רקע ועובדות שאינן במחלוקת התובעת, "מנורה חברה לביטוח בע"מ" (להלן - מנורה), ביטחה כלי רכב מסוג ניסן אלמרה. הנתבע, מר אשר סגל, היה בעליו של רכב מסוג וולוו. ביום 24.11.04 נסע הנהג ברכב התובעת בכביש רמלה-צריפין, רכב הנתבע שנסע מאחורי רכב התובעת פגע בו בחלק האחורי ונגרמו נזקים לרכב התובעת. בסופו של יום שילמה התובעת למבוטח 86,600 ₪, והגישה תביעת שיבוב כנגד הנתבע. הנתבע הגיש הודעת צד ג ל"שומרה חברה לביטוח בע"מ", צד ג1 (להלן - שומרה) ול"גיתית סוכנות לביטוח (2001) בע"מ", צד ג2 (להלן - גיתית), ולסול כהן, צד ג3 (להלן - סול), סוכנת/ פקידת ביטוח אצל גיתית, מאחר שלטענתו היתה לו בעת התאונה פוליסת ביטוח בתוקף, המכסה חבות לנזק שנגרם לצד ג (במקרה זה - תובעת), והן צריכות לשאת בכל סכום שבו יחוייב. הפוליסה לכיסוי חבות לנזק שנגרם לצד ג הופקה מיום 1.7.04 ועד 30.6.05 אצל שומרה, אלא שזו טוענת שהפוליסה בוטלה טרם התאונה, עקב צבירת חוב פרמיה על ידי הנתבע, ועל כן סירבה ליתן לנתבע כיסוי ביטוחי בשל הארוע. לטענת שומרה וגיתית, נשלח מכתב התראה לנתבע, לפיו הפוליסה עומדת להתבטל בשל צבירת חוב בפוליסה, ואם מסיבה כלשהיא תתקבל טענת הנתבע שלא ידע על כך, או שהביטול היה שלא כדין, אשמה בכך סול, צד ג3, מכיוון שהיא טיפלה בנתבע באופן אישי. לפיכך שלחו צד ג1 ו-2 הודעת צד ד כנגד סול. ביום 22.2.07 הסכימו הצדדים לתיקון סכום התביעה, כך שהתביעה עומדת על סך של 86,800 ₪. בנוסף, מאחר שאין מחלוקת לענין אחריות הנתבע לתאונה, או לענין הנזק שנגרם לתובעת (ששילמה למבוטחה מכח פוליסה והגישה תביעת שיבוב), נתתי פסק דין בו חייבתי את הנתבע במלוא סכום התביעה ובהוצאות המשפט, כקבוע בפסק הדין. ביצוע פסק הדין עוכב עד להכרעה ביחסים בין הנתבע לצדדי ג ובין צדדי ג1 ו-2 לצד ג3 (היא צד ד). בנוסף, מאחר שצד ג3 (היא צד ד) - אף שיוצגה בהליך שבפני בידי עו"ד רוסינסקי והגישה כתבי הגנה להודעות צד ג וצד ד, ואף היתה שותפה להסכמה דיונית שהושגה בשלב מסוים בין הצדדים - לא הגישה תצהירי עדות ראשית, לא הגיבה להחלטות בית המשפט ולא הופיעה לדיון ההוכחות, נתתי פסק דין מותנה כנגדה, הן בהודעת צד ג מטעם הנתבע והן בהודעת צד ד, על מלוא הסכום בו יחויב מי משולחי ההודעות כלפיה. לאור מתן פסק הדין נגד הנתבע, שוחררה התובעת מהמשך ההליך, ובפני המחלוקת בין הנתבע לצדדי ג ובין צדדי ג1 ו-2 לצד ג3 (היא צד ד, ומעתה תקרא רק "סול" או צד ד), ומתן פסק דין מותנה כנגד סול לא מייתר את הדיון. טענות הנתבע לטענת הנתבע, במועד התאונה היה קיים לרכב בו נהג כיסוי ביטוחי, אצל שומרה, המכסה את חבותו בגין נזקי צד ג עד לסך 360,000 ₪, ועד ליום 30.6.05. הנתבע טוען כי מעולם לא קיבל הודעה כלשהי - לא בעל פה ולא בכתב - מאת שומרה, לפיה הפוליסה איננה בתוקף, כנדרש על פי סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן - חוק חוזה הביטוח). אם כך, ביטול הפוליסה נעשה שלא כדין. בסיכומים טוען הנתבע שמר רוני רגב (בעליה של סוכנות גיתית) גילה את מסמך הביטול במשרדו והתקשה לתת הסבר המניח את הדעת מדוע לא פעלה גיתית בהתאם לחובתה כסוכנות ביטוח, ולא הודיעה לנתבע על קיום המכתב. בנוסף, ראייה נוספת לאי שיגור מכתב הביטול עלתה מעדותו של מר רגב, לפיה בחודש דצמבר 2004, מועד בו נתבקש הנתבע על ידי סול לפנות למשרדי שומרה ולשלם 200 ₪, הן מר רגב והן סול - לא ידעו כי הפוליסה בוטלה. בהודעת