בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 2/3/06. המבקש מס' 2 (להלן: המבקש") לא התייצב לדיון אשר התקיים היום. לפי בקשתי טלפן בא כוחו בשעה 09:00 למבקש, והמבקש הודיע כי יוכל להתייצב לדיון בעוד 40 דקות. ב"כ המשיב סירבה להמתין עוד. נימוקיו של המבקש לאי ההתיצבות במועד היו כי אשתו ילדה ביום שישי האחרון וכי הוא נאלץ בנסיבות אלה לקחת את שני ילדיו האחרים לבית ספר ולגן, וכי לאחר מכן עליו להגיע לבית המשפט משערי תקווה, דבר שאורך שעה נוספת. עם כל הכבוד, לא ניתן לקבל טיעון זה כהצדקה לכך שהמבקש יתייצב בסביבות השעה 10:00 בבית המשפט. הצדדים טענו בלשכתי עד לשעה 09:20 לערך, ועד לשעה זו יכול היה המבקש להתייצב בבית המשפט, גם אם היה עליו לקחת את ילדיו בבוקר למוסדות החינוך. לפיכך, בהעדר התיצבות ולנוכח הוראות תקנה 522(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, אין לקבל את תצהירו כראיה - ולפיכך יש לדחות את הבקשה. מעבר לנדרש אוסיף כי גם אם הייתי מקבלת את התצהיר כראיה - הרי לא מצאתי בו נימוקים המצדיקים הארכת מועד ו/או ביטול פסק דין. התביעה בתיק זה הוגשה בגין יתרת חוב בחשבון המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") שמספרו 1155522, אשר נטען כי היא מסתכמת בסכום של 495,140 ₪ נכון ליום 2/1/05. יתרת החוב נובעת מאי פרעון שתי הלוואות שניתנו למבקשת (האחת על סך של 40,000 ₪ מיום 4/1/02 והשניה על סך של 90,000 ₪ מיום 24/3/02), וכן מיתרת החוב בחשבון העו"ש. בכתב התביעה נטען כי המבקש הינו מורשה חתימה בחשבון וזאת לפי הבקשה לפתיחת חשבון מיום 8/5/01 אשר צורפה כנספח א' לכתב התביעה, וכי הוא חתם ביום 8/5/01 על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום להבטחת כל חוב של המבקשת אשר צורף כנספח ב' לכתב התביעה, כאשר הודעה לערב שאינו מוגדר "כערב יחיד" שפרק ב' לחוב הערבות חל עליו - צורפה כנספח ג' לכתב התביעה. גם הודעה זו נחתמה על ידי המבקש באותו יום. כאמור פסק הדין ניתן ביום 2/3/05 ואילו הבקשה לביטול פסק דין הוגשה ביום 29/12/05. טענות המבקש בבקשה לביטול פסק דין הינם כדלקמן: 1. לבימ"ש השלום בתל אביב אין סמכות מקומית לדון בתביעה אלא לבימ"ש השלום פתח תקווה, היות והוא מתגורר בשערי תקווה, ואף סניף הבנק בו נוצרה ההתחייבות הינו סניף המצוי בקרני שומרון. גם אם ניתן פסק הדין בהעדר סמכות מקומית הדבר אינו פוגם בהליך, ואינו מהווה עילה לביטול פסק הדין. לעניין זה ראה בספרו של כב' השופט גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 22 שם נאמר כי: "כאשר בית המשפט, שבו הוגשה התובענה, נעדר סמכות מקומית והנתבע לא עורר טענה בענין זה - ההליך אינו נפגם בשל כך, בשונה מהכללים החלים בעניין העדר סמכות עניינית". 2. טענתו השנייה של המבקש הינה כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק היות והוא מתגורר ברח' היהלום 15 שערי תקווה, ואילו כתב התביעה נמסר ברח' היהלום 13. עם זאת, המשיב צרף לבקשה למתן פסק דין אישורי מסירה אשר, על פניהם, עולה כי נחתמו על ידי המבקש עצמו. המבקש אינו מכחיש בתצהירו כי הוא חתום על אישורי המסירה, ולפיכך אין משמעות לכתובת הרשומה על גבי אישורי המסירה. מובן כי בנסיבות אלה אין מדובר בביטול מחובת הצדק. מהנתונים בתיק זה עולה כי המבקש קיבל את כתב התביעה (כפי שגם יתואר בהמשך), ובהעדר הסבר מטעמו בתצהיר כיצד הגיע כתב התביעה לידיו ובהעדר הכחשה כי הוא חתום על אישורי המסירה - יש לקבוע כי כתב התביעה נמסר למבקש בעקבות ההמצאה שבוצעה על ידי המשיב. 