1. זוהי בקשה שניה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה. לראשונה, ניתן פסק דין בהעדר הגנה בתיק, ביום 15.7.09. ביום 4.1.12 הוגשה בקשה להאריך את המועד להגיש בקשה לביטול פסק דין, ובסופו של יום, ביום 30.1.12 בוטל פסק הדין, בכפוף לכך שהמבקש חוייב בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ₪. בתום ההחלטה המורה על ביטול פסק הדין, נקבע כי המבקש יגיש כתב הגנה. המבקש שילם את ההוצאות שנפסקו, אולם למרות שחלף המועד על פי התקנות, כתב הגנה לא הוגש. משכך, ביום 21.5.12, ניתן שוב פסק דין בהעדר הגנה. ביום 27.8.13 עתר המבקש להורות על ביטול פסק הדין השני, ועל אף המועד בו הגיש את הבקשה, לא צורפה לה בקשה להארכת המועד. יתר על כן, לבקשה אף לא צורף תצהיר, וזה צורף רק ביום 23.9.12 בעקבות החלטת בית המשפט. לגופו של עניין, עותר המבקש להורות על ביטול פסק הדין, מאחר והיה מצוי בהליכי גירושין ממושכים, ולא ידע כי עליו להגיש כתב הגנה. המבקש מציין, כי יוצג על ידי עורך דינו רק לשם הבקשה לביטול פסק הדין בלבד. לעניין סיכויי הגנתו, המבקש מכחיש בכלליות את נסיבות התאונה, וטוען כי האשם רובץ לפתחה של נהגת התובעת, אשר גרמה לטענתו לתאונה. 2. במסגרת הדיון שהתקיים בפני נחקר המבקש על תצהירו וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם. לאחר עיון במכלול החומר המצוי בתיק בית המשפט, ולאחר ששמעתי טענות ב"כ הצדדים וחקירת המבקש, באתי לכלל מסקנה חד משמעית כי דין הבקשה להידחות. 3. ראשית, אין כל אסמכתא לטענת המבקש כי ייצוגו של בא כוחו הוגבל לבקשה לביטול פסק דין בלבד. בעת הגשת הבקשה הראשונה לביטול פסק הדין, נסרק לתיק בית המשפט יפוי כוח כללי, ובו לא הוגבל הייצוג לשם הבקשה בלבד. יתרה מכך, עו"ד ריעני, אשר ייצג את המבקש בבקשה הראשונה לביטול פסק הדין, ייצג אותו גם במסגרת הבקשה השניה לביטול פסק הדין ואידך זיל גמור. 4. בנוסף, הצהיר המבקש כי ידע על ההחלטה מיום 30.1.12, אשר הורתה על ביטול פסק הדין בכפוף לתשלום ההוצאות, והגשת כתב ההגנה. המבקש נהג על פי החלטה זו, עת שילם את ההוצאות שנפסקו, ולא ברור מדוע לא המשיך ופעל על פי ההחלטה, לשם הגשת כתב הגנה. 5. זאת ועוד. פסק הדין ניתן ביום 21.5.12. אולם רק ביום 27.8.12 הגיש המבקש את הבקשה לביטולו, מבלי שצירף לה בקשה להארכת מועד, ואף לא תצהיר. בהחלטה מאותו היום, נקבע כי יש לתמוך את הבקשה בתצהיר, אולם תצהיר כזה הוגש רק בחלוף כחודש, ביום 23.9.12, מבלי שניתן כל הסבר לחלוף הזמן הממושך הן להגשת הבקשה המקורית, והן להגשת התצהיר התומך. 6. למעשה, המבקש מטיל יהבו על הליכי הגירושין הממושכים שעבר בתקופה הרלוונטית. דה עקא, כי לא צורפה לכך כל אסמכתא. יתר על כן, נראה כי אין בהליכים אלה על מנת להביא למבקש מזור, ולהתגבר על מחדלו מלהגיש כתב הגנה במועד. יצויין עוד, כי במהלך החקירה העלה המבקש טענה חדשה, לפיה בתקופה הרלבנטית אף נפטרה אמו מן העולם. טענה זו לא עלתה בבקשה, ואף לא צורפה לה אסמכתא. 7. אשר לסיכויי ההגנה, הרי שאלה נטענו בכלליות רבה, במסגרת הבקשה שניה, ולוקים בחוסר פירוט. 8. נראה כי התנהלותו של המבקש לוקה בזלזול בהליכי בית המשפט. הדברים מקבלים ביטוי הן מישיבתו של המבקש בחוסר מעש, מבלי להגיש כתב הגנה בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 30.1.12, וזאת על אף שעל פי יפוי הכוח המצוי בתיק בית המשפט, היה המבקש מיוצג, והן מן העובדה כי המבקש הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין בחלוף פרק זמן ממושך מיום מתן פסק הדין, לא צרף לה תצהיר, לא התייחס לאיחור בהגשתה, ומשצורף תצהיר, היה זה רק בחלוף חודש מיום הגשת ההחלטה המורה על הגשת התצהיר. להשלמת התמונה אציין עוד, כי פסק הדין השני ניתן בחלוף למעלה מ - 3חודשים מיום ההחלטה על ביטול פסק הדין. משמע כי למבקש היה פרק זמן ארוך לפעול להגשת כתב הגנה, למרות קשייו הנטענים נוכח הליכי הגירושין. המשיבה לא נטלה את פסק הדין מיד בחלוף התקופה להגשת כתב ההגנה, ולמרות זאת, לא פעל המבקש כנדרש במשך זמן ארוך. בנסיבות אלה, אין מקום להיעתר לבקשה, ועל כן הנני מורה כי פסק הדין מיום 21.5.12 יוותר על כנו. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך כולל של 1,500 ₪. מסמכיםפסק דין בהעדר הגנהביטול פסק דין