רקע כללי: 1 לפני בקשה לסילוק על הסף תביעה, שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, לביטול פסק בורר. 2. המבקש הינו עו"ד במקצועו. בשנת 2003 הגיש המבקש כנגד המשיבה תביעה כספית לבית משפט זה לתשלום שכר טרחה בגין שירותים שניתנו על ידו. 3. בדיון שהתקיים בתביעה ביום 18.12.2006 הוסכם כי המחלוקת בין הצדדים תועבר להכרעת בורר אשר יהיה משוחרר מכללי הפרוצדורה ומהדין המהותי. 4. ביום 8.9.2008 ניתן פסק הבורר. למחרת וביום 9.9.2008 הוגשה בקשה על ידי המבקש לאישור פסק הבורר. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 9.9.2008 המציא המבקש למשיבה את הבקשה לאישור פסק הבורר. 5. ביום 5.10.2008 אישר בית המשפט את פסק הבורר. 6. המשיבה הגישה את הבקשה לביטול פסק הבורר, נשוא המרצת הפתיחה, ביום 29.10.2008. טענות הצדדים: 7. המבקש עותר לסילוק התביעה על הסף מהנימוקים כדלקמן: 7.1 התביעה הוגשה באיחור בתום התקופה הקבועה בחוק והיא 45 יום. 7.2 בית משפט לא ישמע בקשה לביטול פסק בורר לאחר שזה כבר אושר. 7.3 התובענה אינה מבוססת על עילת ביטול על פי חוק שכן לא מתקיימים העילות שנקבעו לביטול על פי סעיף 24 (10) לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות"). 7.4 הטענות המועלות על ידי המשיבה בתביעתה הינן טענות ערעוריות שאינן מתאימות להליך של ביטול פסק בורר. 8. המשיבה טוענת מאידך כדלקמן: 8.1 המשיבה טוענת כי המבקש לא לקח בחשבון את פגרת הסוכות אשר נופלת במהלך תקופת המניין של 45 יום להגשת בקשה לביטול פסק בורר. 8.2 גם אם קיים איחור בהגשת הבקשה קיימים נימוקים מיוחדים המצדיקים מתן הארכת מועד למשיבה. על אף שהמשיבה לא עתרה בבקשה להארכת מועד רשאי בית משפט להאריך את המועד, במקרים המתאימים, אף מיוזמתו. 8.3 פסק הבורר ניתן בטעות ו/או הטעיה ו/או תרמית תוך גזילת כפסי ציבור. 8.4 באשר לטענה לפיה התביעה הנוכחית מוגשת לאחר שפסק הבורר כבר אושר טוענת המשיבה כי מאחר ועילת התביעה מסתמכת על סעיף 24(10) לחוק הבוררות, לא חלה על התביעה הוראת סעיף 27(ג) לחוק הבוררות אשר קובעת כי בית משפט לא יזקק לבקשה לביטול פסק בורר שהוגשה לאחר שהפסק אושר, כל זאת מכח הוראות סעיף 27 (ד) לחוק הבוררות. 8.5 המשיבה טוענת כי תנאי סעיף 24(10) לחוק הבוררות מתקיימים. דיון והכרעה: המועד להגשת הבקשה: 9. סעיף 27(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות") קובע כי המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר הוא 45 יום מיום שנמסר פסק הבורר. יחד עם זאת, סעיף 27(ג) לחוק הבוררות קובע כי לא יזקק בית משפט לבקשה לביטול פסק הבורר אשר הוגשה לאחר שפסק הבורר אושר. בנוסף סעיף 27(ד) לחוק הבוררות קובע כי סעיף 27(ג) לא יחול על בקשה אשר הוגשה בעילת ביטול בהתאם לסעיף 24(10). 10. יש לשים לב כי במידה והוגשה בקשה לאישור פסק הבורר מתקצרת התקופה להגשת בקשה לביטול פסק הבורר כך שתעמוד על 15 יום מיום הגשת הבקשה לאישור פסק הבורר אך כל זאת במסגרת ה- 45 יום שהוקצבו מלכתחילה ולא מעבר לכך. עמד על כך לאחרונה בית משפט עליון ברע"א 1023/09 ק.