החלטה בבקשת ביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה האם נפלו פגמים בהמצאת כתב התביעה והחלטות בית המשפט לידי הנתבע? האם פסק הדין פגום מטעמי חוסר סמכות? ככל שנפלו פגמים כאמור, האם יש בהם כדי להצדיק ביטול פסק דין למזונות קטינה שניתן בהיעדר הגנה? האם יש לבטל פסק הדין מטעמים שבשיקול דעת בית המשפט? אלו השאלות המרכזיות נשוא הבקשה שבפניי. א. ההליך: 1. בפניי בקשת הנתבע (להלן: "המבקש" או "האב") לביטול פסק דין למזונות המשיבה (להלן: "הקטינה") שניתן ביום 6.04.11 בהיעדר הגנה ובמסגרתו חוייב בתשלום דמי מזונות חודשיים בסך 1,500 ₪ וכן במלוא עלות הפעוטון (ראה סעיף 27.8 לפסק הדין). ב. רקע והשתלשלות עובדתית רלבנטית: 2. המבקש והמשיבה נישאו זל"ז כדמו"י ביום 18.09.2007 ומנישואיהם אלו נולדה ביום 3.10.08 הקטינה ל.א. והיא בגיל 3 שנים כיום. 3. ביום 16/2/2011 הגישה אמה של הקטינה (להלן : "האם") תביעה למזונות בשם ומטעם בתה הקטינה. 4. התביעה הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, הואיל ונטען כי מקום המגורים המשותף האחרון של הצדדים היה בעיר פלונית שהיא בתחום שיפוטו של בית משפט זה. 5. עם הגשת התביעה ובהתאם להנחיות נשיא בתי משפט השלום במחוז הצפון, הועברה התביעה לבית המשפט לענייני משפחה בטבריה. 6. ביום 2/3/2011, ניתנה החלטתי המפנה את הצדדים ליחידת הסיוע ומורה למשיב להגיש כתב הגנה, תוך שהוא מוזהר כי אם לא יעשה כן במועד החוקי, עלול להינתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה (ראה סעיף 3 להחלטתי מיום 2/3/2011). 7. מעיון בתיק האלקטרוני עולה, כי החלטתי מיום 2/3/2011 הומצאה על ידי המזכירות לידי הנתבע בדואר רשום עם אישור מסירה החתום על ידו או על ידי מי מטעמו וזאת ביום 15/3/2011 (ראה פריט דואר רשום מס' 818-01620048-80). 8. ביום 14/3/2011, הגישה האם בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה או לפסיקת מזונות קטינה זמניים, ברם כיוון שלא צורפו אישורי מסירה כדין, לא נעתרתי לבקשה. 9. ביום 17/3/11 הגישה האם בשנית הבקשה והפעם צירפה אישור מסירה מיום 13/3/11 וכן צורף תצהירו של שליח בשם איציק מאותו יום בו נרשם, כי לאחר שאומתו פרטי הנתבע, ניגש השליח למקום עבודתו "האלה למיחזור" בעפולה (ביום 16/2/11) ומסר לו את כתב התביעה, ברם הנתבע סירב לחתום. 10. חרף המצאה זו, ראיתי לנהוג בזהירות ונמנעתי ממתן פסק דין בהיעדר הגנה. תחת זאת ראיתי לנכון לחייב האב בדמי מזונות זמניים בשיעור של 1,300 ₪ בחודש בתוספת מלוא הוצאות המעון וזאת ממועד הגשת התביעה. כן קבעתי בהחלטתי מיום 17/3/2011, כי באם הנתבע לא יגיש כתב הגנה תוך 15 יום ממועד ההחלטה, תהא רשאית האם לשוב ולעתור למתן פסק דין בהיעדר הגנה ובקשה תישקל בחיוב. כן התרתי לב"כ האם להמציא ההחלטה לב"כ האב אשר ייצגו אותה שעה בבית הדין הרבני האיזורי בחיפה בהליכי גירושין שמתנהלים בין הצדדים. 11. משלא הוגש כתב הגנה תוך 15 יום ממועד אותה החלטה, עתרה ב"כ האם ביום 5/4/2011 למתן פסק דין בהיעדר הגנה, תוך שצירפה הודעת פקס ממשרדה בצירוף אישור הפקסימיליה המעיד על קבלתו אצל ב"כ האב וזאת מיום 20/3/2011. 12. לאור זאת נעתרתי לבקשת ב"כ האם וביום 6/4/2011 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה תוך סקירת ההליכים עד לאותו שלב ותוך התחשבות באמור בכתב התביעה, בנספחים שצורפו לו בהוראות הדין האישי והפסיקה (להלן : "פסק הדין"). 13. במסגרת פסק הדין הושתו על האב מספר חיובים שעיקרם כדלהלן: א. חיוב שוטף במזונות הקטינה בשיעור של 1,500 ₪ בחודש. ב. חיוב במלוא הוצאות הפעוטון של הקטינה. ג. חיוב ב-1/3 מהוצאות מדור בכפוף להצגת חוזה שכירות חתום מטעם האם ולאחר ניכוי כל הטבה ו/או הנחה שמגיעה לה ממשרד השיכון בהיותה אם חד הורית ומשמורנית של הקטינה. ד. חיוב במחצית הוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות. 14. ביום 12/5/2011 הגיש ב"כ האב בקשה בת 13 עמודים צפופים לביטול פסק הדין בטענות שונות שעוד תבוארנה ובו ביום ביקשתי את תגובת האם תוך שקבעתי הבקשה לדיון ביום 5/7/2011. 