בקשה שהגיש המבקש - עו"ד דוד פרץ (להלן: "המבקש") למתן סעד זמני המצהיר כי פוליסה מס' 68732200 בתוקף עד להחלטה אחרת. מהתצהיר שצרף המבקש לבקשתו עולות העובדות הבאות: ביום 9/2/99 או בסמוך לכך, ביטח המבקש רכב מסוג טויוטא קורולה מ.ר. 8829727 (להלן: "הרכב") בפוליסה מס' 68732200. בעת התקשרות המבקש עם מי מנציגי המשיבה - ביטוח ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה"), קיבל המבקש הנחת העדר תביעות בסך של כ- 811 ש"ח, שכן המבקש לא תבע חברת ביטוח בשלוש השנים האחרונות עובר לפוליסה זו, ובתקופה הנ"ל לא היתה הפוליסה על שמו שכן נהג בכלי רכב שונים של בני המשפחה. המשיבה דרשה מהמבקש מסמכים שונים, לרבות העתק פוליסה על שם הורי התובע. המשיבה חזרה בה מההסכם מאחר ודרישתה להעתק פוליסה ע"ש הורי המבקש לא נענתה. המשיבה שלחה למבקש הודעה הנושאת תאריך ה- 7.3.99 שבה נאמר כי פוליסת הביטוח תהא בטלה בתאריך ה- 28.3.99, אולם ביום 10.3.99 בשיחה עם נציגת המשיבה, הודע למבקש שהודעת הביטול הוקפאה. בשיחות שנערכו לאחר מכן ציינה נציגת המשיבה כי באם המבקש יציג אישור על העדר תביעות מטעם אחיו ו/או גיסתו, הנושא יוסדר. ביום 6/4/99 הודיעה המשיבה למבקש בשיחת טלפון כי הפוליסה מבוטלת תוך ציון כי הודעת הביטול בתוקף. המבקש הוסיף והצהיר כי הנתבעת ממשיכה לגבות כספים מחשבון הבנק שלו. יצויין כי ביום 6.4.99 ניתנה החלטה שעל פיה ניתן צו ארעי כמבוקש, שתוקפו עד למתן החלטה אחרת והדיון בבקשה נקבע במעמד הצדדים ליום 25.4.99. בהודעה מטעם המשיבה לביהמ"ש הודיעה המשיבה כי הפוליסה נשוא העתירה בוטלה על ידה כדין החל מ- 28.3.99, עוד בטרם התקבל במשרדי המשיבה צו ביהמ"ש מיום 6.4.99 ועל כן לטענתה מתייתר הדיון בסעד הזמני, שהרי אם המשיבה צודקת בטענתה כי הפוליסה בוטלה כדין עובר לקבלת הצו במשרדיה, הרי שלצו אין נפקות, ובאם טענת המשיבה אינה נכונה, הרי שהפוליסה בתוקף ללא קשר לצו. בדיון ביום ה- 25.4.99 ב"כ המשיבה לא מצא לנכון לחקור את המבקש על תצהירו מאחר ולטענתו מדובר בטענה משפטית שאין לה קשר לעובדות המקרה. בדיון זה חזר ב"כ המשיבה על הטענה האמורה שנטענה בהודעה שהוגשה מטעמם. ב"כ המשיבה הוסיף וטען בדיון הנ"ל שעפ"י הפסיקה אין ליתן סעד הצהרתי לגבי זכויות עתידיות וכן טען שלא יתכן כי צו הצהרתי זמני יהפוך לסעד קבוע וזאת בהתחשב בזמן שיחלוף עד ברור התובענה ובתקופה הקצרה יחסית של פוליסת הביטוח. העתירה שבפני הינה כאמור למתן סעד זמני ועפ"י ההלכה, מבחינה ראייתית, די למבקש שיראה כי יש לו זכות לכאורית לקבלת הסעד המבוקש שכן במתן הסעד הזמני אין קביעה סופית ומוחלטת בדבר זכותו של המבקש, אלא רק קביעה לכאורית. במקרה שבפני, עולה לכאורה מתצהירו של המבקש שפוליסת הביטוח נשוא הבקשה - תקפה, שכן לאחר שהוצאה ההודעה