כאצ'ר בניה ופיתוח בע"מ נ' בלושטיין חי (אילת) בע"מ, תק-על 2009(3), 2899 בו נפסק: "אכן, משהגישה המבקשת בקשה לאישור פסק בוררות, יכולה המשיבה להתנגד לבקשה רק באמצעות הגשת בקשה לביטול הפסק [סעיף 23(ב) לחוק הבוררות]. בעוד שהבקשה לאישור הפסק איננה מוגבלת בזמן, כך שבעל דין המבקש לקיים את פסק הבורר יכול להגישה בכל עת, מעניק חוק הבוררות לבעל הדין המתנגד לאישור הפסק פרק זמן של 45 ימים מיום קבלת הפסק לשם הגשת הבקשה לביטולו [סעיף 27(א) לחוק הבוררות], בקשה אשר תלווה בתצהיר לאימות העובדות הכלולות בה [תקנה 9 לתקנות הבוררות]. הוגשה בקשה לאישור פסק הבורר, מתקצרת התקופה האמורה ל-15 ימים בלבד מיום קבלת ההודעה על הגשת בקשת האישור, ואף זאת תוך תקופת 45 הימים, כמפורט לעיל [תקנה 10 לתקנות הבוררות] ולא מעבר לה. במידה שאיחר בעל הדין אשר מבקש את ביטול הפסק את אחד המועדים הנזכרים, לפי העניין, עליו להגיש בקשה להארכת מועד בציון הטעמים המיוחדים שגרמו לאיחור האמור ו"בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו" [סעיף 27(א) הנ"ל]." 11. המשיבה הגישה את עתירתה לביטול פסק הבורר בהתאם לעילה הקבועה בסעיף 24 (10) לחוק הבוררות. זאת ניתן ללמוד מסעיף 4 להמרצת הפתיחה ומתגובת המשיבה לבקשה זו. 12. בשים לב לכך, מניין הימים להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר מתחיל ביום 9.9.2008 כאשר הבקשה לאישור פסק הבורר ואישור פסק הבורר אינם משפיעים על זכות המשיבה להגיש בקשה לביטול פסק הבורר. 13. לאור זאת, המועד האחרון להגשת בקשה לביטול פסק בורר נופל ביום 24.10.2008. מאחר ויום זה הוא יום ו' בשבוע מוארך המועד אוטמטית ליום א' שלאחר מכן קרי ליום 26.10.2008. 14. אלא מה? בפי המשיבה טענה ולפיה פגרת הסוכות עוצרת את מניין הימים ולכן הגשת הבקשה ביום 29.10.2008 נופלת למסגרת המועד לאחר שהפגרה קטעה את מירוץ הזמנים. 15. בנושא זה קיימת מחלוקת פוסקים כפי שציין בית משפט העליון ברע"א 7978/07 חבר לחייל בע"מ נ' האגודה למען החייל, תק-על 2007(4), 4351 בציינו מבלי להכריע במחלוקת: "ער אני לכך כי קיימת שאלה ואף מחלוקת בכל הקשור במניין ימי הפגרה בכל הקשור במועדים שנקבעו במפורש בחוק הבוררות, כגון מנין 45 הימים לשם הגשת בקשה לביטול פסק בורר (על פי סעיף 27 לחוק הבוררות). בעניין זה הושמעו דעות שונות ואף הפסיקה אינה לכאורה חד משמעית בנדון (ראו רע"א 9460/00 איזנברגר נ' קידר (לא פורסם, 13.2.02); רע"א 7393/04 אברמוביץ נ' רוני סיני יזמות והשקעות בע"מ (לא פורסם, 27.12.05); ראו עוד, ה"פ 1378/06 (ת"א-יפו) סטולרו נ' מועדון כדורסל מאוחד "אליצור מכבי" נתניה (לא פורסם, 16.7.07) וכן אוטולנגי הנ"ל, בעמ' 1124-1127))." 16. דעתי היא כי הפגרה אינה עוצרת את מנין הימים. להלן אפרט את טעמיי לכך. 17. תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 אשר עוסקת בימי הפגרה קובעת: "529. תקופת פגרה לא תובא במנין [488א] תקופת פגרה של בית המשפט לא תובא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית המשפט או הרשם, אלא אם כן הורה בית המשפט או הרשם, לפי הענין, הוראה אחרת." 18. מאידך תקנה 2 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט - 1968 (להלן: "תקנות הבוררות") קובעת כי תקנות סדר הדין האזרחי יחולו על סדרי הדין בבית משפט בענייני בוררות במידה שאין בתקנות אלה הוראה אחרת. 19. מלשון תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי אין היא באה להאריך מועדים שנקבעו בחיקוק אחר אלא אך ורק מועדים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי או מועד שנקבע על ידי בית המשפט. ההיגיון בקביעה זו אף מתיישב עם תכליתם של דיני הבוררות והמגמה לפיה הליך הבוררות אמור לסיים את המחלוקות בין הצדדים ואינו אמור לשמש מבוא