15. ביום 9/6/2011 נמסרה תגובת ב"כ האם לבקשה וביום 25/9/2011 קיימתי דיון בבקשה במעמד הצדדים ובאי כוחם (לאחר שב"כ האב עתר בהסכמת חברתו לשינוי המועד המקורי). ג. נימוקי המבקש: 16. על פי טענת המבקש, נפלו פגמים חמורים בהמצאת כתב התביעה ופסק הדין הושג במרמה של ממש. הוא פתח בכך שאישור המסירה המעיד על המצאת התביעה במקור למרשו אינו כדין הואיל ואינו נוקב מה הכתב הנמסר. לגבי תצהיר השולח טען ב"כ האב, כי אין המדובר בעובד רשות הדואר אלא במוסר מטעם המשיבה וכי בית המשפט טעה בתיאור זה. 17. עוד הוסיף ב"כ האב, כי כתב התביעה הומצא במעטפת מסמכים אחת יחד עם עוד כתבי טענות (תביעה למזונות אשה שהוגשה בבית הדין הרבני), כי למעט חותמת "נתקבל" של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, לא נרשם מה מספר התיק, בכותרת התביעה נרשם בדפוס "בית המשפט השלום בחיפה" ובמקום המילה "חיפה" נרשם "נצרת" בעט. יצויין בהקשר זה, כי במהלך הדיון הוצג בפניי כתב התביעה המקורי שנמסר לאב ואכן טענות אלה הינן נכונות במישור העובדתי. 18. בהקשר זה הוסיף ב"כ המבקש, כי פנה למרכז המידע על פי תעודת הזהות של מרשו והמענה שקיבל היה, כי אכן קיים תיק כנגדו, אך לא ניתן למסור לו את מספר התיק ועל כן הוא לא יכול היה לקבל כל מידע אודותיו (ראה עמ' 2 שורות 2-10 לפרוטוקול הדיון מיום 25.09.11). 19. כמו-כן טען ב"כ האב, כי בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, לא צורף לתביעה טופס 28 שהוא טופס הזמנה לדין חתום על ידי המזכירות. 20. באשר להמצאת ההחלטה למזונות זמניים באמצעות הפקסימיליה, טען ב"כ האב, כי מדובר בהמצאה המנוגדת לתקנה 497 לתקנות סדר הדין האזרחי, אך לא הכחיש קבלת הפקס. 21. כן טען ב"כ האב בהודעה שהגיש לבית המשפט בשלב מאוחר יותר, כי הדיון כולו נערך בחוסר סמכות לאור פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בעמ"ש 2373-06-11 מיום 7/9/11. מכל מקום נטען, כי העברת התיק מבית המשפט לענייני משפחה בנצרת (שם הוגשה התביעה מלכתחילה) לבית משפט זה (בטבריה), נעשתה בלא כל החלטה שיפוטית ומכאן, סיכם ב"כ האב, הרי שפסק הדין ניתן בחוסר סמכות ועל כן הוא בטל. 22. לאור כל אלה טען ב"כ האב, כי יש לבטל פסק הדין "מחובת הצדק" ולחילופין בלבד, יש לבטלו מתוקף שיקול דעת בית המשפט ולאפשר למרשו את יומו בבית המשפט. ד. טענות המשיבה: 23. בתורה ביקשה המשיבה לציין, כי האב לא הכחיש כלל שקיבל לידיו את כתב התביעה והתמקד באי קבלת טופס זימון לדין (טופס 28). היא הכחישה טענות האב וטענה, כי שליח מטעמה אשר פתח את התיק בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת צירף לכתב התביעה טופס כאמור אשר הוכן מראש במשרדה. יחד עם זאת יש לציין כבר כעת, כי אמנם טופס כאמור לא צורף לתגובה לבקשת ביטול פסק הדין. 24. ב"כ המשיבה הודתה, כי אכן באותה מעטפת מסמכים הונחו התביעה הנוכחית וגם תביעה למזונות אשה שהוגשה בבית הדין הרבני האיזורי בחיפה, ברם אין בכך כל פסול ולא ידוע לה על פסיקה שהכירה בכך כפגם המביא לבטלות פסק הדין או לאיון ההמצאה. 25. ב"כ המשיבה טענה, כי המבקש יכול היה לברר מספר התיק על נקלה בשיחה טלפונית למרכז המידע, ברם לשיטתה לא היה בכך צורך שעה שעל גבי טופס אישור המסירה של השליח מטעמה הוטבע מספר התיק. לעניין הטענות כנגד זהות השליח, נטען כי בהתאם לתקנות 475 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שליח מטעם עורך הדין בהחלט יכול לבצע מסירה של כתבי בי-דין וכי אין כל נפקות גם לטענה זו. 26. ב"כ המשיבה טענה, כי המבקש לא תמך בקשתו וטענותיו העובדתיות בתצהיר אימות כדין ולכן אין לשעות לטענותיו בכל הנוגע להמצאה המקורית של כתב התביעה, לטענות בדבר היעדר הזמנה לדין וכיו"ב. 27. בעניין המצאת ההחלטה