1. בפניי בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגד המבקשת בהעדר הגנה, ביום 23.5.09, לפיו חוייבה לפצות את המשיב בסך של 18,000 ₪, בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד. 2. מאחורי פסה"ד עומדת תביעה נזיקית שהגיש המשיב נגד המבקשת, ביום 12.2.09 במסגרתה טען כי ביום 24.3.08, ותוך כדי עבודתו כנהג אוטובוס, הסיע תלמידים למשק לוין נפתלי בע"מ, בכפר ברוך. בהגיעו לשם, כלב אשר היה קשור עם שרשרת ארוכה, רץ לעברו, תקף אותו ונשכו ברגל ימין. לטענתו, בעקבות האירוע היה במעקב רפואי ובתקופת אי כושר לתקופה של חודש ימים והוא עתר לפצותו בגין כאב וסבל, הפסדי שכר, הוצאות ועזרת צד ג'. בתביעתו טען המשיב כי האחריות לאירוע נופלת על המבקשת, בין היתר, בהיותה הבעלים של הכלב והמחזיקה של השטח בו שהה. 3. המבקשת אינה מכחישה את קבלת כתב התביעה, אולם היא טוענת כי לאחר קבלתו פנתה עובדת חברת הביטוח "כלל", המבטחת שלה, אל ב"כ המשיב בניסיון לסלק את התביעה מחוץ לכותלי בית המשפט ובין הצדדים התנהל מו"מ. בעקבות קבלת דרישתו העדכנית של ב"כ המשיב לסילוק התביעה הפשרה, מיום 20.5.09 הודיעה לו המבטחת כי יש לה טענות כנגד אחריות המבקשת וכי אינה מסכימה לפיצוי המשיב בסכום שנדרש. ביני לביני, ובזמן שהכינה המבטחת את המסמכים להעברתם לעו"ד חיצוני לצורך הגשת כתב הגנה ניתן פס"ד בהעדר ואף נפתח, ביום 7.6.09, תיק הוצל"פ. לגוף העניין טוענת המבקשת, כי הכלב שהה בשטח מסומן כשטח פרטי וכי המשיב ננשך בזמן שעשה דרכו ממרכז המשק באותו שטח פרטי, ותוך התעלמות מהשלטים עליהם הופיע הכיתוב "שטח פרטי - אין מעבר". לעניין גובה הפיצוי, טענה המבקשת כי נזקיו של המשיב היו קלים ובכל מקרה מדובר בתאונה שאירעה במהלך העבודה, ויש לנכות את התשלומים ששולמו למשיב על ידי המל"ל. 4. המשיב מתנגד בתוקף לביטול פסק הדין, תוך שהוא מדגיש כי לחברת כלל ניתנה אורכה להגשת כתב הגנה עד ליום 15.4.09 וכי היא פעלה ברשלנות ותוך התעלמות מההליך המשפטי. המשיב טען כי קיימת חזקה, בפקודת הנזיקין, בדבר רשלנותה של המבקשת וכי ביטול פסה"ד לא יטיב עמה. 5. לאחר ששקלתי את הבקשה ובחנתי את טיעוניהם של הצדדים, נחה דעתי להורות על ביטול פסה"ד כנגד תשלום הוצאות. כידוע לכל, ביטול פסק דין שניתן בהעדר נבחן בשני מסלולים. האחד ביטול מחובת הצדק והשני ביטול מתוקף שיקול הדעת המוקנה לביהמ"ש, לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, , התשמ"ד -1984 (להלן "תקנות סדה"א"). על פני הדברים נראה כי הבקשה דנא נמצאת בשיקול דעתו של ביהמ"ש, שכן אין בפי המבקשת טענה לפגם בהמצאת כתב התביעה. מכאן יש לבחון את הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקשת לא הגישה כתב הגנה ומהם סיכויי הצלחתה אם יבוטל פסק הדין. מדובר איפוא, בשתי שאלות, הנבחנות באופן מצטבר, כאשר הפסיקה ביכרה את השאלה השנייה ונתנה לה יותר חשיבות ומשקל ו"ככל שסיכויי הנתבע להצליח בהגנתו נראים טובים יותר, יכול בית המשפט לנהוג בו ביתר סלחנות בעניין הסיבה למחדלו, אי הגשת כתב הגנה או אי התייצבות במשפט, שגרם לפסק הדין." (ראה ע"א 276/72 פרידמן נ' פרדימן, פ"ד יז 349, 358א). 