1. רקע בפני בקשה לסילוק על הסף של תביעה לביטול פסק דין חלוט. המשיב, טבח אוניות במקצועו, הגיש תביעת נזיקין לביהמ"ש המחוזי בחיפה (ת"א 465/01) בגין תאונה שאירעה לו במהלך עבודתו על האוניה "צים אנגליה". ביום 13.10.98 החליק התובע בעלותו בגרם מדרגות באוניה ונחבל בראשו, בפניו ובכתפו. לטענת התובע, החליק כיוון שהמדרגות היו משומנות. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בקובעו שהתובע לא הוכיח את טענותיו בין השאר כיוון שעדותו לא היתה מהימנה עליו בשל שינוי בגרסתו לגבי אופן קרות האירוע: התובע מסר גרסות שונות לנסיבות הנפילה ולסיבותיה, ובחלקן, גם בבית המשפט, אמר שאינו יודע מדוע החליק. הטענה שבמקום היה שמנים שגרמו להחלקה נולדה בכתב התביעה. הנתבעת הציגה הודעה שמסר התובע לחוקר (נ/9) ובה נרשם מפי התובע "לפתע החלקתי ונפלתי על המדרגות. אני לא יודע מה היתה הסיבה לנפילה. יתכן שבגלל שמיהרתי בעת הנפילה על המדרגות..." (ההדגשה הוספה). בחוות דעתו של הפסיכיאטר פרופ' אליצור (מטעם ההגנה) נרשם כי שמע מפי התובע כי "... בעת שהסביר למחליפו היכן מונחים הדברים לדבריו כאשר הסתובב המחליף בפתאומיות, נבהל ונפל" (ההדגשה הוספה). לטענתו, מסר גרסה זו מלכתחילה בכל מקום, גם לרופאים1. ובהמשך פסק הדין קובע השופט דר: עדותו של התובע אינה מהימנה, וגרסותיו סותרות זו את זו. לעומת זאת, עדותו של הטבח מהימנה. לדבריו, המדרגות היו יבשות ולא היה עליהן שמן. התובע לא נפל במדרגות, והטבח ראה את התובע יושב. גם אם ישיבת התובע נגרמה עקב החלקה, הדבר לא הוכח בפני. ביום 23.04.07 הגיש המשיב תביעה לביטול פסק דינו של השופט דר משני טעמים: הטעם הראשון הוא כי החתימה על מוצג נ/9, שהוצג כעדותו החתומה של המשיב בפני החוקר הפרטי אינה חתימתו, אלא חתימתו זויפה. הטעם השני הוא כי קיימת סתירה בין תוכנה של תעודת עובד ציבור מיום 19.11.02 עליה חתום מר זאב לשם, ממנהל הספנות והנמלים של משרד התחבורה, לבין מכתב של מר לשם לחברת צים מיום 16.09.98, וזאת באשר לבעלות על האוניה אשר חשיבותה הוא בפיקוח הבטיחותי על האוניה. לטענת המשיב בתביעתו, ההודעה שנחתמה על ידו אינה כלל ההודעה שהוצגה לבית המשפט וההודעה שהוצגה היא 1 ת"א (מחוזי חי') 465/01 טורג'מן משה נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, תק-מח 2004(1) 1519 , 1521 (2004). הודעה מזויפת. ההודעה הוצגה במהלך ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 20.11.02, בה נחקר התובע וכמו כן נחקר החוקר הפרטי. איש מהצדדים לא הגיש את מקור המסמך. לכתב התביעה צירף התובע את חוות דעתה של גב' אורה כבירי, הקובעת כי אמנם לצורך הכרעה בדבר האותנטיות של חתימה יש לבחון את המקור, אולם אף לפי הצילום ישנם הבדלים מהותיים בין החתימות על מסמך נ/9 לבין חתימותיו של התובע. כמו כן הגיש התובע העתק של תלונת אשתו מיום 08.03.05 במשטרת ישראל על זיוף המסמך2. לעניין הסתירה בין האמור במכתבו של מר לשם לבין האמור בתעודת עובד הציבור, המשיב אינו טוען כי הסתירה מהווה עילה למשפט חוזר, אלא בתשובה לבקשה לסילוק על הסף טוען המשיב כי הזיוף של נ/9 אינו עומד בפני עצמו ומסכת הראיות של המבקשת מעלה תמיהות נוספות. 