צד ג ששלח, תובע הנתבע מצדדי ג את מלוא סכום התובענה או כל סכום אחר אותו יידרש לשלם. משומרה - משום שביטלה את הכיסוי הביטוחי מבלי ליתן הודעה כדין לנתבע, מסול - משום שטיפלה בענייניו של הנתבע במשרדי גיתית, והיא שקיבלה את הכספים בעבור יתרת החוב לפוליסה ומגיתית - בהיותה אחראית ביחד ולחוד עם סול, בתור מי שסול עבדה אצלה. הנתבע טוען, כי מיד עם קבלת ההודעה בנוגע ליתרת חוב הקיימת בפוליסה, בחודש אוקטובר 2004, שילם אביו של הנתבע כ-700 ₪ במזומן לכיסוי יתרת החוב. הנתבע לא קיבל קבלה על התשלום. אביו של הנתבע, מר שלמה סגל, העיד כי שילם את הסכומים אשר נתבקש על ידי סול במשרדי גיתית, לפני מועד התאונה, לאחר שסול פנתה אליו טלפונית בעניין. הנתבע ואימו העידו כי בוצעו שני תשלומים על ידי האב. עוד טוען הנתבע, כי לאחר התאונה פנה לסוכנות הביטוח, גיתית, והתברר לו מפי סוכן הביטוח רוני רגב, כי פוליסת הביטוח לרכבו של הנתבע מבוטלת מתאריך 22.10.04 עקב יתרת חוב של 715 ₪, אשר לא שולמה ולכן לרכב הנתבע לא היה קיים כיסוי ביטוחי בזמן התאונה. ואולם, טוען הנתבע, הוא לא קיבל כל מכתב משומרה בנוגע לקיום חוב בפוליסה ובנוגע לביטולה של הפוליסה. בסיכומים טוען הנתבע, כי הוכח שסול הייתה פקידה שכירה במשרדה של גיתית ובעליה של הסוכנות, מר רוני רגב, הינו הסוכן האחראי על פוליסת הביטוח ורק עליו חלות הוראות סעיפים 32-36 לחוק חוזה הביטוח, המתייחסים למעמדו של סוכן הביטוח. שומרה וגיתית הציגו מכתב, המהווה בקשה להקמת פוליסה שבוטלה, הכולל ויתור מצד הנתבע על כל תביעה על פי הפוליסה בגין התקופה שבין מועד ביטול הפוליסה לבין מועד כניסתה לתוקף מחדש, אך לטענת הנתבע, הוא אינו חתום על טופס הבקשה האמור, והחתימה שעל גבי הטופס הינה חיקוי של חתימת הנתבע. לטענת הנתבע, הוא דיווח על התאונה לגיתית באמצעות סול, וזאת - מיד לאחר התאונה. בטופס הודעת מבוטח נרשם תאריך 1.2.05, אך זה נכתב במועד מאוחר יותר ולא ביום הדיווח. לאחר שנודע למר רגב ולסול על פנייה בגין התאונה מאת התובעת, ניסו להחיות את הפוליסה (אשר בוטלה בשל רשלנותם) תוך זיוף מסמכים. טענות צדדי ג-1 ו-2 לטענת צדדי ג1 ו-2, ביום 18.10.04 נשלח מכתב "התראה לפני ביטול" אל הנתבע, המודיע על חובו ועל הכוונה לבטל את הפוליסה אם לא ישולם החוב (נספח נ/6 לתיק המוצגים של הנתבע. סומן נ/4 על ידי בית המשפט). משחלפו 36 ימים מצטברים (בהתאם לסעיף 15 לחוק חוזה הביטוח: הודעה ודרישת תשלום תוך 15 ימים ומכתב ביטול הנכנס לתוקף תוך 21 יום, בסה"כ 36 ימים), והחוב לשומרה לא סולק - בוטלה הפוליסה, כדין, ביום 22.11.04. ביום 9.12.04, לאחר האירוע התאונתי שהתרחש ביום 24.11.04, הודיעה סול לשומרה, כי קיבלה 200 ₪ במזומן מהנתבע, וביקשה להחזיר את הפוליסה לתוקף. ביום 11.1.05 שלח הנתבע לשומרה בקשה להקמת הפוליסה שבוטלה, והצהיר ואישר בחתימתו, כי בין מועד ביטול הפוליסה למועד החזרתה לתוקף לא אירע מקרה ביטוח. המסמך צורף כנספח ג/3 לתצהיר אורלי רגב. טוענים צדדי ג1 ו-2 שהנתבע, אביו ואימו מסרו כי סול היא סוכנת הביטוח שלהם וכי לא הכירו את צדדי ג1 ו-2 בכלל. הם פנו אליה בשל היכרות אישית עימה. הנתבע גם אישר שלא הכיר את שומרה, אלא רק את סול: "העיקר שהביטוח דרך סול ולא משנה באיזו חברת ביטוח". סול היא שהיתה מעבירה לנתבע ולהוריו הודעות, ומקבלת מהם תשלומים בעבור הפוליסה, אם בביתה או במשרד. בנוסף, איך