6. מעיון בהתכתבויות בין הצדדים, טרם מתן פסה"ד, עולה כי אכן המבקשת התרשלה בכך שהיא לא הגישה כתב הגנה במועד. עם חלוף האורכה שניתנה לה ע"י ב"כ המשיב לא היתה כל סיבה מוצדקת למחדלה של המבקשת ולא ברור מדוע לא פנתה בבקשה מתאימה לביהמ"ש לקבלת אורכה. העובדה כי הצדדים ניהלו מו"מ אינה מביאה, כשלעצמה, לאורכה אוטומטית ולא מוגבלת בזמן להגשת כתב הגנה וראוי היה כי המבקשת תפעל לקבלת אורכה כאמור. 7. עם זאת, מטיעוניה של המבקשת עולה כי למבקשת עומדות טענות הגנה הראויות לבירור ע"י ביהמ"ש הן לעניין האחריות והן לעניין הנזק, ואין לומר כי לא תצמח לה תועלת כתוצאה מביטולו של פסה"ד, כאשר בבדיקת סיכויי ההגנה בכגון דא, אין דורשים מהמבקשת יותר מאשר ראיה לכאורה לכך. (ראה י. זוסמן סדר הדין האזרחי מהדורה שביעת 1995 בעמ' 738). במסגרת זו על בית המשפט לבחון אם יש למבקש הגנה אפשרית ולאו דווקא הגנה איתנה ובטוחה. (ראה א. גורן, סוגיות בסדר דין האזרחי, מהדורה תשיעית תשס"ז-2007 עמ' 356 וראה גם החלטתו של כב' השופט עמית, בבר"ע 2025/07 י. זאבי תשתיות ופיתוח הצפון בע"מ נ' אסמאעיל גרבאן). זאת ועוד, נטיית הפסיקה בשנים האחרונות הינה מתן עדיפות לסיום המחלוקות לגופן, תוך ריפוי מחדל או פגם בהתנהלותו של אחד מבעלי הדין, על ידי פסיקת הוצאות. יפים לענייננו הדברים שנאמרו ברע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט - נכסים ובניין בע"מ לפיהם "אכן ביטול פסק דין בהעדר הגנה, גם אם ניתן אותו פסק דין כדין, על פניו מותיר טעם שלא מוצה, מה שאולי ראוי שיתמצה בגלל טעם פרוצדורלי. בתי משפט מעדיפים לעסוק במהות, ככל הניתן, ולפצות בהוצאות ובערובה על אי נוחות שנגרמה. כך, מן הסתם, גם בענייננו. השאיפה הבסיסית היא, כי "יישמע הצד האחר".. ומשניתן איפוא לכפר בהוצאות על הטרחה, מנסים לעשות כן". 8. בשים לב למורם, מצאתי לבטל את פסה"ד ולתת למבקשת את יומה בביהמ"ש, כנגד תשלום הוצאות בסך של 2,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק. הוצאות אלו ישולמו לידי המשיב, באמצעות בא כוחו, תוך 21 יום מיום המצאת החלטה זו לידי ב"כ המבקשת, שאם לא כן תדחה הבקשה. הפגרה לא תעכב את מניין הימים. בשולי החלטה זו אציין כי בהתאם לתיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל (תיקון שנכנס לתוקף ביום 16.5.09) אין לפתוח תיק הוצל"פ בטרם חלפו 30 ימים מיום שניתן ואין לי אלא לתהות כיצד פעל המשיב לפתיחת תיק הוצל"פ ביום 7.6.09, כאשר פסה"ד בתיק ניתן ביום 23.5.09. המבקשת רשאית לבדוק, בתיק ההוצל"פ, אם ניתנה החלטה ע"י רשם ההוצל"פ המתירה את פתיחת התיק לפני חלוף התקופה שנקבעה בחוק. בהעדר החלטה כזו, ניתן לעתור לסגירת התיק, אף ללא קשר לביטול פסה"ד. ת. פנימית ליום 15.8.09. פסק דין בהעדר הגנהפסיקת הוצאותביטול פסק דין