הרקע ותמצית טענות הצדדים התביעה דנן עוסקת בדרישה לתשלום דמי שכירות חודשיים בגין השכרת יחידת דיור בחצר ביתו של התובע (להלן: "המושכר"). התובע טען כי חתם, עם הנתבע, על הסכם שכירות שהעתקו צורף לכתב התביעה (להלן: "החוזה") בו התחייב הנתבע לשלם 1,500 ₪ לחודש עד לתאריך 15.9.12 והחל מאותו יום (למשך תקופה נוספת שהוגדרה כ"תקופת האופציה") הועמדו דמי השכירות על סך של 2,000 ₪ לחודש. מעבר לכך דרש התובע לחייב את הנתבע להשיב לו 3,000 ₪ שהנתבע חייב בהתאם למסמך התחייבות עליו חתם. הנתבע טען בהגנתו כי התובע מכר את המבנה בו נמצא המושכר למר בנימין קשתי (להלן: "קשתי") וכי בין התובע לקשתי ישנה מחלוקת לגבי הזכות על המושכר. הנתבע טען כי דמי השכירות עבור המושכר הועברו לקשתי בהתאם לחוזה שכירות של קשתי עם חברת ילדי חייל בע"מ (להלן: "החברה") שבבעלות אביו של הנתבע (להלן: "האב"). לכתב ההגנה צורף חוזה המכירה בין התובע ואשתו ובין קשתי, וכן צורף הסכם שכירות בין קשתי לבין החברה. הנתבע טען, כטענת קיזוז, כי שילם חשבון חשמל בסך של 10,000 ₪ המתייחס למושכר וכן לנכס של התובע, ועל כן יש להפחית מכל סכום שייפסק נגדו, את הסכום שהיה על התובע לשאת בו בשל צריכת חשמל. לנתבע ניתנה שהות, בסיום הדיון, להגיש אסמכתא לתשלום החשבון האמור, אך לא הגישה חרף חלוף המועד להגשתה. על כן, ניתן פסק הדין כעת ללא שהמסמך האמור נמצא בתיק. דיון והכרעה 5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה ברובה, הכל כפי שיפורט להלן. 6. במקרה דנן, נחתם ביום 17.08.2011 הסכם בין הצדדים, ולא הועלתה טענה ממשית כנגד ההסכם מצדו של הנתבע. האב טען כי ביום 16.08.2011 הוא חתם - בשם החברה - על הסכם דומה עם אדם אחר, שרכש חלק מזכויותיו של התובע בנכס, וכי מכאן יש לקבוע שהתובע השכיר לבנו נכס שלא היה שלו. התובע השיב לטענה זו והבהיר כי החוזה שחתם עם הנתבע היה בנוסף ובהשלמה לחוזה הנוסף שנחתם בין קשתי לאביו של הנתבע, שכן הנתבע - שמנהל במקום גן ילדים - רצה להרחיב ולהגדיל את שטח הגן. 7. בהתאם להלכה הפסוקה, אדם מוחזק כמי שמבין את מהות והשלכות חתימתו, ועליו לבצע את התחייבויותיו החוזיות. לו סבר הנתבע כי חתם על החוזה בשל טעות, הטעייה, או ניצול כלשהו, יכול היה להודיע לתובע על ביטול החוזה לאחר שנודע לו על עילת הביטול. סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 שכותרתו "דרך הביטול" קובע כיצד יבוטל חוזה: "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה." 8. אין ספק כי במקרה דנן, "גילה" הנתבע בשלב כלשהו כי נחתם הסכם שכירות על ידי החברה, להשכרת מבנה מקשתי. לו היה מדובר באותו מושכר בשני ההסכמים, היה צפוי הנתבע להודיע באופן מיידי וחד משמעי לתובע כי החוזה ביניהם מבוטל. במקרה דנן, הנתבע לא מסר לתובע כל הודעת ביטול ואף לא השיב לפניות התובע אליו (אשר צורפו לכתב התביעה). בנסיבות אלה, לא ברור על מה מסתמך הנתבע בסברתו כי אינו מחוייב על פי החוזה עליו חתם עם התובע. 9. בענייננו, חלפו מעל 18 חודשים מאז חתם הנתבע על החוזה עם התובע, ועד להגשת התביעה, ובמשך תקופה זו - חרף פניות התובע לנתבע - לא נמסרה הודעת הנתבע לעניין ביטול החוזה. בנסיבות אלה משתמע מהימנעות הנתבע ממסירת הודעת הביטול, כי הוא ראה עצמו מחויב וקשור בחוזה השירות עליו חתם. החובה למסור הודעת ביטול, בתוך זמן סביר לאחר שהתבררה עילת הביטול, הובהרה בע"א 2503/11 עיזבון המנוחה בועז בתיה ז"ל נ. בנק אוצר החייל בע"מ [18.12.2011], שם קבע בית המשפט העליון כי: "14. ב. אפילו בהנחה שהבנק הטעה את שני המנוחים, הרי שהיה עליהם להודיע על ביטול הסדר החוב תוך זמן סביר בהתאם לסעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הקובע כי 'ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה'. במקרה דנן, חלפו כתשע שנים מאז חתימת הסדר החוב ועד הגשת התובענה בבית המשפט, ולאחר שבמהלך הזמן אף ננקטו הליכי הוצאה לפועל... ג. הטענה כי המנוחים לא הבינו על מה הם חותמים, סותרת את ההלכה הידועה לפיה חזקה על אדם שיודע על מה הוא חותם וכי 'אדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא' ... מי שמבקש לסתור חזקה זו מוטל עליו נטל כבד להוכיח את גרסתו, וכוחה של החזקה יפה במיוחד כאשר מדובר במסמך מהותי..." 10. בדומה, קבע בית המשפט בת.א.