1. המבקש הגיש 3 בקשות ביום 6.10.2010. האחת - ביטול פסק דין שניתן כנגדו בהעדר הגנה ביום 15.3.2010, השנייה - עיכוב הליכים, השלישית - בה נטען כי בימ"ש זה חסר סמכות לדון בתובענה. 2. המשיבה נתנה תגובתה לבקשות ביום 21.10.2010. 3. ביום 16.11.2010 בבקשה שהוגדרה דחופה, עתר המבקש ליתן לו ארכה למתן תגובתו לתגובת המשיבה. אולם ולמרות החלטותיי מיום 22.11.2010 ומיום 06.12.2010, הגיש המבקש תגובותיו רק ביום 4.1.2011. 4. טענות המבקש א. פסק הדין ניתן במעמד צד אחד ומבלי שניתנה לו הזכות להגיש בקשה למתן רשות להתגונן. בסעיף 16 לתצהירו מפרט המבקש לעניין זה וטוען כי לא הגיש כתב הגנה בשל בעיות רפואיות. בסעיף 19 טען כי לאחרונה (לא צויין תאריך) הורע מצבו הרפואי, הוא נדרש לטיפול ומכאן לא יכול היה להגיש כתב הגנה במועד. ב. באשר לסיכויי ההגנה הרחיב המבקש בטענות, שעיקרן הוא כי זכרון דברים שעל בסיסו הוגשה התביעה היה זמני בלבד, התובע שהוא איש ממולח הוביל אותו לעסקה בכחש ורמיה. עוד טען כי הנזקים שנגרמו למונית ולהם טוענת התובעת, נטענו בעלמא ללא צירוף חוות דעת וללא כל אסמכתאות בקשר עם תיקון כזה או אחר לו נדרשה התובעת. 5. תגובת המשיבה בתמצית היא כי המבקש לא נימק את האיחור בהגשת בקשתו לביטול פסק הדין, לא נתן הסבר להעדר הגשת כתב הגנה מצידו ואין בטענותיו כדי להראות על סכוי כלשהו להצליח בהגנתו. 6. לאחר שחזרתי ועיינתי בתיק, בבקשה לביטול פסק הדין, בתגובות המשיבה ובתגובות המבקש לתגובות, מצאתי לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין נימוקים שלהלן: א. בהתאם לתקנה 201 שבתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, על המבקש לבטל החלטה או פסק דין שניתנו כנגדו בהעדר הגנה או בהעדר התייצבותו לדיון, להגיש בקשתו תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה או פסק הדין. הבקשה בפניי הוגשה כעבור 7 חודשים מיום מתן פסק הדין, המבקש לא התייחס בבקשה ובתצהיר לסיבת האיחור הניכר בהגשת הבקשה, גם לא הגיש בקשה להארכת המועד להגשתה. תקנה 528 לתקנות סד"א קובעת כי הארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק מותנית בקיומם של טעמים מיוחדים שיירשמו. התקנה מאזנת בין שתי מגמות: מצד אחד הכלל הוא כי על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. הכלל מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה... האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית. מצד שני, קיימות נסיבות חריגות בהן מוצדק לאפשר את הגשת ההליך באיחור, באופן המונע תוצאה שרירותית ונוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין. ועל כן מאפשרת תקנה 528 להאריך מועד להגשת הליך באיחור, בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". בשורה של פסקי דין נקבע, כי ככל שיהיו טענות ההגנה של המבקש טובות, אין בהן להוות טעם לצידוקו של האיחור שכן במקרה דנן צידוקו של האיחור הוא העיקר. חשיבות הבעיה או העניין אותם מעלה המבקש לא יכולים לבוא במקום חבותו הראשונית להראות סיבה כלשהי לאיחור בעשיית דבר בתוך המועד שהוקצב לו, ובענייננו בהגשת בקשתו לביטול פסק דין. עוד נקבע כי חשיבות העניין שבבקשה הנדונה יכולה לסייע בידו של המבקש לזכות בהארכת מועד, אולם רק כשלצידה קיימת סיבה כלשהי לאיחור. בענייננו מדובר במבקש שלא זו בלבד שאחר את המועד להגשת הבקשה, גם לא הגיש בקשה למתן ארכה אשר במסגרתה ניתן יהיה לבחון את קיומם של טעמים מיוחדים להארכת המועד כפי שמאפשרת תקנה 528, לא התייחס כלל לאיחור וכך יוצא שאין בפניי טעם לאיחור בכלל וטעם מיוחד בפרט. מכל האמור די היה כדי לדחות את הבקשה . ב. המבקש לא הכחיש כי כתב התביעה הומצא לו כדין. באשר לסיבת מחדלו להגיש כתב הגנה, טען ביחס למצבו הרפואי והגופני בשלו נמנע ממנו מלהגיש כתב הגנה. כתב התביעה המצא למבקש ביום 18.1.2010. עיון במסמכים הרפואיים שצרף בתמיכה מעלה כי המדובר במסמך שהוא סיכום מחלה של המבקש הנכון ליום 31.12.2006, ומסמך נוסף מיום 26.12.2009 עניינו בבדיקות שבוצעו במבקש בשנת 2006. לא מצאתי את הקשר בין מצבו הבריאותי הנטען של המבקש וכמפורט בסעיפים 9-12 בתצהיר לאיחור הניכר בהגשת הבקשה שבפני . המבקש לא טען כי אושפז בתקופה החופפת למועדים שמיום המצאת כתב התביעה לידיו ולאחר מכן, בנקודה זו יודגש כי פסק הדין ניתן כ- 3 חודשים לאחר המצאת כתב התביעה לידי המבקש. במסמכים משנת 2006 אין להעיד על מצבו נכון למועד הרלוונטי. עצם העובדה כי בריאותו של המבקש או כל אדם שהוא בעל דין , רופפת כדרך כלל, אין בה כשלעצמה כדי להוות טעם מיוחד לאיחור בעשיית מעשה בהתאם לחיקוק, אלא אם נמנע הדבר ממנו והיה מחוץ לשליטתו, ובענייננו לא כך הם הדברים. במקרה שבפני מצאתי התעלמות של המבקש, אדישות וחוסר אכפתיות מההליך המשפטי העומד ותלוי כנגדו. המבקש הגיש בקשתו כ- 7 חודשים לאחר שניתן פסק הדין וכ- 10 חודשים לאחר שהומצא לו כתב התביעה. המבקש לא זאת בלבד שלא הגיש כתב הגנה במועד, אלא גם לא טרח לבדוק מה עלה בגורל התביעה הכספית שהוגשה כנגדו. רק לאחר שהמשיבה הגישה את פסק הדין לביצוע בלשכת הוצאה לפועל ונקטה כנגדו בהליכים, מצא המבקש לפנות לבית המשפט בבקשה שבפני. ג. לקחתי בחשבון את הזמן הרב שחלף ממועד הגשת התובענה, מתן פסק הדין והבקשה שבפני. עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה, האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית, גם לאלה נתתי דעתי ומכאן לא מצאתי להדרש כלל לסיכויי ההגנה. 7. מכל האמור, מצאתי לדחות את הבקשה. נוכח התוצאה האמורה (וגם נוכח חלוף הזמן הרב שנדרש למבקש ליתן תגובותיו) הבקשה לעיכוב הליכים והעברת הדיון אינן רלוונטיות ודינן להדחות. 8. המבקש ישלם הוצאות המשיבה סך של 1,000 ₪ זאת תוך 30 ימים מיום המצאת החלטה זו לידיו. 9. ההחלטה תישלח לצדדים. עיכוב הליכיםביטול פסק דין