מיום 17/3/2011 באמצעות הפקסימיליה למשרדו של ב"כ האב, הסבירה ב"כ האם, כי ההמצאה הייתה בהתאם לתקנה 497 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. המדובר בהעברה של כמות עמודים שפחותה מעשרה, צויינו פרטי התיק, פרטי השולח ומספר העמודים שנשלח והיא וידאה באופן אישי עם ב"כ האב את קבלת הפקס. היא הוסיפה, כי ב"כ האב ייצגו בבית הדין הרבני ונוכח החלטת בית המשפט היא הייתה בהחלט רשאית להמציא אליו את הודעת הפקס בצירוף ההחלטה. הא ראיה היא לשיטתה, כי ב"כ המבקש מעולם לא פנה אליה בטענה, כי אינו מוסמך לקבל את הודעת הפקסימיליה. 28. לעניין טענות חוסר הסמכות, טענה ב"כ המשיבה, כי לא היא עתרה להעברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה בטבריה והייתה זו יוזמה של כב' נשיא בתי משפט השלום במחוז צפון וכל עוד הוראתו זו לא בוטלה, אין נפקות לטענות האב. כן נטען כי מדובר בטענה שמקומה בערעור ולא בבקשת ביטול פסק הדין. 29. לאור כל אלה, טענה ב"כ האם כי אין כל מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק. 30. באשר לביטול פסק הדין מתוקף שיקול דעת בית המשפט טענה ב"כ האם, כי הבקשה עצמה אינה מגלה כל הגנה כנגד התביעה, מה עוד שבמסגרת פסק הדין הושתו על המשיב חיובים מינימליים שכל בית משפט היה משית על האב בשל הדין האישי הרובץ עליו, הגיל של הקטינה וגובה השתכרותו שכמעט אינו במחלוקת. לפיכך אין היא רואה כיצד ביטול פסק הדין יסייע לנתבע ויביא לתוצאה שונה בסופו של יום. ה. דיון נורמטיבי בסוגיית ההמצאה: 31. הלכה ידועה היא, כי כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד פגום-ובדרך כלל נובע הפגם מהיעדר המצאה כדין למבקש, יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי הצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה, על פיה בעל הדין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין בעניינו. 32. ביטול כזה של פסק הדין מכונה בשפה המשפטית "ביטול מחובת הצדק" והתנאי לו הוא הוכחה של קיומו של פגם בהמצאת התביעה. 33. כך נפסק בע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פד"י ח(1) 395, 397: "פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה ... רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק EX DEBITO JUSTITIA. פסק דין כזה פגום הנהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק אלא בדרך משפטית תקינה". 34. היטיב לתאר זאת כב' השופט מצא בעניין אחר בציינו: "מקום בו החליט בית המשפט בהיעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהיעדרו, כגון שהמבקש לא הוזמן, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; ובכגון דא אין בית המשפט רשאי לשקול אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו" (ע"א 5000/92 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני, הנאמן על נכסי י' בן-ציון פ"ד מח(1) 830, 835). 35. יחד עם כל זאת, לא כל פגם בהמצאה מביא לבטלות פסק הדין מחובת הצדק ובעידן הנוכחי, קיימת תהודה שיפוטית לעקרונות נוספים המגשימים את תכלית סדרי הדין האזרחיים, דוגמת "כלל הידיעה". 36. כלל "הידיעה" מהווה חריג לכלל "ההמצאה", אשר נועד לאכוף את כללי סדר הדין האזרחי כרוחם ועל-פי תכליתם האמיתית. הפסיקה העכשווית קובעת כי תכליתם של כללי סדר הדין היא כדלהלן: לקבוע מסגרת דיונית מוגדרת להליכים אזרחיים בבתי-המשפט אשר תאפשר פעולה תקינה ויעילה של המערכת השיפוטית תוך שמירה על זכויותיהם הדיוניות של בעלי-הדין והבטחת "יומם" בבית-המשפט. במסגרת תכלית כפולה זו נדרשת, בין היתר, הסדרה דווקנית של מועדים לעשיית פעולות שונות הקשורות בהליך השיפוטי, ואלה נגזרים אף הם מהצורך לקדם את יעילות המערכת, מחד, ומהדרישה להבטיח כי בעל-דין יוכל לקדם את עניינו במסגרת המועד שנקצב לכך בתקנות, מאידך (רע"א 1415/04 יוסף סרביאן נ' ניסן סרביאן, פ"ד נט(2) 440, 