2. חיוניות הטענה לא כל טענה חדשה, או ראיה חדשה, או אפילו תרמית, תשמש בסיס לביטול פסק דין סופי. כך קבע הנשיא שמגר במ"ח 6/84 - רפאל מאמא נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 498: "..בנקיטת לשון "עובדה חדשה" או "ראיה חדשה" לא נתכוון המחוקק לכל טענה, אשר בעצם השמעתה הופכת כביכול לראיה חדשה, אלא הכוונה לעובדה או לראיה, אשר יש בהן אמינות לכאורית. הרי מדובר על הליך שיפוטי שנסתיים כבר ואשר ההכרעה בו מעוגנת במערכת ראיות, שהייתה אמינה בעיני בתי המשפט שלפניהם היא נפרשה. כאשר מבקשים לחדש את הדיון מראשיתו, לא די בהשגה על התוצאה או בהעלאת טענה, המצביעה על אפשרות קיומה של מערכת עובדות חלופית. אין גם להסתפק בכך, שמי שמעורב בעניין מעלה תיזה עובדתית חדשה; צריך להיות בהקשר או בנסיבות דבר כלשהו, המעניק לעובדות או לראיות החדשות בהן מדבר סעיף 31(א)(2) אמינות לכאורית. המצדיקה שקילתן מחדש ליד מערכת הראיות הקודמת. הווה אומר, מי שמחליט על המשפט החוזר, איננו פועל פעולה אוטומטית, המעוגנת אך ורק בקיומה או בהעלאתה של טענה עובדתית, אלא עליו גם לבחון, אם העובדה או הראיה כאמור בסעיף 31(א)(2) שוקלות דיין על -מנת להצדיק ביטולו של הליך שנסתיים כדי להחזיר את הגלגל אחורה". טענות המשיב עומדות בתנאי זה. אם אכן ההודעה לחוקר הכוללת גירסה של המשיב אינה גירסת המשיב, כי אז אפשר שבית המשפט לא היה רואה בכך גירסאות סותרות, ולא היה מעדיף בשל הגירסאות הסותרות את עדות הטבח על עדות המשיב. על כן, מדובר בעובדה חיונית להכרעה, שאם אכן היא עומדת בתנאים האחרים של ביטול עקב תרמית, היא מצדיקה ביטול פסק הדין. 3. דיון בעילת התרמית על פי פסיקת בית המשפט העליון, חרף העדרו של הסדר חקיקתי, נתונה לבית המשפט סמכות טבועה לבטל פסק דין חלוט בהתקיים נסיבות בהן שיקולי צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה בית דין. הפסיקה מכירה באפשרות עריכת "משפט חוזר" בעניין אזרחי, הן במקרים בהם הסתמך המבקש על עילת תרמית, והן במקרים בהם התגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין3. וכך כותב הנשיא ברק בע"א 3441/01 : מה מקור הסמכות של בתי המשפט להיזקק לטענות תרמית גם אם פסקי הדין הפכו סופיים? השופט זוסמן ציין כי יכולת זו אינה נובעת מהחוק החרות, ולבית המשפט מסור שיקול דעת באיזו מידה יעשה בה שימוש (פרשת אינגסטר, בעמ' 455- 456). גם השופט חשין קבע כי הסמכות לבטל החלטה שהושגה במירמה סמכות טבועה היא בהיעדר הוראת חוק ספיציפית השוללת אותה סמכות (ע"פ 7569/00 יגודייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 529, 575). לאחרונה הביע השופט מצא את דעתו כי "נתונה לבית-משפט אזרחי סמכות טבועה, לבטל פסק-דין