בדבר ביטול הפוליסה, קיבל המבקש הודעה בע"פ מנציגת המשיבה שהביטול "הוקפא" והמבקש נדרש להמציא למשיבה מסמכים נוספים הנוגעים "להנחת העדר תביעות". יתרה מזו, המבקש צייין שהמשיבה המשיכה לגבות ממנו כספים לאחר שהודע לו כי ביטול פוליסת הביטוח "הוקפא". דברי המבקש לא נסתרו, שכן כאמור, המבקש לא נחקר על תצהירו. מדברים אלה של המבקש עולה לכאורה שפוליסת הביטוח עדיין בתוקף. יצויין כי שיקול הדעת בדיון בבקשה לסעד זמני מופעל לצורך קביעה לכאורה של זכות ולא לצורך קביעה סופית ומוחלטת. לענין זה מן הראוי להביא את דברי כב' השופט ברק בפסק הדין שניתן בע"א 144/79 יוטבין נ' מ"י ואח' (פד' לד (2) 344): "סעד הצהרתי זמני אינו סופי, כשם שזכות לכאורית אינה ודאית, אך אין כל נימוק שבהגיון שסעד לכאורי לא יהיה זמני". בע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן (פד' לח' (4) 105) נקבע כי "בדונו במתן סעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות, ואף אין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות". על בית המשפט לבדוק אם התובענה שבגינה נתבקש הסעד הזמני, אינה לכאורה מחוסרת יסוד וסיכויים (ר' ע"א 277/62 פד' טו' 2669). כאמור, המבקש לא נחקר על האמור בתצהירו, דבריו שם לא נסתרו ומתצהיר זה עולה זכותו הלכאורית של המבקש. עם זאת, הזכות לכאורה של המבקש, הנובעת מהתוקף הלכאורי של פוליסת הביטוח, אינה מקימה כשלעצמה, באופן אוטומטי, את הזכות לקבלת סעד זמני. בבוא בית המשפט לשקול מתן סעד זמני , עליו לבדוק ולבחון האם התמלאו תנאים המצדיקים את מתן הסעד הזמני המבוקש, לרבות "מאזן הנוחות", שאליו אתייחס בהמשך. כאמור, התנגדות המשיבה למתן הסעד המבוקש נסמכה בעיקר על הטענה שאם המשיבה צודקת בטענתה כי הפוליסה בוטלה כדין עובר לפני קבלת הצו במשרדיה, הרי שלצו אין נפקות, ובאם טענת המשיבה אינה נכונה, הרי שהפוליסה בתוקף ללא קשר לצו. בהתייחס לטענה זו של המשיבה, מן הראוי להביא את הדברים שנאמרו ע"י כב' השופט ח. כהן בפסק הדין שניתן בע"א 144/79 שאוזכר לעיל, כלהלן: "אין אני רואה כל סתירה, לא הגיונית ולא משפטית, בין הצהרה על זכות פלונית או חבות פלונית, לבין זמניותה של הצהרה זו: משמעות הזמניות היא שההצהרה מצהירה על הזכות או על החבות שקיימות הן לכאורה; ובעשותו את ההצהרה זמנית בלבד, שומר לו השופט את זכותו, ומודה בחובתו, לחזור ולעיין בה לאחר דיון מלא במשפט". בדברים אלה יש כדי להשמיט את בסיס הטענה העיקרית האמורה שהעלה ב"כ המשיבה. עוד יצויין שאחד המקרים בו ינתן פס"ד הצהרתי הוא כאשר בעל דין זקוק להצהרה כדי למנוע מראש הפרה של זכות שיש בידו, ומטרת ההצהרה הינה לשמור על הזכות מפני כפירה והכחשה בעתיד (ר' ספרו של ד"ר זוסמן, סדר דין אזרחי, מהדורה שישית עמ' 524). כאמור, ב"כ המשיבה הוסיף וטען כי בפסק דין הצהרתי אין להצהיר על זכויות עתידיות. בטענה זו הסתמך ב"כ המשיבה על פסק-דין שניתן ברע"א 1810/90 עטר חב' לביטוח נ' קנדי חברה להשקעות בע"מ (פד"י מד' (2) 737). ברם, אין עובדות פסק דין זה תואמות את העובדות שלפנינו. המקרה שם נדון לאחר שהסתיימה תקופת הביטוח והתקיימו נסיבות, במהלך תקופת הביטוח, שיש ספק אם הן מקימות אירוע ביטוחי שיש בו כדי לחייב את חברת הביטוח, בעוד שבמקרה שבפני תקופת הביטוח טרם הסתיימה ועדיין לא ארע כל מקרה ביטוחי. בפסק הדין שם נאמר שלצורך מתן הסעד ההצהרתי על בית המשפט לשקול את השאלה, האם המבקש לא יוכל להשיג את מבוקשו בדרך אחרת ואם מתן הסעד לא יביא לידי כפל תביעות. בנסיבות המקרה שם נקבע שהמשיבים לא הצביעו על אינטרס לגיטימי לדון בשאלת תוקפה של הפוליסה על דרך של סעד הצהרתי וכי תקנתם היא להמתין לתובענות של בעלי הדירות, אם בכלל תוגשנה, ואז יוכלו לשלוח הודעה לצד שלישי, דהיינו לחברות הביטוח - שהיו המבקשות בפסק הדין שם. כאמור, במקרה שבפני תקופת הביטוח טרם הסתיימה והאינטרס של המבקש הינו להבטיח את היותו מבוטח בכל תקופת הביטוח ואי לכך נראה כי למבקש שבפני יש אינטרס לגיטימי המספיק למתן הסעד ההצהרתי. התפקיד המניעתי של הסעד ההצהרתי גורם לכך שהוא ניתן כדי לאשר קיומה של זכות מהותית עוד בטרם הופרה. עם זאת, יודגש שהבקשה שבפני הינה למתן סעד הצהרתי זמני. השימוש בסעד זה נעשה בד"כ כנגד המדינה, באין אפשרות למתן סעד של צו מניעה או צו עשה כנגדה. כפי שנאמר ע"י כב' השופט ח.כהן בפסק הדין שניתן בע"א 144/79 (שאוזכר לעיל): "בהליכים שבין אזרחים לבין עצמם אין צורך במתן סעד זה, מפני שבית המשפט נותן להם סעד זמני אחר המספק את כל הדרישות; ממילא לא נדרש בית משפט אף לא פעם אחת להעניק סעד הצהרתי זמני נגד אזרח, ועל כן נשאר סעד שכזה בגדר 'בלתי ידוע' או בלתי נהוג". במאמר מוסגר יצויין שמדובר בפסק דין משנת 1980 ומאז הוגשו ונדונו בקשות למתן הסעד האמור, גם ב"הליכים שבין אזרחים לבין עצמם" (ר' פסה"ד שניתן ברע"א 1810/90 שאוזכר לעיל וכן ר' ספרו הנ"ל של ד"ר זוסמן שאוזכר לעיל, בעמ' 583). אולם, יש להדגיש שעדיין מדובר בסעד חריג ובית משפט לא יתן סעד מסוג זה כדבר שבשגרה. כאמור, מהות הצו ההצהרתי הזמני הינה להצהיר על זכות זמנית שהינה לכאורית, להבדיל מזכות סופית שהינה ודאית, לפיכך יש ממש בטענתו הנוספת של ב"כ המשיבה שטען כי לא יתכן שצו הצהרתי זמני יהפוך לסעד קבוע וזאת בהתחשב בזמן שיחלוף עד ברור התובענה בתקופה הקצרה יחסית של פוליסת הביטוח. במקרה שבפני מדובר בחוזה ביטוח לתקופה של כשנה שתוקפו אמור לפוג ב- 31.1.2000. בהתחשב בכך שהתובענה העיקרית הוגשה ביום 6.4.99, טרם הוגש כתב הגנה, והתיק טרם נקבע, כך שככל הנראה פסק הדין בתובענה העיקרית ינתן