1. המבקש הועסק כעובד המשיבה באגף המכס ומע"מ ביחידת חקירות תל אביב מיום 30.5.93 ועד לפרישתו ביום 31.7.08. ביום 26.10.08 פנה המבקש לבית הדין בבקשה לסעדים זמניים כדלהלן: א. להצהיר כי סיום עבודתו של המבקש ע"פ הסכם פרישה מרצון בטל ומבוטל וכי ממשיכים להתקיים בין הצדדים יחסי עובד ומעביד; ב. להורות על החזרת המבקש לאלתר לעבודתו ולתפקידו; ג. לשלם לו את משכורתו במלואה מחודש 8/08 ואילך; ד. להורות על כינוס ועדה רפואית שתדון במצבו הרפואי בעת פרישתו ותקבע את זכויותיו לפרישה מטעמי בריאות; ה. עד לסיום ההליכים ולאישור הפרישה מטעמי בריאות להורות כי המבקש ינצל את חופשתו השנתית ולאחר מכן ישהה בחל"ת, להמשיך לנכות 5% להבטחת תנאים פנסיוניים; ו. להורות למשיבה שלא לאזכר "כל הליך משמעתי בפני כל פורום כלשהו, מאחר ואינו קשור כלל להסכמתו מלכתחילה לשקול פרישה, וכל איזכור כזה בהקשר של פרישתו מהווה הוצאת דיבה, ולשון הרע". המסגרת העובדתית הלכאורית 2. להלן עובדות הרקע הלכאוריות הרלוונטיות לעניננו: 2.1 ביום 20.3.08 הוגשה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה קובלנה משמעתית כנגד המבקש ובה יוחסו למבקש ארועים של שליפת מידע שלא כדין ושלא לצרכי עבודתו בהתייחס לעצמו ולקרוביו. 2.2 ביום 23.7.08 התקיים דיון בבית הדין למשמעת בענינו של המבקש. בפתח הדיון הודיע התובע לבית הדין למשמעת כי "תחילה דובר עם הצדדים על איזה שהוא מסגרת של הסדר לגבי התיק הנוכחי, אבל לאחר מכן עלתה עוד אפשרות שבסופו של דבר הנאשם מעדיף ומקובל עלינו, ויש הסכמה מצד המשרד וזה מגובה מכל הגורמים במשרד, עלתה אפשרות שהנאשם יפרוש משירות המדינה יקבל זכויות המגיעות לו, ז"א יקפיאו מצד אחד את הזכויות לגמלה, מצד שני יש זכויות שמגיעות לו מבחינת החוק". לפיכך, התבקש בית הדין למשמעת ע"י התובע והמבקש לדחות את המשך הדיון מתוך הבנה שכנראה ההסדר יצא לפועל ולא יהיה צורך לברר את התיק. 2.3 בו ביום - 23.7.08, פנה מר יוסי יהודה - סמנכ"ל בכיר למנהל ומשאבי אנוש (בפועל) ברשות המיסים, אל נציבות שירות המדינה בבקשה לאשר את פרישתו של המבקש לגמלאות כדלהלן : "מר יצחק אייזנמן יליד: 5.11.1960 מועסק באגף המכס ומע"מ מיום 30/5/1993 עפ"י חוזה מיוחד והחל מיום 1/3/1996 במעמד קבוע, תפקידו ממונה פרויקטים (חקירות), דרגתו 41+ מח"ר מיום 2/5/2005. בתאריך 20.3.2008 הוגשה נגד העובד תובענה ע"י יחידת התביעה והמשמעת בנש"מ לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה לשם העמדתו לדין משמעתי, בגין שליפות מידע מהמחשב שלא כדין ושלא לצורכי עבודתו אודות קרוב משפחתו ואחרים. לאחר דין ודברים הביע העובד הסכמתו לפרוש במסגרת מדיניות הפרישה והמוקדמת לגמלאות עפ"י בקשת המשרד והסכמת העובד לשנת 2008 בתנאי הקפאת זכויות תוך קבלת מענק חד פעמי עד 100,000 ₪. בתאריך 6.5.2008 פנינו לעו"ד אסף רוזנברג ממונה בכיר (משמעת), נש"מ לקבלת עמדתו לעניין בקשת העובד כנ"ל תוך כדי מתן התייחסותו לאפשרות להפסיק את ההליך המשמעתי התלוי ועומד נגד העובד (רצ"ב העתק מהמכתב). בתשובה למכתבנו מיום 1.6.2008, הצטרף עו"ד אסף רוזנברג לעמדתנו לעניין פרישתו המוקדמת של העובד, תוך מתן נזיפה פנימית והפחתת חודש משכורת מתנאי הפרישה העומדים לזכותו (רצ"ב העתק מהמכתב). רצ"ב מכתבו של העובד מיום 21.7.2008 לפיו מביע את הסכמתו לנקיטת אמצעי המשמעת נגדו בהתאם להחלטת עו"ד אסף רוזנברג. בתוך כך יצוין כי בדיון שנערך היום בעניינו בביה"ד למשמעת נקבע מועד חדש לדיון ליום 21.9.08. מחוות דעתם של הממונים על העובד עולה כי הערכותיו נמוכות בפרמטרים רבים, תפוקותיו בתחומי תפקידו אינן מספקות וכי הינו בלתי יעיל ולמעשה תרומתו למערכת נמוכה מאוד. לאור האמור אנו מבקשים אישורכם לפרישת העובד בתוך קבלת תנאי הפרישה כמבוקש בתאריך 31.7.08." (הדגשה הוספה - א.א.) 2.4. למכתבו הנ"ל צרף מר יהודה את מכתבו של המבקש מיום 21.7.08 ולפיו: "1.הריני להודיעך כי הנני מסכים לפרוש, פרישה מוקדמת לגמלאות בתנאי הקפאת זכויות ומענק חד פעמי עד 100,000 ₪ (בכפיפות לחלקיות המשרה המשוקללת לקצבה) תוך מתן נזיפה פנימית, והפחתת חודש משכורת. 2.הסכמתי זו כפופה לביטול ההליך המשמעתי התלוי ועומד נגדי בביה"ד למשמעת (בד"מ 37/08)" (הדגשה הוספה - א.א.) 2.5. ביום 27.7.08 אישר מר ציון לוי - מנהל אגף בכיר לפרישה וגמלאות בנציבות שירות המדינה, את הבקשה לפרישתו של המבקש מהעבודה. 2.6. ביום 28.7.08 הודיע מר יהודה למבקש על קבלת אישורה של הנציבות לפרישתו ביום 31.7.08 בתנאים שהוסכמו. עוד באותו יום נזף מנהל רשות המיסים - מר יהודה נסרדישי, במבקש. 2.7. ביום 31.7.08 פרש המבקש מעבודתו, ונעשו הפעולות מנהלתיות בקשר לכך ובין היתר פעולות לביטול ההליך המשמעתי (החלטת בית הדין למשמעת על הביטול ניתנה ביום 10.8.08). 3. כעולה מהבקשה ומהתגובה, ביני לביני ארעו לכאורה הארועים הבאים: 3.1. ביום 13.7.08 חש המבקש - במהלך עבודתו השגרתית - בכאבים בחזה, קשיי נשימה וכאב ראש. למבקש הוצאו תעודות אי כושר לימים 13 - 24 לחודש 7/08 וכן לימים 30 ו- 31 לחודש 7/08. 3.2. ביום 21.7.08 או 27.7.08 או בשני המועדים גם יחד פנה המבקש אל האמרכלות במזכר שענינו "פרישה מסיבות רפואיות" (מ/1) ובו כותב המבקש כך: "בהמשך לבקשתי לפרישה ולאור התנאים הבריאותיים שהתעוררו אצלי לאחרונה. אבקש להנחות אותי מה עליי לעשות על מנת לבחון אפשרות פרישה מסיבות רפואיות. אבקש לקבל תשובה לגבי ההליכים הנדרשים בטרם אישור פרישתי." 3.3. כך או כך, מזכר זה הגיע למר יהודה ביום 27.7.08. ביום 31.7.08 השיב מר אורי מאיר - מנהל תחום תאום ובקרה ברשות המיסים, למבקש כך: "בתשובה למכתבך שבסימוכין, הריני להבהיר כי נציבות שירות המדינה אישרה את סיום שירותך עפ"י סעיף 17א' (א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) נוסח משולב התש"ל - 1970 במסגרת המדיניות. לפרישה מוקדמת לגמלאות עפ"י בקשת המשרד ועפ"י מכתבך מיום 21/7/2008 והסכמתך שהתקבלה לידינו בתאריך 24/7/2008 תוך קבלת מענק פרישה כמפורט במכתבו של מר יוסי יהודה, סמנכ"ל בכיר למינהל ומשאבי אנוש (בפועל) מיום 28/7/2008 (רצ"ב בשנית העתק ממכתבו). בהתאם לאמור מועד סיום העסקתך בשירות המדינה יחול בתאריך 31/7/2007." 