444 (17/10/2004) 37. אמנם כן, החובה הקבועה בתקנות לבצע המצאה כדין של כתבי-בי-דין לבעלי-הדין נועדה להבטיח, כי כל שלב וכל פעולה בהליך השיפוטי שהם צד לו יהיו בידיעתם, וכי מירוץ התקופה לנקיטת הליך משפטי בידי בעל-דין על יסוד אותו כתב-בי-דין יחל מעת שהומצא לידיו כדין, שאם לא כן עלולה זכותו הדיונית להיפגע. כלל דיוני זה נועד להגן על זכויותיו הדיוניות של בעל-הדין, והוא נשמר בהקפדה. יחד עם זאת, אם חרף היעדר המצאה כדין כאמור הגיע כתב-בי-הדין בפועל לידי בעל-הדין, וניתנו בידיו עקב כך מלוא האמצעים לפעול על-פיו, הושגה תכלית ההמצאה במלואה בדרך אחרת. 38. בנסיבות אלה, ובמסגרת החובה הכללית לפעול בהליך הדיוני בתום-לב, חובה על בעל-הדין לפעול במסגרת מגבלות הזמן המוטלות על-פי התקנות מאותו מועד שבו תוכנו של כתב-בי-הדין הגיע לידיעתו. הוא יהא מנוע מהעלאת הטענה כי חרף קיומו של כתב-בי-הדין בידיו וידיעת תוכנו הוא לא פעל במסגרת המועדים הקבועים בתקנות מחמת אי-המצאה פורמאלית של אותו כתב (ראה: רע"א 1415/04 לעיל בעמ' 445). 39. מניעות זו מתיישבת עם עקרונות הסדר הדיוני ועם תכליתו וכן עם התפיסה המושרשת שלפיה חובת תום-הלב, החוצה שתי וערב את מסגרות המשפט כולן, חלה גם על כללי סדר הדין באשר הם. היא מתיישבת עם צרכיה של מערכת השיפוט בקיום מסגרת מועדים סבירה לניהול הליכים וסיומם; היא עונה לזכויותיהם הדיוניות של בעלי-הדין, כי מירוץ התקופות לנקיטת הליך משפטי יחל רק מנקודת הזמן שבה הובא כתב-בי-הדין הרלונטי לעניין לידיעתם; היא תואמת את זכות הגישה לערכאות הנתונה לאזרח ואינה סותרת אותה. 40. עוד נקבע באותו עניין, כי העדפת כלל ההמצאה על כלל הידיעה, עלול להכביד הכבדה יתרה ושלא לצורך גם על בית-המשפט, העשוי להידרש לחדש את עיסוקו בעניין ישן רק בשל תקלה פורמאלית הקשורה בהליך ההמצאה חרף העובדה שבעל-הדין הנוגע בדבר ידע על אודות כתב-בי-הדין העומד בבסיס ההליך. העדפת כלל "הידיעה" על פני כלל "ההמצאה" בנסיבות אלה עולה אפוא בקנה אחד עם רוחן ותכליתן של תקנות סדר הדין האזרחי; היא מקדמת את מלוא התכליות הראויות - עמידה על קיומם של הליכים משפטיים בתוך פרקי הזמן הקבועים בתקנות; מתן הזדמנות מלאה לבעל-הדין שקיבל לידיו בפועל את כתב-בי-הדין, גם אם לא בדרך המצאה כדין, לפעול על-פיו במסגרת המועדים המוגדרים בתקנות; מתן אפשרות לבעל-הדין שכנגד להתגונן כראוי בטרם תחלוף תקופה ארוכה שבעטייה יתקשה בהבאת ראיותיו; קידום עניינה של מערכת השיפוט להכריע באופן סופי במחלוקות תוך זמן סביר ולהימנע מהותרתן בלתי פתורות לאורך זמן. אמנם בעבר שלטה בפסיקה הגישה, שאין לסטות מהוראות תקנות סדר הדין האזרחי ואם נפל פגם בהמצאה אין ההמצאה תקפה, גם אם ידע בעל הדין על תוכנו של כתב בי-דין. ברם, גישה זו רוככה ובית המשפט רשאי כיום לבחון על פי הוכחות ישירות או נסיבתיות אם כתב בי דין נמסר כהלכה, אף שלא בדרך הטכנית הקבועה בתקנות. אחת הדרכים האפשריות להיווכח אם כתב בי-דין נמסר אל-נכון לתעודתו הוא אם הודה בעל-דין כי הכתב התקבל בידו. במקרה כזה לא תישמע טענתו, כי חל פגם טכני בהמצאת כתב בי-דין לידיו (ע"א 203/84 יעיש נ' אהרון, פ"ד מ(1) 328 (5/2/1986)). 41. מנגד, כאשר מוגשת לבית-המשפט בקשה לביטול פסק-דין במצב שבו לא נפל כל פגם בהליך, אין מדובר יותר בביטול פסק-הדין "מחובת הצדק", וההכרעה בבקשה נתונה לשיקול-דעתו של בית-המשפט. בבואו להכריע על האם יש מקום לבטל את פסק הדין, שומה עליו לבחון שני שיקולים עיקריים ואלה הם: סיבת המחדל בעטייה לא התגונן המבקש כנגד התביעה. סיכויי הצלחת ההגנה של המבקש באם יבוטל פסק הדין ויינתן לו יומו בבית המשפט. ראו : ע"א 2201/07 צפריר חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם במאגרים) ו. דיון עובדתי בסוגיית ההמצאה: 41. לאור הכללים והעקרונות שהנחנו לפנינו, נבחן כעת, האם האב ידע על קיומו של ההליך נגדו, האם קיבל את כתב התביעה והאם הייתה לו