חלוט, בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה-בית-דין" (ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ (טרם פורסם)). עמדה זו עולה בקנה אחד גם עם גישות המבקשות לצמצם את היקף תחולתה של סמכותו הטבועה של בתי המשפט, שכן עוסקים אנו בעניין דיוני (ראו את עמדתי ברע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 285). אכן, פסק דין שניתן על בסיס תרמית פגום הוא משורשו. סמכותם של בתי המשפט להיזקק לטענות תרמית נוגעת ליסודות ההליך השיפוטי. בישראל היא נגזרת מאופיה המעורב של שיטת המשפט שלנו (ראו ברק, "שיטת המשפט בישראל - מסורתה ותרבותה", הפרקליט מ 197 (תשנ"ב)). בכל הנוגע למהותם וכוחם של פסקי דין היא מהווה שיטה של משפט מקובל. לכל בית משפט בשיטה זו הכוח לבטל פסק דין שהושג במרמה. כוח זה נתון גם לבית משפט בישראל4. בכוחה של טענת תרמית כלפי בית המשפט לשלול חלותו של מעשה בית דין, אולם זאת בכפוף לתנאי שאכן יש בידי בעל הדין הטוען ראיה חדשה שהתגלתה לו רק לאחר פסק הדין והוא לא יכול היה להשיגה קודם לכן אפילו בשקדנות סבירה5. לטענת המשיב, טענת מרמה אינה כפופה לתנאי לפיו יש בידי בעל הדין ראיה חדשה ואין בכך אלא בלבול בין הטענות המשמשות לביטול פסק דין עקב מרמה לבין הטענות המשמשות לביטול פסק דין עקב ראיה חדשה. כפי שעולה מפסיקת בית המשפט העליון, הצדק עם המבקשת בעניין זה. 2 נספח ז' לכתב התביעה. 3 ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, תק-על 2003(2) 233 , 235 (2003). 4 ע"א 3441/01 פלוני נ' פלונית, פ"ד נח(3) 1, 16-17 (2004). 5 נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 610 (1991). = 3 = על הקושי בדרישה ל"משפט חוזר" בשל עדות כוזבת עמד השופט זוסמן בע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס: כוחו של בית משפט של יושר למנוע בעל דין מלאכול את פירותיו של פסק דין אשר השיג בתרמית- עתיק יומין הוא ואינו מוטל בספק... אולם הקושי בדבר הוא, כי הבעיה משמשת מקום מפגש לשני עקרונות משפטיים המתנגשים זה בזה: הכלל מכללי היושר, לפיו יושיט בית משפט יד עזר למי שנפל קרבן לרמאות מצד אחד, ומעשה בית דין, המונע בעל דין מלחזור ולפתוח בהתדיינות שנסתיימה מצד אחר. על אחת כמה וכמה קושי זה כפול ומכופל הוא בעניין עדות כוזבת. אמת מבחינה מוסרית מן הראוי להתייחס אל עדות כזאת כאל כל מעשה תרמית אחר. אבל טבעי הדבר כי במשפט יתפסו בעלי הדין עמדות הנוגדות זו את זו ושתי כיתות עדים יבואו להעיד: אלה בכה ואלה בכה. עם מתן פסק הדין לטובת אחד משני בעלי הדין, נמצא כי עדיו של בעל הדין שכנגד היו כוזבים. אך אם יורשה בעל הדין אשר הפסיד לפתוח במשפט מחדש כדי להוכיח כי עדיו היו דוברי אמת ואילו עדי יריבו היו כוזבים והשופט יהפוך את פסק הדין הראשון על פיו, מה ימנע מאותו בעל דין, אשר זכה במשפט הראשון והפסיד במשפט השני, להגיש עכשיו תביעה שלישית ולהוכיח בה כי העדים במשפט השני שיקרו וכך הלאה עד אין סוף? לא יהיה