סגן הנשיא (אדלר): 1. בבית-הדין האזורי התבררה עתירתו של המערער, מר עווד ודאח (להלן - המורה) נגד המשיבה (להלן - המדינה) להצהיר כי פיטוריו בטלים. בית-הדין קמא לא ביטל את הפיטורים, אך גם לא אישר אותם, אלא החליט "להעביר עניינו לוועדה הפריטטית שתדון במכלול השאלות העולות מפיטורי התובע ו/או לנקוט בכל הליך אחר המתחייב על-פי ההסכמים הרלבנטיים, בהתייחס לפיטורים מן הסוג כאמור" [פיטורי משמעת או פיטוריים פדגוגיים]. על כך הוגש ערעור של המורה וערעור שכנגד של המדינה. 2. ואלה העובדות, חלקן כפי שנקבעו בבית-הדין קמא, וחלקן כעולה מחומר הראיות: א) המערער עבד במורה ללשון הערבית משנת 1977, עד שפוטר בשנת 1985; ב) בשנים 1980 עד 1985 לימד המורה בבית-הספר הממלכתי "שזר" בנתניה (להלן - בית-הספר). בתקופה זאת למדו בבית-הספר בין 750 ל-900 תלמידים; ג) המורה לא הצליח במקצועו, והיו תלונות רבות נגדו מצד התלמידים והוריהם. במכתב למנהל המחוז של משרד החינוך והתרבות כתב ועד ההורים של בית-הספר, כדלקמן: "...המורה הנ"ל בזבז כמעט את כל זמן השיעורים על בעיות משמעת, כתיבת מכתבים להורים באמצע השיעור ומתן עונשים בלתי חינוכיים מזעזעים ובלתי מקובלים... דוגמא לחלק מהם: משיכת אוזניים, לחיצת על עצם היד והשריר וגרימת כאבים בלתי נסבלים (תלמידים ברחו מבית-הספר בגלל זה), זריקת גירים על תלמידים, העמדה בפינה על רגל אחת לזמן ממושך או על שתיים אך עם הידיים למעלה כשהראש מול הקיר, הכנסה לארון האשפה בתוספת קללות...". נוסף על כך, נוכחה מנהלת בית-הספר לדעת, כי המורה הפר את המשמעת פעמים רבות בכך שאיחר לעבודה, לא השתתף בישיבות מורים וביום-הורים, והתנהג בניגוד למקובל בבית ספר ממלכתי; ד) מנהלת בית-הספר שוחחה מספר פעמים עם המורה בעניין התלונות נגדו והפרות המשמעת מצידו, אך הוא הכחיש את כל הטענות. המנהלת אף ביקשה מספר פעמים מהנהלת משרד החינוך והתרבות להעבירו לבית-ספר אחר; ה) ב-5.5.1985 כתבה מנהלת בית-הספר למפקח על הוראת ערבית במשרד החינוך והתרבות על התלונות נגד המורה והפרות המשמעת שלו, וביקשה: "במסגרת הצוות הניהולי דנו בנושא הוראת הערבית ועקב הצמצומים בתקנים לקראת שנה"ל תשמ"ו... [ביקשנו] להעבירו מבית-ספרנו [תוך] ביטול הוראת הערבית". לפי עדותה של מנהלת בית-הספר, היא ביקשה ממשרד החינוך לבטל את לימוד השפה הערבית בבית-הספר, בין היתר במטרה להוציא את המורה מבית-ספרה. בע' 29 לפרוטוקול, אמרה: "ביקשתי לבטל את [לימוד] השפה הערבית משום שגם מורה יהודי שאינו מתאים ללמוד ערבית עדיף שלא ילמדו מקצוע מאשר שילמד אותם אדם לא מתאים. היו אז צמצומים בתקנים לכן ביקשתי שיבטלו את מקצוע הערבית ולכן מסיבה של צמצומים ביקשתי לבטל את המקצוע"; ו) ב-6.5.1985 הופץ חוזר מנהל אגף כוח-אדם בהוראה (להלן - החוזר) בעניין "פיטורים מינהליים מסיבות צמצומים". במבוא נאמר, כי אילוצים תקציביים הביאו לכך שהמשרד יפטר עובדי הוראה, לרבות קבועים, מסיבות צמצום תקן שעות ההוראה. בנהלים לביצוע הפיטורים נאמר, בין היתר: "2. סיבות אפשריות לצורך בפיטורים מנהליים מסיבות צמצום 2.1 סגירת בית ספר/כתה/מגמה וכד' בגין שינוי במספר התלמידים ו/או בגין החלטה של הרשויות המוסמכות לכך. 2.2 צמצום תקן ש"ש המאושר של בית-ספר/כתה/מגמה/מקצוע הוראה וכד' מכל סיבה שהיא ולרבות מסיבות תקציביות ו/או מנהליות ו/או פדגוגיות. 