הבקשה שבפני הינה בקשת העיתון "ידיעות אחרונות" (להלן: "העיתון") להתיר פרסום עובדות מכתב תביעה שהגיש המשיב מס' 3, מר א.ל (להלן : "המשיב 3") שעילתה אכיפת התחייבות בורר, עו"ד XX. לפסול עצמו מלשמש בורר, בסכסוך שבין המשיב 3 הוריו ושני אחיו. ההליך המשפטי 1.תחילתו של ההליך בפנית המשיבים 2 - 1 לביהמ"ש המחוזי בתל אביב ביום 21.11.07 ב"בקשה בהולה למתן צו איסור פרסום במעמד צד אחד" (בשא 22517/07). במסגרת הבקשה התבקש ביהמ"ש ליתן צו איסור פרסום בקשר עם תובענה שהמשיב 3 התעתד להגיש למחרת היום לביהמ"ש המחוזי בת"א כנגד עו"ד XX., אשר מונה לשמש בורר בסכסוך משפחתי שבין המשיב 3 לבין יתר בני משפחתו (הוריו ואחיו). 2.למען שלמות הדברים יצוין כי ביום 21.11.07 הוגשה לביהמ"ש המחוזי בת"א המרצת פתיחה 1223/07 במסגרתה עתר המשיב 3 להורות לבורר, עו"ד XX (להלן: "הבורר") לכבד את התחייבותו והצהרתו, ולפסול עצמו מלשמש בורר בסכסוך משפחתי שבין המשיב 3, הוריו ואחיו. 3.בערבו של יום 20.11.07 נעתר ביהמ"ש המחוזי בת"א (כב' השופט שנלר) לבקשה ונתן צו איסור פרסום על שמות המעורבים וכל פרט שעשוי לזהות מי מהמעורבים. בנימוקיו ציין כב' השופט שנלר, כי במסגרת הסכסוך המשפחתי חלות הוראות חוק ביהמ"ש לענייני משפחה, ומשכך קבע: "... ברור כי כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת חלים הוראות הדין בכל הקשור לפרסום סכסוך שכזה לרבות הליכים בענייננו". 4.ביום 21.11.07 הוארך הצו ע"י כב' השופט זפט, ובהמשך ביום 29.11.07 הורה כב' השופט זפט לצרף את כל בני המשפחה כנתבעים נוספים. 5.ביום 2.12.07 פנה עיתון ידיעות אחרונות ב"בקשה דחופה לביטול צו איסור פרסום שהתקבל במעמד צד אחד" (בשא 22517/07, ה.פ. 1223/07). 6.עוד בטרם דיון והחלטה לגופו של עניין ניתנה ביום 3.12.07 החלטת כב' השופט זפט לפיה: "סווגה הנכון של התובענה להורות לבורר להימנע מלדון בסכסוך המשפחתי בין המבקש לבני משפחתו הינה סכסוך בענייני משפחה, שהסמכות לדון בה יוחדה לבית משפט לענייני משפחה". לפיכך הורה על העברת התיק לביהמ"ש לענייני משפחה. 7.ביום 2.1.08 פנה העיתון לבימ"ש זה ב"בקשה לקיום דיון בבקשה לביטול צו איסור פרסום שהתקבל במעמד צד אחד". 8.מן המפורסמות הוא כי ככלל דיונים בביהמ"ש לענייני משפחה מתנהלים בדלתיים סגורות, מכח הוראה קטגורית הקבועה בסעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]. משכך, ההליך הנכון שהיה על העיתון לנקוט הוא עתירה למתן היתר פרסום ולא ביטול צו איסור פרסום. ביום 2.1.08 נקבע דיון במעמד הצדדים וניתנה לצדדים האפשרות בדיון להתאים טיעוניהם בעל פה להליך בביהמ"ש לענייני משפחה. ואלה העובדות הצריכות לעניין 9.בהסכם שנחתם בין הצדדים, בני המשפחה, ביום 10.7.07 נכללה תנית בוררות, על פיה כל סכסוך בקשר לנושאי ההסכם יובא להכרעה בפני הבורר. לטענת המשיב 3 הסכסוך בין בני המשפחה פרץ, והבורר כינס ישיבה במעמד כל הצדדים. בישיבה דיווח הבורר, כי בעבר שימש מגשר בין הצדדים ובנוסף לאחר ההסכם לעיל אף ערך להורים צוואות. הבורר הבהיר לצדדים במעמד זה, כי אם עקב כך סבור מי מהם כי לא יוכל לשמש בורר, או אז ישקול לפסול עצמו. על רקע דברים אלה הודיע המשיב 3 מיד על התנגדותו לבורר ופרט את נימוקיו ואילו הצדדים האחרים הביעו הסכמתם שהבורר ימשיך בתפקידו. כעבור מספר ימים נתן הבורר החלטתו בכתב לפיה על המבקש לפסול אותו להגיש בקשה מתאימה תוך 14 יום. 10.בקשת העיתון היא לפרסם את התנהלותו של הבורר, משום שלטענתו מדובר בהתנהלות פסולה ומחפירה של הבורר המנתצת ברגל גסה יסודות של נאמנות, יושרה, העדר משוא פנים וכיו"ב נדבכים מקודשים שהם אבני יסוד בהליכי גישור ובוררות. יחד עם הפרסום אודות התנהלות הבורר מבוקש גם לפרסם את פרטי הסכסוך המשפחתי. 