סעיף 64(ב) לפקודת השותפויות דן ב"סייגים לפירוק שותפות מוגבלת", וקובע "הוחלט על פירוקה של שותפות מוגבלת, יפרקו השותפים הכלכליים את עסקיה, זולת אם הורה בית המשפט על דרך אחרת". סעיף 47 לפקודה דן בסמכויות בית המשפט בפירוק השותפות, וקובע בזו הלשון: "מקום ששותף זכאי לבקש פירוק השותפות, או שנסתיימה השותפות, רשאי בית המשפט, לפי בקשת שותף או בא כוחו - אם אין הסכם על היפוכו של דבר - לפרק את עסקיה, להורות בדבר סילוק חובותיה ולחלק את העודף בין האנשים הנוגעים בדבר, לפי זכויותיהם; ורשאי בית המשפט, אם ראה שצודק ומתאים הוא לעשות כן, למנות כונס לנכסי השותפות או מנהל לעסקיה או שניהם כאחד". 14. להבדיל מפירוק שותפות על פי הודעת אחד השותפים או על פי הוראות ההסכם בין השותפים, סעיף 45 לפקודת השותפויות עוסק בפירוק שותפות על-ידי בית המשפט בהתקיים נסיבות מסוימות, וקובע כדלקמן: "בית המשפט רשאי, על פי בקשת שותף לצוות על פירוק השותפות באחת מאלה: (1) הוכח להנחת דעתו של בית המשפט שאחד השותפים הוא דרך קבע לא שפוי בדעתו; בקשה זו תבוא מאת מי שזכאי לטעון לאותו שותף או מאת אחד השותפים האחרים; (2) אחד השותפים, שאיננו המבקש, נעשה מטעם אחר נטול כושר דרך קבע למלא את המוטל עליו לפי הסכם השותפות; (3) אחד השותפים, שאיננו המבקש, אשם בהתנהגות שלפי דעת בית המשפט, בהתחשב במהות עסקי השותפות, עלולה להשפיע לרעה על ניהול עסקיה; (4) אחד השותפים, שאיננו המבקש, מפר במזיד או דרך קבע את הסכם השותפות, או מתנהג בעניינים אחרים הנוגעים לשותפות בדרך שאין לשותפים אחרים אפשרות מעשית סבירה להמשיך עמו בניהול עסקי השותפות; (5) אי אפשר עוד לנהל את עסקי השותפות אלא בהפסד; (6) כל אימת שנוצרו נסיבות העושות, לדעת בית המשפט, את פירוק השותפות למעשה של צדק ויושר". 15. מההוראות האמורות עולה כי שתיים הן הדרכים לפירוק שותפות שכוננה לתקופה לא מסוימת; פירוק בידי שותף, או פירוק על-ידי בית המשפט. כאשר מדובר בפירוק השותפות על-ידי שותף - הודעת השותף החפץ בפירוק השותפות היא היוצרת את מעשה הפירוק. במקרה זה, הפעלת סמכויותיו של בית המשפט בהתאם לסעיף 47 לפקודה, מותנית במתן הודעת פירוק כדין על-ידי אחד השותפים. בפסק הדין בעניין בירן נאמר בהקשר זה: " צדק, איפוא, בית המשפט קמא הנכבד כשקבע כי: "בניגוד להיותו של הפירוק "סעד דראסטי" בעולם של דיני החברות, הרי שזוהי ברירת המחדל בעולם של דיני השותפויות" (פסקה 24 לפסה"ד). מנגד, כשעסקינן בפירוק שותפות על-ידי בית המשפט, מכוח סעיף 45 לפקודה, פסק הדין המורה על פירוק השותפות הוא קונסטיטוטיבי והוא שיוצר את פירוק השותפות. עוד יש לעמוד על ההבדל בין פירוק השותפות (Dissolution), במשמע של שינוי במעמדם של השותפים שנגרם או ניזום על-ידי שותף, לבין חיסול סופי של עסקי השותפות (Winding up), (פסה"ד בעניין בירן, פסקה 24, ע"א 1135/12 שרעבי נ' אזכוריה (12.12.2013) (פסקה 13)). ##להלן החלטה בנושא ביטול פירוק שותפות מוגבלת:## 1. המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") הגישה על דרך המרצת פתיחה בקשה להורות על פירוקה של פומגן-רימוני גן, שותפות מוגבלת ורשומה (להלן: "השותפות"). השותפים המוגבלים בשותפות הם המבקשת והמשיבה, ואילו השותף הכללי הוא המשיבה 2, שהיא חברה בע"מ הנמצאת בבעלות משותפת של המבקשת והמשיבה. המבקש 2 (להלן: "המבקש") הוא בעל השליטה והמנהל במבקשת 1 (להלן: "המבקשת"). 