1. בפני בית הדין מונחת בקשת הנתבעים לביטול פסק דין שניתן בתיק זה ביום 21.9.10 2. להלן נימוקי הבקשה: 5א. לטענת הנתבעים יש לבטל פסק הדין הן מטעמים שמתוך חובת הצדק, או לחלופין מטעמים שבתוקף שיקול דעתו של בית הדין. ב. לעניין ביטול פסק הדין מטעמים שמתוך חובת הצדק טוענים הנתבעים, כי פסק הדין ניתן בהעדר שמיעת הראיות, ומבלי שניתנה להם ההזדמנות להוכיח את צדקתם. ג. הנתבעים טוענים כי אי התייצבותם נבעה כתוצאה מהתנהלות באי כוחם הקודמים ובכלל זה אי יידועם על מועד הדיון שאלמלא כן, הנתבע 3 לא היה נוסע לחו"ל. ד. לעניין ביטול פסק הדין מטעמים שבשיקול דעתו של בית הדין, טוענים הנתבעים, כי בשל העובדה שלא ניתן להם יומם בבית המשפט עקב המצאות הנתבע 3 בחו"ל, וטרם ניתנה להם ההזדמנות לחקור את התובע על טענותיו, בית הדין ייטה לבטל פסק דין שניתן שלא בפני בעל הדין, כדי ליתן לו את יומו בבית הדין וככל שמשקל הסיבה גדול יותר תגבר הנטייה לבטל את פסק הדין. ה. לעניין סיכויי הגנת הנתבעים נטען, כי התובע לא נחקר על טענותיו, וככל שתינתן לנתבעים אפשרות לחקור את התובע, יוכיחו כי תביעתו נעדרת אדן משפטי. 3. תשובת התובע לבקשה היתה כדלקמן: א. הבקשה לא הוגשה במועד, הנתבעים ידעו על פסק הדין אך מהסיבות השמורות עימם הגישו הבקשה באיחור של 3 חודשים לאחר מתן פסק הדין ומשזה נעשה חלוט. ב. הבקשה לא הוגשה בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, המורה על הגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בתוך 30 יום. ג. הנתבעים בהתנהלותם טרם מתן פסק הדין הביעו זלזול בהחלטות בית הדין, לא הגישו התצהירים במועד ואף לא התייצבו לדיון. ד. הנתבעים בבקשתם לא עמדו בנטל הנדרש לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבותם, תוך שטענתם מסתתרת תחת "אילוצים וטעמים אישיים" שאינם מפורטים בבקשה. ה. הבקשה לביטול פסק הדין נסמכת על נימוקים אשר אינם מהותיים, אשר אין בהם בכדי להוכיח את הגנתם וסיכויי הצלחתם הינם קלושים. ההכרעה: 4. אין מחלוקת כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לבית הדין בחלוף יותר מ-30 ימים מיום המצאת פסק הדין, כאשר פסק הדין ניתן ביום 21/9/10 והבקשה הוגשה ביום 8/11/10. 5. המועד אשר נקבע בתקנה 50 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 (להלן: "התקנות") להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר אחד הצדדים הוא 30 ימים. לפי תקנה 125 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, הדנה בהארכת מועדים, רשאי בית הדין להאריך מועד שנקבע בחיקוק (לרבות בתקנות) "מטעמים מיוחדים שיירשמו". פרשנותו של בית הדין באשר ל"טעמים מיוחדים" המצדיקים הארכת מועד היא ליבראלית יותר מזו של בתי משפט הרגילים. כך, נפסק כי "את התקנה יש לפרש מתוך גישה סלחנית ההולמת את ייעודו של בית הדין ואופיו המיוחד" (דב"ע נא 81-9 יוסף קוטלר - אברהם פריזלי ובניו, לא פורסם; עע 1034/02מדינת ישראל - אשר דמארי, לא פורסם). כמו-כן, אמר בית הדין הארצי לעבודה: "בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות יעדיף בית המשפט, חרף מחדלי בעלי הדין, את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט צדק על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת" (דב"ע נב/155-9, סולתם בע"מ - חנניה אסרף פד"ע כד 279, בעקבות בש"א 356/89שמעונה בריק - בנק אוצר החייל בע"מ פד"ע מג (4) 22). 