התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעת בסך 10,000 ש"ח, לאחר שהזמינו חופשה לברצלונה באמצעות הנתבעת בסך כולל של 8,384 ש"ח. בכתב התביעה ציינו התובעים כי חסכו ממיטב כספם על מנת להזמין את חופשתם המיוחלת, על מנת להקל על התובע לאחר שעבר טיפולים עקב מחלת הסרטן. התובע בכתב תביעתו לא ציין בשום מקום כי מדובר בתשלום שבוצע בכרטיס אשראי של אביו, אשר לטענתו שילם את מלוא התמורה עבור בנו, כאמור טענה זו הועלתה לראשונה במהלך הדיון בלבד, בניגוד לאמור בכתב התביעה. עיון בכתב התביעה מעלה כי עילת התביעה כנגד הנתבעת הינה הפרת חובה חקוקה מכוח חוק הגנת הצרכן לעניין השבת תשלום בגין ביטול עסקה. האמנם? אין מחלוקת לפיה העסקה שבוצעה בין הצדדים לא בוטלה, אלא לא יצאה אל הפועל כתוצאה מצו עיכוב יציאה מן הארץ אשר הוטל על התובע 1, בשל כך התובע לא יצא מן הארץ והחופשה לא מומשה. טענות התובע אשר יצא לחופשת צ'רטר, מעבר לעובדה שהיא טומנת בחובה סיכונים, כאשר הביטול נכפה על התובעים, הרי שגם במקרה של ביטול מראש התנאים ידועים וההחזר ככל שניתן, הינו תלוי ההסכם שנכרת בין הצדדים, וממילא המועדים שבהם ניתנת ההודעה ביחס לביטול. חוק הגנת הצרכן מתייחס גם למתן שירותים בתחום התעופה, לרבות המועדים שבהם יש לפנות ולקבל את התשלום בעת ביצוע ביטול העסקה. כאמור, במקרה שלפניי, העסקה לא בוטלה כלל ועיקר, אלא ביטולה נכפה על התובעים כאשר הוצא כנגד התובע 1 צו עיכוב יציאה מהארץ בשל הליך אחר במסגרת תיק הוצל"פ בהתאם לכל הפרטים שנמסרו לו בעת הגיעו לשדה התעופה על ידי משטרת ישראל - ביקורת גבולות. אם למבקש טענות, הרי שאלו צריכות להיות מכוונות כלפי עצמו, היה עליו לבדוק האם הוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מהארץ, שהרי במסגרת תיק ההוצל"פ, נמסרת אזהרה לתובע - החייב, בין היתר ננקטים כנגדו הליכים, לרבות הליך עיכוב יציאה מהארץ. אינני סבורה כי עניין זה אמור לחול אלא על התובע, למעלה מן הצורך אציין כי התובע מטעמים השמורים עמו כלל לא התייחס לעובדה שצו עיכוב היציאה מהארץ הוצא כדין, ייתכן בהחלט שצו עיכוב היציאה מהארץ נמסר לידיו כפי שבדרך כלל קורה כאשר מוצא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד חייב. התובע לא פנה ללשכת ההוצל"פ בהתאם לפרטים שנמסרו לו על ידי משטרת ישראל ביחס להוצאת צו עיכוב היציאה מהארץ, על מנת לבדוק ו/או להגיש כל בקשה בהתאם לשיקול דעתו לעניין חוקיות הוצאת צו עיכוב היציאה מהארץ. אם לא די בכל אלה, הרי שפתוחה בפני התובע ההזדמנות לשלם את החוב נשוא הוצאת צו עיכוב היציאה מן הארץ, בשלב ראשון, על מנת להקטין את נזקיו וליהנות מהחופשה ששילם עליה במיטב כספו, עד חזרתו וממילא בדיקתו אל מול תיק ההוצל"פ. התובע בחר שלא לפעול בהתאם לאפשרויות שעמדו לרשותו, לדבריו במקרה כזה היה על הנתבעת וצד ג' להשיב לו את מלוא הסכום, לחילופין את העלות בגין השהייה בבית המלון בחו"ל, דבר שלא נעשה ומשכך הגיש את התביעה. הנתבעת המציאה לבית המשפט קבלות ביחס לתשלומים שביצעה לידי ספקים בחו"ל, הן בגין המושבים בטיסה שהיו מוקצים לתובעים, שכאמור "בוטלו" ממש דקות ספורות לפני עלייתם למטוס, והן בגין השהות בבית המלון, כאשר הספק בחו"ל איננו נוהג להשיב את אותם כספים ששולמו לידיו מראש על ידי הנתבעת. לצערי, לא עלה בידי התובע להוכיח כי ההזמנה בוטלה על ידו כדין וכי הנתבעת ו/או צד ג' מחויבים להשיב לו את מלוא הסכום או חלק ממנו. מדובר בחבילת נופש שכללה טיסות שכר, ובית מלון, מלוא הסכום שולם באמצעות הנתבעת לנותני השירות בחו"ל. בנסיבות כפי שתוארו, כאשר הביטול נעשה בסמוך לעלייתם של התובעים למטוס, הרי שבמקרה של ביטול מחויבים התובעים בדמי ביטול בשיעור של 100% מערך העסקה. מסמך ביחס לתנאים הכלליים כפי שהיה גם במקרה שלפניי צורף לכתב ההגנה מטעם הנתבעת וסומן כנספח 1. בין הצדדים נכרת הסכם לפיו ביטול של פחות משני ימי עבודה לפני מועד היציאה או במקרה של אי התייצבות, המקרה שלפניי עונה על דרישת אי התייצבות, דמי הביטול הינם מלאים. סוף דבר, דין התביעה להידחות, עם כל הצער שבדבר הרי שהחובה לבדוק האם כנגד אדם ישנו צו עיכוב יציאה מהארץ אם לאו בטרם זה מבקש לצאת מן הארץ, חלה על התובע ולא על מי מטעם הנתבעת או צד ג'. בקרות האירוע, בהיעדר כל אינדיקציה לכך שלנתבעת/צד ג' יש אשם תורם, הרי שההסכם שבין הצדדים חל, יש לראות בתובעים כמי שלא התייצבו לטיסה, כאשר אינם זכאים להשבה כלשהי לטובתם. לפנים משורת הדין, אינני עושה צו להוצאות. נופשסוכני נסיעות (תביעות)ביטול חופשה / טיולביטול עסקה (הגנת הצרכן)