ייתכן שהנתבע שב וביקש לעשות פוליסה דרך סול, שנה לאחר האירוע, בחברת הביטוח מגדל, וזאת לאחר שלטענת הנתבע - הטיפול בו היה כה רשלני, בסכום תביעה גבוה? אילו סבר כך הנתבע, הרי שלא היה מסכים לבטח בשנית את רכבו דרך סול, בשנה שלאחר מכן. דבר זה מלמד, כי הנתבע לא סבר שסול התרשלה, להיפך - היא עזרה לנתבע לנסות ולרמות את חברת הביטוח. לטענת צדדי ג1 ו-2, טענת הנתבע כי לא קיבל את מכתבי הביטול לפוליסה, תמוהה, וזאת לאור היות הכתובת בפוליסה אותה הכתובת אליה נשלחו המכתבים (מפנים לפסק הדין בת"א (נתניה) 8339/02 תוהמי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, מיום 28.2.05, מפי כב' השופטת קלוגמן, שאושר על ידי בית המשפט המחוזי, שם נקבע כי טענה זאת אינה עומדת במבחן המציאות וכי רואים את הדואר כאילו התקבל, כחזקה לפי סעיף 57ג לפקודת הראיות). אימו של הנתבע מחזקת את הטענה כי המכתבים נתקבלו, שכן נאמר על ידה כי קיבלה את המכתבים ידנית - לאותה כתובת. הוריו של הנתבע העידו כי הם ידעו שקיים חוב אך אינם זוכרים דבר באשר לתאריכים. האם הנתבע שילם לצד ג בעבור הפוליסה? הנתבע בהודעתו מזכיר תשלום אחד לצד ד, על מדרגות ביתה (סעיף 10 להודעת צד ג) בעוד שבדיון מעידים הנתבע והוריו על שני תשלומים - במשרד. בנוסף, אביו של הנתבע בעדותו, העיד על עצמו שהוא אוסף קבלות על תשלומים שהוא משלם. למרות זאת, במקרה דנן - כל מה שיש בידו הוא קבלה אחת על סך 200 ₪, ממועד שהוא לאחר התאונה ולאחר ביטול הפוליסה. לטענת צדדי ג, הנתבע בעדותו לא היה מהימן, טען שמסר הודעה על התאונה לצד ד יום-יומיים לאחר התאונה (עמוד 9 שורה 16-17 לפרוטוקול) אך הטופס עליו חתם, בו הודיע על התאונה הוא מפברואר 2005 (נספח שסומן ג/1 לתצהיר אורלי רגב). ובחקירה החוזרת, הנתבע לא זוכר מתי דיווחה לו צד ד על קיומו של החוב - לפני או אחרי התאונה. לדבריו - זה היה באותו רגע שהודיע לה על התאונה והראה לה את כתב התביעה. כאשר בית המשפט העיר לו שמדובר בשני מועדים שונים, הנתבע ביקש לתקן עצמו. טענת צד ג3 (צד ד) צד ד לא הגישה תצהיר עדות ראשית, לא התייצבה לדיון ההוכחות ביום 22.2.07 ועל כן ניתן נגדה פסק דין. עם זאת, אציין מה היו טענותיה לפי כתבי ההגנה שהגישה להודעות צד ג וצד ד, אף שאלה, כמובן, לא הוכחו, ואף שניתן פסק דין נגדה. לדברי סול, כל סכום כסף שנתקבל אצלה מאת הנתבע היה עבור שומרה, והיא קיבלה את סכומי הכסף מתוקף תפקידה כפקידה של גיתית והעבירה את הכסף ישירות לגיתית. היא מעולם לא קיבלה כסף בביתה, אלא רק במשרד. היא עבדה כפקידה שכירה בגיתית והעבירה כל תשלום, שקיבלה (כאמור) במשרד, באמצעות הסוכנות, לשומרה. היא מעולם לא פעלה על דעת עצמה, אלא באישור ובהכוונה של גיתית. גיתית קיבלה לידיה את מלוא הפרמיה מהנתבע, והטענה האפשרית היחידה היא אולי שהנתבע איחר בתשלומים. דיון והכרעה לצערי, העדר צד ד מההליך מנע, כנראה, אפשרות לקבלת תמונה מלאה ומדויקת יותר על שאירע בפועל. אמנם תלויים ועומדים כנגד סול פסקי דין מותנים, הן בהודעת צד ג (לזכות הנתבע) והן בהודעת צד ד (לזכות צדדים ג1 ו-2), אך הייתי מעדיפה, כמובן, לקבל את גרסתה ולשמוע עדותה, ולא להסתפק בפסקי דין נגדה מטעמים פרוצדוראליים. ממצאים עובדתיים ומסקנות השתלשלות הארועים בתיק דנן, כעולה, בין השאר, מהמסמכים שהגישו הצדדים, הקשורים לענין, הם כדלקמן: 18.10.04: קיים מכתב משומרה לנתבע, המודיע על חוב בסך 