אפשרות להגיש כתב הגנה במועד שנקבע או שהוארך. על יסוד המענה לשאלות אלו, נדע האם מדובר בהליך שנפל בו פגם המצדיק ביטול פסק הדין "מחובת הצדק" אם לאו. 42. ראינו, כי אין חולק שכתב התביעה נמסר לנתבע ביום 16/2/2011 וטענת הנתבע היא להיעדר טופס הזמנה לדין והיעדר ידיעה על בית המשפט אליו הוגש ו/או הועבר התיק. יש לציין, כי מדובר בתביעה שבה אין נתבעים זולת האב ומקריאת העמוד הראשון בה לא ניתן להתבלבל או לומר, כי האב לא ידע שהתביעה מכוונת כלפיו. הפסיקה קובעת, כי כל תכליתה של ההזמנה לדין לפי תקנה 18 (וטופס 2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, היא להביא לידיעת הצד שכנגד את קיומה של התביעה שהוגשה כנגדו ולהודיע לו שנפתח הליך כנגדו (ע"א 23/83 סוזן ריטה יוחימק נ' תרז קדם, פ"ד לח(4) 309 (18/12/1984)). ובמקום אחר נאמר: ""כשם שדיני הדיון כולם אינם מטרה בפני עצמה אלא הם באים לשרת את העיקר, דהיינו את בירור הסכסוך בין בעלי הדין, כן גם מסירת הזמנה אינה באה אלא כדי להביא את בעל הדין בפני בית-המשפט" (ע"א 660/66 אילון נ' שוב, פ"ד כב(1) 640, 643, 644 וכן ראה: ה"פ (מחוזי ת"א) 611/89 מרקוס דוד כץ נ' NIETS LIRYC (10/04/1991)). אם כך, מה לי אם דבר קיומה של התביעה נודע לנתבע מכתב התביעה גופו או מההזמנה עצמה? 43. אין בידי לקבל טענה זו של האב ; די בעובדה שהאב מודה, כי קיבל את כתב התביעה, כדי להטיל עליו חובה לברר בדבר ההליך המשפטי המתנהל כנגדו בעניין מזונותיה של בתו הקטינה. זאת בייחוד כאשר אין כל טענה מטעמו, כי שילם דמי מזונות עובר להגשת התביעה. היעדר הזמנה לדין מהווה לכל היותר פגם טכני שאין בו כדי לשמוט הבסיס תחת ההמצאה. זאת בייחוד שעה שבמסגרת החלטתי מיום 17/3/11 אשר הומצאה לנתבע נרשמו כל הפרטים שמובאים בדרך כלל במסגרת ההזמנה לדין, לרבות חובת הנתבע להגיש כתב הגנה במועד החוקי הקובע בחוק. 44. בהקשר זה יש לציין, כי אף העובדה שהתיק הועבר על פי הנחיית כב' נשיא בתי משפט השלום במחוז צפון לבית משפט לענייני משפחה בטבריה, אינה מעלה ואינה מורידה. מספר התיק לא השתנה מאז פתיחתו. אילו היה מגיש האב כתב הגנה בתיק זה למזכירות בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, היא הייתה מטפלת בסריקתו לתיק ומביאה אותו בפניי כפי שנהוג בכל יתר התיקים שהועברו עד כה באותו נוהל. 45. אמנם, האב לא אמור לצאת מגדרו ומקום שלא היה ידוע לו מספר התיק, ברם יש להדגיש, כי בתיק בית המשפט מתוייקים לא פחות משלושה אישורי מסירה חתומים על ידי הנתבע ו/או מי מטעמו, כאשר שניים מהם מתייחסים להחלטות שיפוטיות עובר למתן פסק הדין בהיעדר הגנה והכל ללא שהועלתה כל טענה כנגד תקינות אישורי מסירה אלו. המדובר על המצאה של החלטות שניתנו על ידי בית המשפט ובהם מוטבע מספר התיק וכן רשום במפורש, כי מדובר בבית המשפט לענייני משפחה בטבריה (ראו אישורי מסירה מיום 15/3/11, 3/4/11, 26/4/11). 46. אבהיר, כי במסגרת אישור המסירה מיום 15/3/2011 הומצאה לאב (על ידי בית המשפט) החלטתי מיום 2/3/2011, בה קבעתי התיק לדיון מקדמי ביום 2/6/11, הפניתי הצדדים ליחידת הסיוע והודעתי לנתבע, כי באם לא יגיש כתב הגנה במועד החוקי, עשוי להינתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה (אגב דברים אלה יצויין כי מדובר בהחלטה סטנדרטית שניתנת כמעט בכל תיק בו מוגשת תביעת מזונות). לפיכך, גם אם לא עשה האב דבר מאז 16/2/2011 עת קיבל את כתב התביעה, הרי כעת ידע בפועל, כי עליו להגיש כתב הגנה לבית המשפט לענייני משפחה בטבריה תוך 15 יום שהם המועד החוקי להגשת כתב הגנה בתביעה למזונות על פי התקנות (קרי, לכל המאוחר עד ליום 31/3/2011). 