1. ביום 14.1.09 הוגש כתב אישום כנגד הנאשמת 1 בגין העסקת עובדים זרים שלא על פי אשרות עבודה כדין. בטרם בוצעה ההקראה, הוגש כתב אישום מתוקן אליו צורפו הנאשמים 2 ו- 3. 2. בתיק התקיימה הקראה ביום 5.6.11 במסגרתה הודו הנאשמים בסעיפים א1 וא2 לכתב האישום המתוקן וכפרו ביתר סעיפי כתב האישום. 3. לאחר מספר דחיות של מועד דיון ההוכחות, נקבע דיון ליום 3.11.13. לדיון התייצבו הנאשמים 2 ו- 3 ובאת כוחם וכן ב"כ המאשימה אולם לא היתה התייצבות של עדי המאשימה. 4. נוכח אי התייצבות העדים מטעם המאשימה והמשכות ההליכים טענה ב"כ הנאשמים במעמד הדיון כי הנאשמים אינם צריכים להשיב לאשמה וכי יש להורות על זיכויים מהאישומים המיוחסים להם בכתב האישום. 5. בתום הדיון שהתקיים, ניתנה החלטה לפיה ב"כ המאשימה ימציא לתיק בית הדין אישורי מסירה לעדים, ככל שיש בידיו, ונקבע כי ב"כ הנאשמים רשאית להגיש אסמכתאות לתמיכה בבקשתה לזיכוי הנאשמים בשל אי התייצבות עדי התביעה. 6. ביום 11.11.13 הגישה המאשימה "הודעה ותגובה" מטעמה וביום 31.12.13 הוגשה תגובת הנאשמים. 7. בהודעתה טענה המאשימה כי בית הדין לא הורה על ביצוע מסירות אישיות לעדים מטעמה לדיון שהתקיים ביום 3.11.13, כשלדיון שנקבע ליום 16.6.13 זומנו העדים באמצעות מסירה אישית ואף התייצבו. לטענתה, ההזמנות לעדים לדיון שהתקיים ביום 3.11.13 נשלחו על ידי מזכירות בית הדין, כשבהתאם לנתונים המופיעים במערכת נט המשפט - ההזמנה שנשלחה לעד יניב מאירי נמסרה לידיו, לא הוזנו נתונים באשר להזמנה שנשלחה לעד אלי מוזס ומשיחה טלפונית שנערכה עם העדה אופירה דהן התברר כי היא לא קיבלה זימון לדיון ומכל מקום לא היה באפשרותה להתייצב לדיון מפאת מחלה. באשר לטענת ב"כ הנאשמים בדבר המשכות ההליכים טענה המאשימה כי רבים מהעיכובים בניהול התיק רובצים לפתחם של הנאשמים. נוכח האמור ביקשה המאשימה לקבוע מועד נוסף לדיון הוכחות ולהורות למזכירות למסור לידיה הזמנות לעדים לביצוע במסירה אישית. 8. בתגובה טענה ב"כ הנאשמים כי המאשימה לא ביצעה מסירה אישית של הזימונים לדיון לעדיה, בניגוד לדרישת בית הדין, צירפה להודעתה זימונים שאינם קשורים למועד ההוכחות בו עסקינן ואישורי מסירה מטעם בית הדין תחת זימונים במסירה אישית. כן נטען כי אישור המחלה שצורף להודעת המאשימה של העדה מטעמה, הינו אישור שהוצא לאחר מועד הדיון ולא ניתן לקבלו כאישור המצדיק אי התייצבות לדיון. ב"כ הנאשמים הדגישה את חיוניות ניהול דיון ההוכחות במועד שנקבע, מאחר ומדובר בתיק משנת 2009, כפי שאף נקבע על ידי בית הדין בהחלטותיו. כן טענה כי העבירות המיוחסות לנאשמים אינן עבירות חמורות כי אם עבירות שמקורן בקנס מנהלי וכי אין לאפשר למאשימה לגרור את ההליך על פני שנים כה רבות, עת עסקינן בעבירות נטענות משנת 2004. נוכח האמור, לטענתה, משהמאשימה לא צלחה בהגשת ראיות מטעמה ולא הוכיחה את הנטען בכתב האישום, אין לה אלא להלין על עצמה, ומדובר בנסיבות בהן יש לפטור את הנאשמים מלהשיב לאשמה בהתאם להוראות סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ") ולזכותם כבר בשלב זה של הדיון מהאישומים המיוחסים להם. הכרעה 9. סעיף 158 לחסד"פ קובע: "נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם - בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו - לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בעניין;" משמעות הטענה "אין להשיב לאשמה" היא שהתביעה לא עמדה בחובתה להביא ראיות "לכאורה" להוכחות האשמה ועל כן, יש לפטור את הנאשם מלהשיב לאותה אשמה ולזכותו ממנה כבר בשלב זה של הדיון. 