11.המשיב 3 תומך בפרסום ומסכים לבקשה ואילו יתר המשיבים מתנגדים לפרסום בכללותו. טעוני הצדדים 12.טענת המשיב 3 והעיתון (א) מדובר בפסילת בורר ולא בעניין הקשור לענייני משפחה. יש עניין לציבור לדעת על בורר שהפר אמון ומעל בתפקידו. (ב) יש עניין לציבור כאשר מדובר במשיב שהוא איש עסקים. (ג) לחלופין העיתון מסכים כי הפרסום שינתן יהיה נקודתי. (ד) דיון בדלתיים סגורות אין פירושו איסור פרסום. (ה) אין מדובר בפרטים משפחתיים אינטימיים. 13.טענות המשיבים 1, 2, 4 (א) הבקשה הוגשה במודע לביהמ"ש המחוזי, כדי לעקוף את איסור הפרסום הקיים מטיבו בביהמ"ש לענייני משפחה. ולראיה, בערב הגשת התביעה היא כבר נמצאה בידי כתב ידיעות אחרונות. (ב) הזכות לפרטיות מעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. (ג) כב' השופט זפט בהחלטתו מיום 3.12.07 הכריע כי מדובר בסכסוך משפחתי והעביר את הדיון לביהמ"ש זה. ההכרעה מהווה מעשה בית דין ולפיכך אין לדון מחדש בשאלה. (ד) הסכסוך המשפחתי כולל פרטים אינטימיים שהמחוקק ביקש לא לחשוף. (ה) אין מדובר באנשי ציבור, המשפחה אינה מוכרת וכל תאוותו של העיתון בפרסום רכילות. (ו) הבקשה לפרסם פרטים שנכתבו במסגרת כתב תביעה, נובעת מהרצון להיות מוגן מפני תביעת לשון הרע. (ז) לא בכדי נקט העיתון בהליך מוטעה היינו הגשת בקשה ל"ביטול צו איסור הפרסום שהתקבל במעמד צד אחד" במקום בקשה למתן היתר לפרסום. אילו היה נוקט בהליך הנכון היה עליו להתכבד ולפרט מה מבקש לפרסם ואיך הבקשה מתיישבת עם חוק בית המשפט לענייני משפחה. (ח) למבקשי הפרסום אינטרסים שונים, בעוד המשיב 3 מבקש לפרסם השמצות כנגד הבורר, העיתון מעוניין לפרסם הסכסוך עצמו. (ט) סעיף 8 להסכם הבוררות קובע: "הליך הבוררות יהא חסוי וכל הצדדים מתחיבים לשמור על סודיות ההליך וסודיות העניינים המשפחתיים". (י) ההליך נמצא בשלב ראשוני, המשיב 3 רק שטח את טענותיו ולפיכך הנזק מהפרסום עלול להיות עצום. דיון 14.סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה קובע עקרון יסוד לפיו "בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק". עקרון פומביות הדיון הוא עקרון מרכזי במשפט הישראלי המשקף את ערכי החברה. ביסודו עומדים עקרון חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. מעקרון פומביות הדיון נגזרת הזכות לפרסם דברים שנאמרו בבית המשפט (ראה: ר"ע 176/86 פלונית נ' פלוני, פ"ד מ(2) 497, 499), וכפי שנפסק: "לעקרון פומביות הדיון שני פנים: האחד, ניהול הדיון בדלתיים פתוחות, כך שכל אחד מן הציבור רשאי לנכוח בדיון; והשני, היתר לפרסם ברבים את תוכנם של הדיונים כחלק מזכות הציבור לדעת. ... בימינו, חשיבותו העיקרית של עקרון פומביות הדיון טמונה בהיבט השני שעניינו האפשרות לפרסם את דבר הדיונים ותוכנם, ובכך להביאם לידיעת כלל הציבור" (ראה: בג"צ 258/07 ח"כ גלאון נ' ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006, ניתן ביום 6.2.07, פסקה 6 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש) (וראה גם: ע"פ 11793/05 חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' מדינת ישראל ניתן ביום 5.4.06 פסקה 15). בהתאם לעקרון חוקתי זה קובע סעיף 68(א) לחוק בתי משפט [נוסח משולב]: "בית המשפט יידון בפומבי". 15.מול עקרון פומביות הדיון ניצבת הזכות לפרטיות, אף היא זכות חוקתית המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ובחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981. 16.