תובענה לפיצוי הנוגעת לרכישת טובין. התובע רכש מאת הנתבעת שעון מתוצרת חב' פוסיל, בחודש ספטמבר 2011, בעלות של 390 ₪. על פי תכונות השעון, אמור היה להיות השעון עמיד למים (עד לעומק של 100 מ'), ואולם לאחר שהתובע עשה שימוש בשעון, עלה כי השעון נפגע מחדירת מים. הנתבעת נטלה את השעון לידיה, פעלה לתיקונו, ולאחר שהתברר שהנזקים אינם ברי תיקון, והתובע התבקש להגיע לחנות הנתבעת על מנת לבחור לו מוצר חלופי. מן הראוי לציין, שהשעון נרכש בחנות "אאוטלט" ממלאי עודפים ולכן לא ניתן היה לקבל את אותו דגם שעון כשעון חלופי. לאחר שהתובע לא מצא שעון אשר נשא חן בעיניו, הוענק לתובע זיכוי כספי לרכישה חוזרת ממוצרי הנתבעת, בתוקף ל- 90 ימים. על כך מלין התובעף ודורש בתביעתו סך של 1,800 ₪: 390 ₪ בגין עלות השעון, ו- 1,410 ₪ אבדן שעות עבודה, נסיעות וכיו"ב. הנתבעת השיבה לתובענה, ולגישתה פעלה כיאות: היא נטלה את השעון לתיקון, ולאחר שהתיקון לא צלח, הסכימה לזכות את התובע במלוא עלות העסקה, אולם לא נענתה לדרישתו של התובע לקבל את כספו בחזרה. ייאמר כי במסגרת הנתונים והטענות אשר נשמעו בפני, הציעה הנתבעת הצעות מפליגות לנתבע, ובהן שעון חדש אחר מתוצרתה וכן פיצוי כספי נוסף, אולם הצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה. עוד יצוין כי הנתבעת העניקה לתובע שעון אחר בניסיון לרצותו, אולם אותו שעון הושב לנתבעת באמצעות חנות "צ'יקו" (ואישור על השבת השעון הוצג בפני). בשים לב לכך כי התובע שילם לנתבעת עבור שעון, אשר הושב לידיה ונתגלה כמוצר אשר אינו בר-תיקון, ומוסכם על הצדדים כי פיצוי אחר טרם נמסר, כל אשר נותר הוא לקבוע את שיעור ההחזר הכספי המגיע לתובע, ושיעור הפיצוי הנוסף, ואופן ביצועם של אלה. במקרה דנן, ברי כי דינה של העסקה היה ביטולה בשל פגם במוצר אשר נמכר. יתר על כן, תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א 2010 אינן רלוונטיות במקרה זה, שכן אין מדובר בטובין שלא נעשה בהם שימוש והוחזרו באריזתם המקורית (שאז זכאי היה התובע להחזר כספי ולא לקבלת זיכוי), ונותר לבחון כיצד היה על הנתבעת לפעול לביטול העסקה. סעיף 14 ז' לחוק הגנת הצרכן מסדיר נושא קבלת הזיכוי, ושם נחקק: "14ז. ביטל צרכן הסכם לרכישת טובין או שירותים ולא היה זכאי להחזר כספי לפי הוראות כל דין, והעוסק נתן לו שובר זיכוי בשל הביטול (בסעיף זה - שובר זיכוי), יחולו הוראות אלה: שובר הזיכוי יודפס או ייכתב באופן שימנע את מחיקת הכתוב בו; השר רשאי לקבוע הוראות לעניין זה; הסכום הנקוב בשובר הזיכוי יהיה הסכום ששולם בעת ביצוע העסקה; שובר הזיכוי יהיה תקף לשנתיים לפחות מיום מסירתו; מימוש שובר הזיכוי לא יותנה בהצגת החשבונית שניתנה לצרכן בעת ביצוע העסקה; לא יהיה תוקף לתנאי המגביל את האפשרות לממש את שובר הזיכוי, לרבות לעניין מימושו במכירה מיוחדת; השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע סייגים להוראה זו. תקופת תוקף שובר הזיכוי וציון האפשרות להשתמש בו בלא תנאים מגבילים, או בסייגים שקבע השר לפי סעיף קטן (א)(5), יופיעו על גבי השובר, באותיות ברורות ובהבלטה מיוחדת, בהתאם להוראות לפי סעיף 4א, לעניין תנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן." יוצא אם כן, כי הנתבעת לא קיימה את הוראות חוק הגנת הצרכן, בכל הנוגע לאופן מתן הזיכוי, אלא העניקה זיכוי באופן הנוגד זאת בצורה ברורה. יחד עם זאת, לאור הנתונים והטענות אשר נשמעו בפני, עולה כי הנתבעת כמעט ויצאה מעורה במטרה להשביע את רצון לקוחה, אולם רצון זה ככל הנראה לא היה בו כדי להשביע דרישות התובע. הגם שהזיכוי ניצן בצורה לקויה, איני סבור כי ישנה הצדקה או טעם להביע מורת רוח כלשהיא כלפי הנתבעת, למעט בהקשר של מתן הזיכוי בצורה לקויה, ולגישתי ליקוי שכזה מצדיק חיובה בהחזר כספי מלא, אולם לא ביותר מכך. הפיצוי העודף על הסכום אשר שולם בפועל, כפי שהוא נדרש על ידי התובע, אינו ראוי לגישתי, לאור הרצון הטוב אשר הופגן על ידי הנתבעת, ולא ניתן לומר שהנתבעת "טרטרה" את התובע (ואולי ההיפך מכך יהא נכון יותר). לאחר בחינת נתוני העסקה ובשים לב לחלוף הזמן מאז כריתת העסקה, מן הראוי שההחזר הכספי יהא בשיעור המתחשב באספקט זה, וכן בעלות אגרת ביהמ"ש אשר שילמה - ולפיכך אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובע סכום כולל (לרבות אגרות) בסך של 500 ₪. חיוב בהוצאות או פיצוי בשל הטרחה שנגרמה לתובע, אינו נכון בשים לב למידתיות הדרישה אשר הועלתה על ידי התובע. הסכום כאמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד תשלומם המלא בפועל. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)