1. לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן על ידי ביום 14.12.10, המורה על דחיית התובענה, ומחייב את התובע (להלן:"המבקש"), לשלם לנתבעת (להלן :"המשיבה") הוצאות בסך 1,000 ₪. פסק הדין ניתן לאחר שהמבקש לא התייצב לישיבת קדם המשפט שהייתה קבועה לאותו יום, על אף שזומן כדין לאותה ישיבה. 2. עניינה של התביעה הוא בנזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת עבודה שאירעה לו ביום 8.4.2002 עת עבד אצל המשיבה במפעל ברמת ישי (להלן: "האירוע"). 3. בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את האמור בכתב התביעה, וטענה כי המבקש לא הועסק על ידה בכלל. כן טענה המשיבה, כי התביעה התיישנה היות ועברו יותר משבע שנים מיום האירוע הנטען ועד הגשת התביעה, ולפיכך יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות. 4. בבקשתו לביטול פסק דין טען ב"כ המבקש, כי ביום הדיון הוא ניסה להשיג את מנהל הנתבעת ע"מ לדחות את הדיון מחמת היותו חולה, ואולם הדבר לא עלה יפה. הוא הגיש בקשה דחופה לדחיית מועד הדיון באותו היום בשל היותו חולה, וציפה ממנהל המשיבה שיצור איתו קשר טלפוני לברר מה עומד מאחורי אי הופעתו. באשר לסיכויי התביעה טען כי מעיון בכתב התביעה עולה כי לתובע נגרם נזק גוף עקב תאות עבודה, כך שסיכויי תביעתו הם טובים 5. המשיבה התנגדה לביטול פסק הדין, וחזרה על טענתה כי דין התביעה להידחות מחתמת התיישנות. המשיבה הכחישה אף את טענת ב"כ התובע שכביכול הוא התקשר למנהל שלה וטענה, כי הוא לא הודיע למנהל שלה, לא בטלפון ולא בפקס, על כוונתו להעדר מהדיון. היט טענה עוד, , כי ב"כ המבקש לא צירף תעודת מחלה המעידה על כך שהיה חולה ביום הדיון. דיון והכרעה 6. ראשית מעיון בתיק בית המשפט עולה, כי הבקשה הוגשה באיחור רב. פסק הדין נמסר לידי ב"כ המבקש כבר ביום 27.12.2010, ואילו הבקשה הוגשה ביום 21.3.2011, כחודשיים לאחר המועד הקבוע בתקנות להגשתה. מדובר במועד שנקבע בחיקוק ועל כן על המבקש להצביע על טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. במקרה דנן המבקש לא רק שלא הצביע על טעם מיוחד כאמור, אלא אף לא הגיש כלל בקשה להארכת מועד. די בטעם זה כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף. 7. גם לגופו של ענין, דין הבקשה להידחות. פסק הדין במקרה דנן ניתן כדין, לאחר שהמבקש לא התייצב לדיון שהיה קבוע ליום 14.12.2010, אליו זומן כדין. ביטול פסק דין שניתן בהעדר נתון לשיקול דעת בית המשפט, והוא מותנה בקיום שני תנאים מצטברים; הראשון- על המבקש להצביע על סיבה אשר גרמה לאי התייצבותו לדיון; השני - על המבקש להראות, כי יש לו סיכוי לזכות בתביעתו. לשאלה השנייה חשיבות רבה בהשוואה לשאלה הראושנה. ככל שסיכויי התביעה טובים יותר, כך ייתן בית המשפט משקל פחות לסיבת אי ההתייצבות. 8. באשר לסיבת אי ההתייצבות המבקש או ב"כ כוחו לדיון, טען המבקש בבקשתו כי העדר ההופעה נבע מכך שבא כוחו היה חולה. הוא תמך את בקשתו בתצהיר החתום על ידו. אין בידי לקבל טענה זו שכן מעיון בבקשה לדחיית מועד הדיון טען ב"כ המבקש כי עבר תאונת דרכים יום לפני הדיון, ובשל כך נבצר בעדו להופיע לדיון. מדובר בטענות שונות וסותרות באשר לסיבת אי ההופעה. יתרה מכך, המבקש לא צירף כל אסמכתא המעידה על כך שהיה חולה באותו יום, או שעבר תאונת דרכים יום לפני כן. משכך סיבת אי ההתייצבות אינה משכנעת, ולפיכך לא מתקיים התנאי הראשון לביטול פסק הדין. 9. באשר לסיכויי התביעה, מעיון בכתב התביעה עולה כי סיכוייה קלושים מאוד, אם בכלל. מדובר באירוע מיום 20.4.2002, ואילו התביעה הוגשה רק ביום 20.5.2010 - שמונה שנים לאחר האירוע הנטען. על כן, ועל פני הדברים, עולה כי תביעתו של המבקש התיישנה. 10. לאור כל המפורט, הנני דוחה את הבקשה. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות. ביטול פסק דין