העניין שבפני, תובענה הנוגעת להזמנת תנור אפיה אשר נרכש על ידי התובעת מאת הנתבעת. על פי המתואר בכתב התביעה, ביום 18.9.2013 פנתה התובעת לרכוש תנור אפיה לדירת מגוריה. התובעת הגיעה לחנות המופעלת על ידי הנתבעת, ופנתה לרכוש תנור אפיה מתוצרת לה-קאזה, בעלות של 1,390 ₪. התובעת מציינת כי תנור האפייה הובא לביתה על ידי המוביל אשר שירותיו נשכרו על ידי הנתבעת, ואולם כאשר הוסרה אריזת התנור התברר לתובעת כי דלת התנור, שהייתה עשויה זכוכית, הייתה מנופצת. התובעת מציינת כי פנתה לנתבעת, וביקשה להחזיר את התנור הפגום אשר הובא אליה, ולקבל זיכוי כספי אולם נענתה בסירוב מצד הנתבעת. לאחר חלוף תקופה קצרה הובילה התובעת את התנור בחזרה לחנות הנתבעת, ובמענה נוצר עמה קשר על ידי אחד ממנהלי הנתבעת, וממנו ביקשה התובעת כי יובא תנור אפייה חדש מאותו סוג לביתה, וככל שלא יובא, ביקשה היא כי כספה יוחזר לה. לדברי התובעת, היא נענתה כי ביטול העסקה הינה אפשרות שאינה נלקחת כלל בחשבון, ובחלוף מספר ימים הובא לביתה תנור חלופי. התובעת ציינה כי התנור החלופי סופק לביתה בשעת לילה מאוחרת, וכאשר חובר לרשת החשמל, נתברר כי התנור תקול, באופן אשר הופך את התנור לבלתי שמיש; בעקבות זאת נשלח טכנאי מטעם הנתבעת, אולם תיקונו של התנור השני אשר נשלח לביתה של התובעת לא צלח, ופעם נוספת פנתה התובעת וביקשה להחזיר את התנור ולקבל זיכוי כספי, אך נענתה בסירוב גם הפעם. בתגובה, בפעם השנייה הובל התנור השני, אחר כבוד, בחזרה לחנות הנתבעת. באותו שלב הוגשה התובענה, לאחר שהתובעת נותרה ללא כספה, ללא תנור, ותוך שהתובעת מסרבת לבטל את ההתקשרות ולקבל את כספה בחזרה. הנתבעת הגיבה לתובענה, ובמסגרת טענותיה סבורה היא כי התובענה הינה טורדנית וקנטרנית, לטענתה התנור הראשון הגיע ללא שהייתה בו זכוכית מנופצת או חסרה (אופן האריזה, הימצאותה של ידית הנירוסטה באריזה, הימצאות שברי זכוכית באריזה, ושימוש בתנור ללא התקנתו בגומחה מלמדים לגישתה על כי דלת הזכוכית לכל היותר נשברה על ידי התובעת או בני ביתה), ומטעמים של מתן שירות נאות הסכימה הנתבעת להחליף את התנור, והתנור השני אשר נשלח הכיל תקלה מינורית אשר תוקנה בפועל, ולגישתה התובעת ניסתה למצוא עילה לביטול ההתקשרות, מבלי שעילה כזאת הייתה קיימת כלל. ביום 20.2.2014 נתקיים בפני דיון בתובענה. התובעת שבה על טענותיה והעלתה אותן ביתר פירוט, תוך התייחסות לטענות ההגנה. התובעת ציינה שתיעדה את הטכנאי אשר הגיע במקרה של התנור השני אשר נשלח לביתה, תוך שמדובר היה בליקוי ניכר ("קונקטור תקול" כדבריה) גם בתנור השינוי, ליקוי אשר לא זכה לטיפול של החלפת הקונקטור כדבריה, אלא בתיקון חיווט אשר בפועל לא הביא לפתרון התקלה. לאחר דיון אשר נערך בפני, הצעתי לצדדים לנסות וליישב את המחלוקת בדרך של השלמת ההתקשרות ולא ביטול העסקה, והצדדים הסכימו כי לנתבעת תינתן האפשרות לספק תנור אחר (שני התנורים אשר סופקו הוחזרו לחנות), אשר יהא באותה איכות ואותן מידות של התנור אשר הוזמן מלכתחילה, והדבר יביא לסילוק התביעה לביטול ההתקשרות. ביום 27.2.2014, שבוע לאחר מועד הדיון, הודיעה התובעת כי הנתבעת סיפקה לה תנור אפייה בנפח 53 ליטרים, ולא 64 ליטרים כפי שהוזמן התנור מלכתחילה, ולכן סירבה לקבלו והנתבעת אספה את התנור החלופי - השלישי - מביתה של התובעת בעקבות זאת. לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי לקבל את התובענה במלואה. אני מקבל את דברי התובעת כאמינים בכל הנוגע לפגמים אשר הופיעו בתנור הראשון והתנור השני אשר סופקו, פגמים אשר הצדיקו את ביטול העסקה והשבת התמורה ללא תנאי וללא שיהוי. אמינותה של התובעת קיבלה חיזוק