10. בנסיבות העניין, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת השתלשלות העניינים בתיק, לא סברתי כי ניתן לקבל את טענת הנאשמים לפיה "אין להשיב לאשמה". 11. מעיון בתיק עולה כי לאחר מספר דחיות, נקבע בתיק דיון הוכחות ליום 16.6.13. המאשימה הגישה בקשה לזימון העדים מטעמה לדיון הוכחות זה ובקשתה התקבלה, תוך שהמאשימה נדרשה לבצע מסירה אישית של הזימונים לעדים מטעמה. 12. הדיון שנקבע ליום 16.6.13 נדחה בשל המשכות הדיון בהליך דחוף שהתקיים באותו מועד ונדחה ליום 15.9.13. המאשימה הגישה בקשה לזימון העדים לדיון שנקבע ליום 15.9.13 ובקשתה נתקבלה, תוך שהיא נדרשה שוב לבצע מסירה אישית של הזימונים לעדים מטעמה. 13. ב"כ הנאשמים הגישה בקשה (בהסכמה) לדחיית מועד הדיון ובהתאם נדחה מועד הדיון ליום 3.11.13. 14. ביום 3.10.13 הגישה ב"כ הנאשמים בקשה (בהסכמה) לדחיית מועד הדיון שנקבע ליום 3.11.13. הבקשה נדחתה עוד באותו יום תוך שבית הדין מבהיר כי: "מדובר בתיק משנת 2009 וטרם נשמעו בו ההוכחות. יש לשמוע אותן עוד בשנה זו..." בקשה נוספת שהגישה ב"כ הנאשמים לדחיית מועד הדיון נדחתה אף היא בהחלטת בית הדין מיום 17.10.13 תוך שבית הדין חוזר ומבהיר את החשיבות שבסיום שמיעת התיק עוד בשנת 2013, כדלקמן : "שמיעת התיק שתחילתו בשנת 2009 צריכה להסתיים עוד בשנה זו. לפיכך הוקדם מועד הדיון שהיה קבוע. התאריכים שהוצעו אינם פנויים. הצדדים יערכו בהתאם." (ההדגשה אינה במקור). 15. הגם שבית הדין הבהיר לצדדים פעם אחר פעם את החשיבות שבסיום שמיעת העדויות עוד בשנת 2013, המאשימה לא עשתה דבר על מנת להבטיח את התייצבות העדים מטעמה וכלל לא הגישה בקשה לזימונם לדיון שנקבע ליום 3.11.13. 16. המאשימה לא סיפקה כל הסבר למחדל זה, כשבהודעה מטעמה טענה כי בית הדין לא הורה לה על ביצוע מסירות בהזמנה אישית לדיון שנקבע ליום 3.11.13. ברי כי לו היתה מגישה המאשימה בקשה לזימון העדים כנדרש, היה בית הדין מורה על ביצוע מסירה אישית של הזימונים כפי שאף עשה בהחלטותיו הקודמות, אולם בנסיבות בהן כלל לא הוגשה בקשה לזימון העדים, המאשימה אינה יכולה "להיתלות" בכך שבית הדין לא הורה לה לבצע מסירות אישיות כסיבה לאי התייצבות העדים. 17. מכל מקום, ההוראות הקודמות שנתנו על ביצוע מסירות אישיות לעדים אף קיבלו יתר תוקף, בשים לב להחלטות בית הדין שהדגישו את הצורך בסיום שמיעת ההליך עוד בשנת 2013. מחדלה של המאשימה באי זימון העדים ואי התייצבותם גרם לבזבוז זמן שיפוטי ואף להוצאות לנאשמים אשר התייצבו כדין לדיון על מנת לסיים את הדיון בעבירות המיוחסות להם לכאורה משנת 2004. 18. על אף האמור לא סברתי כי יש מקום לזיכוי הנאשמים מבלי לברר את האישומים לגופם. זאת, בשים לב לכך שהעדה אופירה דהן, שהגם שאין כל נתון באשר לזימונה לדיון, הציגה אישור מחלה אשר יש בו כדי להצדיק את אי התייצבותה לדיון, שגם לו היתה מוזמנת כנדרש היה מקום לקבוע מועד נוסף לשמיעת עדותה. 19. לפיכך, יאפשר בית הדין למאשימה הזדמנות נוספת ואחרונה להבאת עדיה. 20. התיק יקבע לשמיעת כלל ההוכחות ליום 1.4.14 בשעה 12:30. 21. המאשימה תבצע מסירה אישית של הזימונים לדיון לעדים מטעמה. 22. שאלת ההוצאות בגין המחדל הדיוני של המאשימה תוכרע במסגרת הכרעת הדין ולאחר שתינתן לצדדים ההזדמנות לטעון לעניין זה. אי התייצבות לדיון