712 ₪, מודיע על כוונה לבטל את הפוליסה בתוך 36 יום אם לא ישולם החוב (צורף כנספח לתצהיר אורלי רגב ולתיק מוצגי הנתבע, ובנוסף - עותק עם מחיקות - כנספח נ/4 לתיק מוצגי הנתבע וסומן כ-נ/4 על ידי בית המשפט); הנתבע טוען שלא קיבל אותו. מפאת חשיבותו של מסמך זה (להלן - נ/4), אצטט את הקטע הרלוונטי מתוכו במלואו: "בהתאם לרישומנו קיימת יתרת חוב לתאריך מכתב זה עבור פוליסה מספר --- ... סכום חובך במטבע ₪ הינו 712.00. אשר על כן, נודה לך באם תואיל להסדיר את חובך הנ"ל באמצעות סוכן הביטוח תוך 15 יום מהיום. ... לצערנו, עלינו להודיעכם, כי אם החוב לא יכוסה תוך 15 יום כאמור לעיל אנו נאלץ לבטל את הפוליסה כעבור 21 יום נוספים (דהיינו 36 יום מהיום)..." 24.11.04: מועד התאונה (הארוע הביטוחי); 6.12.04: מודפס מסמך המודיע כי החל מיום 22.10.04 בוטלה הפוליסה של הנתבע (נספח לתצהיר רוני רגב ואורלי רגב, סומן נ/2; צורף גם כנספח נ/5 לתיק המוצגים של הנתבע); 7.12.04: קבלה של גיתית עבור 200 ₪ ששילם הנתבע לסול; 7.12.04: "בקשה להקמת פוליסה שבוטלה" (צורף כנספח לתצהיר אורלי רגב וכן כנספח נ/9 לתיק מוצגי הנתבע. סומן כמסמך ג/2 על ידי בית המשפט); 7.12.04: פתק מסול לשומרה, בו מצרפת קבלה על 200 ₪, מצרפת "בקשה להקמת פוליסה שבוטלה" ומתחייבת שהנתבע (שהוא שכן שלה) יעביר לה את היתרה של החוב עד יום ראשון; 9.12.04: הודעת אי-מייל (הודעת דואר אלקטרוני) מסול לפקידה בשומרה, המאשרת שהנתבע העביר יומיים קודם 200 ₪ על החשבון ומבקשים להחזיר את הפוליסה לתוקף; 21.12.04: הודעת דואר אלקטרוני לסול משומרה לפיה אין אפשרות להחזיר הפוליסה לתוקף, כי קיים עדיין חוב; 11.1.05: הודעת דואר אלקטרוני משומרה לסול: הלקוח ממשיך להחזיר חיובים. צריך לשלוח מכתב בקשת הקמה חדש. 11.1.05: עותק נוסף ושונה (בתאריך ובחתימה) של "בקשה להקמת פוליסה שבוטלה", חתימה לא ידועה (כתוב "אשר" - הנתבע, אך הוא מכחיש שזו חתימתו) (צורף ככנספח לתצהיר אורלי רגב וגם כנספח נ/9 לתיק מוצגי הנתבע. סומן כמסמך ג/3 על ידי בית המשפט); 26.1.06: תמליל שיחת טלפון בין סול לאמו של הנתבע, בה סול מאשרת קבלת שני סכומים אביו של הנתבע: 400 ₪ ו-700 ₪; 1.2.05: הודעה על גבי טופס רשמי, מאת הנתבע לשומרה, אודות מקרה הביטוח (נספח לתצהיר אורלי רגב. סומנה ג/1); בנוסף לאמור, ביום 15.11.04 ביקשו הורי הנתבע להחליף את כרטיס האשראי שבאמצעותו מחויבת הפרמיה (סעיף 14 לתצהיר רוני רגב, שלא נסתר על ידי הנתבע או הוריו, אשר רק טענו שאינם זוכרים מתי זה היה וכן מסמך פירוט התשלומים שצורף כנספח לתצהיר אורלי רגב ולא סומן). לאחר ששמעתי את העדויות של הנתבע - אשר סגל, של שני הוריו - שלמה סגל ומריה סגל, ושל רוני ואורלי רגב, ולאחר שעיינתי בכל חומר הראיות שבפני, אני מגיעה למסקנות הבאות: הנתבע והוריו לא העידו בצורה אמינה מאד. הם זכרו בצורה סלקטיבית רק את הפרטים שהיו נוחים להם והשיבו תשובות מתחמקות במקומות שהיו לא נוחים. נמצאו סתירות מסוימות בין העדויות לבין עצמן (למשל - בשאלה כמה תשלומים שולמו לסול בגין חובות הפרמיה ובשאלה לגבי מקום התשלום), ובין העדויות לבין המסמכים (למשל - לגבי המועד שבו מסר הנתבע הודעה לשומרה לגבי התאונה). אינני מאמינה לנתבע ולהוריו שלא קיבלו את נ/4, הוא המכתב משומרה לנתבע, המודיע על חוב בסך 712 ₪, ומודיע על כוונה לבטל את הפוליסה בתוך 36 יום אם לא ישולם החוב. הם העידו