1. לפני בקשה לביטול פסק דין, אשר ניתן כנגד התובע (להלן: "המבקש") ביום 26.11.08 בהיעדר התייצבות בגדרו נדחתה תביעתו לחייב את הנתבעת (להלן: "המשיבה") לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו בעטיה של תאונת דרכים מיום 19.8.03. 2. התובע יליד 1973 עתר לחייב את הנתבעת לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונה האמורה. הנתבעת כפרה בקיום האירוע. הצדדים הסכימו כי שאלת קרות האירוע תוכרע בפוליגרף ולהסכמה ניתן תוקף החלטת ביהמ"ש ( ר' החלטת 6.8.08 ). הוסכם כי ככל שגרסת התובע תתקבל כאמת, תכיר הנתבעת בחבות ואם גרסתו לא תתקבל כאמת- תדחה התובענה ותינתן הכרעה בהוצאות הנתבעת. הצדדים פעלו על פי המוסכם וביום 23.10.08 התקבלה חוו"ד מומחה הפוליגראף לפיה התובע "קרוב לודאי דובר שקר בגריסתו...". הצדדים זומנו כדין ליום 26.11.08 לשעה 9:00 התובע ו/או ב"כ לא התייצבו ב"כ הנתבעת התייצב וטען. בהחלטת ביהמ"ש נקבע כדלקמן : " התובע / ב"כ זומנו כדין ולא התייצבו. לפיכך יש להורות על דחיית התובענה. לאחר שעיינתי בכל ההליכים בתיק ונתתי דעתי לטיעוני ב"כ הנתבעת לעניין הוצאותיה מצאתי לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת בסכום כולל של 3,310 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ ומע"מ כחוק ..." 3. טענות המבקש המבקש טוען כי נעדר מהדיון האמור בשל טעות אנוש במשרד בא כוחו אשר סבר כי הדיון הקבוע ליום 26.11.08 מיועד לתזכורת שאינה בנוכחות הצדדים, בה יודע לביהמ"ש תוצאות בדיקת הפוליגרף וכי לא הייתה בכך כל כוונה לזלזל בהליכי ביהמ"ש או בצד שכנגד. לדידו, יש להיעתר לבקשתו לביטול פסה"ד מהטעם שבשל אי ההבנה האמורה לא ידע על קיום הדיון במועד שנקבע ומשכך לא זכה ליומו בביהמ"ש, שאחרת היה מתייצב בביהמ"ש ומגולל בפני ביהמ"ש את השתלשלות העניינים עד למועד הדיון. מעבר לכך טוען המבקש כי נפל פגם בהחלטת ביהמ"ש בכל הנוגע לגובה סכום ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבה היות ולדבריו אלה נפסקו בהעדר ראיות ואסמכתאות המפרטות את מהות החיוב ואת חיוניות ההוצאות. לגופו של עניין, טוען המבקש כי בדיקת הפוליגרף שנערכה ביום 28.9.08 אינה מהווה קביעה חד משמעית שכן לדבריו חוות הדעת קבעה כי עוצמתן של התגובות המחשידות לאמירת שקר הייתה נמוכה ולפיכך " לא ניתן לקבוע ממצא וודאי". מוסיף המבקש כי לאחר שנערכה הבדיקה האמורה התברר כי הנו חולה בשחמת כבד על רקע HBV כמפורט באישור הרפואי אשר צרף לבקשתו אשר משפיעה על ערכי לחץ הדם ומכאן על מהימנות בדיקת הפוליגרף שנערכה לו. לדבריו, הוא לא ראה צורך לדווח על דבר מחלתו מן הטעם שלא סבר כי קיים צורך לעשות כן ואף מהטעם שהיה משוכנע בצדקתו ולכן הוא סבור כי מטעם זה יש מקום להיעתר לבקשתו. 4. טענות המשיבה המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, דין הבקשה להידחות מאחר ולא ניתן ע"י המבקש הסבר מוצדק אשר נתמך בתצהיר לאי התייצבותו לדיון הקבוע וכי המבקש לא העלה בבקשתו כל טענה אשר עשויה לשנות את החלטת ביהמ"ש האמורה ואשר עשויה להראות סיכויי הצלחה בתביעתו.