להמשך ההתכתשות בין הצדדים. על גישה זו עמד כב' השופט ג'ובראן ברע"א 7393/04 אפרים אברמוביץ נ' רוני סיני יזמות והשקעות בע"מ, תק-על 2005(4), 3456 בקובעו: "ואכן, בבואנו לפרש הוראות חקיקה, על בית-המשפט לשמור על עקרונות היסוד בשיטת המשפט, ובכללם על המדרג הנורמטיבי, עקרון הוודאות, סופיות הדיון ועוד. כך, נכונים הם הדברים גם לעניין המועדים שבסעיף 27 לחוק הבוררות אשר פרשנותם מובילה אף היא לאותה מסקנה, כי אין להחיל את תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי עליהם." 20. ער אני לפסיקת בית משפט עליון, מפי כבוד השופט לוין, ברע"א 9460/00 איזנברג נ. קדר, תק-על 2002 (1) 667 לפיה הפגרה עוצרת את מנין הימים מאחר ויש ליישם את תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי כך שתחול גם על ענייני בוררות זאת מגמה של מתן פרשנות אינטגרטיבית בין תקנות סדר הדין האזרחי לתקנות הבוררות. 21. מאחר ואין הלכה פסוקה בנושא אין מנוס מנקיטת עמדה והעדפת אחת הפסיקות. לדעתי עדיפה הגישה לפיה הפגרה אינה קוטעת את מרוץ הזמנים. ראשית, המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר קבועה בחוק ולא בתקנות הבוררות. שנית, המדובר בחוק מיוחד הגובר על חקיקה כללית. שלישית, המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר קבועה בחוק ואינה קבועה בתקנות או בהוראת שופט. אילו המועד היה קבוע בתקנות הבוררות אזי היה יסוד לסברה כי תקנה 529 חלה בנסיבות הענין. רביעית, המגמה בכל הקשור לבוררות היא מגמת צמצום ולכן פרשנות החוק צריכה להיות בהתאם. חמישית, לכל אלה הטוענים כי פרשנות כזו תפגע בזכות הגישה לערכאות הנני משיב כי הטענה נכונה אך הפגיעה אינה בלתי מידתית ו/או בלתי סבירה שכן הקביעה אינה חוסמת לחלוטין את זכות הגישה. כך לדוגמא בערעור על פסק דין פלילי הפגרה לא עוצרת את מנין הימים אלא אם היום האחרון נופל על פגרה אז המועד מוארך אוטמטית מיד לתום הפגרה. 22. יש לשים לב כי המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר מכח סעיף 24(10) אינו מתחיל מיום קבלת פסק הבורר אלא מיום שנודעו למבקש העובדות המקימות את עילת הביטול (סעיף 27(ב) סיפא לחוק הבוררות). אך מאחר והנימוקים לביטול פסק הבורר במקרה העומד לפני נעוצות בקביעות הבורר בתוך הפסק, כעולה מהמרצת הפתיחה, אזי מניין הימים מחל מיום שהמשיבה קיבלה את פסק הבורר שכן העילה לביטול נודעו למשיבה ביום קבלת פסק הבורר. 23. לאור זאת, פגרת הסוכות לא תושיע את המשיבה ונמצא כי הגישה את בקשתה באיחור ללא שהגישה בקשה להארכת מועד. הארכת מועדים: 24. בתשובה לבקשה זו טענה המשיבה לראשונה כי יש להאריך את המועד וכי באמתחתה נימוק מיוחד מדוע להיעתר למבוקשה. הסיבה נעוצה בכך כי, האנשים האמונים על ההחלטות במשיבה בנוגע להמשך הטיפול בתיק וניהולו בבית המשפט שהו בחופשת חגים הן של העדה המוסלמית (רמדאן ועיד אלפטר) והן בשל החגים היהודיים. 25. על המדיניות בהענקת הארכת מועד עמד בית משפט העליון ברע"א 10753/05 - יצחק חסן נ' יחיאל בן חמו . תק-על 2007(2), 54: "הסדרים אלה מצדיקים הארכת מועד אך במקרים בהם שוכנע בית המשפט כי ישנו טעם ממשי מיוחד המצדיק את האיחור. נדרש טעם בעל עוצמה מיוחדת להצדקת האיחור, כאשר בהפעלת שיקול הדעת מתמודדים, מצד אחד, האינטרס הציבורי להבטיח את תקינות הליכי השיפוט ויעילותם, ומצד שני ההכרה כי קיימים אילוצים אנושיים חריגים שראוי להתחשב בהם בנסיבות מסוימות כעילה