1. בפניי בקשה לביטול פסק הדין בהעדר הגנה שניתן ביום 29/12/11 . טענות הצדדים 2. המבקשת דורשת מבית המשפט לבטל את פסק הדין מתוקף שיקול דעתו ולא בשל פגם שנפל בהליך ההמצאה. היא טוענת כי הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה נבעה מטעות בתום לב, עת סברה המבקשת שדי בהעברת התביעה לחברת הביטוח שלה, וזו האחרונה תגיש כתב הגנה. ולסיכויי ההגנה, טענה המבקשת, כי נפלה טעות יסודית בחוות דעת המומחה של המשיבים, אשר התייחס לחממה שונה מזו שמכרה המבקשת למשיבים. 3. המשיבים כאמור השיבו לבקשה וטענו, כי המבקשת לא הצביעה על סיבה ממשית לאי הגשת כתב ההגנה, והדגישה כי המבקשת ידעה על קיומו של כתב התביעה, לפני כשלושה חודשים. עוד טענו המשיבים כי אין למבקשת סיכויי הגנה, היות והחממה שהתייחס אליה המומחה מטעמם היא החממה שמכרה המבקשת למשיבים, כפי שעולה מאישור משרד החקלאות, ולחילופין, ככל שהמבקשת מכרה להם חממה אחרת, הרי יש לראות בכך כהודאת מטעמה כי מכרה למשיבים חממה שאינה מתאימה לתנאי השטח . דיון 4. החלטה הניתנת בהעדר יוצרת צפיה בקרב בעל דין שזכה בהחלטה, כי לא יוטרד עוד בהליך, לאחר שניתנה החלטה סופית בעניינו. חרף זאת, מכיר הדין, מכוח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - "התקנות") באפשרות ביטול פסק דין שניתן בהעדר: "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה...". יוצא איפוא, "כי הדין מבכר, במקרים בהם לבעל הדין טענות הראויות להשמע, את הערך של מתן זכות טעון מלאה לבעל הדין - גם כאשר מחדלו שלו שלל ממנו מדעקרא את זכות הטיעון - על פני צפייתו של בעל הדין שכנגד לסיומם של הליכים אשר לכאורה הסתיימו". (רע"א 10292/01 סופר זול קינן את ביזמן בע"מ נ' ירמיהו עיני חברה לבניה בע"מ). 5. הפסיקה מתייחסת לשתי קטגוריות של ביטול פסק דין: ביטול מחובת הצדק, קרי האם קיים פגם בהליך, וביטול על פי שיקול דעת. באשר לקטגוריה הראשונה, כאשר ביטול פסק הדין נעשה מחובת הצדק, "עצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה ובית המשפט אינו רשאי לשקול, אם היתה החלטה נכונה, לגופו של עניין אם לאו" (ראה ד"ר זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית). במקרה דנן, לא נזקק בית המשפט לטענת ביטול מפאת הצדק, שכן המבקשת לא כופרת כי הומצא לה כתב התביעה כדין. לפיכך, כאשר המבקשת אינה אוחזת בטענת הפגם בהליך אשר אותו הם מבקשת לבטל, תלוייה היא, כאמור, בחסדיו של בית המשפט. במקרה דנן לעולם אין זכות קנויה בידיהם לדרוש את הביטול, אלא בית המשפט יציב לעצמו שתי שאלות: "ראשית: מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבית המשפט? שנית: מהם סיכויי ההצלחה של הנתבע - המבקש , אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט...השאלה השניה היא עיקר, ולשאלה הראשונה נודעת אך חשיבות משנית". (כב' השופט זוסמן, בספרו סדר דין האזרחי, מהדורה שביעית). לעניין זה, ראוי לציין גם את דברי כב' השופט לוין ברע"א 2694/92 אנג'י אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ: "מוסכם על הכל שבין שני הטעמים שעל בית המשפט לשקול, בבואו לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד - הטעם למחדלו של המבקש ועילת ההגנה או התביעה - הטעם השני עיקר והטעם הראשון טפל לו. עם זאת, אין להתעלם גם מהטעם הראשון ובית המשפט זכאי לקבל מהנתבע הסבר מה מנע ממנו להתגונן כראוי..." בבר"ע 88/72, פד"י כו 773 , 772 כתב מ"מ הנשיא השופט זוסמן