שקיבלו דברי דואר בצורה מסודרת (עדותו של הנתבע בפרוטוקול הדיון מיום 22.2.07, עמוד 7 שורה 22-26); אימו של הנתבע טענה בעדותה כי אין בעיה עם הדואר בביתה (פרוטוקול הדיון מיום 22.2.07, עמוד 16 שורה 6-8), המכתב נשלח לכתובת הרשומה בפוליסה, בה הם מתגוררים, ונראה לי סביר יותר שהם קיבלו עותק מהמכתב וידעו עליו. אביו של הנתבע ידע על בעיותיו הכספיות: "היה מינוס גדול" (פרוטוקול הדיון מיום 22.2.07, עמוד 13 שורה 14-15). כך אישרה גם אימו של הנתבע (פרוטוקול הדיון מיום 22.2.07, עמוד 17 שורה 28-29). בנוסף, העיד הנתבע שסול הודיעה לו בעצמה אודות החוב לפרמיה. כלומר הנתבע ידע שיש בעיות בתשלום לפוליסה ויש פיגור בפרמיה (פרוטוקול הדיון מיום 22.2.07, עמוד 7 שורה 3-13). אביו של הנתבע ידע לאמר בעדותו כי היתה בעיה בויזה והיה שינוי אך לא ידע מתי ערך את השינוי (פרוטוקול הדיון מיום 22.2.07, עמוד 13 שורה 12-25). לגרסת גיתית, עוד לפני התאונה, ביום 15.11.04, ביקש הנתבע (או אביו, שטיפל בעניני התשלומים לפוליסה), להחליף את כרטיס האשראי שממנו משולמות הפרמיות (תצהיר רוני רגב, סעיף 14). גם מסמך המצורף לתצהיר אורלי רגב תומך בכך שנעשה שינוי בויזה, עוד טרם מועד התאונה, ב-15.11.04. מכאן, שהנתבע והוריו היו מודעים לכך שיש בעיה עם התשלומים, כעולה גם מהודעת הדואר האלקטרוני ששלחה פקידה בשומרה לסול ביום 11.1.05, המדברת על כך שהלקוח ממשיך להחזיר תשלומים. מסקנתי היא, שהנתבע ידע - עוד לפני מועד התאונה - שיש בעיה עם התשלומים בגין הפוליסה, וכי חברת הביטוח מאיימת לבטל את הפוליסה. בשולי הדברים אציין עוד, כי הנתבע טוען שהחתימה על גבי הבקשה להחזרת הפוליסה שבוטלה, מיום 11.1.05 (ג/3) אינה חתימתו, אלא זויפה. משום מה, אין הנתבע מתייחס לעותק של הבקשה מיום 7.12.04 (ג/2). כשלעצמי, ואינני מומחית לכתבי יד כמובן (וגם לא הובאו בפני עדויות מומחה בענין זה), נראה לי בעין של הדיוט שהחתימה המופיעה בג/2 דומה להפליא לחתימה המתנוססת בשולי כל עמוד, בתצהירו של האב - מר שלמה סגל, שנחתם ביום 6.6.06 (אם כי בסוף תצהירו חתם את שמו המלא, חתימה שונה מזו שבשולי העמודים). האב בעדותו ציין, שהוא איננו מזהה לא את החתימה על גבי ג/2 ולא על גבי ג/3 כחתימת בנו (פרוטוקול הדיון בעמוד 15, שורות 1-10). הוא לא נשאל (ולא אמר) אם הוא מזהה מי כן חתום על הבקשה. מאחר שאיש מהצדדים לא התייחס בסיכומיו לכך שיש שתי בקשות, משני תאריכים שונים, חתומות באופן שונה, לא אכנס גם אני לענין. אציין רק, כי הסברה שהבקשה ג/2 חתומה על ידי אביו של הנתבע יכולה להתיישב הן עם טענת הנתבע ושני הוריו, שהאב הוא זה שביצע את התשלומים לסול; הן עם הודעת הדואר האלקטרוני שכתבה סול ביום 9.12.04, בה היא מציינת שיומיים קודם (7.12.04) שילם הנתבע 200 ₪ ולכן היא מבקשת להקים את הפוליסה מחדש; הן עם טענת רוני רגב בתצהירו (סעיף 23), כי הבקשה המאוחרת - ג/3 - נחתמה על ידי סול, וכאשר שאל אותה איך היא חותמת, היא אמרה שהאבא אישר לה לחתום. מכל מקום - כפי שאציין להלן, ענין זה אינו מעלה ואינו מוריד, אלא לשאלת מהימנות הנתבע ועדיו, ולכן לא אזקק לו והדברים נכתבים בהערת אגב. אין מחלוקת שתאריך הביטול הנקוב במסמך נ/2 - 22.10.04 כתאריך ביטול הפוליסה הוא תאריך שגוי, וגם לפי חישובי צדדי ג, הפוליסה לא היתה אמורה להתבטל לפני 22.11.04 (עדות רוני רגב, פרוטוקול הדיון מיום 22.2.07, עמוד 