איפוא, קץ להתדיינויות. מתוך ההכרה כי הנצחת הסכסוכים עלולה להזיק לעשיית הצדק לא פחות מהשגת פסק דין בדרכי רמייה, נטו הפוסקים מקדמת דנא להוציא עדות כוזבת מעילות התרמית שבעטיין ניתן פסק דין לביטול, אלא אם כן אולי, כאשר הורשע העד בשבועת שקר6. ברע"א 261/97 רפי ומתי יהושוע שיווק נ' יונה שאול בפש"ר, קבע בית המשפט העליון כי התנאי להיעתרות לבקשת ביטול פסק דין עקב מרמה בעדות הוא שנתגלתה ראיה חדשה שלא ניתן היה להשיגה בשקידה סבירה קודם לכן: אין ספק בלבנו שבית המשפט היה מוסמך לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן בתרמית בנסיבות המצדיקות העדפת העקרון של השגת צדק על פני הדוקטרינה של מעשה בית דין: ע"א 254/58 פ"ד יג 449; ע"א 417/89 פ"ד מה(4) 641; לענין זה אין הבדל באשר להלכה הפסוקה בין ההחלטה המאשרת את פסק הבוררות לבין פסק הבורר עצמו. אך תחום הפרישה של הדוקטרינה האמורה הוא מצומצם. לענייננו יכולה לבוא בחשבון העילה שעד שהעיד במשפט העיד לשקר אך התנאי להיעתרות לבקשה הוא שנתגלתה ראייה חדשה, שלא ניתן היה בשקידה סבירה להגיע אליה במהלך הדיון, שמשקלה ממשי, שקיימת עדות חזקה שהיא עדות שקר ואפשר שבעל דין יזם ביודעין את הבאתה במשפט; עצם העובדה שטוענים שעדות פלונית היא עדות שקר אינה מספיקה, שאם לא כן לא היה סוף למשפטים המבוססים על ממצאים שבעובדה.7 בענייננו, מבקש התובע בת"א 428/07 לבטל את פסק הדין בעיקר בשל מסמך ההודעה החתום על ידו, המהווה לטענתו זיוף. הודעה זו הוצגה, גם בפני התובע ובא כוחו, במהלך ישיבת ההוכחות מיום 20.11.02, בה נחקרו הן התובע והן החוקר הפרטי. אם לא היתה זו חתימתו, היה יכול לומר זאת מייד. הואר לא אמר זאת. גם באשר לגירסת התובע המופיעה באותו מסמך, אף לפי גרסתו, יכול היה להבין, מתוך הצגת ההודעה לפניו והן מתוך עדותו של החוקר הפרטי, שישנה סתירה בין גרסתו שלו לבין הגרסה המוצגת לבית המשפט. רק כעבור יותר משנתיים מאותה ישיבת הוכחות, התלוננה אשתו של התובע במשטרת ישראל על זיוף המסמך, כאשר אין ספק שכל הראיות עמדו בפני התובע עוד במהלך ישיבת ההוכחות ובמהלך ניהול ההליך שבו ניתן פסק דין רק ביום 18.01.04. כמו כן עוד טרם ניתן פסק הדין הגיש התובע ביום 13.01.03 בקשה להתיר הבאת ראיות מפריכות (בש"א 445/03) וביניהן בקשה להוכחת טענה לפיה צילום המדרגות שהוגש לבית המשפט אינו צילום המדרגות הרלוונטי. התובע טען בבקשה זו כי החוקר עמי לוי שיקר בעדותו, הן לגבי צילום המדרגות והן לגבי העובדה שביקר באוניה ביום התאונה. בקשה זו נדחתה ואף בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט העליון לעניין זה נדחתה מהטעם שלא היתה מניעה להביא את כל הראיות המפריכות שביקש התובע במהלך דיון ההוכחות8. מכאן אנו למדים שהתובע סבר כבר ביום 13.01.03 כי ישנן אי התאמות בעדותו של החוקר הפרטי, ולא העלה את הטענה שאי ההתאמה כוללת גם המצאת גירסה שאינה גירסתו וזיוף חתימתו. השאלה העיקרית העולה בתביעה לביטול פסק דין