את הדברים הבאים: "כידוע מתייחס בית המשפט ברוחב לב אל בקשת ביטול של פסק דין, אך הוא לא יעתר לה כדבר שבשגרה. תובע הבא לפני בית המשפט מקבל על עצמו חובות מסויימות כלפי בית המשפט וכלפי יריבו ואם הוא מזלזל במילויין, עליו לשאת בתוצאות. כמו שקבע השופט בהתאם להלכה הפסוקה העקבית של בית משפט זה, על המבקש ביטול להסביר לבית המשפט, ולו רק בדוחק מה גרם למחדלו...". לישנא אחרת, בבואי לדון בבקשה לביטול פסק דין, אבחן האם הבקשה עומדת במבחן ההלכה, קרי האם נתנה המבקשת הסבר למחדלה והאם הצביעה על קיומה של עילת הגנה. באשר לשאלה הראשונה, אקדים אחרית לראשית, ואומר הגם שהמבקשת לא טמנה ידה בצלחת והתנהגותה תמוהה, אין היא נכנסת לקטגוריה של אותם מקרים בהם בשל סיבה זו בלבד, ינעלו בפניה שערי בית המשפט, שכן "ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשה על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות ביחס להסדרים הדיונים הספציפים. בכלל זה, יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאילו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו". (בש"א (ירושלים) 2246/03 מ"י נ' קיבוץ שריד). לאור האמור לעיל, האינטרסים הניצבים על כפות המאזניים בבקשה לביטול פסק דין, הינם מחד גיסא: זכות המבקשת כי ינתן לה יומה בבית המשפט לשם הגנה על עניינה הליגיטימי, ומאידך גיסא: עיקרון סופיות הדיון המשקף את זכותם של צדדים להליך השיפוטי לסמוך או להסתמך על העשיה השיפוטית שהגיעה, ולו למראית עין, לסיומה ועל זכותם שלא להטלטל לבית המשפט שוב ושוב באותו עניין. 6. אומנם נכון הוא, כי המבקשת הלכה למעשה לא עמדה בסדרי הדין, לא הגישה כתב הגנה תוך 30 יום שקבוע בתקנות, לאחר שהסתיימה הארכה להגשתו, אלא מה, נשאלת השאלה, האם יש להכריע את העניין כולו על פי כישליה או מחדליה של המבקשת ולהותיר את פסק הדין על כנו. התשובה לכך במקרה דנן, תהיה שלילית. כאמור, המבקשת לא טמנה ידה בצלחת ובחרה לגלגל עיניה השמימה, בו בעת שעמדה לרשותה אפשרות אחת ויחידה ונהירה לכל בר-בי-רב, להגיש כתב הגנה כדין ואילו היתה נוקטת בה, לא היתה נולדת בקשה זו, תחושה שמתחזקת אף לנוכח מכתבם של המשיבים שנשלח למבקשת ביום 6/11/11, בו הודיעו בין היתר המשיבים למבקשת עובדת קיומו של כתב התביעה, והיה על המבקשת כבר אז להבין כי חברת הביטוח, ככל שיש כזו, לא פעלה ולא הגישה כתב הגנה בשמה. נהיר לכל בר-בי-רב כי אם מוגשת נגד אדם כתב תביעה, לא ישקוט הוא על השמרים ויעשה כל אשר ידו משגת על מנת להגיש כתב הגנה. לישנא אחרת, היה על המבקשת להגיש את כתב ההגנה בעצמה, ולא להסתפק בהבערת כתב התביעה לחברת הביטוח, ולכל הפחות לבקש אורכה מבית המשפט לשם הגשת כתב הגנה ע"י חברת הביטוח. 7. דע עקא, שחרף האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי עסקינן במקרה חריג, שבנסיבותיו יש כדי להצדיק ביטולו של פסק הדין, ובהערת אגב אוסיף ואטעים שגם אם יש במידה זו או אחרת רשלנות מצד המבקשת היא לא מגיעה לרמת זלזול זדוני כלפי בית המשפט, שיש בה כדי למנוע את זכות הגישה לערכאות של המבקשת. ולענין זה יפים הדברים שנאמרו בבש"א (ירושלים) 2246/03 הנ"ל: "אם מסתבר, כי אי ההופעה ארעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי הבנה או בהיסח הדעת, או אף של רשלנות מסויימת מצד המבקש או בא כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יהיה בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לקבל את הבקשה או לאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת, לגופן. במקרה כזה יעדיף בית המשפט את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט וצדק על מגמתו לשמור על כללי הפרוצידורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת... " (ההדגשות שלי א.