47. לא זו אף זו: ביום 17/3/2011 ניתנה ההחלטה למזונות זמניים ובמסגרתה שבתי והוריתי, כי על הנתבע להגיש כתב הגנה תוך 15 יום מאותו מועד, שאם לא כן, עשוי להינתן כנגדו פסק דין בהיעדר הגנה. החלטה זו הועברה לב"כ המבקש באמצעות הפקס ולטעמי, לא נפל כל פגם מהותי באותה המצאה. תקנה 497א לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת קובעת, כי בית משפט או עורך דין רשאים להמציא כתב בי -דין בפקסימיליה לעורך דין המייצג בעל דין ויראו אותו ככתב בי-דין שהומצא במסירה אישית לנמען ביום המשלוח, ובלבד שנתקיימו בו התנאים הקבועים בתקנה. עיינתי בטופס הפקס, ולא מצאתי כל פגם, בייחוד לאור הסברי ופירוט ב"כ האם בתגובתה לבקשה (צורפה הודעת פקס, בהודעה רשומים פרטי ב"כ האם ופרטי משרדה ומספר הטלפון, לא נשלחו יותר מעשרה עמודים, המשלוח לא נעשה ביום מנוחה ונערך רישום המעיד מי אישר קבלת הפקס). 48. אך אפילו תמצי לומר כי ההמצאה פגומה, הרי שאותה החלטה בדיוק הומצאה גם על ידי בית המשפט בדואר רשום עם אישור מסירה ביום 20/3/2011 והמבקש חתום על קבלת ההחלטה מיום 3/4/2011 (ראה : אישור מסירה מס' 818-01648643-80). מכאן ברור לכל, כי לא זו בלבד שכתב התביעה הומצא ביום 16/2/2011, אלא גם החלטת בית המשפט המתייחסת לאותו כתב התביעה והמורה לו להגיש כתב הגנה לבית משפט זה במועד החוקי (קרי תוך 15 יום) התקבלה אצלו ביום 15/3/2011. חרף זאת וגם לאחר שחלף המועד להגשת כתב ההגנה, זה לא הוגש ואף לא הוגשה על עתירה מטעם האב או בא כוחו להאריך מועד מסירת כתב ההגנה ו/או כל הודעה אחרת. 49. בית המשפט נהג בזהירות יתרה עם הבקשה למתן פסק דין ולא נענה לה עת הוגשה לראשונה. תחת זאת, הוארך המועד להגשת כתב ההגנה והנתבע שב והוזהר על ידי בית המשפט, כי באם לא יגישו במועד, יינתן נגדו פסק דין. החלטה זו הועברה בפקסימיליה לבא כוחו והוא אינו חולק על כך. טענותיו לפגמים באותה המצאה, לאו טענות הן ויש להעדיף את כלל הידיעה על פני כלל המצאה בנסיבות אלו. 50. יש להעיר הערה נוספת לעניין טענת האב, כי לא יכול היה לדעת בעת קבלת כתב התביעה באיזה בית משפט מתנהל נגדו התיק ; בהקשר זה שוחח בית המשפט בעצמו עם המענה הקולי הארצי של בית המשפט לענייני משפחה וערך בירור עקרוני, האם אדם שהוגשה כנגדו תביעה ללא מספר יכול לברר לאיזה בית משפט היא הוגשה ומה מספר התיק ומבירור זה עולה, כי קיים נוהל במקרה שכזה למסור לנתבע פרטי בית משפט ומספר התיק. האב לא הציג בבקשה או בתצהיר כל נימוק עובדתי הסותר נוהל זה. 51. ודוק, גם אם המענה הקולי הארצי לא היה מוסר כל מידע לאב, הרי אילו היה פונה ב"כ למזכירות בית המשפט לענייני משפחה בוודאי היה מקבל מענה ולא הוכח כי עשה כן. 52. הפגמים הנטענים לעניין היעדר הזמנה כדין, פגמים בהודעת הפקס וכיו"ב אינם יכולים איפוא, לעמוד כנגד העובדה הבלתי ניתנת לערעור ואשר אינה במחלוקת כלל והיא שביום 16/2/11 האב ידע על הגשת התביעה למזונות כנגדו לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת וביום 20/3/11 ידע שבאם לא יתגונן תוך 15 יום מאותו מועד, עלול להינתן כנגדו פסק דין בהיעדר הגנה והוא לא פעל כפי שבעל דין סביר היה אמור לפעול בנסיבות אלו. 53. לא ניתן לקבל איפוא טענות האב, שעה שהתנהלותו הדיונית נגועה בחוסר תם לב. הטעם שניתן להעדפת כלל הידיעה הוא שהתנהגות שכזו מנוגדת לחובת תום הלב החלה על בעל דין בהתנהלותו הדיונית בבית משפט (על חובת תום הלב בסדרי הדין ראו גם בש"א 2236/06 חממי נ' אוחיון, (2006) והאסמכתאות המופיעות שם וכן ראו: בש"א 1788/06 רונית קלינגר נ' שלמה זקס, (13/11/2007)). בנסיבות אלו, אין הנתבע יכול לרחוץ בניקיון כפיו ולומר באותה נשימה שלא ניתנה לו הזדמנות ראויה להתגונן. 54. לאור כל אלה, מכוח העדפת כלל הידיעה על כלל ההמצאה ושעה שהפגמים הנטענים הינם פגמים טכניים לכל היותר, (אם בכלל), מכוח עיקרון תם הלב ואף בהתאם להוראת סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה - 1995, אני דוחה את כל טענותיו של האב בדבר ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ז. דחיית טענות האב לעניין חוסר סמכותו של בית משפט זה: 55. לעניין הטענה כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות, אף היא דינה דחייה ואבאר בקצרה ; 55.1. עד למתן פסק הדין בעמ"ש (נצ') 23793-06-11 מיום 7/9/11 הועברו לבית המשפט לענייני משפחה בטבריה, חלק מתיקי המשפחה שנפתחו בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת. הדבר נעשה בשעתו על פי הוראה מנהלית של כב' נשיא בתי משפט השלום במחוז צפון מסוף שנת 2009. 