ולעריכת "משפט חוזר" אזרחי היא האם לבעל הדין ניתן יומו בבית המשפט. .. כאשר בעל דין מבקש סעד עקב מעשה רמאות אשר בוצע בניהול המשפט שבעטיו נשללה ממנו האפשרות להתגונן כיאות, במקרה כזה נדחה מעשה בית דין מפני כללי היושר, שכן ביסוד ההשתק, מפאת מעשה בית דין, מונח העקרון שבעל דין מיצה הזדמנות שניתנה לו, להשמיע את דברו, ואם לא היתה לו הזדמנות כזו, שוב אין צידוק להשתיק את טענתו9. בתביעתו וכן בתגובה לבקשה לסילוק על הסף המשיב אינו מסביר מדוע לא העלה את טענת הזיוף בעת ניהול ההליך. זאת, למרות שביקש להעלות טענות לגבי חוסר מהימנותו של החוקר הפרטי, ולגבי ההודעה שהוגשה לבית המשפט, שאין חולק שהיתה בידיו והוא אף נחקר על האמור בה בפני השופט דר. כמו כן, אף החוקר הפרטי נחקר ארוכות לגבי ההודעה, ונשאל כיצד נכתבה והאם הקריא אותה בפני התובע לפני שהתובע חתם10. נושא ההודעה נ/9 נידון ארוכות 6 ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס, פ"ד יג(1) 449, 454 (1959). 7 רע"א 261/97 רפי ומתי יהושוע שיווק נ' יונה שאול בפש"ר, תק-על 98(1) 183 (1998). 8 ראו החלטת השופט ריבלין לעניין זה ברע"א 2330/03 (לא פורסם) מיום 06.07.03. 9 ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס, פ"ד יג(1) 449, 455 (1959). 10 עמ' 33-34 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 20.11.02 (נספח ה' לבקשה). = 4 = במהלך ישיבת ההוכחות, והתובע אף נשאל אם אינו רוצה לשנות את גרסתו בפני בית המשפט לאור האמור בהודעה11. לפיכך אין ספק, שלתובע, המשיב בענייננו, היתה הזדמנות נאותה להביא את דבריו בפני בית המשפט, ואף במהלך ישיבת ההוכחות, עמד המשיב על ההבדלים בין גרסתו בפני בית המשפט לבין הגרסה האמורה בהודעת החוקר הפרטי. למרות זאת, אף כשביקש להגיש ראיות מפריכות, חודשים ארוכים לאחר ישיבת ההוכחות, לא ביקש המשיב להגיש ראיות בדבר זיוף ההודעה, שאי ההתאמה בינה לבין הגרסה שלטענתו מסר היתה ידועה לו כבר מיום 20.11.02. לאור האמור אני קובע כי בענייננו לא מתקיימות נסיבות בהן ניתן לומר כי שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה-בית-דין, שכן לתובע ניתנה הזדמנות לטעון בעניין זה, וההבדל בין הגרסאות היה נהיר לו כשם שהיה נהיר לבית המשפט, אולם התובע בחר שלא לטעון לזיוף ההודעה, למרות שהיתה לו הזדמנות מליאה לעשות כן. הפסיקה אינה מאפשרת "משפט חוזר" במשפט האזרחי עם כל העלאה של האפשרות לתרמית, אלא מדובר באיזון בין עקרונות הצדק לבין עקרון סופיות הדיון. במקרה שלפני אין לומר כי עקרון הצדק נפגע, שכן לתובע ניתנה ההזדמנות להביא את דברו בפני בית המשפט, ובנסיבות אלה אין מקום לדון בביטול פסק דין ספי שניתן לאחר שמיעת ראיות ודיון בהם. לאור האמור אני מקבל את הבקשה לסילוק על הסף, ומסלק על הסף את תביעת המשיב. המשיב ישלם למבקשת הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. החלטתי זו ניתנת כרשם בית המשפט המחוזי. מרמהביטול פסק דין