מבוא 1. בפניי בקשת המבקשים - בני הזוג אלבק - לאישור פסק הבורר אשר ניתן על ידי כב' השופט בדימוס ד. גלדשטיין ביום 17.10.10 (להלן: "פסק הבורר"), ומנגד בקשת המשיבה - גב' אברהמיאן מרים - לביטול פסק הבורר בהתאם להוראת סעיף 24 לחוק הבוררות התשכ"ח - 1968 (להלן: "החוק"). טענות הצדדים בתמצית 2. לטענת המבקשים התנהלה בוררות בינם לבין המשיבה, ניתן פסק בורר ביום 17.10.10 אשר הומצא לצדדים ביום 10.11.10 (ר' נספח ב' לבקשה) ומשכך מן הדין לאשר את פסק הבורר המבוקש. 3. המשיבה בבקשתה טענה, בין היתר ובתמצית, כי מן הדין לבטל את פסק הבורר מן הטעמים המפורטים כדלקמן: א. מכח הוראת סעיף 24 (9) או 24 (10) לחוק נוכח דחיית טענת ההתיישנות שנטענה על ידה. ב. לחילופין, מכח הוראת סעיף 24 (10) לחוק וזאת לפי שהבורר התעלם בפסק הבורר מהמצב העובדתי אשר היה קיים בשטח מזה עשרות שנים. ג. מכח הוראת סעיף 24 (9) או 24 (10) לחוק לפי שהבורר התעלם מחוזים ואישורים שהוצגו בפניו ואשר תמכו בגרסת המשיבה. ד. מכח הוראת סעיף 24 (9) או 24 (10) לחוק וזאת לנוכח תוצאת פסק הבורר המתיימרת כיום לשנות בדיעבד באופן מהותי את החלוקה בין מגרשי הצדדים ולקבוע חלוקה שונה. ה. מכח הוראת סעיף 24 (3) לחוק לפי שהבורר חרג מהסמכויות הנתונות לו על פי הסכם הבוררות. 4. המבקשים המציאו תגובתם לבקשת המשיבה לביטול פסק הבורר והגיבו אחת לאחת לטענות המשיבה כנגד פסק הבורר כמפורט, בין היתר, בסעיפים 32-71 לתגובתם. 5. ביום 23.3.11 התקיים דיון בבקשה וב"כ הצדדים טענו איש איש כמידתו בתמיכה לעמדת שולחיו כמפורט בפרוטוקול הדיון. המסגרת המשפטית גבולות ההתערבות השיפוטית בפסק בורר 6. "מושכלות יסוד הם כי תחום ההתערבות השיפוטית בפסק בורר מוגבל ומתוחם לעילות ביטול מוגדרות של הפסק שיש לפרשן בצמצום רב. מוסד הבוררות הוקם על רקע מדיניות משפטית המבקשת לעודד קיומו של מערך יעיל והוגן לפתרון סכסוכים מחוץ לבית המשפט... הוא מאפשר לצדדים להיזקק להליך מהיר ויעיל לפתרון המחלוקת ביניהם... במסגרת הבוררות יכולים הצדדים להשפיע במידה רבה על עיצוב תוכן הבוררות ומסגרת הסמכויות הנתונות לבורר וכן על אופיו הדיוני של הבירור והדבר מאפשר הכרעה בלא כבילות לדין המהותי, לסדרי הדין ולכללי הראיות. הבוררות מאפשרת פתיחת ההכרעה לשיקולי צדק והגינות שאינם נעוצים בהכרח בשיקולי משפט ומאפשרת השגת פתרונות מעשים צודקים למחלוקת". ר': רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי תק-על 2003 (2) 1805. בהמשך פסה"ד בענין גמליאלי נפסק: "... התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני במגמה ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור ואין הוא אמור לבחון האם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על פי הדין... עליו להעמיד למבחן את פסק הבורר בשאלות יסוד שעניינן בעיקר בחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות - קיומו של הסכם בוררות בר תוקף, מינוי בורר כדין, פסיקה בתוך גבולות הסמכות, שמירה על כללי צדק טבעי, עמידה באמות מידה של תקנת הציבור... גלישת הביקורת השיפוטית על פסק בורר מעבר לעילות הביקורת הצרות כאמור מפרה את האיזון הראוי בין העצמאות לחופש הפעולה שהמחוקק ביקש לתת בידי מוסד הבוררות לבין אינטרס הציבור בקיום פיקוח שיפוטי צר בלבד על תקינותם של הליכי הבוררות". 