1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 22.7.13 ועיכוב ביצועו. על פי פסק הדין הנ"ל חויבו המשיבה 2 (הנתבעת 1) המבקשת והמשיבים 3 ו-4 (הנתבעים וצדדי ג') לשלם לתובע סך של 180,000 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט בהתאמה לנוכח התרשלותם בביצוע רישום הזכויות בדירה ברחוב בן שלום עובדיה 31 נתניה ע"ש המשיב 1. 2. לטענת המבקשת, לא קיבלה עותק מכתב התביעה ולא הסמיכה גורם כלשהו לייצגה בשמה, ולכן ניהול התביעה ע"י עו"ד אריאלי בשמה לרבות ישיבת ההוכחות ומתן פסה"ד לא נעשה על דעתה. זאת ועוד, למרות הנטען ע"י המשיב 1 כי המשיב 4 היה נאמן המבקשת, הרי היא לא מינתה אותו לכך ולא הסמיכה אותו לייצגה לרבות בהליכי ערעור שנקט בשמה ללא ידיעתה. ב"כ המבקשת הוסיף וטען, כי בבדיקות שערך התברר לו, כי ייפוי הכוח שהופקד בתיק התביעה ושנחזה להיות של המבקשת, לא נחתם על ידה והיא אף לא הסמיכה את עו"ד אריאלי לייצגה בהליכים נשוא תיק זה למרות שטען בשמה בדיוני ביהמ"ש. למעשה נודע למבקשת על התביעה רק לאחר שפסה"ד נמסר למנהלת המבקשת בכתובתה הפרטית. בנסיבות אלו נטען ע"י המבקשת כי לא היה לה יומה ולכן יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. 3. ב"כ המשיב 1 בתגובתו התנגד לבקשות וטען כי שעה שהוגשו בזמנו לתיק ביהמ"ש כתבי טענות בשם המבקשת ומכוח ייפוי הכוח שהוגש, לא נמצא פגם בפסה"ד המזכה את המבקשת בביטולו. את טענותיה ככל שימצאו נכונות, עליה להפנות כלפי מי שלטענתה ייצגה שלא בהסכמתה ולא כלפי המשיב 1. יתר על כן, גם אם יתברר כי לא ניתנה מצד המבקשת הרשאה לייצגה, אין לייחס למשיב 1 ידיעה על כך, כי אם ההיפך, כאשר נעשו בתיק פעולות רבות שניתן היה להסיק באופן סביר כי נעשו בהרשאה. לכן עפ"י ההלכה הפסוקה, אין עילה לביטול פסה"ד כאשר ביהמ"ש נותן אמון בעוה"ד על סמך מצג שממנו עולה דבר ההרשאה. ב"כ המשיבה 2 התנגד גם כן לשתי הבקשות, וטען כי כל כולה של הבקשה לביטול פסה"ד היא השענות על טענות בלתי מבוססות שאמינותן מוטלת בספק, ואשר עלו ובאו רק לאחר שנפתח תיק הוצאה לפועל כנגד המבקשת. לא זו אף זו, בין המבקשת למשיבה 2 התנהלו התדיינויות רבות שנים במסגרת תיקים נוספים שמקורן בהסכם שנחתם ביניהם לפני כ-25 שנה. לאורך כל ההליכים הנ"ל הוצהר ע"י המשיב 4 ובא כוחו, עו"ד אריאלי, כי הינם פועלים בשם המבקשת, ועל כן לא היה מקום לחשוב או לחשוד אחרת. כמו כן, בהינתן מצב שבו ייפוי הכח של המבקשת כביכול הוא מזויף היה עליה לנקוט בהליכים כנגד המשיב 4 ובא כוחו וזאת לא עשתה. ב"כ המשיבים 3, 4 - (עו"ד שמואל אריאלי ) הצטרף לבקשה לביטול פסה"ד הגם שהוא ייצג את המבקשת בדיונים בתיק זה ולטענתו האחרונה לא הודיעה לביהמ"ש או למשיב 1 כי היא מסמיכה את המשיב 4 לייצגה ואילו המשיב 1 לא טרח להמציא את כתב התביעה למבקשת. עוד הוסיף ב"כ המשיבים והסביר כי נמסר לו ע"י המשיב 4 כי הוא מוסמך לפעול בשם המבקשת ובכך הסתפק. כך גם האמין באמונה שלמה כי הוא מוסמך לחייבה בחתימתו אך כשמתברר בדיעבד שהמבקשת לא הסמיכה אותו לייצגה יש להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ב"כ המשיבה 2 נזעק להגיב והביע מורת רוח מתגובתו של עו"ד אריאלי אשר ממנה עולה לטענתו כי קיים חשש שהמשיב 4 ובא כוחו משתפים פעולה עם המבקשת להביא לביטול פסה"ד ולהתחמק מהליכי הוצאה לפועל תוך הסבת קשיים למשיבה 1, שפעלה על פי פסה"ד והוציאה כספים רבים בהתבסס על הוראות פסה"ד וחיובי צדדי ג'. דיון 4. השאלה שבמחלוקת נוגעת לעילת ביטול פסק הדין ואופן בירורה של הבקשה. המישור הנורמטיבי העילה 5. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי מקימה לבעל דין הזכות להגיש בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד - אם בהעדר הגנה ואם בהעדר התייצבות. במסגרת זו עומדים למבקש שני מסלולי ביטול, אם מחובת הצדק כאשר נמצא פסק הדין פגום ואם מתוקף שיקול דעת ביהמ"ש. (ראה רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון (27.2.01 ) . שונה המצב כאשר ביהמ"ש נדרש לפסק דין על דעת שני הצדדים או לאחר קיום ההליך המשפטי. בכל הנוגע לביטול פסק דין בהסכמה או בפשרה יכול המבקש לתקפו בשתי דרכים - האחת אם הפגימה מתייחסת לפגמים בהסכם עצמו, אזי עילת הביטול תהא בדרך של תקיפת ביטול חוזה על פי דיני החוזים ובמקרה שבו הפגימה נפלה בהליכי ביהמ"ש לרבות בסדרי הדין יש לנקוט בדרך שלערעור. (ראה ע"א 2495/95 הדס בן לולו נ' אטראש אליאס, פ"ד נא (1) 577 (1995)) במקרה שבו עסקינן בפסק דין חלוט המהווה מעשה בית דין בין הצדדים ,שניתן לאחר דיון משפטי מלא תקיפתו תתאפשר בעילות מיוחדות וזאת בתנאי שהוא סופי, שאחרת ניתן לתקפו בערעור. בין העילות הנ"ל נמנית למשל התרמית כאשר הכוונה היא למרמה כלפי ביהמ"ש ולא כלפי הצד שכנגד. (ראה בר"ע 58/89 משה"ב משכנות פאר נ' מקור הנפקות פ"ד מג (1) 414 (1989 ))וכן בש"א (ת"א) 19615/05 Cordan Investment LLC נ' שרון משה (14.03.2007 ) בע"א 10564/05 גת נ' מתתיהו (19.9.07 ) מסביר ביהמ"ש העליון העילות לביטולו של פסק דין חלוט ואומר: "לכאורה היינו צריכים לומר כי פסק דין חלוט חייב לעמוד על כנו מכוח הכלל של "מעשה בית דין". כך, הן לאור האינטרס של בעל הדין שזכה והן לאור האינטרס הציבורי. יש להגן על בעל דין שזכה בדינו מפני הטרדה חוזרת ונשנית מצידו של בעל הדין שכנגד. לבעלי הדין ניתן יומם בבית המשפט לפני שבית המשפט אמר את דברו בפסק דין שהפך חלוט. אין לאפשר לפתוח מחדש את ההתדיינות. האינטרס הציבורי יוצא נשכר עקב סופיות הפסק, שהרי המשאבים השיפוטיים מוגבלים הם. אם נאפשר לבעל דין לחזור ולהתדיין לגבי עניין שכבר הוכרע, ייפגעו מתדיינים אחרים המתדפקים על דלתותיו של בית המשפט. טעמים אלה עומדים מאחורי הכלל בדבר "מעשה בית דין" ....... חרף כל אלה, אין מנוס מלהכיר בכך שלעיתים, ומדובר במקרים חריגים וקיצוניים במיוחד, יש לאפשר תקיפה של פסק דין חלוט. העילה הקלאסית לביטול פסק דין אזרחי חלוט הינה זו של תרמית...... כך למשל, ניתן לבטל פסק דין חלוט אם מתברר כי הפסק התבסס על עדות שנמצא לאחר מתן הפסק כי הייתה עדות שקר. הוא הדין אם פסק דין סמך על ראיה דוגמת מסמך, אשר הסתבר באיחור כי היה הוא מזויף...... דוגמאות אלה בהחלט מבהירות מדוע אין לאמץ כלל נוקשה ומוחלט לפיו לעולם לא ניתן יהיה לתקוף פסק דין חלוט. ייתכן, שגם במקרה בו נתגלו ראיות חדשות, שלא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה לפני שניתן פסק הדין, רשאי בית המשפט לבטל פסק דין חלוט ." כאן המקום לציין, כי הפסיקה הכירה בנסיבות מיוחדות הקרובות לעילת בקשה לקיומו של משפט חוזר אזרחי במקרה של התגלות ראיות חדשות או שיקולי צדק מיוחדים. (ראה א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' עשירית (תשס"ט 2009) עמ 350 ). לעומת זאת בכל הנוגע לבקשה לביטול פסק דין מחמת פגמים שבייצוג משפטי של בא כח המבקש אין דרכו של האחרון סלולה כמו למשל במקרה של רשלנות מקצועית של עו"ד שאינה מהווה עילה לביטול פסק דין. (ראה ע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה, פ"ד מא (3) 746 ( 1987 ) עם זאת, פגם בהרשאה שלא תאמה את ציפית השולח יכול להוות עילה לביטול פסה"ד. ראה ע"א 569/80 אלסינט בע"מ נ' מ"י פ"ד לה(4) 80 ( 1981 ) . דרך הביטול 6. הדרך הדיונית שבה יש לתקוף פסק דין חלוט היא בהליך של תקיפה ישירה של פסק הדין ע"י תביעה לביטולו ולא בדרך של הגשת בקשה במסגרת ההליך המקורי. (ראה גורן שם בעמ 351 ) לדבר יש חשיבות בבקשה מסוג זו שלפני אשר נועדה לפרוס בפני ביהמ"ש מערכת עובדתית חדשה ושונה מזו שהתבררה בתיק זה. עוד מתברר, כי שאלת ההרשאה במקרה דנן אינה פשוטה כלל ועיקר במיוחד לאור הגרסאות הנוגדות של הצדדים כפי שעלה מתגובותיהם. לצורך כך נראה שעל ביהמ"ש יהיה להידרש לעדויות והעברתן במסננת החקירה הנגדית. כמו כן יש להשתכנע כי מדובר אכן בפסק דין חלוט -דבר שלא הוברר דיו במסגרת הבקשה. מכאן שאין הבקשה במתכונתה יכולה להתברר בתיק זה ועל כן דינה להמחק. לסיכום 7. לאור האמור אני מורה על מחיקת הבקשות. בשלב זה אינני עושה צו להוצאות.ביטול פסק דין