כן מדגישה המשיבה כי התובע נתן הסכמתו להסדר הדיוני לפיו גורל התביעה יוכרע באמצעות בדיקת פוליגרף וכי תוצאות הבדיקה מלמדות כי התובע דובר שקר בגרסתו. בתשובתו לתגובת המשיבה מפנה המבקש לתצהיר התומך בגרסתו שהוגש מטעמו ושב על עיקרי טעמי בקשתו. 5. דיון, הכרעה ועיקרי נימוקים תקנה 201 לתקסד"א קובעת סמכות בימ"ש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד. לא אחת נפסק כי שני המבחנים העיקריים הצריכים למקרה בו ניתן פס"ד בהעדר צד ואותו צד מבקש את ביטולו עפ"י תקנה 201 הם: סיכויי הצלחה של תביעת/הגנת המבקש במידה שיבוטל פסה"ד והסיבה בגינה לא הופיע לדיון. (ר' ע"א 2201/07 והפסיקה המובאת בו). לטענת המבקש אי התייצבותו נובעת מחמת "טעות אנוש" במשרד ב"כ המבקש אשר סבר כי מדובר "בתזכורת שאינה בנוכחות הצדדים...". מעיון בהחלטה עולה שמצוין בה "תז' צדדים ליום 26.11.08 שעה 09:00" ובבדיקת נתוני מערכת וכעולה מפסה"ד ההחלטה הומצאה לב"כ התובע באמצעות הפקס' עפ"י תקנה 497 א לתקסד"א. הפרקטיקה הנוהגת והמקובלת בבחינת אין עוררין, שבתיהמ"ש והצדדים מבדילים היטב בין תז' צדדים המציינת שעה וחובת התייצבות לבין תז"פ שהיא תזכורת פנימית הנעדרת ציון שעה. על כל פנים, נפסק כי יש לבחון באם אי התייצבות המבקש נובעת מזלזול, חוסר אכפתיות וכיו"ב או מחמת "צירוף נסיבות אומלל", אי הבנה או היסח דעת או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא כחו ('ע"א 32/83; רע"א 1958/00; רע"א 4425/98; רע"א 8036/01; רע"א 9572/01 המוזכרים בע"א 2201/07). לענייננו אין לקבוע אי התייצבות שביסודה זלזול או חוסר אכפתיות. ברם לא זה העיקר. ההחלטה לדחות את התובענה יכולה או צריכה היתה להעשות גם אם לא היה נקבע דיון כלל או עובר לפניו תוך ביטולו ובשים לב לכך שהתובע קיבל את חוות הדעת של מומחה הפוליגרף ולא ביקש את חקירתו. הצדדים הגיעו להסכם דיוני לפיו תוצאות בדיקת הפוליגרף לקיומו או שלילתו של ארוע ת.ד. נטען מיום 19.8.03 יהיו מכריעות, ההסכמה קיבלה תוקף החלטה והצדדים פעלו על פיה. התובע נבדק פעמיים כעולה מחוות הדעת ונמצא "...קרוב לוודאי דובר שקר בגרסתו...". כאמור, התובע לא ביקש חקירת המומחה, אין סיבה מוצדקת לאי גילוי מצבו הרפואי, ככל שיש בו להשפיע לטענתו על הבדיקה מבעוד מועד, אין ראיה להיות אותו מצב משפיע כלל וכאמור הוא לא ביקש את חקירת המומחה או שאלות הבהרה. הלכה היא כי תוצאת בדיקת הפוליגרף שמתבצעת לפי הסכם דיוני הקובע כי יהיה בה להכריע בהליך גוברים על דיני הראיות ומחייבת את הצדדים (ר' ע"א 364/88; רע"א 10235/04 והפסיקה המובאת בו) כך שסיכויי התובע להצליח בתביעתו - אם יבוטל פסה"ד - לכאורה קלושים. שיעור ההוצאות ושכ"ט שנפסקו בהליך אינם מהווים סיבה המצדיקה ביטול פסה"ד. לפיכך לא מצאתי כי המבקש הניח תשתית ראויה, בעובדה ובמשפט, המצדיקה קבלת הבקשה וזו נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בבקשה וכן בשכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ ומע"מ כחוק. תזכורת פנימית / בנוכחות הצדדיםאי התייצבות לדיון