(שלום ת"א) 42050-10-10, עו"ד יאיר יעקובוביץ נ' נחום נפשי [01.10.13] כי: "בסעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970, נקבע: 'ביטול החוזה יהיה כהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה...' 3.8 הלכה פסוקה ועקבית ואין עוררין עליה כי על הודעת הביטול להיות ברורה ובלתי מסוייגת ולהעביר למפר מסר חד משמעי בדבר כוונת הנפגע להביא את החוזה לידי גמר. השוו: רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ. עיריית מעלה אדומים ( פיסקה 9) וכן ע"א 604 חנה ברמן נ. שמעון יאיר. 3.9 הממצאים העולים מן הראיות שבפני מלמדים כי הנתבעים לא נתנו ביטוי חד-משמעי וברור לכוונתם לבטל את הסכם שכר הטרחה; ודוק; אין בעובדה לפיה יידעו הנתבעים את התובע בכוונתם שלא למסור לידיו את הטיפול במכר החוזר כדי להוות הודעה בדבר ביטולו של ההסכם." 11. בהתאם לכך, אני קובעת כי הנתבע לא ביקש לבטל את החוזה, והוא מחוייב לשלם את דמי השכירות בהתאם לחוזה החתום. 12. הנתבע טען כי ישנה מחלוקת לגבי הבעלות על המושכר, אך לא הוכיח כי המושכר נשוא תביעה זו, הוא אותו נכס שהושכר על ידי החברה, באמצעות האב. הוצגו שני חוזים, האחד צורף לכתב התביעה (עליו חתומים התובע והנתבע - להלן: "חוזה התובע") והאחר לכתב ההגנה (עליו חתומים קשתי והחברה, באמצעות האב - להלן: "חוזה קשתי"). בחוזה קשתי מוגדר המושכר כך: "קומת הכניסה במבנה וכן את כל הגג הנמצא מעל לקומת הכניסה במבנה ולרבות את החצר הנמצאת בצדדי המבנה ולמעט קומת המרתף במבנה הנשארת בשימוש ובבעלות המשכיר" לחוזה קשתי אמור היה להיות מצורף תשריט כנספח "א" ממנו ניתן היה ללמוד באופן מדוייק מהו המושכר, אך נספח זה לא צורף לעותק החוזה שהוגש עם כתב ההגנה. בהתאם לחוזה קשתי, דמי השכירות עבור המושכר נקבעו בסך של 14,500 ₪ לחודש. מנגד, המושכר בחוזה התובע הוגדר כ"דירה בת חדר" ודמי השכירות עבורו נקבעו בסך של 1,500 ₪ לחודש. 13. בשל הבדלים אלו, אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי ישנה זהות בין הנכסים המושכרים, וכי המושכר בחוזה התובע נכלל בתוך הנכס שהושכר לחברה בהתאם לחוזה קשתי. 14. לטעמי, לו סבר הנתבע כי בתובענה זו הוא נדרש לשלם דמי שכירות לתובע, עבור נכס שעבורו שילם לקשתי דמי שכירות, היה באפשרותו להגיש הודעה לצד שלישי כנגד קשתי, על מנת לברר טענה זו לגופה. הודעה כזו לא הוגשה במקרה דנן. 15. חוב דמי השכירות, בהתאם למכתב התובע מיום 21.05.13 שצורף לכתב התביעה, עמד על סך של 22,500 ₪. מאז משלוח מכתב זה ועד להגשת התביעה חלף חודש נוסף, עבורו התחייב הנתבע לשלם דמי שכירות בסך של 2,000 ₪, ועל כן חוב דמי השכירות, נכון ליום הגשת התביעה, הינו 24,500 ₪. 16. באשר לחשבון החשמל: הנטל להוכיח את טענת הקיזוז, כמו כל טענת הגנה אחרת מוטל על הנתבע (ר' ע"א (מחוזי - חיפה) 4576/99, נח הנדסה אזרחית בע"מ נ. עסאף מוחמד סאלח [26.09.2000]). כאמור לעיל, הנתבע לא הוכיח כי שילם חשבון חשמל המתייחס לנכס של התובע, אך במהלך הדיון, אישר התובע כי עליו לשאת באופן חלקי בעלות הוצאה זו של חשבון החשמל, וכדבריו: "אולי 2,000 ₪ מהחשמל זה שלי, אני אומר זאת בזהירות כדי לא להגיד שאלף שלי". לאור הודעה זו, מצאתי לנכון להפחית מחובות של הנתבע לתובע סך של 2,000 ₪ בגין תשלום חלקו של התובע בחשבון החשמל. 17. בהעדר כל טענת הגנה, מצאתי להיעתר לדרישת התובע לחייב את הנתבע להחזיר לו את הסכום של 3,000 ₪ בהתאם לכתב ההתחייבות של הנתבע שצורף לכתב ההגנה, להתקבל. 18. בשולי כתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבע למסור שטר בטחון בהתאם להוראות החוזה. בית המשפט לתביעות קטנות מוסמך לתת סעד כספי או להורות על ביטול עסקה והשבת מוצר, אך לא לתת "צו עשה" ועל כן לא ניתן להיעתר לבקשה זו. סוף דבר 19. התביעה מתקבלת ברובה. הנני מורה לנתבע לשלם לתובע סך של 24,500 ₪ בגין חוב דמי שכירות, 3,000 ₪ מכח כתב ההתחייבות, ובקיזוז חוב חשמל בסך 2,000 ₪ - סה"כ 25,500 ₪. 20. לאחר ששקלתי את הוצאות משפט, את שערוך הפיצוי ליום פסק הדין ואת כלל נסיבות העניין, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 26,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבע, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.ביטול עסקה (מקרקעין)שכירותביטול עסקה (הגנת הצרכן)