7. ברע"א 404/11 משק אסף נ' חקלאות עסקים וניהול בכפר עזה (28.2.11) נפסק בין היתר, כי על פי הילכותיו המושרשות של בית המשפט העליון, בית המשפט הדן בבקשת ביטול על פי חוק הבוררות אינו יושב כערכאת ערעור על הבורר ואל לו לבית המשפט להידרש לטענות בעלות גוון ערעורי גם אם הוא סבור, כי נפלה טעות בפסק הבוררות (ר' רע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים (6.10.10); רע"א 259/11 הירש נגד בן אבי (13.3.11); רע"א 2237/03 שועלי בנין והשקעות מ.מ. תל מונד פד"י נט (4) 529; רע"א 5991/02 גוירצמן נ' פריד ושובל פד"י נט (5) 1). בחינת טענות המשיבה - דיון והכרעה 8. כפי שצויין לעיל, לטענת המשיבה מן הדין לבטל את פסק הבורר מכח העילות המנויות בסעיפים 24 (9( או 24 (10) לחוק מן הטעמים שפורטו בבקשה. סעיף 24 (9) לחוק מגדיר כי בית המשפט רשאי לבטל פסק בוררות כולו או חלקו בין היתר לאור העובדה, כי תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור. סעיף 24 (10) קובע, כי ניתן לבטל פסק בוררות כאמור אם קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד. 9. פרופ' ס. אוטולנגי בספרה "בוררות דין ונוהל", מהדורה רביעית מיוחדת, מציינת, בין היתר, כי עילת הביטול העשירית מנוסחת בצורה כוללנית כך שתחום תחולתה יכול להיות רחב, בתי המשפט משתמשים בה כדי להרחיב את תחום התערבותם, כאשר הם חשים שנגרם אי צדק ואין שום עילה מיוחדת היכולה לשמש להם לביטול הפסק (שם 1101). כן מציינת פרופ' אוטלנגי, כי אין הכוונה בעילה זו לסמכות הביטול הנתונה לבג"צ עפ"י הלכות המשפט הציבורי, מאחר ולו היה נעשה כך "...לא היינו אלא מחזירים דרך הדלת האחורית עילה זו של ביטול פסק בורר מחמת טעות המוכחת על פניו, שהיא אחת העילות לביטול על פי הלכות המשפט הציבורי הנהוגות בבית המשפט הגבוה לצדק..." (שם 1100). ר': ע"א 56/72 פרודנהיים נ' קרן תגמולים פד"י כו' (2) 620, 621. 10. לשיטתה של פרופ' אוטלנגי, קיימות 4 נסיבות מובהקות לשימוש בעילה זו והן פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי (אם כי הדבר הוסדר בעילה ספציפית - סעיף 24 (4)), הקבלה למשפט חוזר באם נתגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות למבקשת בשעת הבוררות וחוסר גילוין בזמן לא היה תלוי במבקש (סעיף 31 לחוק בתי המשפט), תרמית שהשפיעה על מתן הפסק וחוסר סמכות להזקק לפסק, לאמור ענין שלא ניתן היה כלל להביאו בפני הבורר (שם 1102 - 1113). 11. כך אף נפסק בפרשת גוירצמן לענין עילת הביטול שבסעיף 24(10) כי היא: " עילה עמומה, שקשה להתוות עם גבולותיה. ניתן לומר כי היא מיועדת למצבים נדירים למדי, כמו למשל אם נפגעו עקרונות הצדק הטבעי, נתגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות למבקש בשעת הבוררות ואשר חוסר גילויון בזמנו לא היה תלוי במבקש, התגלתה תרמית שהשפיע על מתן פסק הבוררות" (השוו ע"א 5717/91 מליבו נ' אז -דז תרום, פד"י נ' (2) 685, 699 - 700)..." (סעיף 15 לפסק הדין). 