3... 4. הגדרת עובדי הוראה המעומדים לפיטורים מינהליים 4.1 השר התיר להגיש לפיטורים מנהליים עובדי הוראה, לרבות קבועים הנמנים עם אחת מקבוצות אלה. 4.1.1. עובדי הוראה כושלים שיש להביא לסיום עבודתם מסיבות של טובת השירות (כגון: מרבים להיעדר, אינם מתאימים לצוות המורים במוסד ו/או לציבור ההורים בקהילת בית-הספר, וכד')"; ז) לאחר שתם שלב הדיון בין שר החינוך והתרבות לבין נציגי ארגוני המורים בעניין הפיטורים, הודיע משרד החינוך והתרבות ב-16.5.1985 למנהלי האגפים במשרד, כי עליהם להגיש את רשימת המועמדים לפיטורים. באת-כוח המדינה לא ראתה נבון להביא ראיות כיצד הורכבה רשימת המפוטרים של המחוז שבו עבד המורה. עם זאת, ברמה של בית-הספר בו עבד המורה שמע בית-הדין קמא עדות כיצד הומלץ לצרף את שם המורה לרשימת המפוטרים: מנהלת בית-הספר העידה, כי ביקשה לבטל את הוראת השפה הערבית בבית-ספרה, משום שלא היה מורה מתאים, והוסיפה: "היו אז צמצומים בתקנים, לכן ביקשתי שיבטלו את מקצוע הערבית ולכן מסיבה של צמצומים ביקשתי לבטל את המקצוע". היא ציינה טעם נוסף לכלול את המורה ברשימת המפוטרים - בעיות המשמעת ותלונות ההורים והתלמידים נגדו. המורה לא הוכיח, כי בבית-הספד לימדו את השפה הערבית בשנת הלימודים שלאחר פיטוריו; ח) ב-24.5.1955 שלח מנכ"ל משרד החינוך והתרבות למורה מכתב פיטורים, בתוקף מ-31.8.1985, וציין בנימוק לכך: "קיצוצים במערכת החינוך" באותה תקופה נשלחו מכתבי פיטורים לכ-3500 מורים מבין כ-60,000 המורים בבתי- הספר שבפיקוחו של משרד החינוך; ט) המורה ביקש ממנכ"ל המשרד לבדוק את טענותיו, כי אין לכלול אותו ברשימת המפוטרים. ב-31.7.1985 הודיע מנהל אגף כוח-אדם בהוראה למורה, כי בדק "אישית" את טענותיו ולא מצא סיבה לבטל את הפיטורים; י) על ביטול פיטורי רבים מבין 3500 המורים שפוטרו למדנו מדב"ע מז/3-130 [1]. שם נקבע, כי בחודש ספטמבר 1983, בעקבות משא ומתן בין משרד החינוך והתרבות לבין ארגוני המורים נחתם הסכם קיבוצי לפיו יבוטלו רוב הפיטורים תמורת ויתור של כלל המורים על 1.5% משכרם לתקופה מסוימת. במסגרת הסדר זה לא ביקשה ההסתדרות המורים לבטל את פיטוריו של המורה, או להחזירו לעבודה, ובכך אישרה למעשה את פיטוריו. 3. את פסק-דינו נימק בית-הדין קמא כדלקהלן: א) לאור חוזר המנכ"ל ניתן לפטר מורה מחמת צמצומים רק אם נלווים אליהם "סגירה" או "צמצום" כאמור בסעיף 2 לחוזר; ב) לא הוכחו סגירת מגמה או צמצום של משרות עובדי ההוראה בבית-הספר שבו לימד המורה; ג) המניע לפיטורי המורה היה הטענות נגדו באופן אישי, כגון: הפרות משמעת ותלונות הורים ותלמידים; ד) פיטורי המורה לא היו פיטורי צמצום אלא פיטורים במישור האישי (בגין הפרת משמעת או פיטורים פדגוגיים), ועל כן המקום הנכון לדון בהם הוא וערה פריטטית: על כן הועבר עניינו של המורה לוועדה פריטטית. בית-הדין קמא הוסיף, כי זוהי הפשרה שהציע בית-הדין במהלך הדיון. 