לפני בקשת התובע ( להלן: "המבקש" ) לביטול פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה שנערך בין הצדדים ביום 10.11.13. ביום 1.5.12 הגיש המבקש תביעה לצו עשה, המורה לנתבעים ( להלן: "המשיבים" ) לפרסם תיקון פרטים שפורסמו בתוכנית הטלויזיה "שומר מסך" במסגרתה, לשיטתו מתחו ביקורת קשה על התנהלותו ובין היתר אמרו שהוא "נוכל", "גנב", "רמאי", ו"סחטן". ביום 10.11.13 במהלך דיון הגיעו הצדדים להסכם פשרה לו ניתן תוקף של פסק דין במעמד הצדדים. ביום 4.12.13 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין בטענה שהופעל עליו לחץ עצום ע"י כל הצדדים , כהגדרתו והוא שוכנע להסכים לפשרה. לדבריו, הסכמתו נבעה מכניעה ללחץ העצום שהופעל עליו והסכים לכאורה , כהגדרתו, להצעת פשרה, לפיה יפורסם נוסח מכתב אשר לשיטתו אינו מנקה את שמו מהקלון שדבק בו. לטענתו, הוא הביע את עמדתו, גם בשעת פסק הדין ואמר כי איננו מרוצה ואינו שלם עם ההחלטה ולכן הנו מגיש בקשה זו. לשיטת המבקש, נוסח ההסכמה בפסק הדין, אינו שלם ואינו מנקה אותו לחלוטין מהקלון שדבק בו לאחר פרסום התוכנית. המבקש סבור כי יש להרחיב את הנוסח ולהתאימו כך שיטוהר שמו כהגדרתו מהמילים החמורות שנאמרו נגדו. המבקש טוען, שהינו זכאי להתנצלות מהמשיבים ולקבל מהם מכתב מפורט יותר, שיכלול התייחסות לעובדה שגם הוא קורבן של סימה אהרון וכי בניגוד לנאמר בתוכנית לא היה שותף שלה ולא ביצע עבירת מרמה ולא קיבל דבר לכיסו. המבקש טוען, כי בנסיבות המפורטות בבקשה, שמו לא טוהר ומכתבו של אמנון לוי לא נותן את המענה ההולם לטיהור שמו. אי לכך מבקש שבית המשפט יזמן את הצדדים לדיון במסגרתו הוא מבקש להרחיב את ההסכם באופן שהנתבעים יחזרו בהם מהמילים הבוטות בהן נקטו מול ציבור הצופים כך שיוכל לשיטתו לחיות את שארית חייו בידיעה שמי שהשחית את שמו חזר בו . המשיבים בתגובתם מיום 22.12.13 עותרים לדחיית הבקשה שכן לשיטתם במהלך הדיון זכו שני הצדדים להביע את טענותיהם בהרחבה ולאחר דיון ארוך, הודיעו הצדדים כי הם מקבלים את הצעת בית משפט בנוגע לסיום המחלוקות ביניהם . לטענתם, הסכמת הצדדים התקבלה לאחר שכל אחד מהצדדים קיבל שהות מספקת לבחון את ההצעה ולהחליט אם לקבלה, כולל תוך התייעצות עם באי כוחו ולאחר שבית המשפט נתן למבקש את האפשרות לשתף את בית המשפט באשר על ליבו. המשיבים מציינים כי המבקש בעצמו, לאחר שנועד עם עורך דינו הודיע שהוא מקבל את הסכם הפשרה המוצע. לדברי המשיבים, מספר ימים לאחר מתן פסק הדין, ובהתאם להסכם הפשרה, המשיבים מילאו את חלקם בהסכם ושלחו למבקש את המכתב עליו הוסכם בהסכם הפשרה, לכן, לא ניתן לשוב ולנהל את התביעה לאחר שהסכם הפשרה כבר בוצע. המשיבים מפנים לעקרון סופיות הדיון ולמשמעותו לצדדים להליך המשפטי ולעקרון ההסתמכות . עוד טוענים המשיבים כי נוכח הכלל הפסיקתי לפיו תקיפת פגם שנפל לכאורה בהסכם תעשה בדרך של הגשת תביעה חדשה ועצמאית , דין הבקשה להדחות גם מטעמים פרוצדוראלים. מבחינה מהותית דין הבקשה להדחות שכן אין כל פגם מהותי שמצדיק ביטול פסק דין לשיטת המשיבים. המשיבים דוחים את טענתו של המבקש כאילו הופעל עליו לחץ עצום שלו נכנע וכי לא חתם על ההסכם בלב שלם. המשיבים טוענים, כי המבקש שהיה מיוצג, היה פעיל מאוד, הביע עמדתו בחופשיות, התמקח , התווכח וביקש להכניס שינויים ותיקונים להצעה. בכל