2. בהמרצת הפתיחה נטען על ידי המשיבה כי המבקשת הפרה את הסכם השותפות, איננה מאפשרות ניהול תקין של השותפות, וכי השותפות הגיעה למבוי סתום בהעדר אמון בין שותפיה, באופן המחייב את פירוקה. כמו כן נטען כי המבקש הציג בפני המשיבה מצגי שווא לפני כריתת הסכם השותפות, ועל כן יש לחייבו לשאת אישית בנזקים הנובעים מכך, לפי סעיף 53 לפקודת השותפויות [נוסח חדש] התשל"ה-1975 (להלן: "פקודת השותפויות"). נקודה זו יש לציין, הואיל והמבקשים טוענים כי שמו של המבקש שורבב לתביעה רק כדי שלא ניתן יהיה לבקש עיכוב הליכים, שכן הוא איננו צד להסכם הבוררות שבין הצדדים. אולם, המבקש הוא צד דרוש בתביעה, כאשר הבקשה היא להטיל עליו חיובים אישיים במהלך פירוק השותפות. 3. המבקשים לא הגישו כתב תשובה בהמרצת הפתיחה שהוגשה ביום 26.12.04, ונקבעה לדיון מוקדם ליום 9.5.05. יום לפני מועד הדיון המוקדם, הם הגישו בקשה לעיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. הואיל והצדדים לא הגיעו ביניהם להסכמה, ולאחר שהגישו תשובה ותגובה לתשובה בבקשה לעיכוב הליכים, החלטתי היא כי אין מקום להורות על עיכוב הליכים. ראשית, מערכת ההסכמים שבין הצדדים איננה מחייבת העברת פירוק השותפות לבוררות. שנית, המבקשים לא הוכיחו כי הם עצמם היו נכונים לפנות לבוררות טרם הגשת התביעה. אדון בטענות אלה אחת לאחת. א. הסכמי הבוררות שבין הצדדים 4. בחודש אוגוסט 2003 (היום לא ידוע) חתמו המבקשת והמשיבות על הסכם להקמת שותפות מוגבלת, אשר תעסוק בעיבוד ופירוק גרעיני רימונים (להלן: "הסכם השותפות"). ביום 27.8.03 נחתם הסכם מסגרת לייסוד שותפות מוגבלת בין המבקשת לבין המשיבה, שהסדיר הן את הקמת השותפות וניהולה והן את הקמת החברה המשותפת - המשיבה 2, שהיא השותף הכללי בשותפות (להלן: "הסכם המסגרת"). בסעיף 11.1 להסכם השותפות, כמו גם סעיף 18.1 בהסכם המסגרת, נקבע מנגנון ליישוב סכסוכים, קרי: בורר המתמחה בתחום התעשיה או המסחר, שסמכותו תהיה לדון "בכל מקרה של חילוקי דיעות בין הצדדים בקשר עם הסכם זה ו/או בקשר עם ניהול השותפות והחברה" ("החברה" היא המשיבה 2). נוסח הסעיפים בשני ההסכמים זהה. עם זאת, בסעיף 10.6 להסכם השותפות, ובסעיף 18.5 להסכם המסגרת, נקבע (בנוסח זהה): "מבלי לגרוע מהאמור בסעיף זה, בכל ענין הנוגע להסכם זה ו/או לביצועו, שיש להביאו בפני בית משפט על פי דין ו/או על פי הוראות הסכם זה, תהיה הסמכות הבלעדית והייחודית לדון בו לבית המשפט המוסמך עניינית בתל אביב". הסעיפים האמורים בשני ההסכמים נוגעים למנגנון יישוב סכסוכים, כפי שעולה מן הכותרת לסעיפים, בעוד שסעיפים אחרים דנים בפירוק השותפות. בסעיף 10.6 להסכם השותפות, ובסעיף 19.5 להסכם המסגרת, נקבע בנוסח זהה: "בעת פירוק השותפות יסולקו כל התחייבויות השותפות והחברה (קרי: המשיבה 2 שהיא השותף הכללי - ע.ב.) ויחולקו ו/או ימומשו כל נכסי השותפות (לרבות מוניטין אם וככל שנצבר) וזכויותיה בדרך אשר יוחלט עליה פה אחד בדירקטוריון החברה. לא נתקבלה החלטה פה אחד בדירקטוריון החברה בדבר אופן פירוקה של השותפות והחברה, אזי פירוק השותפות יבוצע בדרך ובתנאים הקבועים בפקודת השותפויות ופירוק החברה יבוצע בדרך ובתנאים הקבועים בחוק החברות, התשנ"ט-1999". 5. העולה ממכלול ההוראות הנ"ל ברור: הצדדים לא התכוונו להעביר לבוררות את פירוק השותפות, ולכן קבעו בסעיף העוסק בבוררות כי עניינים הנוגעים להסכם או לביצועו שיש להביא בפני בית משפט - יידונו בבית המשפט המוסמך בתל-אביב. יתר על כן, הצדדים התכוונו כי השותפות תפורק באחת משתי דרכים בלבד: פירוק מרצון על פי החלטה פה אחד שתתקבל בדירקטוריון החברה המשותפת להם (המשיבה 2), או פירוק בדרך ובתנאים הקבועים בפקודת השותפויות, קרי: שלא באמצעות מנגנון הבוררות הקבוע בסעיף אחר בהסכם. לפיכך, כבר מטעם זה, אין בסיס לקבל את הבקשה לעיכוב הליכים. 