4. עיקר הטענות בא-כוח המורה לפנינו היו: א) היה על בית-הדין לבטל את הפיטורים ולא להעביר את העניין לוועדה פריטטית משלושה טעמים: (1) הפיטורים היו שלא כדין; (2) הסתדרות המורים לא ייצגה את המורה נאמנה; (3) לאור התארכות הדיון בבית-הדין קמא; ב) בית-הדין קמא לא היה מוסמך להעביר, מיזמתו, את העניין לוועדה פריטטית; ג) ועדה פריטטית אינה מוסמכת לחייב את המורה, אלא רק לדון במישור הקיבוצי, היינו - במישור של המעביד והארגון היציג. 5. באת-כוח המדינה טענה: א) הפיטורים היו בדין, במסגרת פיטורי צמצום, ואין לבטלם או להעביר את העניין לוועדה פריטטית. הם לא היו פיטורים במישור האישי; ב) את חוזר המנכ"ל אין לפרש כדורש צמצומים ברמה של בית-הספר, אלא ברמה של מערכת החינוך כולה; ג) את סעיף 2 לחוזר המנכ"ל יש לפרש כ"רשימה חלקית המהווה הדגמה או הבהרה לסיבות הפיטורים לרגל צמצומים שנכפו על המערכת כולה..."; ד) חוזר המנכ"ל הינו בעל תוקף מנחה בלבד; ה) הליך הפיטורים ופיטורי המערער אושרו בדיעבד על-ידי הסתדרות המורים; ו) שאלת ייצוג המורה או כלל המורים על-ידי הסתדרות המורים לא היתה נושא לדיון זה. 6. השאלות העומדות להכרעה הן: א) האם פוטר המורה במסגרת הליך פיטורים קיבוציים, או כפיטורים במישור האישי? ב) האם נפל פגם בפיטורי המורה המחייב את ביטולם? פיטורים במישור האישי או במישור הקיבוצי? 7. יש להקפיד ולהבחין בין פיטורים במישור האישי לבין פיטורים קיבוציים, שכן המסלולים לבצועם שונים זה מזה. בית-הדין האזורי הגיע למסקנה, כי פיטורי המורה היו בגדר פיטורים אישיים, וזאת משום ששיקולי נציגי משרד החינוך בבואם להחליט לפטר דווקא מורה זה היו כישלונו כמחנך והפרות המשמעת שביצע. אולם, נקבע בפסיקה, כי גס במסגרת פיטורים קיבוציים רשאי המעביד הציבורי לשקול את תפקודו של המועמד לפיטורים. בדב"ע מב/117 - 3 [2], בע' 173 נאמר: "אין ספק כי עובד גרוע אינו חסין מפני פיטורים שעה שמתבצע קיצוץ במנגנון ויש להחליט את מי לפטר. ההיפך הוא הנכון: עובדת אי-התאמה מהווה שיקול לגיטימי לגמרי, לצד שיקולים אחרים, עת באים לקבוע את המועמדים לפיטורים". ובדב"ע מז/132 - 3 [3], בע' 227, נאמר: "אף כי היחסים במחלקה המשפטית היו ללא נשוא עת רבה, פעלה העיריה לפיטורי המערערת רק שעה שהיה עליה לפעול לפיטורי צמצום. ייתכן כי לולא צורת תפקודה של המערערת במחלקה המשפטית, לא היו שמה ומשרתה נכללים ברשימת המועמדים לפיטורים. אין כל ביטחון כי העיריה לא היתה פועלת ממילא לפיטוריה, אולם, משנכפו על העיריה צמצומים, אין כל פסול בכך שהמערערת נכללה ברשימת המיועדים לפיטורים, ובאותה הזדמנות אף צומצם מספר עובדי המחלקה המשפטית, בגלל ביטול משרת סגן מנהל המחלקה...". מכאן, כי בבואו לבחור מועמדים לפיטורי צמצום רשאי היה משרד החינוך להתחשב בטעמים פדגוגיים ומשמעתיים, מבלי להפוך את הפיטורים לפיטורים אישיים. 