55.2. כידוע משהועבר התיק לבית משפט אחר, נתונה הסמכות לבית המשפט "הנעבר" הן מבחינת הסמכות המקומית והן מבחינת הסמכות העניינית, גם אם מלכתחילה היה ספק בדבר הסמכות הענייינית ולא כל שכן זו המקומית (ראה מ. קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה, כרך א' בעמ' 741 וראה גם א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' עשירית בעמ' 53). 55.3. ודוק, אפילו לא הייתה סמכות מקומית לבית משפט זה, עדיין אין בכך כדי כדי לומר כי ההליך פגום עד כדי השמטת סמכות בית המשפט ליתן פסק הדין בהיעדר הגנה. שכן אף מקום שבית משפט נעדר סמכות מקומית - ההליך אינו נפגם בשל כך, בשונה מהכללים החלים בעניין היעדר סמכות עניינית (ראה א. גורן, לעיל בעמ' 35). 55.4. עמד על כך גם כב' הנשיא ד. חשין בהחלטה אחרת שנתן בהקשר דומה של העברת תיקים במחוז על ידי נשיא בית המשפט השלום, מכוח סמכותו לפי הוראת סעיף 49 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984: "זה המקום לציין, כי ההבדל הבולט ביותר בין שתי הוראות החוק הוא בכך, שבהעברת דיון ממחוז אחד למשנהו מכוח סעיף 78 לחוק, יש לעיתים שבית המשפט הנעבר חַסר סמכות לדון בתביעה בעת שהוגשה, ואילו בהעברת דיון מכוח סעיף 49 לחוק, בית המשפט הנעבר היה מוסמך אף הוא לדון בתביעה שעה שהוגשה. הבדל זה מלמד כי כאשר ההעברה נעשית מכוח סעיף 49 לחוק, הפגיעה בזכותו של התובע (לבחור את בית המשפט שישמע תביעתו) קטנה באופן יחסי, שכן הדיון נותר באותו מחוז" (רע"א (נצרת) 45/10 רוז ג'באלי נ' זיאד נסאר (07/06/2010)). 55.5. מכל מקום, פסק דינו של כב' הנשיא חשין מיום 7/9/11 צופה פני עתיד (ראה סעיפים 13 ו-14 לפסק הדין). עובדה היא, שגם בפסק הדין נקבע מפורשות, כי תיקים שכבר הועברו לבית המשפט לענייני משפחה בטבריה והוחל בהם הדיון יישארו בבית המשפט בטבריה (עמ' 9 שורה 19 לפסק הדין בעמ"ש 23793-06-11). 55.6. לאור כל האמור לעיל, אין מקום לקבל הטענה, כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות. ח. ביטול פסק הדין מ'תוקף שיקול דעת' בית המשפט: 56. חרף העובדה שאין מקום לבטל פסק הדין מחובת הצדק, סבורני כי יש מקום לבטל פסק הדין מתוקף שיקול דעת בית המשפט ואבהיר מדוע: 56.1. בענייננו טוען הנתבע, כי החיוב שהושת עליו בפסק הדין גבוה מדי. לטעמו, יש לו הגנה ראויה כנגד סכומי התביעה, שעה שבין השאר ששכרו נמוך מכפי הנטעו בתביעה, שעה שהוא נושא בתשלומים רבים שלא אוזכרו בתביעה (לרבות דמי שכירות ומזונות של ילד מנישואין קודמים) ושעה שבפסק הדין לא הוגבל גובה שכר הדירה לצורך החיוב במדור. לכאורה מדובר בטענות המהוות הגנה בכל הנוגע להיקף החיוב במזונות (כאשר אין חולק לגבי מהות החיוב). 56.2. מדיניות בית משפט זה היא ליתן לבעלי הדין את יומם. זאת בייחוד בתביעות למזונות שפסק דין בהן קובע חיוב תקופתי שוטף למשך תקופה ארוכה מאוד של מספר שנים. גישה זו מתיישבת עם זכות היסוד והגישה לערכאות ועם הצורך ליתן לבעל הדין את יומו בבית המשפט (ראה קשת בספרו לעיל בעמ' 1218). 56.3. אמנם, סכומי המזונות שהושתו על הנתבע במסגרת פסק הדין במעמד צד אחד אינם גבוהים במיוחד ובהקשר זה יש טעם בהתנגדות ב"כ האם לביטול פסק הדין, מקום שמדובר בחיוב שאינו גבוה בהרבה מסכומי המינימום שבתי המשפט לענייני משפחה משיתים על כל אב יהודי החייב במזונות בתו התינוקת. 