ש.). ולעניין זה, יפים אך דברי המלומד ד"ר זוסמן בספרי סדרי הדין האזרחי: "אף על פי ששיקול הדעת של בית המשפט נטה בחוזקה לטובת התובע שביקש לקיים את פסק הדין אשר השיג. גם כאשר התנהגות הנתבע מגלה יחס של זלזול, כמו התנהגות הנתבע אחרון זה, לא על נקלה ידחה בית המשפט את בקשתו...". 8. כאמור, בבואי לדון בבקשה לביטול פסק דין, אבחן האם הבקשה עומדת במבחן ההלכה, קרי האם נתנה המבקשת הסבר למחדלה והאם הצביעה על קיומה של עילת הגנה. כפי שפורט לעיל, המבקשת נתנה בדוחק הסבר למחדלה אך היא הצביעה על סיכויי הגנה ממשיים שיש בכוחם בכדי להורות על ביטול פסק הדין. הלכה היא כי אין הנתבע חייב להראות שהגנתו היא איתנה ובטוחה, ודי לו אם יראה כי הגנתו אפשרית, וכי ביטול פסק הדין יצמיח לו תועלת, כך ששמיעת עמדתו בנושא שבמחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה מזו שניתנה. (ראה א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 283). המבקשת הציגה הגנה אפשרית שאם תוכחנה כדבעי, יתכן ובית המשפט ישנה את פסק דינו. יתרה מזו, אף נקבע כי בבוא בית המשפט לשקול מתן הגנה, עליו להניח כי העובדות שהמבקש טוען להם אמנם נכונות, ובהנחה זו עליו לבדוק האם יש כאלו כדי להצביע על הגנה אפשרית ולו בדוחק. טענת ההגנה העיקרית העולה מתוך בקשת המבקשת היא כי החממה אליה התייחס המומחה מטעם המשיבים, אינה אותה חממה שמכרה המבקשת למשיבים. אומנם המשיבים טענו כי בהתאם לאישור משרד החקלאות, החממה אליה התייחס המומחה היא כן אותה חממה שנמכרה להם, אך מדובר הוא בטענה עובדתית שמן הראוי לברר אותה לעומק. לא זו אף זו, המשיבים טוענים טענה חלופית והיא, כי במידה ואכן החממה שמכרה המבקשת למשיבים היא אינה אותה חממה אליה התייחס המומחה, הרי שיש לראות בכך כהודאה מטעמה של המבקשת כי מכרה למשיבים חממה שאינה תואמת את צרכיהם ואת תנאי השטח.עצם העלאת טענת עובדתית חלופית, אף הוא מצדיק בירור התביעה לגופה. 9. אין בידי לקבל טענת המשיבים, כאילו למבקשת אין ולו בדל טענת הגנה. ידוע, שבשלב דיוני זה, כל שעל המבקש להראות ביחס לסיכויי הצלחת הגנתו, הוא כי הגנתו אפשרית. כפי שפירטתי לעיל, נחה דעתי כי בידי המבקשת קו הגנה אפשרי. 10. מכל המקובץ לעיל, מסקנתי היא איפוא, כי בנסיבות העניין שבפניי, שאלת זכותה של המבקשת להשמע בבית המשפט ולהשיג על פסק הדין שניתן נגדה, הינה תוצאה מידתית, ועל כן יש מקום להעתר לבקשתה, שכן על פני הדברים נראה כי למבקשת טענות הראויות להישמע, וזאת אף אם נניח שהתנהגותה מרגע קבלת כתב התביעה נגועה ברשלנות. דע עקא, שביטול פסק הדין לחוד והטלת הוצאות לחוד, ולפיכך לאור התנהגות המבקשת רואה אני לחייבה בהוצאות המשיבים שנגרמו עקב כך בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת החלטתי זו . תשלום ההוצאות הינו תנאי לביטול פסק הדין. 11. המבקשת תגיש כתב הגנה תוך 30 יום מיום תשלום ההוצאות שהוא מועד ביטול פסק הדין. 12. בהתייחס לבקשת המבקשת, בקשה מספר 3, לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, ולאור התוצאה אליה הגעתי לעיל, אני מורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל ל- 30 יום מהיום. ביטול פסק דין