8. המורה פוטר יחד עם עוד כ-3,500 מורים. באותה עת היו פיטורי צמצום ומשרד החינוך החליט לכלול את המורה ברשימה של כ-3500 מפוטרים. הראיות לכך הן: א) חוזר אגף כוח-אדם בהוראה מ-6.5.1985; ב) הודעת המשרד מ-16.5.1985, למנהלי אגפים במשרד, כי עליהם להגיש את רשימת המועמדים לפיטורים; ג) פנייתה של מנהלת בית-הספר למשרד מ-5.5.1985, בעניין הוצאת המורה מבית-הספר ע"ש שזר, אשר התייחסה לצמצום תקנים; ד) המכתב הפיטורים שקיבל המורה, ובו צוין כי סיבת הפיטורים היתה "קיצוצים במערכת החינוך"; ה) המדינה לא נקטה בהליכים משמעתיים נגר המורה. מראיות אלה עולה, כי פיטורי המורה היו במישור הקיבוצי. המורה לא הרים את נטל ההוכחה המוטלת עליו על מנת להוכיח, כי פיטוריו היו במישור האישי. האם היתה המדינה רשאית לפטר את המורה? 9. משהגענו למסקנה, כי פיטורי המורה היו פיטורי צמצום ולא פיטורים אישיים, עולה, כי חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 והתקשי"ר אינם מונעים את פיטוריו. בדב"ע לז/93 - 3 [4], בע' 20, נאמר: "...כוונת המחוקק היתה להותיר בידי הממשלה את האפשרות לפטר עובד, או להפסיק את עבודתו, כל אימת שהדרכים הרגילות של מינהל סדיר מחייבים זאת, בין אם מדובר בכל הקשור בדרך או ברמה שבה העובד ממלא את תפקירו, ובין אם מדובר בנסיבות שאינן קשורות כלל בעובד, כגון צמצום היקף עבודתו או ביטול תפקידים. תחום אחד ויחיד של פיטורים או הפסקת עבודה הפקיע המחוקק מידי הממשלה והעבידו מהתחום המינהלי לתחום השיפוטי, תחום זה הוא הפיטורים או ההשעיה בגלל עבירות משמעת". כאמור, כיוון שאין מדובר בפיטורים בגלל עבירות משמעת במקרה זה, אין החוק מגביל את פיטורי המורה. 10. המורה לא הוכיח, כי קיים הסכם קיבוצי המגביל את סמכות המדינה לפטרו. 11. טענות המורה היו, כי: (1) חוזר מנהל אגף כוח-אדם במשרד החינוך, הוא זה המונע את פיטוריו; (2) המדינה לא הוכיחה שפיטוריו היו במסגרת צמצום תקן או פעילו, ועל כן הם אינם תקפים. אנו דוחים את טענות המורה בעניין החוזר, מן הטעמים הבאים: א) חוזר זה מנחה את מנהלי האגפים כיצד לבצע את פיטורי הצמצום. בסעיף 2 לחוזר יש הנחיות בעניין "סיבות אפשריות לצורך בפיטורים מנהליים מסיבות צמצומים", היינו - הנחיה למנהלי האגפים כי בבואם להכין את רשימת המפוטרים ישימו את לבם לתחומים שבהם ניתן לצמצם את פעילות בית- הספר; ב) "הסיבות האפשריות" לפיטורים כוללות פיטורים מסיבות שונות, ברמות שונות, ואפילו צויין מספר פעמים "וכד'". סעיף 2 של החוזר אינו אומר מהן כל "הסיבות האפשריות" לפיטורים. הסעיף מהווה הנחיות לגבי פעילויות הניתנות לצמצום, אך אינו קובע, כי ניתן לכלול ברשימת המפוטרים רק מורים המועסקים בביצוע פעילויות שצומצמו; ג) משהוחלט על הכנת רשימת מפוטרים, כנראה במתכונת של מספר מורים לכל מחוז או אגף, רשאיות הנהלות המחוזות או האגפים, להכין רשימת מועמדים לפיטורים שאינם דווקא המורים המלמדים במגמות שבהן יבוטלו תקנים. סעיף 2 לחוזר אכן מדבר על צמצומים ברמה של בית-הספר, אך אינו מונע פיטורים ברמה של מחוז או אגף. ד) סעיף 4 לחוזר מנחה את מנהלי האגפים כיצד לבחור, באופן אישי, את המועמדים לפיטורים (ראה סעיף 2(ו) לעיל) סעיף 4.1.1 אומר: "עובדי הוראה כושלים שיש להביא לסיום עבודתם מסיבות של טובת השירות (כגון: מרבים להיעדר, אינם מתאימים לצוות המורים במוסד ו/או לציבור ההורים בקהילת בית הספר, וכד')". לא הוכח, כי נציגי משרד החינוך פעלו בניגוד להוראות סעיף זה כשהחליטו