6. כאמור תקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - ,1991 מסדירה את דרכי ביטול פסק דין שניתן בהעדר צד. 7. בית המשפט העליון בענין נדב - סלון מרכזי ואח' קובע כי:- "אכן, בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות-יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות-יסוד זו, שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט, וזאת אף מבלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש בה, במידה רבה, כדי לסכל את תכליתו הבסיסית ביותר של ההליך השיפוטי, להכריע בסכסוכים בהתאם לזכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין, ולהביא לאכיפת שלטון החוק. יתרה מזאת, בית המשפט, ככל רשות שלטונית אחרת, מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות. בהקשר הנדון, משמעות הדבר היא שגם אם נתקיימו התנאים הפורמליים לדחיית התובענה, אין בכך משום סוף פסוק. שומה על בית המשפט להוסיף ולבחון האם קיימים אמצעים חלופיים, העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על ידי הפגם הדיוני, אך בכוחם למזער את הפגיעה בזכות היסוד. בפרט, בדרך כלל ראוי הוא כי בית המשפט יחייב את הצד המפר בתשלום הוצאות המשקפות את הנזק שנגרם על ידו, אך בה בעת יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליך ולמצות את יומו בבית המשפט". (רע"א 19580/00אריה נדב - סלון מרכזי). 8. בעקבות דברים אלו, שב בית הדין הארצי ונתן משנה תוקף למגמה זו, וביטוי לכך אנו מוצאים בפסק דינה של כב' השופט ארד בענין רולס יוסף אדריכלים בע"מ - דב חוסטצקי (ע"ע 1462/02): "בית דין זה חזר ושנה לא אחת, כי בפגם של פרוצדורה אין כדי לפגוע בזכות החוקתית של מיצוי הדין, ומרכיב מהותי הימנה היא זכותו של בעל דין להביא את גרסתו בפני בית-הדין, בטרם הכרעה. אכן, ייתכנו גם ייתכנו מקרים בהם התנהגותם של בעלי הדין, או מי מהם, תחייב הפעלתה של הסנקציה הקבועה בתקנה 49 לתקנות. אולם, אין לדבוק במורה הדרך הפורמאלי בלבד, אלא ליתן את הדעת לכלל נסיבותיו של המקרה, באופן שהצדק לא רק ייעשה, כי אם גם ייראה. בענייננו, כאמור, אין נסיבות המקרה בכללותן מצדיקות סגירת דלתות בית-הדין בפני החברה ושלילת זכותה למיצוי הדין". (סע' 9 לפסה"ד). (וכן ראו: י. לובוצקי בספרו סדר הדין במשפט עבודה מה' 2000 פרק 14 עמ' 17). 9. בבוא בית הדין לבחון בקשה לביטול פסק-דין שניתן שלא בפניו של בעל-דין, עומדות בפניו שתי אפשרויות: האחת - ביטול מתוך חובת הצדק, אשר מחויב כל אימת שנפל פגם בהליך, אשר הביא למתן פסק-הדין כגון: העדר המצאת הזמנה לדין של מבקש הביטול. השניה - ביטול על-פי שיקול דעתו של בית-המשפט: כאשר לא נפל פגם בהליך שהביא למתן פסק-הדין, נתון ביטול פסק-הדין לשיקול דעתו של בית-המשפט. במסגרת הפעלת שיקול דעת זה, על בית-הדין לבחון ולהעביר הבקשה שני מבחנים:- א. על שום מה נמנע בעל הדין מלהתייצב ו/או מלהתגונן בתביעה. ב. מהם סיכויי ההצלחה של הנתבע, אם יבוטל פסק-הדין. על-פי הפסיקה, השאלה השניה היא עיקר ואילו לראשונה - חשיבות משנית. ככל שסיכויי ההצלחה גבוהים יותר, כך קטן משקלה של הסיבה למחדלו של המבקש. ואולם, על המבקש את ביטול פסק-הדין להתכבד ולהראות, כי לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח תועלת וצדק. (ראה לענין זה, א. וינוגרד, "תקנות סדרי הדין" (הוצאת הלכות), בעמ' 462-457 וכן י. לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה" (הוצאת ניתן), בעמוד 18-17 בפרק 14). 10. לא נעלמה מעינינו התנהלות והתייחסות הנתבעים להחלטות בית המשפט מדיונים קודמים, אך במאזן השיקולים, ולאור המגמה בפסיקה, ולפיה יש לאפשר לנתבעים לברר את גרסתם לגופה ולהיענות בחיוב לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, והיות ולא ניתן לומר שסיכויי הצלחת גרסת המבקשים הינם אפסיים, מתוך שיקול דעת, הגענו למסקנה כי יש לבטל את פסק הדין באופן מותנה כפי שיפורט להלן. 11. ביטול פסק הדין מותנה בתשלום בפועל של הוצאות בסך 5,000 ₪ שישלמו הנתבעים לתובע בתוך 30 יום, בהמחאה בנקאית או במזומן, שימסרו לידי ב"כ התובע. 12. ב"כ התובע יודיע לביה"ד עד ליום 15/2/11 האם בוצע התשלום. 13. במידה ולא ישולמו ההוצאות, פסק הדין יעמוד על כנו. 14. ישולמו ההוצאות במלואן ובמועדן כאמור, יבוטל פסק הדין. 15. לעיוני ביום 15/2/11. 16.שמיעת ראיותדיוןביטול פסק דיןראיות