4. כאמור ביום 31.7.08 פרש המבקש מעבודתו. לאחר הפרישה אירעו האירועים הלכאוריים להלן: 4.1. ביום 8.8.08 פנה המבקש במכתב למר יהודה. כעולה מהחותמות על גבי המכתב - המכתב התקבל לכאורה רק ביום 20.8.08. במכתבו כותב המבקש כך: "בעת הגשת בקשתי לפרישה משרות המדינה הייתי במחלה/תאונת עבודה. בזמן שבקשתי לפרוש העברתי מזכר דרך אמרכלות היחידה, המבקש להנחות אותי. מה עליי לעשות כדי לבחון אפשרות לפרישה מסיבות רפואיות. מזכרי זה לא נענה באופן רשמי - עד היום. על פי ייעוץ משפטי שקיבלתי אני זכאי כיום לפרישה מן השרות מסיבות רפואיות. נא טיפולכם בשינוי סוג הפרישה שלי לפרישה רפואית על כל התנאים הנלווים לכך." 4.2. ביום 11.9.08 השיב מר יהודה למבקש כך: "בתשובה למכתבך ולאחר שפנייתך נבדקה בקפידה, להלן התייחסותי: פרישתך משירות המדינה במסגרת 'מדיניות פרישה מוקדמת לגמלאות לשנת 2008' מטעם נציבות שירות המדינה נעשתה בתיאום עימך, בהסכמתך ובהתאם לטופס עליו חותמת ואשר התקבל אצלנו ביום 24/7/08. בתוך כך הוגשה הודעה על חזרה מהתובענה שהוגשה נגדך בביה"ד למשמעת של עובדי מדינה והוחלט ע"י ביה"ד ביום 10/8/08 לאשר את ההודעה תחת הטלת נזיפה מאת מנהל רשות המסים והפקעת משכורת של חודש אחד (רצ"ב העתק ההחלטה) כמו כן ובהתאם לאישור נציבות שירות המדינה מיום 27/7/08 (מצ"ב העתק), קיבלת מענק פרישה. בהתייחס למזכרך מיום 27/7/08 לאמרכלות יחידתך אשר נשלח אלינו ביום 31/7/08, יוער כי בו ביום נשלח מכתבו של מר אורי מאיר - מנהל תחום תיאום ובקרה (רצ"ב העתק) אשר מבדיקה עם אמרכלית היחידה עולה כי מכתב זה נמסר לך אישית ביד. לאור האמור לעיל ומאחר ופרישתך אושרה ע"י כל הגורמים הרלוונטיים וזאת על פי בקשתך ובהתאם להסכמתך, לא נוכל להיענות לבקשתך. יחד עם זאת הריני להודיעך כי טופסי הפרישה לצורך קבלת גמלה עתידית מיום 8/8/08 אשר נתקבלו ביום 20/8/08 הועברו להמשך טיפול הגורמים הרלוונטיים בנציבות שירות המדינה ובחשב הכללי/'מנהלת הגמלאות'." טענות הצדדים 5. ביום 26.10.08 פנה המבקש בבקשה לסעדים זמניים. יצויין כי התצהיר התומך בבקשה אינו תומך בכל העובדות הנטענות בבקשה. בפתח התצהיר מציין המבקש כי תצהירו "משלים" את האמור בבקשה. אלא שהווי ידוע למבקש - שהוא עו"ד בהכשרתו - כי ישנו הבדל מהותי בין פרוט עובדה כשהיא נעשת 'תחת אזהרה' לבין פירוט עובדה ללא אותה אזהרה, קל וחומר כאשר מוגש תצהיר. כך או כך, על פי הבקשה והתצהיר: 5.1. בהיותו עובד נאמן העובד לשביעות רצון הממונים עליו "קדרו השמיים מעל ראשו" אך בשל היותו שותף לבקשתם של מספר עובדים לבטל מכרז למשרת מנהל מדור חקירות. לטענתו מאז הוא מופלה בתנאי עבודתו, והוא אף נאלץ לפנות למבקר המדינה ולבקש צו הגנה. מוסיף המבקש וטוען כי הדברים הגיעו עד כדי כך שהוא הביע את נכונותו לסיים את עבודתו ולפרוש בתנאים מסויימים אותם דרש (נטען בבקשה ולא נתמך בתצהיר - א.א.). 5.2. בתצהירו נטען כי בחודש 12/07 - בטרם ידע על ההליך המשמעתי - ביקש לפרוש מן השירות. 