספים בשני חדרי אירוח של התובעים כנגד תשלום של 2,400 ₪. 5. כשהגיע הנתבע עם הנופשים האחרים ביום ששי לחדרי האירוח, נוכחו לגלות כי אין המדובר בחדרי אירוח הדומים לאלו המוצגים באתר האינטרנט של התובעים, אלא בבית דירות המחולק לחדרים, אשר היו מוזנחים ומלוכלכים ולא ניתן היה לעשות בהם שימוש סביר כנופשים. לקבוצת הנתבע התברר כי בבריכה מצויים מתארחים נוספים וכי לא יזכו לפרטיות, ואף צליית בשרים מחוץ לחדרים לא תתאפשר עקב כניסת השבת. 6. הנתבע הגיש תביעה שכנגד ובה תבע את נזקיו - הוצאות נסיעה בסך 850 ₪, עלות מזון שהתקלקל - 1,000 ₪ ופיצוי בגין עגמת הנפש. ג. ההטעיה 7. הנתבע הודה כי קיים הסכם בינו לבין התובעים אך טען להטעיה כעילה לביטול העסקה. לטענתו, באתר האינטרנט בו מוצגים חדרי האירוח לא ניתן לראות כי מדובר בבניין דירות מגורים המחולק לחדרים: "נכנסתי לאתר ומה שראיתי באינטרנט זה עולם אחר, במציאות זה בית שמחולק לחדרים וזה לא צימר". עדת ההגנה אלן דניאל, אחת מחברות קבוצת הנתבע שהגיעו להתארח, סיפרה: "נכנסנו והגענו לכניסה של הבניין, זה היה כניסה של בניין, עם חדר מדרגות, עליתי למעלה ולא ראיתי יחידות כמו שהובטח לנו על ידי התובעים". אשתו של הנתבע העידה: "ראיתי את המקום דרך האינטרנט וזה נראה שונה לגמרי". עדויות אלו לא נסתרו. הנתבע ביסס את טענת ההטעיה על ההבדל בין תמונות חדרי האירוח באינטרנט לבין המציאות שהתגלתה לו. לאור הוכחתו כי קיים הבדל מהותי בין המצג באינטרנט לבין המציאות - הרי שהוכח קיומה של הטעיה. להטעיה עקב מצג באינטרנט, ראו, למשל, ת"א (נצ') 8/10 כהן נ' בנאי (ניתן ביום 3.2.10). לאור עדויות אלו, שלא נסתרו, הנני קובע כי הנתבע הוכיח כי הוטעה לחשוב שמדובר ביחידות אירוח פרטיות, וכי מדובר בהטעיה מהותית. 6. בסעיף 32 (א) לחוק הגנת הצרכן תשמ"א - 1981 (להלן - החוק) נקבע: " נעשתה עסקה והוברר כי נעשה לגביה מעשה או מחדל שיש בו משום הטעיה או ניצול מצוקה כאמור בסעיפים 2 ו-3, והם מהותיים בנסיבות הענין, ובהטעיה - אף אם לא העוסק היה המטעה, רשאי הצרכן לבטל את העסקה בתוך זמן סביר מהמועד שבו נודע לו על ההטעיה או מהמועד שבו נודע לו שפסק ניצול המצוקה, לפי העניין". במקרה הנוכחי התובעים הינם "עוסק" כהגדרתו בחוק, וה"הטעיה" עונה לדרישות סעיף 2 בו. לאור האמור בחוק (לרבות העדר דרישה כי ההטעיה תהא מצידו של העוסק) ולאור מסקנתי דלעיל לפיה הנתבע הוכיח כי הייתה הטעיה, עולה כי בדין ביטל הנתבע את העסקה עמה התקשר עם התובעים. ד. תוצאת הביטול 7. בסעיף 32(ב) לחוק הגנת הצרכן נקבע: "בוטלה עסקה כאמור בסעיף קטן (א), ישיב העוסק לצרכן, בתוך שבעה ימים מיום שקיבל הודעה על הביטול, את התמורה ששילם הצרכן בעד העסקה, באותו אופן שבו שילם הצרכן, ואם היתה העסקה עסקה למכירת נכס - ישיב הצרכן לעוסק את הנכס נושא העסקה, בהעמדתו לרשות העוסק במקום שבו נמסר לצרכן; היתה העסקה עסקה מתמשכת שהוחל במתן השירות לפיה - ישלם הצרכן לעוסק את התמורה היחסית לפי תנאי העסקה, בעד השירות שניתן לו עד למסירת ההודעה על הביטול". 8. הנתבע טען כי הוא ויתר הנופשים שבאו עימו עזבו את המקום כשעה לאחר מועד הגעתם. התובעים טענו כי העזיבה התרחשה בחלוף שלוש שעות. על פי שתי הגרסאות העובדתיות, ביטול העסקה על ידי הנתבע, שהתבטא בעזיבתו את חדרי האירוח התרחשה בפרק זמן סביר לאחר שהתבררה לו ההטעיה. בפרק זמן זה לא ניתנה לנתבע כל "תמורה יחסית", ואין, איפוא, מקום לתשלום חלק יחסי מסכום התמורה. 9. התוצאה הינה כי דין תביעת התובעים להידחות. ה. התביעה שכנגד 10. הנתבע תבע, במסגרת תביעה שכנגד, פיצוי בגין הוצאות נסיעה בסך 850 ₪, עלות מזון שהתקלקל - 1,000 ₪ ועגמת הנפש. הוא העיד כי עקב השעה בה עזב עם קבוצתו את המקום לא חיפש אלטרנטיבה כי אם שב הביתה "עם כל הציוד וכל אחד הלך לדרכו". הוא לא הוכיח עלויות הדלק ואף לא את טענתו כי הביא עמו מזון אשר ניזוק עקב מחדלי התובעים. מאידך, הוא הקים תשתית עובדתית המצביעה על נזק בלתי ממוני שנגרם לו. יש מקום לפסוק לו - ולו בלבד - פיצוי בגין נזק זה. 11. בנסיבות המתוארות יש מקום לפיצוי הנתבע בגין נזק בלתי ממוני בסך 500 ₪. ו. התוצאה הסופית 12. לאור האמור בסעיפים 9 ו-11 לעיל, התוצאה הסופית הינה: א. התביעה נדחית. ב. התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה. ג. על התובעים לשלם לנתבע את הסכומים הבאים: (1) נזק בלתי ממוני - 500 ₪. (2) הוצאות משפט - 500 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. בתי מלון (תביעות)צימריםביטול עסקה (הגנת הצרכן)