מכך כי גרסת הנתבעת בהקשר של הפגם בתנור הראשון הייתה לא יותר מאשר ניחוש כללי ולא עמדה מוצקה הנתמכת באמירה ממקור ראשון או מכלי ראשון; בכל הנוגע לגרסת הצדדים לגבי התקלה בתנור השני, דברי התובעת היו אמינים עליי, בעוד הנתבעת נמנעה מהבאת הטכנאי אשר הגיע לבדוק את התקלה בתנור השני. על משמעות אי הבאת עד חיוני או ראיה חיונית אמר כבר בית המשפט העליון כי קיימת חזקה שצד אשר אינו מביא עד חיוני או ראיה חיונית, ללא הסבר סביר, כאשר מדובר בעדות אשר יכולה היתה לתמוך בגרסת אותו צד, פירוש הדבר הוא שאותה עדות הייתה משמשת לחובתו של אותו צד, ולא תומכת בו. ראה: קדמי, "על הראיות" (חלק שלישי - תשס"ד 2003) עמ' 1648, ע"א 641/87 קלוגר נ' אורט ישראל בע"מ ואח', פד"י מד (1) 245, ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פד"י מה (4) 651. אמינות הצדדים בהקשר זה, לא מתמצה באמור, אלא גם באופן ונסיבות יישום ההסכמה הדיונית. ההסכמה הדיונית (עמ' 4 לפרוטוקול שורה 3) קבעה "תנור מובנה, נירוסטה במידות ואיכות דומים לתנור אשר הוזמן מלכתחילה על ידי התובעת". התנור אשר נרכש לראשונה היה תנור מדגם B6603, ברוחב 60 ס"מ, ולטענת התובעת בנפח 64 ליטר, בעוד התנור החלופי אשר סופק היה קטן משמעותית , בנפח של 53 ליטרים. הוריתי לצדדים להבהיר הטעון הבהרה במסגרת החלטתי מיום 2.3.2014, והוריתי לצדדים לעדכן בתוך 14 ימים אודות השלמת ההסכמות הדיוניות, אחרת תינתן החלטה משלימה וייקבע מועד להשלמת טיעון (ככל שלא תוגש כל הודעה); התובעת השיבה וציינה שתנור קטן במידותיו סופק אליה ונלקח ממנה, בעוד הנתבעת התעלמה ולא מסרה כל הודעה מטעמה. לאור תשובת התובעת והתעלמות הנתבעת לא מצאתי לנכון לקבוע מועד נוסף. לאור הפגמים המהותיים (ואני מעדיף את גרסת התובעת בהקשר זה), על הנתבעת היה להסכים לביטול העסקה מיד עם העלאת הדרישה הראשונה בהקשר זה, ולא להעביר את התובעת דרך חתחתים על מנת לקבל את מבוקשה, יתר על כן, ההסכמה להחליף את התנור הראשון מעידה על כך כי התנור אשר סופק לראשונה היה פגום; כך אף לגבי התנור השני אשר סופק, אשר סופק כאשר אינו תקין מיום הוצאתו מן האריזה ועד החזרתו, תוך שדברי הנתבעת בהקשר של מהות התקלה אינם אמינים בעיני. הואיל וההתקשרות הראשונה אמורה הייתה להתבטל בשל פגם במוצר אשר נרכש, הנתבעת לא הייתה רשאית לסרב להחזרת המוצר כנגד זיכוי כספי, ולמעשה, התנהלותה הכוללת מאותו שלב הייתה לא נכונה, לא ראויה, ונוגדת את חובת ההשבה החלה על הנתבעת מכח חוק החוזים (חלק כללי). אין במקרה זה רלוונטיות לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א 2010, העוסקת בביטול התקשרות שלא עקב פגם, אלא הנסיבות במקרה זה בולטות ומהותיות: התובעת קיבלה מוצר שבור אשר הוחלף במוצר לא תקין, תוך שהיא נענית בסירוב נחרץ לביטול ההתקשרות עקב אותם פגמים, ולגישתי, תוך שהנתבעת מפרה את החובות המוטלות עליה מכח הדין הכללי כמו גם מכח חוק הגנת הצרכן תשמ"א 1981. לאור האמור, ולאחר שהתנור אשר נרכש (לרבות התנורים אשר החליפוהו) הושב לידי הנתבעת, אני מורה על ביטול ההתקשרות ומחייב את הנתבעת להשיב לתובעת סך של 1,390 ₪ כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, מיום כריתת העסקה 13.9.2013 ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף אני מחייב הנתבעת בפיצוי התובעת בגין הטירחה, אבדן הזמן ועגמת הנפש אשר נגרמה לה, בסך של 1,000 ₪ נוספים, וכן הוצאות ההליך (לרבות אגרות) בסך 400 ₪. הסכום כאמור ישולם לתובעת בתוך 30 ימים מהיום, ככל שלא ישולם במועדו יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)מוצרי חשמל (הגנת הצרכן)