לכלול את המורה ברשימת המועמדים לפיטורים. יתרה מזו, לא הוכח כי נציגי משרד החינוך פעלו שלא בתום לב או משיקולים שאינם ענייניים בהחלטתם לכלול את המורה ברשימת המפוטרים; ה) על המורה להוכיח, כי פיטוריו היו במישור האישי, והוא לא עשה כך. יתרה מזו, על-פי הראיות שהביאה המדינה, הפיטורים היו במסגרת פיטורי הצמצום הנרחבים של אותה העת. 12. אף לו היינו מגיעים למסקנה, כי החלטת משרד החינוך לכלול את המורה ברשימת המפוטרים היתה בניגוד להוראות חוזר מנהל אגף כוח-אדם, גם אז היינו דוחים את עתירתו לבטל את הפיטורים. בדב"ע מו/165 - 3 [5] נדון מקרה של פיטורי מורה במישור האישי, שנפל בהם פגם משום שדילגו על שלב אחד של הדיון בוועדה הפריטטית, וכן בגלל איחור של יומיים בקבלת מכתב הפיטורים. בית-הדין החליט ברוב דעות שלא לבטל את הפיטורים, וקבע: "העובדה שדילגו על אחד הדרגים של הדיון הפריטטי - ועדה פריטטית מדרג ראשון - ייתכן שיש בה פגם, אך פגם זה אינו יורד לשורשה של סמכות הוועדה... המועד לפיטורים נקבע בתקנון עובדי ההוראה מכוח הסדר עם ארגוני המורים (ולא הסכם קיבוצי) ומשכך הדבר - דינו כהסדר קיבוצי. פיטורים בניגוד להסדר קיבוצי אינם מאיינים בהכרח את הפיטורים ואינם הופכים אותם לבטלים מעיקרם וסטיה קלה מהוראות ההסכם - על אחת כמה וכמה. משהסעד היחיד הוא הכרזת הפיטורים כבטלים - בדין נדחתה הבקשה על-ידי בית-הדין האזורי" (שם [5], בע' 341-2). דברים אלה יפים לענייננו, בשינויים המתאימים. אפילו אם שם המורה היה נכלל ברשימת המפוטרים, על סמך טעות של הנהלת משרד החינוך בפירוש החוזר (שהוא הסדר קיבוצי חד-צדדי), אין הטעות יורדת לשורשם של הפיטורים. הפיטורים היו בהתאם לסעיף 4 של אותו חוזר, היו מוסכמים על הארגון היציג, והנסיבות אינן מצדיקות את ביטולם. יתרה מזו, מהאמור בדב"ע מו/170 - 3 [6], בע' 241 (עתירה לבג"צ נדחתה, בג"צ 903/87 [7]) עולה, כי בהחלטות פקידי משרד החינוך והתרבות בעניין שיבוץ עובד הוראה, "...צריך שיעמוד לנגד עיני עובדי משרד חינוך הממונים על כך גורלם של מאות תלמידים". הדבר נכון גם לגבי החלטות עובדי המשרד בעניין הכנת רשימת המפוטרים. התנהגות ארגוני המורים 13. הגנת העובדים בפני פיטורי צמצום הינה בעיקרה הגנה קולקטיבית. קיים פיקוח של ועדה פריטטית על רשימת המפוטרים. ואכן, ארגוני המורים פעלו על מנת להקטין, ככל האפשר, את מספר המפוטרים. הם הביאו לכך שבוטלו הפיטורים של רוב המורים שקיבלו מכתבי פיטורים. הסכמת הארגון לפיטורי מורים כמו המערער, כויתור על מנת לשמור על מקומות העבודה של מורים רבים, היתה סבירה, ואין בה כדי להצדיק ביטול הפיטורים. משהסכימו ארגוני המורים בדיעבד לפיטורי המורה, נפלה הגנתו העיקרית בפני פיטורים קולקטיביים. נוסיף, כי ייצוג המורה על ידי ארגוני המורים לא היה שאלה במשפט זה, וארגונים אלה לא היו צדדים למשפט. 14. סוף דבר - מכל האמור לעיל אנו מקבלים את ערעור המדינה ודוחים את ערעור המורה. פסק-הדין שבערעור בטל, ונדחתה עתירת המורה להצהיר כי פיטוריו בטלים. המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 1,200 ש"ח. חוזהביטול פיטוריםפיטוריםהסכם קיבוצי