12. בהתייחס לטענת ההתיישנות שנדחתה על ידי הבורר, הרי שלא מצאתי כי נפלה טעות בהכרעה זו (ר' סעיפים 16-18 לפסק הבורר). הבורר פרט בפסק את טעמיו לדחיית טענת התיישנות ודי אם נציין כי טענה זו לא נטענה על ידי המשיבה בהזדמנות הראשונה ומטעם זה בלבד היה דינה להידחות (ר' סעיף 3 לחוק ההתיישנות התשי"ח - 1958). אף יתר נימוקי המגשר לדחיית הטענה אינם מגלים כל טעות גלויה על פניה. 13. לטענת המשיבה דין הפסק להתבטל מכח הוראת סעיף 24 (10) לחוק מאחר והבורר התעלם ממצב עובדתי הקיים בשטח. לא מצאתי טעם זה ככזה המצדיק ביטולו של פסק הבורר בהיותו טעם ערעורי גרידא אשר בית המשפט שבפניו באה בקשה לאישור/ביטול פסק בורר אינה נדרש לה (ר' אסמכתאות לעיל). 14. זאת ועוד, כתב התביעה שהוגש על ידי המבקשים לבית המשפט, טרם שהועברה המחלוקת להידון בבוררות כלל סעד של פינוי, לרבות סעד הצהרתי בגדרו נתבקש בית המשפט להצהיר, כי זכות השימוש והחזקה של כל אחד מהצדדים הינה בהתאם לחלקו במקרקעין כלומר מחצית לכל אחד. הבורר בפסק דינו ציין, בין היתר, כי הצדדים הסכימו שהסכסוך כפי שמתבטא בכתבי הטענות יועבר לבוררות אשר תתנהל על פי הדין המהותי (ר' סעיף 6 לפסק). בסעיפים 28-32 לפסק פרט הבורר את טענות הנתבע, לרבות בענין חלוקת המגרשים בעלי המידה השונה בין הצדדים, וכן מציין את טענתה כי ככל שהתקבלו טענות הקביעה ותעשה חלוקה שווה בין החלקות הרי משמעות הדבר הינו הריסת מחצית מביתה. לא ניתן אם כן לקבל את טענת המשיבה כאילו הבורר לא הכריע בטענה מרכזית שהעלתה וזאת על רקע הכרעתו כפי שקיבלה ביטוי בפסק. 15. באופן דומה אף לא ניתן להורות על ביטול פסק הבורר מכח הטענה, כי זה התעלם מחוזים ואישורים שהוצגו בפניו לאישוש טענת המשיבה. פסק דינו של הבורר ברור בנקודה זו ולאחר שקלא וטריא ושמיעת עדויות בענין, לרבות עדותו של עו"ד אלכסנדר בר-און (עורך דינה של חב' חצרות הדר מאז שנת 1999 העוסק בחלוקה ורישום של החלקות בלשכת רישום המקרקעין). אין מקום שבית משפט זה יתערב אף בשיקול דעתו של הבורר באופן בו נתן משקל לעדותו של עו"ד בר-און בפניו. (ר' עדותו של עו"ד בר-און מיום 7.3.10 בעמ' 54-83 לפרוטוקול הבוררות). 16. בהינתן האמור ועל רקע האסמכתאות שצויינו לעיל בעניינה של עילת הביטול מכח הוראת סעיף 24 (10) לחוק, לא מצאתי כי קיים טעם לביטול פסק הבורר. 17. טעם נוסף מכוחו מבוקש ביטול פסק הבורר הינו בהתאם להוראת סעיף 24 (5) לחוק וזאת מאחר ולטענת המשיבה הבורר לא הכריע בטענה מרכזית לפיה היא בעלת הזכויות בנכס מעל 40 שנה. סבורני, כי אף דין טענה זו שבמהותה הינה טענה ערעורית להידחות. היא מהווה חזרה לטענה שנטענה לביטול הפסק מכוח הוראת סעיף 24 (10) לחוק. בסופו של יום ולאחר שניתח את הראיות שבפניו הגיע הבורר לכלל מסקנה, כי חלקות הצדדים אמורות להיות זהות בגודלן ולפיכך זכות החזקה והשימוש של כל צד היא בשטח שלו בלבד. בין היתר ציין הוא, כי "בנייה של צד אחד שפלש לחלקה של משנהו הובילה למצב בשטח שבו לא ניתן לראות בעין מלבן אחד גדול המחולק לשני מלבנים קטנים עם קו חלוקה ישר..." (ר' סעיף 51 לפסק, ר' גם תשריט המנהל שהוצג בפניי המסומן כנספח י' (2 עמודים), מפה טופוגרפית 1:250 - תשריט חלוקה מסומן י"א ומפת מדידה מיום 8.10.02 של המהנדס עאסי סומנה י"א1). 