מקרה טוענים המשיבים כי לא הופעל על המבקש לחץ ששלל את רצונו החופשי ועולה לכדי פגם. המבקש בתשובתו מיום 30.12.13 טוען כי הפשרה איננה משקפת את אינטרס טיהור שמו. לדברי המבקש לא ברורה התנגדות המשיבים שכן לא נתבע מהם סעד כספי אלא רק דרישה שיעמדו מאחורי הטעות שעשו ויתקנו אותה. המבקש מציין כי בעקבות התוכנית תלמידיו ברחו ממנו, אשתו התגרשה ממנו, ילדיו מתכחשים לו והוא הפך לבודד וגלמוד. דיון: ביום 10.11.13 הגיעו הצדדים להסכם פשרה כדלקמן: "בשלב זה מודיעים ב"כ הצדדים כי הגיעו להסדר כדלקמן: לפנים משורת הדין, מבלי להודות בטענה מטענות הצד השני ומבלי לוותר על טענה מטענות הצדדים ולסיום כל המחלוקות נשוא הכתבה, ישלחו הנתבעים, ביחד ולחוד, מכתב ממוען לתובע אך לא לפרסום בכלי התקשורת ועם אפשרות שהתובע יראה את זה באופן פרטני לכל אדם בנוסח כדלקמן: "במהלך חודש דצמבר 2005 שודרה בתכנית "שומר מסך" כתבת תחקיר אשר הציגה סדרת מעשי מרמה במהלכה הוצאו סכומי כסף ניכרים מקורבנות תמימים. בכתבה הוזכר מר יעקב מרדכי כמי שהיה מעורב במעשים אלה. במסגרת גזר הדין בעניינו של יעקב מרדכי, אשר ניתן ביום 4 ביוני 2007, קבע בית המשפט כי מעורבותו של מר מרדכי בפרשה היתה קטנה יותר לעומת המעשים שיוחסו לו בכתב האישום, וכי מר מרדכי עצמו נפל קורבן למעשיה של נאשמת נוספת בפרשה". להסכם זה ניתן תוקף של פסק דין כדלקמן: "אני נותנת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים. האגרה תושב על פי התקנות. הפרוטוקול יהיה חסוי. מועד ההוכחות שנקבע - יבוטל. " פסק דין שניתן בהסכמה הוא הסכם מחייב, "הסכם מחייב, שהוראותיו נוצרו ועוצבו ע"י הצדדים , ראה פסיקה ( ע"א 601/88, 609, עא 4365/90 עיזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל ואח' נ' שרייבר ואח'; שרייבר ואח' נ' עיזבון המנוח מיכאל רודה ואח' פ"ד מז(2) ; ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש ואח', פ"ד נא(1) 577. פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה הנו בעל מאפיינים ייחודיים. ראה לעניין זה האמור ברע"א 4976/00 בית הפסנתר נ'מור, פ"ד נו(1) 577, 585 : "פסק דין המעניק תוקף לפשרה שהושגה בין מתדיינים מאופיין בשלושה: ראשית, יסודו בחוזה. שנית, החוזה הוא פרי פשרה בין מתדיינים בהליך שיפוטי. שלישית, החוזה הופך לבקשת המתדיינים לפסק דין אםבית המשפט מוצא אותו ראוי ומאשרו. מאפיינים אלו אינם עומדים בגפם, אלא משליכים הם זה על זה. שכן, עצם השגת הפשרה, כמו גם קיומו של ההליך השיפוטי כמסגרת לניהול משא ומתן, מבטיחים את החוזה שנכרת מפני טענות העשויות לשלול את קיומה של ההתקשרות מעיקרה-כגון היעדר גמירת דעת- או מפני טענות המקימות עילה לביטול החוזה, כגון טעות, הטעיה, כפייה ועושק. כך, פשרה מבוססת על ויתור הדדי של הצדדים על מקצת טענותיהם זה כלפי האחר. ויתור זה עשוי לפתוח פתח לטענות כנגד הפשרה, שעצם הדיון בהן מנוגד לתכליתה להביא לסיום מוחלט של הסכסוך ואף פוגע בצפיות הצדדים בעניין זה". המבקש דורש את ביטול פסה"ד שנתן תוקף להסכם פשרה מיום 10.11.13, בנימוק שהסכמתו נבעה מלחץ שהופעל עליו." התובע עבר לחץ עצום מצד כל הצדדים, ואף עורכי דין מכובדים יצאו עימו מחוץ לאולם על מנת לשכנעו להסכים לפשרה...