5.3. בתצהירו טוען המבקש כי פרישתו מן השרות "אושרה במהלך חטוף". פירוט אותו מחטף מופיע בבקשה ולא בתצהיר. ע"פ הבקשה - קיבל המבקש הזמנה טלפונית להגיע למשרדו בשעות הערב, חרף היותו חולה בביתו וחרף היותו תחת "תרופות חזקות". לטענתו במהלך ארוע זה "הופעל על המבקש לחץ למלא את טפסי הפרישה שעד לאותו יום סרב המבקש לתנאים אלה, וזאת תוך הבטחה שלאחר פרישתו ניתן לכנס את הועדה הרפואית שאותה ביקש המבקש" (ס' 7 לבקשה). 5.4. כך או כך, טוען המבקש כי תנאי להסכמתו לפרוש בפרישה המוקדמת היתה "ההסכמה החשובה" לפיה "תכונס ועדה רפואית לבחון את מצבי הרפואי וזאת על מנת שאוכל לקבל את התנאים המגיעים לי" (ס' 4 לתצהיר). 5.5. המבקש טוען שהוא נדהם לקבל "בימים אלה" את מכתבו של מר יהודה מיום 11.9.08, אשר מהווה הפרה של התנאים המוסכמים לפרישה. 6. לאחר בקשות שונות של המשיבה לדחיית הדיון, זאת נוכח 'בלבול' בין הליך זה והתיק העיקרי לבין תובענה קודמת שהוגשה ע"י המבקש כנגד המשיבה וענינה תקופת ההתמחות של המבקש בעריכת דין בשנת 2001 (עב 4997/08), התקיים ביום 24.11.08 דיון בבקשת המשיבה לדחיית הדיון. לאחר דין ודברים, עמד המבקש על קיום הדיון בבקשה לסעדים זמניים ואף עמד על כך שיוגש תצהיר מטעם המשיבה, למרות שכל שביקשה ב"כ המשיבה היה לקבל את המכתבים שצורפו לבקשות השונות שהוגשו עד אז. לפיכך, ביום 27.11.08 הגישה המשיבה את תצהיר תשובתה - באמצעות מר אורי מאיר, וביום 30.11.08 התקיים הדיון בבקשה1. 7. טענות המשיבה, כפי שפורטו בכתבי בית הדין השונים שהגישה הן אלה: 7.1. בקשת המבקש לוקה בשיהוי ניכר. 1 נציגי הציבור שהוזמנו לא באו, והדיון התקיים בהעדרם. לפיכך, ניתנת ההחלטה במותב חסר. = 4 = 7.2. בקשת המבקש לפרוש מטעמי בריאות התקבלה לאחר שהמבקש כבר פרש. מדובר בצו עשה לשינוי מצב קיים - ביטול פרישה מרצון שהמשיבה הסתמכה עליה, ובכלל זה ביטלה את התקן של המבקש. הכרעה 8. לאחר ששקלתי את הבקשה, אני סבור כי דינה להדחות. ואלה טעמיי בתמצית. יובהר - כל הטעמים מושתתים מטבע על קביעות עובדתיות לכאורה: 9. הבקשה נגועה בחוסר תום לב 9.1 הפונה לערכאה שיפוטית בבקשה לסעדים זמניים צריך לבוא בידיים נקיות, תוך פריסת מלוא העובדות, לרבות אלו שאינן נוחות לגרסתו. בבקשה הנוכחית, המבקש טען לעובדות מעורפלות: כך למשל, לא ברור מתי התנכלו למבקש, מתי פנה למבקר המדינה לקבל צו הגנה ועוד כהנה עובדות שניסו להציגו כמי שנרמס תחת כובד משקלה של המשיבה. לא די בכך שנטענו עובדות מעורפלות - עובדות אלה כלל לא נכללו בתצהיר התומך בבקשה. 9.2. לא זאת אף זאת, המבקש טוען כי תנאי יסודי להסכמתו לפרוש בפרישה המוקדמת היתה ההתחייבות להפנותו לועדה רפואית, חרף פרישתו מרצון. אלא שהמבקש לא גילה לבית הדין לא את פרוטוקול הדיון בבית הדין למשמעת ממנו עולה כי הפרישה מרצון מקושרת לכאורה לביטול ההליך המשמעתי (ס' 2.2 לעיל); לא את מכתב ההסכמה לפרישה מרצון (ס' 2.4 לעיל) בו המבקש מקפיד לציין כי תנאי להסכמתו לפרוש הוא ביטול ההליך המשמעתי, וכי אין במכתב זה כל זכר לענין הועדה הרפואית. 