לאיחור במועד, ובצידם החשיבות שיש לייחס לזכותו הבסיסית של בעל דין להביא את עניינו להכרעה בבית המשפט, בבחינת זכות הגישה לערכאות. נקודת האיזון בין ערכים אלה מצדיקה הארכת מועד רק מקום שקיים טעם מיוחד אמיתי ובעל עוצמה ניכרת המסביר את העיכוב שחל בנקיטת הליך על-ידי בעל דין. הדברים מקבלים משנה תוקף בענייני בוררות, בהם קיים אינטרס ציבורי מובהק לסיים באופן מהיר ויעיל את הליכי הבוררות (ע"א 266/83 עודה נ' טבעוני, פ"ד לט(2) 632, עמ' 634; ע"א 209/70 חביבאללה נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין, פ"ד כה(1) 108, עמ' 112)." 26. בית משפט עליון במספר הזדמנויות דחה בקשות להארכת מועדים בשל אילוצים שונים וקשיים שהתעוררו בשל תקופת החגים בתוספת נימוקים נוספים (ראה: בש"א 7078/96 אורקין יהודית נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, תק-על 96(3), 94; בש"א 8341/98 יאיר רגב ואח' נ' חוליו קפלון ו-2 אח', תק-על 99(1), 663; ב"ש 338/81 עמיתי מלון ירושלים ו-6 אח' נ' דוד טייק ואח', פ"ד לה(4) 613). 27. הנימוק כשלעצמו אף אינו משכנע. למשיבה הייתה תקופה של 45 יום להגיש את בקשתה. לא יעלה על הדעת כי מועצה מקומית תהיה משותקת לתקופה כה ארוכה בשל תקופת החגים. לא בכל התקופה היו חגים וגם בחודש הרמדאן עובדים בדרך כלל הגם שמדובר בתקופת צום. 28. המשיבה אף לא טרחה להגיש בקשה יזומה להארכת מועד. בהתאם לאסמכתא עליה מסתמכת המשיבה בע"א 9800/01 שאוליאן נ. אפרמיאן, ולפיה בית משפט רשאי להאריך מועד, אף מיוזמתו, להגשת הליך, מהטעם של מניעת עיוות דין חמור או מהטעם של פגיעה באינטרס ציבורי חשוב. מקרה קלאסי בו יאריך בית משפט את המועד הוא במקרה של בתרמית. 29. אולם למקרא המרצת הפתיחה עצמה עולה הרושם כי הבקשה היא בקשה המגלמת בתוכה השגה ערעורית של המשיבה על קביעות הבורר ואין כל טענה אשר יש בכחה ללמד כי הייתה תרמית בהתנהלות או טענה אשר מבססת חשש לעיוות דין חמור. עילת הביטול מכח סעיף 24(10) לחוק הבוררות מתבססת על טענה של פגיעה בכללי הצדק הטבעי, גילוי עובדות חדשות (כמו משפם חוזר), טענת תרמית וטענה של חריגה מסמכות (ראה: ס. אוטולנגי "בוררות דין ונוהל" , כרך ב' עמ' 1102 - 1113). 30. המשיבה מטילה את חיציה בעיקר סביב פסיקת הבורר שכר טרחה למבקש בתיק דרואשה תאופיק, אשר תבע בזמנו את המועצה והמבקש טיפל על פי טענתו בתביעה זו. מעיון בהמרצת הפתיחה עולה כי עיקר טענות המשיבה הינן סביב פרשנות הסכם שכר הטרחה ויישומו בין הצדדים (כאשר המבקש תבע 10% מסכום התביעה והבורר קיבל את עמדתו ואילו המשיבה טוענת כי מגיע 5%). לכן טיעון זה אין מקומו בבקשה לביטול פסק בורר מכח סעיף 24 (10) לחוק הבוררות ובוודאי שאינו מקים בסיס לטענה כי נגרם עיוות דין חמור. יש אף לציין כי הבורר היה משוחרר מהדין המהותי וכללי הפרוצדורה ולכן הסיכוי כי טענותיה של המשיבה להתקבל לגופו של עניין הינם סיכויים קלושים. 31. בשים לב לכך אין בפי המשיבה כל טענה למרמה ואין לומר כי בנסיבות העניין התקיימו התנאים למתן הארכת מועד יזומה על ידי בית המשפט מחשש לעיוות דין חמור שיגרם למשיבה זאת בנוסף לנימוק כי בענייננו לא התקיים טעם מיוחד המצדיק מתן הארכת מועד. סיכום: 32. לסיכום דין המרצת הפתיחה להדחות על הסף מאחר והוגשה באיחור וכך אני מורה. 33. המשיבה תשלם הוצאות המבקש בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. הארכת מועדיישוב סכסוכיםבוררביטול פסק בוררות