6. בשולי הדברים אוסיף כי אין לקבל את טענת המשיבה כאילו הסמכות הבלעדית לדון בפירוק שותפות היא בידי בית המשפט. ההלכה היא כי אין כל מניעה להעביר לבוררות פירוק שותפות, ואף לפטור את הבורר מן הצורך לפרק את השותפות על פי הדין המהותי (ראה: ס. אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל, מהדורה שלישית מורחבת תשנ"א-1991, סע' 63; א. שטרוזמן, ספר הבוררות, עמ' 58). עוד יש לציין בשולי הדברים, כי אין לקבל את טענת המשיבה שהסכם הבוררות בטל, לאחר שביטלה את הסכם השותפות. הודעה על ביטול הסכם הכולל סעיף בוררות איננה מבטלת את מנגנון הבוררות שקבעו הצדדים לצורך בירור הסכסוכים שהתעוררו ביניהם במהלך קיום ההסכם, ועקב ביטולו (ראה: ספרה הנ"ל של ס. אוטולנגי בעמ' 106-109, ובעיקר סע' 104, והפסיקה המצוטטת שם, וכן ה.פ. (י-ם) 554/01 שלמה מוסאיוף נ' אריאל טל, תק-מח 2002(3) 9378). ב. העדר נכונות מצד המבקשת לפנות לבוררות 7. סעיף 5(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 קובע כי בית המשפט ייעכב הליכים בין הצדדים להסכם הבוררות, "ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך". נטל ההוכחה מוטל על מבקש העיכוב, וההלכה בענין מסוכמת בספרה הנ"ל של ס. אוטולנגי, בעמ' 117-118, כדלקמן: "הדגש צריך להיות על ההתנהגות בעבר ולא על ההתרצות לקיום בוררות בהווה, לאחר שהוגשה התובענה לבית המשפט. קיבל הנתבע מהתובע מכתבי התראה ולא הגיב עליהם, או שהגיב בלחצים להגיע לכלל פשרה, בלי להציע כלל להפנות את הסכסוך לבוררות - לא יוכל הנתבע לטעון לאחר מכן כי 'היה תמיד מוכן ללכת לבוררות'". בע"א 184/83 מדגרות הוד לבן נ' הודיה, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד לט(2) 417, בעמ' 420: "סעיף 5 לחוק הבוררות אינו מקנה סמכות לבטל תובענה, אם קם ועולה, כי יש עתה הסכמה לקיים בוררות בעתיד, אלא הוא דן רק בעיכוב הליכים אם הוסכם על בוררות ואם בעבר - ועובר להגשת התובענה - היה הצד המבקש את העיכוב מוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות". (ראה גם: ע"א 286/83 קמר נ' רובינסון-ליפסקי פ"ד לז(4) 245, בעמ' 248). 8. בענייננו, שלחה המשיבה למבקשת לפני הגשת התביעה מכתב התראה, והצדדים התכתבו ביניהם, אך לא מצאתי הצעה כלשהי או דרישה מצד המבקשת לפנות לבוררות, זולת אמירה סתמית באחד המכתבים מפי ב"כ המבקשת (נספח כ"א לבקשה), לאמור: "במידה ומרשתך סבורה כי הצדק עמה הרי ידוע לך מהי הערכאה המתאימה ואנא פעלי בהתאם. את טענות מרשיי ואת תחשיבי הנזקים שנגרמו להם אציג במסגרת ערכאה זו". (ראה: גם התכתבות הצדדים בנספח כ"ב לבקשה ובנספח ג' להמרצת הפתיחה). רק לאחר הגשת התביעה, נזכרה המבקשת לדרוש בוררות (נספח כ"ב לבקשה). עוד יש לציין כי מאז הוגשה התובענה, חלפו 5 חודשים תמימים עד שהמבקשת הגישה (יום לפני הדיון) בקשה לעיכוב הליכים. בנסיבות אלו, לא הוכיחה המבקשת כי היתה מוכנה להפנות את הסכסוך לבוררות לפני הגשת התביעה, ונראה שנכונות זו התעוררה רק ברגע האחרון, כאשר הגיע מועד הדיון. גם מטעם זה אין להענות לבקשה לעיכוב הליכים. 9. לאור כל האמור לעיל, הבקשה לעיכוב הליכים נדחית. המבקשים ישלמו למשיבה 1 שכ"ט עו"ד בבקשה זו בסך 10,000 ₪, בתוספת מע"מ, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל. 10. המבקשים (המשיבים בהמרצת הפתיחה) יגישו כתב תשובה להמרצת הפתיחה תוך 30 יום מהיום, עם העתק ישירות לב"כ המשיבה (המבקשת בהמרצת הפתיחה). 11. התיק נקבע לדיון מוקדם ליום 18.1.06 בשעה 08:30. 12.דיני חברותפירוק שותפותשותפות