9.3. המבקש גם לא גילה את מ/1 - אשר מנוסחו (ס' 3.2 לעיל) לא ניתן ללמוד על הסכמה לפרוש במסלול של בריאות או התחייבות להעמידו בפני ועדה רפואית. יתר על כן, בדיון טען המבקש כי כלל לא ידע על האפשרות לפרוש במסלול בריאות (עמ' 7 ש' 10 - 16). אם לא ידע, הכיצד ההעמדה בפני הועדה הרפואית היתה "הסכמה חשובה" כתנאי להסכמתו לפרוש? 9.4 כל אלה, אינם עולים בקנה אחד עם החובה לנהוג בתום לב בעת פניה בבקשה לסעדים זמניים. 10. הבקשה לוקה בשיהוי ניכר 10.1. עוד נקבע כי על הפונה בבקשה לסעדים זמניים לפעול ללא שיהוי, באופן שימנע מהצד השני להסתמך על השהיית התגובה. במקרה זה המבקש לוקה בשיהוי. 10.2. ראשית, המבקש טוען כי רק "בימים אלה" קיבל את תשובת מר יהודה (תשובה המוזכרת בס' 4.2 לעיל). המבקש לא טורח לציין במדוייק מתי קיבל את המכתב. "עמימות" שכזו גם היא נופלת בגדרו של חוסר תום לב. 10.3. שנית, אפילו נניח כי המכתב הנ"ל התקבל רק בסמוך לפני הגשת הבקשה (והדבר מסופק בעיני), לא יהיה בכך כדי להועיל. שכן, אין מחלוקת כי כבר ביום 31.7.08 (או בסמוך לכך) קיבל המבקש את מכתבו של מר אורי מאיר (ס' 3.3 לעיל) בתגובה לאותו מזכר מ/1 עליו תולה המבקש את יהבו. דהיינו, כבר מיום 31.7.08 או מיד בסמוך לכך ידע המבקש כי המשיבה דוחה את ניסיונו לפרוש במסלול בריאות. 11. לא הוכחה הזכות לכאורה 11.1. המבקש לא הרים את הנטל להוכיח לכאורה כי הוא בכלל זכאי לפרוש מטעמי בריאות. בשלב זה איני צריך להדרש לטענות המבקש כנגד הסברי המשיבה מדוע אין המבקש זכאי כלל לפרישה מטעמי בריאות. די בכך, שהמבקש עצמו לא טרח לפרט בבקשתו מהם הטעמים לכך שהוא זכאי לפרוש כאמור. 11.2. זאת ועוד, לא הוכחה לכאורה הטענה כאילו תנאי לפרישה מרצון היתה "הסכמה חשובה" להעמיד את המבקש לבדיקת הועדה הרפואית. לכאורה, הדבר אינו מתיישב עם לוח הזמנים המפורט במכתבו של מר יהודה מיום 23.7.08 (ס' 2.3 לעיל) וממנו עולה כי לכאורה ענין הפרישה מרצון כנגד ביטול ההליך המשמעתי לא נולד "במהלך חטוף" בחודש 7/08. 11.3 ולבסוף, הגרסה המופיעה בבקשה אודות "התנאי" להסכמה לפרוש מרצון כלל לא קיבלה ביטוי בשום ארוע קודם לבקשה עצמה. אין לה ולו שמץ של איזכור לא במ/1 - מזכר מיום 27.7.08, ולא במכתב מיום 8.8.08. העדר של איזכור בענין זה, בצד ההדגשה של המבקש במכתבו מיום 21.7.08 כי הסכמתו לפרוש "כפופה לביטול ההליך המשמעתי". 12. במקרה זה לא מתקיימים התנאים למתן סעד זמני 12.1. המבקש כבר פרש מהעבודה, וכנטען ע"י המשיבה - התקן שלו בוטל. לפיכך, גם אין בשלב זה לאן להחזירו. 12.2. מניתוח הסעדים עולה כי בקשתו של המבקש היא לאפשר לו לעמוד בפני הועדה הרפואית. למעשה, המבקש אינו טוען שאם לא תקבע זכאותו לפרוש מטעמי בריאות יש לבטל את הפרישה מרצון. דהיינו, לדידו של המבקש - ככל שלגופו של ענין (ולא מטעמי המשיבה - עצם הפרישה במסלול האחר) יקבע כי אין הוא זכאי לפרוש מטעמי בריאות הרי שפרישתו מרצון בעינה עומדת. סעד של העמדה לבדיקת הועדה הרפואית ניתן ליתן אם תקבע בתיק העיקרי זכאותו לכך. לשם כך אין צורך בסעד הזמני המבוקש של ביטול הפרישה. 12.3. באשר לסעד של העמדה בפני הועדה רפואית, הרי שכאמור - סעד שכזה יש להותיר לתיק העיקרי. 