3. טענה נוספת שמעלים המבקשים הינה כי בא כוחם פנה כבר ביום 27/2/05 לב"כ המשיב, בבקשה להעברת התביעה לבימ"ש השלום בפתח תקווה, ומתן ארכה של שלושים ימים להגשת בקשת רשות להתגונן, ב"כ המשיב לא השיבה למכתב זה. ב"כ המבקש פנה שוב אל ב"כ המשיב ביום 7/3/05 וביקש ארכה של 21 ימים להגיש בקשת רשות להתגונן, לאחר שהתברר לו בשיחת טלפון כי ב"כ המשיב מסרבת להעברת הדיון לבימ"ש השלום בפתח תקווה. תזכורת נוספת נשלחה ביום 9/3/05. בהעדר תגובה הכין ב"כ המבקשים בקשה להעברת הדיון בתביעה, אשר נשלחה לבית המשפט ביום 13/3/05, ואולם אז נתברר כי כבר ניתן פסק דין בתביעה. גם אם ניתן לראות בהשתלשלות העניינים שלעיל הסבר למחדל באי הגשת בקשת רשות להתגונן במועד, הרי מדובר בהסבר חלקי. לפי אישור המסירה נמסר כתב התביעה ביום 18/1/05, ואילו הפניה הראשונית לב"כ המשיב נעשתה ביום 27/2/05, לאחר שכבר חלף המועד להגשת בקשת רשות להתגונן, ולאחר שכבר הוגשה ביום 21/2/05 בקשה למתן פסק דין. מכאן עולה כי מדובר בפניה מאוחרת אשר נעשתה לאחר שעברו כ-9 ימים מהמועד בו היה על המבקשים להגיש בקשת רשות להתגונן. יש גם להניח כי הפניה האמורה נעשתה ללא בדיקת תיק ביהמ"ש - שאם לא כן היה ב"כ המבקשים נוכח לדעת כי כבר הוגשה בקשה למתן פסק דין, וכי לא ניתן להמתין שבועיים לקבלת תגובת ב"כ המשיב. 4. באשר לסיכויי ההצלחה - המבקשים טוענים כי נספח א'1 ו-א'2 אשר צורפו לכתב התביעה הינם התנאים הכלליים המתייחסים לחשבון מס' 126376, אשר נסגר מזמן ואין בו יתרת חוב. לפיכך פקע גם כתב הערבות שניתן לאותו חשבון. גם בטענה זו אינה ממש. לכתב התביעה צורף כנספח א' בקשה לפתיחת חשבון מס' 115552 מיום 8/5/01, כאשר המבקש אינו מכחיש את חתימתו על בקשה זו. כתב הערבות נחתם באותו יום (8/5/01), ולא נאמר בו כי הוא מתייחס לחשבון זה או אחר. מההודעה לערב (שגם היא נחתמה ביום 8/5/01) שאינו מוגדר כערב יחיד, עולה כי ביום 8/5/01 לא היו כל חיובים של המבקש לבנק. מכאן עולה כי במועד זה פתחה המבקשת לראשונה חשבון בבנק, וכי באותו יום נחתם כתב הערבות. דבר זה אף עולה מהפרטיכל של המבקשת מיום 7/5/01 ממנו עולה כי החברה התאגדה ביום 28/3/01 וביום 7/5/01 קיבלה החלטה לפתוח חשבון אצל המשיב. המסקנה המתבקשת הינה כי כתב הערבות נחתם ביום 8/5/01 במועד בו פתחה המבקשת חשבון בבנק, והוא מתייחס לחשבון שנפתח באותו יום שמספרו 115552, מספר חשבון זה אף רשום בפרוטוקולים של החברה מיום 7/5/01. ברור כי כתב הערבות לא נחתם ביחס לחשבון 126376, שכן חשבון זה נפתח מספר חודשים לאחר חתימת כתב הערבות היינו בדצמבר 2001, כפי שעולה מנספחים א' 1 ו-א' 2, לכתב התביעה. מכאן עולה כי המבקש ניסה לנצל את העובדה, שהמשיב צרף, ככל הנראה, בטעות את התנאים הכלליים ביחס לחשבון נוסף אחר שנפתח על ידי המבקשת, על מנת לטעון כי כתב הערבות לא נחתם ביחס לחשבון שבגינו הוגשה התביעה. בטענה זו אין כל ממש, ולו מעצם העובדה שכתב הערבות נחתם באותו יום בו נחתמו שאר המסמכים שלפיהם נפתח חשבון מס' 1155522, כאשר החשבון הנוסף נפתח מספר חודשים לאחר מכן. יודגש כי המבקשים אינם טוענים טענה כלשהי לעניין סכום החוב, הם אינם מכחישים כי קיבלו הלוואות, ואינם טוענים כי חתמו על מסמכים לפתיחת חשבון 115552. 5. כאמור הבקשה לביטול פסק דין הוגשה ביום 29/12/05, בעוד שמהבקשה עצמה עולה כי המבקשים היו מודעים לכך שניתן כנגדם פסק דין עוד ביום 13/3/05. המבקשים לא הגישו בקשה נפרדת להארכת מועד, ואולם גם הנימוקים שצויינו בבקשה לביטול פסק דין לשם הארכת מועד - אינם יכולים להוות טעם מיוחד, המצדיק הארכת מועד של כ-8 חודשים. בבקשה נטען כי המבקש נקלע לקשיים כלכליים והוא נאלץ להתמודד עם נושים רבים ולכן לא טיפל בבקשה לביטול פסק דין. נסיבות אישיות כגון אלו אינן מהוות עילה להארכת מועד, מה גם שהטענה נטענה באופן כללי וסתמי, ללא פירוט כלשהו, ואף ללא הסבר מהו השינוי שחל אשר אפשר למבקש בדצמבר 2005 לטפל בנושא, ואשר מנע ממנו לעשות כן במועד. יצויין כי לבקשה לביטול פסק דין צורף מכתבו של עו"ד ג'אבר לפיו התפטר עוד ביום 17/3/05 מייצוג המבקש היות ולא שולם לו דבר ע"ח שכר טרחתו. בבקשה אין ולו פירוט מינימלי אלו צעדים נקטו המבקשים על מנת לטפל בנושא ממרץ 2005 ועד לסוף דצמבר 2005. מכאן אף עולה כי גם לו היתה ניתנת ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן, ספק אם הדבר היה מועיל. מכל מקום, טענה כללית וסתמית בדבר קשיים כלכליים אינה מהווה עילה להארכת מועד. סוף דבר: אני דוחה את הבקשה לביטול פסק דין. לא מצאתי כי יש בה ממש. בנסיבות המקרה אני מחייבת את המבקש בהוצאות המשיבה בסכום של 1,000 ₪ בצרוף מע"מ. סמכות מקומיתביטול פסק דין