התובע נכנע ללחץ העצום והסכים לכאורה להצעת הפשרה בדבר פרסום נוסח מכתב אשר לדידו אינו מנקה את שמו מהקלון שהודבק בו..." פיסקאות 4-5 לבקשה ) לפסק דין שנותן תוקף להסכם בין בעלי הדין הנו בעל שני פנים, פן הסכמי שנותן ביטוי להסכמות הצדדים ופן שיפוטי, שנותן תוקף של פסק דין להסכם. הבחנה זו בעלת משמעות לדרכי ביטולו. ראה ברע"א 9614/05 רז גל בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ: "בעל דין, הרוצה לתקוף את ההליך השיפוטי של אישור פסק הדין צריך לנקוט בהליך של ערעור. לעומת זאת, על בעל דין,המבקש לבטל פסק דין שניתן בהסכמה בעילה של פגם בכריתת ההסכם, המונח ביסודו ובשורשו, מסוג הטענות שנמנו מעלה (והוא עשוי לבטל הסכם לפי פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973)- להגיש תובענה חדשה בעניין זה בערכאה שבה ניתן פסק הדין, אשר נתן תוקף להסכם הפשרה". ראה גם רע"פ 7148/98 עזרא ואח' נ' זלזניאק ואח'. "באותם מקרים שבהם צד להסכם פשרה מבקש לבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכם, נקבעו שני מסלולי ביטול בהתאם לסוג העילה שבגינה מתבקש הביטול ואפיונה כ"הסכמית" או "שיפוטית". כאשר צד להסכם מבקש לבטל את פסק הדין מחמת פגם הקשור להסכם עצמו (כגון: טעות, הטעיה,אי-חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות), הפן ה"הסכמי" מאפשר לו להגיש תביעה חדשה שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם. על ידי הגשת תביעה כזו, ממילא מתבקש ביטול פסק הדין. הגשת תביעה לבית משפט לביטולם של הסכם הפשרה ושל פסק הדין שאישר אותו, דרושה לשם השגת הביטול ולא ניתן להשיג אותה תכלית בדרך אינצידנטלית, כגון על ידי הגנה מפני תביעה אחרת. ... מהיבט הפן ה"שיפוטי"- היינו, האישור שניתן להסכם על ידי שופט-כאשר צד מבקש לבטל את פסק הדין מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין, פתוחה בפניו הדרך לנקוט הליכי ערעור רגילים" ראה תימוכין נוספים בדברי השופט גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי", עמ' 328, מהדורה תשיעית , בקשה לביטול פסק דין צריכה לידון ככלל במסגרת תביעה עצמאית: "פסק דין בהסכמה הוא הסכם מחייב שהוראותיו נוצרו ועוצבו בידי הצדדים. המסגרת הנורמטיבית לבירורה של טענת פגם בכריתת ההסכם העומד בבסיסו של פסק הדין נמצאת בדיני החוזים, העוסקים בביטול חוזים בשל פגמים שונים בכריתתם. על כן, חלותם של דיני החוזים נובעות מן האופי המובהק של פסקי הדין בהסכמה. בהתאם לכך, נקבע בפסיקה כי הסכמים שקיבלו תוקף של פסק דין ניתנים לביטול אם נפל פגם בכריתתם. בעל דין המבקש לבטל פסק דין שניתן בהסכמה מחמת פגם בכריתתו או בשל הפרתו על ידי בעל הדין האחר, חייב להגיש תובענה עצמאית לבית המשפט המוסמך, אשר נתן את פסק הדין, ואין הוא יכול להסתפק במתן הודעת ביטול בלבד . כל עוד לא בוטל פסק הדין, הוא שריר וקיים ואין כוחו נופל מכוחו של פסק דין אחר.תקיפת החלק ההסכמי נעשית בדרך של הגשת תובענה נפרדת, על דרך של תביעה מקורית שתוגש לערכאה השיפוטית שנתנה את פסק הדין הראשון..." המבקש, בבקשתו טוען לפגם ברצון בזמן כריתת הסכם הפשרה ,קרי, מדובר בפגם הנובע מהפן ההסכמי של פסק הדין. פגם בפן ההסכמי ניתן לתקיפה, על פי המפורט לעיל בדרך של הגשת תביעה עצמאית . לפיכך על המבקש לבטל הסכם הפשרה מיום 10.11.13 לפנות בתביעה עצמאית לבית המשפט. ביטול פסק דין