22 שורה 8-20). דיון משפטי: האם נשלחה הודעה כדין לנתבע על ביטול הפוליסה מטעם שומרה? סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981, הדן בפיגור בתשלום, קובע כך: "(א)לא שולמו דמי הביטוח או חלק מהם במועדם ולא שולמו גם תוך 15 ימים לאחר שהמבטח דרש מן המבוטח בכתב לשלמם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן". אין מחלוקת, כי לא נשלח לנתבע יותר ממכתב התראה אחד, הוא מכתב ההתראה נ/4 הנ"ל, ובו ניתנו לנתבע 15 ימים לשלם את החוב בגין בפרמיה. בנוסף, באותו מכתב נאמר כי אם לא יעמוד בתשלום תוך 21 יום נוספים (בסך הכל 36 ימים), הפוליסה תבוטל. לאחר מכן יצאה הודעת הביטול, שהודפסה ביום 6.12.04, ולפיה הפוליסה בוטלה החל מיום 22.10.04 (נ/2). כאמור, אין מחלוקת, כי תאריך הביטול הנקוב ב-נ/2 הוא שגוי, וגם לפי נ/4, היה על הפוליסה להתבטל לא לפני 22.11.04. נושא משלוח הודעת ביטול לפי סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח נדון בהרחבה בע"א (ת"א) 2612/01 אזולאי אלון נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, על ידי כב' השופטים גולדברג, שטרנברג-אליעז ופוגלמן, שניתן ביום 5.8.04. (להלן - ענין אזולאי). מאחר שהדברים האמורים באותו פסק דין מתאימים בדיוק לעניננו, אתלה באילנות גבוהים ממני ואצטט בהרחבה מתוך פסק הדין: "על פי הסדר זה [שבסעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח - מ.ב.נ], פיגור בתשלום דמי הביטוח אינו מקנה למבטח זכות לבטל את החוזה לאלתר ובכך מהווה דין מיוחד ועצמאי המוציא עצמו מדין החוזים הכללי. כוח הביטול של המבטח מותנה בהענקת שתי ארכות למבוטח לסילוק החוב שבפיגור, שתכליתן ליתן למבוטח שהות מספקת במהלכה יוכל לסלק את חובו ללא שיבוטל הביטוח. דרך ביטול זו הינה קוגנטית ואינה ניתנת להתנאה אלא לטובת המבוטח או המוטב, כפי שנקבע בסעיף 39(ב) לחוק. חוק חוזה הביטוח הינו חוק צרכני ותכליתו להגן על אינטרסים טעוני הגנה, של המבוטח. מגמתו הכללית של החוק הינה להגן על המבוטח מפני כוחו העדיף של המבטח וניצול עמדה עדיפה. לאור תכלית החקיקה המונחת ביסוד החוק יש לבחון ולפרש את הוראותיו... ... לא בכדי טרח המחוקק להתוות דרך ברורה וחד משמעית לגבי אופן וצורת הביטול. מטרתו הייתה למנוע ביטול הכיסוי הביטוחי, במקרים בהם הפיגור בתשלום דמי הביטוח נבע מקשיים חולפים וברי תיקון. בת.א. (ת"א) 47419/95 פרץ נ' מנולייף - מנורה חברה לביטוח בע"מ, דינים שלום כרך י' 935, עמד בית משפט על הרציונל שמאחורי הודעת הביטול: "הודעת הביטול נועדה בעיקר למנוע מקרה של ביטול פוליסה מרישול או מחמת שיכחה של בעל הפוליסה שאין לו כוונה לבטלה. מדובר בהודעה מסוג תזכורת, לאותם מקרים של אי פרעון שלא מדעת". במסגרת ההסדרים המצויים בחוקי החוזים, הכללי והתרופות, עלול היה המבוטח למצוא עצמו ללא הגנה ביטוחית כשהוא חשוף לסיכונים. זאת ללא קבלת התראה נאותה קודם לביטול הפוליסה. מטעם זה, מצא המחוקק לראוי לחוקק חוק מיוחד בנושא הביטוח. סעיף 38 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כי תרופות המבטח לפי סעיף 15 מוציאות את תרופותיו לפי דין אחר ובכך, הוצאה תרופת הביטול הנובעת מהדין הכללי - חוק החוזים (תרופות) ונשללה כל דרך ביטול אחרת מלבד זו הקבועה בסעיף. בעניין בלעדיות תרופת הביטול לפי סעיף 15, כותב המלומד פרופ' ידין בספרו (א. ידין, חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי, 67-68): "הכוונה המצטברת של הסעיפים 15 ו- 38 היא שאין לבטל חוזה ביטוח בשל פיגור בתשלום דמי ביטוח, אלא תוך קיום הדרישות המפורטות בסעיף 15 ולא לפי ההוראות המקבילות של חוק התרופות". שלושת השלבים המביאים לידי ביטול החוזה הינם: פיגור בתשלום, דרישה בכתב לתשלום החוב שבפיגור ומשלוח הודעת ביטול. שכלול הביטול מותנה בקיום שלושה שלבים אלה. באשר לשלבים השני והשלישי יש להדגיש את הצורך במשלוח שתי הודעות ארכה בכתב: "סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח מתנה את ביטול הביטוח, מצד המבטח, במקרה של אי-תשלום דמי הביטוח, כולם או חלקם, בקיומן של שתי הודעות ארכה כתובות: האחת, הודעת דרישה לתשלום דמי הביטוח תוך 15 יום, והאחרת, הודעה כי חוזה הביטוח יתבטל, לאחר 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק". (כבוד השופט ריבלין בת.א.665/87 קריסטי נופש בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, (מחוזי ב"ש) (לא פורסם)). המבטח אינו רשאי לשלוח את הודעת הביטול בטרם חלפה תקופת הארכה הראשונה בת 15 הימים (ראה ידין, שם, עמ' 65-66), וכן ראה ת.א. (פ"ת) 1724/99 זגורי נ' יוסף (טרם פורסם), בו דחה בית המשפט טענת מבטח כי פעל כדין, במקרים בהם אוחדה הודעת דרישת התשלום עם הודעת הביטול. לסיכום: מבדיקת ההודעה שנשלחה עולה כי המשיבה איחדה את שתי ההודעות אותן היה עליה לשלוח למערער. בעניין זה קבע בית משפט קמא ובצדק, כי משלוח הודעה אחת המכילה את כל זמני הארכה (כפי שאכן עשתה המשיבה הפועל), אינה תקיפה לאור סעיף 39(ב) היות ואין היא מיטיבה עם המבוטח-המערער. תפקודה של המשיבה אכן נגרע במתן הודעה אחת כוללנית במקום השתיים הנדרשות ממנה לפי סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח ודומה כי חיפשה לעצמה קיצור דרך באמצעות משלוח הודעה אחת ולא שתיים. אנו סומכים ידינו על קביעתו של השופט הנכבד כי על מנת לבטל חוזה ביטוח בשל פיגור בתשלום או אי תשלום דמי הביטוח, יש למלא בקפידה אחר הדרישות המפורטות בסעיף 15 לחוק חוזה הביטוח. ההסדר שנקבע בסעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח, מתמצה בהוראה מפורשת בגוף החוק, בדבר משלוח שתי הודעות מטעם המשיבה, הכוללות ארכה. האחת דרישת תשלום המעניקה ארכה של 15 ימים לפחות להסדרת החוב והאחרת, עם חלוף הארכה, הודעה הקובעת את מועד הביטול אשר לא יהיה קצר מ-21 יום מתום 15 הימים נשוא הארכה הראשונה". (ראה פסקאות 8 - 12 לפסק הדין קמא). לאור האמור, יש לקבוע כי על מנת שביטול הפוליסה יהא כדין, יש צורך במשלוח שתי הודעות נפרדות זו מזו. ואכן חובת משלוח שתי הודעות הינה מנדטורית. המשיבה לא שלחה, כמתחייב בחוק, את שתי הודעות הארכה הנפרדות על ביטול הפוליסה ומכאן ההכרעה בשאלה שבמחלוקת: ביטול הפוליסה נעשה שלא כדין". (ההדגשות - שלי. מ.ב.נ] (הציטוט באמצעות מאגר נבו). ר' גם בש"א 1606/04 (בת"א 1906/03) הראל חברה לביטוח בע"מ נ' יוספה סגל, מפי כב' השופט ברוך (ניתן ביום 3.4.05): "כבר נפסק כי משלוח שתי הודעות כאמור בסעיף 15(א) לחוק הינו תנאי מהותי למתן תוקף לביטול פוליסה עקב פיגור בתשלום (ראה א' ידין "חוק חוזה הביטוח, פירוש לחוק החוזים" בעריכת טדסקי, התשמ"ד, עמוד 64-66). ... על חברת ביטוח הבוחרת לנקוט במהלך שיביא בסיומו לביטול חוזה ביטוח, לפעול על-פי הוראות החוק, ככתבן וכלשונן, שאם לא