18. לטענת המשיבה דין פסק הבורר להתבטל אף מכוח הוראת סעיף 24 (3) מן הטעם ש "הבורר חרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות. לשיטת המשיבה ניסיון הבורר בפסק הבוררות לקבוע מחדש את הגבולות בין חלקות הצדדים חורגת חריגה מהותית מסמכותו בשים לב לעובדה, כי המדובר בתביעה שעניינה שימוש וחזקה במקרקעין. 19. ספק בעיני אם קביעות הבורר בפסק באשר לחלוקת המגרשים בין הצדדים הינן בגדר חריגה מסמכות ואין עניינן "שימוש וחזקה במקרקעין". לאחר שהגיע הבורר לכלל מסקנה, כי על שטחי הצדדים להיות זהים בגודלם, ממילא נושא חלוקת השטחים הינו בגדר ענין הנופל בתיבה של "חזקה ושימוש" שעליו להסדירם בגדרי פסק הבורר לאור סעד סילוק היד שנתבקש. 20. כפי שצויין לעיל, תביעת המבקשים היתה תביעה לסעד הצהרתי כמפורט לעיל וכן למתן צו לפינוי וסילוק יד במסגרתו נתבקש בית המשפט בין היתר להורות לנתבעת לסלק ידה משטחם של התובעים, ליתן צו המורה לנתבעת להרוס מבנים או חלקם המצויים כיום בשטח התובעים (ר' סע' 42 ב-ד לכתב התביעה). 21. בפסק הבורר נקבע, לאחר שנפסק כי שטחי החלקות של הצדדים צריכים להיות זהים, כי לטענת הנתבעת חלוקת המגרש לשני מלבנים קצרים כך שתהיה חלוקה שווה בין החלקות עלולה לגרום לנתבעת נזק בלתי הפיך שכן משמעות הדבר הינה הריסת חלקים מביתה. משכך, ולאור העובדה שהתובעים אף הציעו חלוקת שטחים שתתחשב במצב הקיים, הרי שהפתרון הראוי למחלוקת לא צריך להוביל למצב בו יהרסו מבנים ויש לחלק את שטחי הצדדים כך שבמקום שיהרס חלק מבית הנתבעת הבנוי על חלקת התובעים, יש להחליף הנ"ל בחלק שווה ערך משטח הנתבעת שיכלל בשטח התובעים ובכך יפצה אותם על הגריעה שנגרעה מחלקתם בחזית החלקה לכיוון רח' מיכה. (ר' סעיף 52 לפסק הבורר). 22. במובן זה תמוהה טענת המשיבה כאילו המדובר בחריגה מסמכות לפי שהבורר מתיימר לקבוע מחדש את הגבולות בין חלקות הצדדים. הבורר עשה כן תוך התחשבות במשיבה ורצון שלא לגרום לה לנזק בלתי מידתי ולפיכך לא היה מקום כלל לטעון טענה זו כנגדו. עוד יצוין כי בסעיף 54 לפסק הבורר, ציין הבורר כי מן הראוי ליתן לצדדים להתייחס לאפשרויות החלוקה עובר לחלוקה והוא הציע כי על פי פניית הצדדים הוא ימנה מודד מוסמך אשר יבצע תוכנית חלוקה על פי ההנחיות שבפסק הבורר. 23. בהינתן האמור, ולפי שבית המשפט היושב בדין בבקשה לביטול פסק בורר אינו מרבה, אם בכלל, להתערב בפסק בורר, קל וחומר מכח טענות הנוגעות לגופו של פסק, בין היתר, נוכח הצמצום הננקט בפירושן של עילות הביטול, המוחלות בזהירות ומתוך מגמה ליתן תוקף לפסק, מצאתי כי דין התנגדות המשיבה להידחות. ר': ע"א 1325/92 קולקר נ' דיפלומט, פד"י מז (3) 89, שם נפסק, כי: "יאמר מיד כי בדונו בבקשה לבטל פסק בוררות, או לאשרו, אין בית המשפט משמש כערכאת ערעור על הפסק שיצא מתחת ידו של הבורר. הטענות כאילו הבורר לא התייחס בפסקו אל כל הראיות שהיו בפניו או פסק בניגוד לראיות שהיו בפניו - טענות אלו יכול להיות להן משקל בבית משפט לערעורים, אך לא בבית המשפט היושב בדין בבקשה לביטול פסק בורר". 24. אשר על כן, ומן הטעמים שפורטו לעיל, מצאתי לאשר את פסק הבורר. 25. המשיבה תשלם למבקשים בגין שכ"ט עו"ד סך של 7,500 ₪ בתוך 30 ימים. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי כדין. יישוב סכסוכיםבוררבוררותביטול פסק בוררות