בסמוך לתום תקופת החוזה ועל כן מתן סעד זמני של הצהרה על תוקף הביטוח יביא לכך שהזכות הלכאורית הזמנית תמשך לאורך מרבית או כל תקופת הביטוח ובכך תהפוך מזכות לכאורית לזכות ודאית סופית. אמנם כבר נקבע בפסיקה ש"זהות הסעד" אינה מונעת לחלוטין מתן סעד זמני. העובדה שהתובע זוכה בדרך זו במלוא הסעד המבוקש בתובענה גופה אינה אלא עוד אחת מהנסיבות שבית המשפט חייב להביאן בחשבון בדונו בבקשה. עם זאת, יצויין כי העובדה שזכותו של התובע עומדת לפוג תוך זמן קצר יכולה לשמש עילה שלא ליתן לו סעד ארעי (ר' ספרו של ד"ר זוסמן שאוזכר לעיל, בעמ' 582). זאת ועוד, במסגרת השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול לצורך החלטה של מתן סעד זמני, עליו לבדוק את מאזן הנוחות, דהיינו: "להיכן תהא הכף נוטה, אם לשקול זו נגד זו: אי נוחות שתגרם לתובע, אם לא ינתן הצו, ואי נוחות שתגרם לנתבע, או לאחרים אם ינתן, ושאלה זו כרוכה בשאלה אחרת: האם ניתן נזקו של התובע לפיצוי בכסף, אם יראה בית המשפט לתת לו סעד זמני? ומאידך גיסא: מה נזק עלול הצו הזמני לגרום לנתבע, אם התביעה תדחה?" (ר' ספרו הנ"ל של ד"ר זוסמן, שאוזכר לעיל, בעמ' 580). במקרה שבפני הנזק שיגרם למשיבה באם ינתן הסעד המבוקש, עדיין לא ברור בשלב זה, שכן הוא מותנה באירוע ביטוחי שטרם קרה והיקף הנזק תלוי במהות המקרה הביטוחי, אם וכאשר יקרה. מאידך, הנזק שיגרם למבקש באם לא יקבל את הסעד המבוקש, הינו נזק מזערי, שכן המשיבה הודיעה בהודעתה לבית המשפט שהיא עומדת על דעתה שנעשה ביטול פוליסה כדין, כך שהמבקש לא יחוייב בתשלום פרמיות ליתרת תקופת הביטוח שלאחר מועד ביטול הפוליסה והמבקש יוכל לבטח עצמו מיידית בחברת ביטוח אחרת. בנוסף, פתוחה הדרך בפני המבקש לתבוע את המשיבה על הנזקים והטרדה שנגרמו לו עקב ביטול הפוליסה באם יש באפשרותו להוכיח שהפוליסה בוטלה שלא כדין ושאכן נגרמו לו נזקים כאמור. יצויין שבהמרצה 477/80 (פד' לד' (4) 522) נאמר שעל המבקש צו מניעה לפרט מהו הנזק העלול להגרם לו על מנת שבית המשפט ישקול באיזה מידה ניתן הנזק לפיצוי. בע"א 144/79 (פד' לד' (2) 344) נקבע שכל התנאים הדרושים למתן צו מניעה זמני צריך ויתקיימו, בשינויים המחוייבים, גם לגבי צו הצהרתי זמני. בענין שבפני, המבקש לא פרט מה הנזק העלול להגרם לו באם לא ינתן הסעד המבוקש. כאמור, התרשמתי שמדובר בנזק מזערי בלבד הניתן לפיצוי כספי ולפיכך, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה. בהסתמך על המקובץ, מסקנתי היא שבמקרה זה אין מקום למתן הסעד הזמני המבוקש ואשר על כן, הבקשה נדחית. הצו הארעי שניתן ביום 6.4.99 - בטל. אני מחייבת את המבקש לשלם למשיבה הוצאותיה בסך 1,200 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום המלא בפועל ובתוספת מע"מ. ביטול פוליסהפוליסה