כן - תצא וידיה על ראשה. תכליתו של סעיף זה היא ליתן למבוטח שהות מספקת להסדיר את הפיגור או להיות ער לכך שלאחר 21 יום הוא יהא ללא כיסוי ביטוחי. הדרישה הקטגורית למשלוח שתי הודעות, בלוח זמנים נוקשה, נועדה למנוע מצב שבו המבוטח ימצא עצמו ללא ביטוח מלא כשהייתה לו הזדמנות למצוא ביטוח חילופי או להסדיר את חובו. כאמור, במקרה הנוכחי, נשלחה הודעה כתובה אחת בלבד. ולבסוף, לפי סעיף 15(א) לחוק, אי תשלום הפרמיה אינו שולל את תוקף הפוליסה ואינו מבטל את חיובי המבקשת, גם אם נאמר למנוח על הפיגור בתשלומים. אמנם, אי תשלום הפרמיה מקנה למבטחת זכות לבטל את הפוליסה, אולם זאת על ידי מתן הודעה מוקדמת של 21 יום על כך למבוטח, וזאת לאחר דרישה קודמת לתשלום החוב. התנאים הם פשוטים למדי, אך המבקשת לא פעלה על פיהם." (הציטוט באמצעות מאגר נבו). לאור האמור, אני קובעת שמכתב ההתראה נ/4 ששלחו צדדי ג לנתבע, אף שקבעתי שהנתבע קיבל אותו, אינו מספיק לביטול כדין של הפוליסה, שכן הוא כולל בתוכו הן ההודעה על קיומו של חוב ודרישה לפרעו בתוך 15 יום, והן את ההודעה שאם לא יפרע החוב בתוך פרק הזמן האמור - תבוטל הפוליסה. לפיכך, מכתב הביטול נ/2 הוצא שלא כדין, וביתר שאת נכון הדבר כאשר הוא כולל תאריך שגוי, גם בדיעבד. לפיכך ביטול הפוליסה נעשה שלא כדין ובמועד התאונה היתה הפוליסה שרירה וקיימת, ועל שומרה לשאת בסכום שחוייב בו הנתבע כלפי התובעת. תנאי לכך הוא, כמובן, תשלום מלוא הפרמיות שהיה על הנתבע לשלם לשומרה, עד מיצוי הפוליסה, בתוספת ריבית והצמדה מיום החוב ועד התשלום המלא בפועל. לפיכך, הנתבע ישלם לתובעת את הסכום שחוייב בו, ושומרה תשלם לנתבע אותו סכום, בניכוי הפרמיות, כאמור. מסקנה זו מייתרת, למעשה, את הדיון בכל יתר השאלות שהעלו צדדי ג: האם הנתבע חתם על הבקשה להקמת הפוליסה תוך ויתור על תביעות קיימות, מתי שולמו הכספים ששילם הנתבע - לפני ה"ביטול" או אחריו, וכו'. הוצאות משפט אם הארכתי בציטוט מפסק הדין בענין אזולאי, היה זה בין השאר מהטעם הבא: אמנם קבעתי, שביטול הפוליסה מצד שומרה נעשה שלא כדין, מאחר שמשלוח שתי הודעות נפרדות הוא תנאי בלעדיו אין, כדי שהביטול יהיה כדין. עם זאת, הרציונל מאחורי קביעת תנאי זה הוא, כאמור בענין אזולאי (בציטוט מתוך פסק דין פרץ נ' מנולייף מנורה): "הודעת הביטול נועדה בעיקר למנוע מקרה של ביטול פוליסה מרישול או מחמת שיכחה של בעל הפוליסה שאין לו כוונה לבטלה. מדובר בהודעה מסוג תזכורת, לאותם מקרים של אי פרעון שלא מדעת". כפי שקבעתי לעיל - לטעמי, במקרה שלפנינו, ידע הנתבע כי יש לו חוב פרמיה והוא ידע שהפוליסה שלו בסכנת ביטול. למרות זאת, כנראה בשל היחסים האישיים בינו לבין סול, לא אצה לו הדרך להסדיר את החוב וההתנהלות שלו בענין זה לא היתה נקיה מרבב. לכן, אף שאני קובעת שהיתה פוליסה שרירה וקיימת, הרי שלנוכח כל הנסיבות האופפות את המקרה, אני מוצאת - למרות קבלת הודעת צד ג, שלא לעשות צו להוצאות וצד ג1 ישא בהוצאות בהן חוייב הנתבע כלפי התובעת, אך לא בהוצאות נוספות, בגין קבלת הודעת צד ג. סיכום הנתבע חוייב לשלם לתובעת, בהתאם לפסק דיני מיום 22.2.07. צד ג1, שומרה חברה לביטוח בע"מ, תשלם לנתבע את הסכום שישלם לתובעת (כולל הוצאות משפט שנפסקו), בניכוי הפרמיות שהיה חייב לצד ג1 עד למיצוי הפרמיה (בתוספת ריבית והצמדה מיום החוב עד התשלום המלא בפועל). אין צו להוצאות בהודעת צד ג שנתקבלה. ביטול פוליסהפוליסה