56.4. יחד עם זאת, יש מקום ליתן לאב יומו בבית המשפט. יש לאפשר לו להציג הטיעונים לעניין השתכרותו, לעניין צרכיו שלו ולעניין התחייבויות שיש לו כלפי קטינים נוספים. אמנם ייתכן כי בסופו של יום, לאחר בירור התביעה לעיצומה, לא יחול שינוי של ממש בחיוב, או שאולי אף יושת חיוב גבוה יותר מזה שבפסק הדין המקורי, אך או אז, ייעשה הדבר לאחר שמיעת כל טענות הצדדים ומתן אפשרות ראויה לשני הצדדים להוכיח את טענותיהם ולא על יסוד טענות האם בלבד. 56.5. רוצה לומר, כי חרף מחדלו של האב באי הגשת כתב הגנה יש מקום ליתן לו יומו בבית המשפט. כבר נקבע באופן דומה, כי אף אם בעל הדין לא התייצב לדיון בעניינו עקב רשלנות, ואולם על פני הדברים נראה כי טענותיו ראויות להתייחסות, הנטייה תהיה להתיר ביטולו של פסק הדין (ע"א 9572/01 דדון נ' וייסברג, פ"ד נו (6) 918). ובמקרה אחר נפסק, כי כלפי בעל דין רשלן המשמיע הגנה לגופו של עניין עשוי בית המשפט להראות יחס סלחני (ראה האסמכתאות בספרו של קשת לעיל בעמ' 1216-1217). סלחנות זו צריכה להיראות גם בבקשה שבפניי. 56.6. לאור כל זאת, ראיתי לנכון להיענות בחיוב לבקשה מהטעם החליפי של ביטול פסק הדין מתוקף שיקול דעת בית המשפט. ט. התוצאה: 57. כאשר מבוטל פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה התוצאה היא שחוזרים למצב שהיה קיים לפני מתן פסק הדין. אי לכך ולמקרה שזו תהיה החלטתי, הוצעה הצעת פשרה מטעם בית המשפט במהלך הדיון בבקשה, אך הצדדים לא מסרו הסכמתם. 58. משהחלטתי לבטל את פסק הדין מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט, ונוכח העובדה שלפי הנחיות נשיא בתי משפט השלום במחוז צפון, יש להחזיר בשלב זה התיק לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, ונוכח חגי תשרי שבפתח ומשך הזמן הצפוי עד לקיום הדיון לגופה של התביעה, ונוכח הצהרת האב, כי הוא שילם חלק מדמי המזונות שנפסקו ועל מנת שלא להותיר הקטינה ללא מקור קיום כלכלי, יש לפסוק מזונות טרום זמניים על יסוד החומר שבתיק. ביטול פסק דין למזונות אינו מאיין חבות האב בתשלום זה ואינו מהווה מפטור ממזונות (ע"מ (ת"א) 1335/06 פלוני נ' פלונית (23/02/2009)). 59. ידוע, כי נהוג לחייב אבות יהודים בסכום מינימום של 1,300 ₪ בחודש ללא צורך בראיות מיוחדות וזאת לפני הוצאות מדור וחינוך ראה גם: רמ"ש (י-ם) 17808-05-10 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי ירושלים (8/08/2011). במקרה דנן, האב משתכר היטב, אך מנגד נושא בהוצאות שונות לרבות במזונות של ילדו מנישואין קודמים. מצב דברים זה הביאני למסקנה כי בנסיבות אין לחרוג מפסיקת המינימום לעיל, אך עדיין שומה עלי לאזן בין חובת האב לזון הקטינה לבין טענותיו השונות (בפרט אלו הנוגעות לעלות הגבוהה של המעון) וכך אעשה כעת. 60. במצב דברים זה, החיוב נשוא סעיף 27 לפסק הדין על סעיפיו הקטנים יעמוד על כנו עד למתן החלטה אחרת בשינויים הבאים: 60.1. דמי המזונות הטרום זמניים יועמדו על סך של 1,300 ₪ בחודש (בהתאם למינימום הנוהג ביחס לכל קטין ללא צורך בהבאת ראיות מיוחדות) וזאת במקום האמור בסעיף 27 לפסק הדין. 60.2. החיוב הינו מיום הגשת התביעה והוראת סעיף 27.2 לפסק הדין מבוטלת. 60.3. החיוב בתשלום הפעוטון מוגבל עד ל-1,200 ₪ בחודש (כ-2/3 מהוצאות המעון) והוא ישולם במישרין לפעוטון. סכומים ששולמו עד כה מעבר לסכום זה לא יושבו. יתר עלות המעון תושת על האם ועליה לפעול ולבקש הנחות וסבסוד נוכח היותה אם חד הורית ומשמורנית זמנית של הקטינה (כידוע, ככל שהאם תשתלב במעגל העבודה ומצופה ממנה לעשות כן בהקדם, היא תהא זכאית לסיוע בקייטנות ובמעונות יום ממשרד התמ"ת (ככל שהאם תעבוד או תהיה בקורס של משרד התעסוקה, ראה באתר משרד התמ"ת: ). 60.4. כל עוד האם מתגוררת בבית הוריה, לא יחוב האב בתשלום מדור בטרם נערך דיון לגופה של התביעה ו/או בטרם תוגש בקשה מתאימה. 61. על פי הנחיית כב' נשיא בתי משפט השלום במחוז צפון, ושעה שטרם קוים דיון בתיק זה כמשמעות הדיבור "דיון" בפסיקה, הנני מורה על החזרת התיק לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת. 62. אין צו להוצאות. מזונותביטול פסק דין