12.4. באשר לסעד המוזכר בסעיף 1 ו' לעיל - הרי שמדובר בסעד שלא ניתן לתיתו. המבקש אינו יכול להכתיב למשיבה את טענות ההגנה שלה, אשר ממילא צריכות להתברר. הבקשה לדיון בדלתיים סגורות 13. כאמור, במסגרת בקשתו ביקש המבקש גם להורות כי הדיון בבקשתו יתקיים בדלתיים סגורות. המבקש מנמק את בקשתו בטענה כי טענות המשיבה הקושרות בין פרישתו לבין ביטול ההליך המשמעתי פוגעות בשמו הטוב. לחלופין מבקש המבקש להורות על מחיקת שמות הצדדים ומחיקת כל איזכור להליך המשמעתי מהפרוטוקול. 14. דין בקשה זו להדחות, ואלה טעמיי: 14.1 סעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, אשר חל על בית הדין לעבודה מכח הוראת סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, קובע: "(א)בית משפט ידון בפומבי. (ב)בית משפט רשאי לדון בענין מסויים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות, אם ראה צורך בכך באחת מאלה: 14.2. סעיף 70 לחוק בתי המשפט, אשר חל על בית הדין לעבודה מכח הוראת סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, קובע בס"ק (ד): "בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם." (הדגשה הוספה - א.א.) 14.3. הרקע להסדרת סמכותם של בתי המשפט למנוע פרסום מטעמים של הגנה על פגיעה חמורה בפרטיות, מפורט בפסק דינו של בית המשפט העליון - מפי כב' השופט פוגלמן, בענין ידיעות אחרונות2. על הוראה זו אומר בית המשפט העליון כי: "בהוראת סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט בחר המחוקק למקם את נקודת האיזון שבין הערכים החוקתיים המתנגשים - פומביות הדיון מצד אחד, והזכות לפרטיות מן הצד האחר - בנקודה בה נגרמת 'פגיעה חמורה בפרטיות' ............. בחירה זו עולה בקנה אחד עם גישה שהובעה בפסיקת בית משפט זה עוד קודם לקבלת תיקון החקיקה האמור, לפיה ככלל, תינתן הבכורה לעקרון פומביות הדיון על פני הזכות לפרטיות." 14.4. בית המשפט העליון קובע בענין ידיעות אחרונות כי אמנם "הגדרת היקף התפרשותו של המונח פרטיות אינה קלה", אך מוסיף ומציין כי נראה ש"ההגנה על השם הטוב אינה מתכליותיו של חוק הגנת הפרטיות; ודאי שאין היא מתכליותיו העיקריות" .......". 14.5. לפיכך, משלא הוכחה פגיעה בפרטיות יש לדחות את הבקשה. אולם אפילו נניח לטובתו של המבקש כי פרסום טענות המשיבה בקשר לנסיבות פרישתו עולות כדי פגיעה בפרטיות, לא שוכנעתי כי מדובר בפגיעה חמורה שיש בה כדי להצדיק סטיה מהעקרון היסודי של פומביות הדיון. סוף דבר 15. בקשת המבקש לסעדים זמניים נדחית. בקשתו להורות על קיום דיון בדלתיים סגורות נדחית אף היא. 16. לאור התוצאה, אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪, תוך 30 ימים ממועד קבלת ההחלטה. 2 ע"א 4963/07 ידיעות אחרונות בע"מ נ' עו"ד פלוני, (לא פורסם, 27.2.2008). = 6 = 17. המשיבה תגיש כתב הגנה תוך 30 ימים. לאחר קבלת כתב ההגנה ובכפוף להחלטה בבקשת המשיבה לאיחוד הדיון, תנתן החלטה לגבי המשך בירור התובענה. התיק העיקרי יקבע לעיון בעוד 45 ימים מהיום. ההחלטה ניתנת לערעור ברשות בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין. פרישה