יוצא, איפוא, כי עקרון הפומביות אינו עומד בדד ואין מדובר בעקרון מוחלט אלא בעקרון יחסי הנסוג לעיתים מפני זכויות ואינטרסים נוגדים. (ראה: בג"צ 1435/03 פלונית נ' בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, פ"ד נח(1)529, 533). 17.בפסק הדין ברע"א 3007/02 יצחק נ' מוזס, פ"ד נו(6) 592 עמדה כב' השופטת דורנר על היחס בין שתי הזכויות המעוגנות כל אחת בחוק יסוד אחר ואמרה: "אמנם, פומביות הדיון פוגעת במהותה בפרטיות המתדיינים ולעיתים קרובות בפרטיות העדים, אך ככלל, הזכות לפרטיות - הגם שגם היא זכות יסוד - נסוגה מפני עקרון הפומביות. אכן כמו עקרון הפומביות קבועה גם הזכות לפרטיות בחוק יסוד סעיף 7(א) לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו מורה כי "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו", אלא שסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה היא הוראה מיוחדת הגוברת על סעיף 7(א) לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. חוק יסוד השפיטה וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו הינם שניהם חוקי יסוד, ומעמדם הנורמטיבי שווה, אך בעוד שחוק יסוד כבוד האדם וחירותו דן בזכות לפרטיות במלוא היקפה, מסדיר חוק יסוד השפיטה את הסוגיה המיוחדת של פומביות הדיון. בהוראות הכלליות הקבועות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו בדבר הזכות לפרטיות אין כדי לשנות את ההסדר החוקתי המיוחד שנקבע בסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה, כפי שפורט בפסיקה". 18.סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה קובע, כי ניתן לפגוע בעיקרון פומביות הדיון ולהורות על סגירת הדלתיים אך ורק באמצעות הוראה מפורשת בחוק או ע"י הוראת בית משפט, שניתנה על פי חוק. 19.סעיף 68 לחוק בתי משפט [נוסח משולב] קובע חריגים לכלל הבסיסי של דיון בפומבי. אחד החריגים המפורט בס"ק ה' הוא הכלל החל בביהמ"ש לענייני משפחה, וכלשון הסעיף: "על אף הוראות ס' 68(א), ענייני משפחה, כמשמעותם בחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה-1995, למעט תובענות לפי חוק הירושה התשכ"ה-1965, שעילתו אינה סכסוך במשפחה ותובענות לפי חוק השמות התשט"ו-1946, ולפי חוק קביעת גיל התשכ"ד-1963 -ידונו בדלתים סגורות, אלא אם כן הורה בית המשפט לדון בעניין, כולו או מקצתו, בפומבי". (ההדגשה שלי - ע.מ.) 20.נטען על ידי המשיבים 1,2,4 כי קימת זהות בין דלתיים סגורות לבין איסור פרסום ולכן כשעסקינן בדיני משפחה הנדונים בדלתיים סגורות, יש איסור פרסום גורף באופן אוטומטי. דין הטענה להידחות שכן כבר נקבע בפסיקה, בהקשרים שונים, כי איסור פרסום עומד כשלעצמו ואין הוא פועל יוצא של סגירת הדלתיים אלא דרושה הוראה מיוחדת של ביהמ"ש כדי לאסור פרסום. ראה דברי כב' השופט אור בבג"ץ 6005/93 ד"ר משה עליאש נ' השופט שמואל צור ואח', פ"ד מט(1) 159 בעמ' 168. גם כב' השופטת דורנר קבעה בפרשת מוזס הנ"ל: "לביהמ"ש ניתן שיקול דעת בסעיף 70(א) לחוק בתי משפט להתיר את פרסום הליך שהתנהל בדלתיים סגורות:ראשית לבחון אם המטרה לשמה נסגרו הדלתיים עומדת בעינה, ושנית להפעיל את שיקול דעתו כך שעיקרון פומביות הדיון ייפגע במידה המזערית האפשרית להשגת מטרה זו" גם בע"א 2800/97 נתן ליפסון נ' זרח גהל, פ"ד נג(3) 714 עמדה על כך כב' השופטת דורנר באומרה: "גם כאשר הדיון התקיים בדלתיים סגורות- בין מכח הוראה קטגורית בחוק ובין על פי שיקול דעת שהחוק העניק בענין זה לבית המשפט - לא יצווה ביהמ"ש על איסור פרסום של פסק דינו אלא אם שוכנע כי התכלית שלשמה נסגרו הדלתיים נותרה בעינה. לעניין זה יקפיד ביהמ"ש על כך שאיסור פרסום יהיה במידה שאינה עולה על הנדרש. על כן במקום שבו ניתן להשיג את התכלית שלשמה התקיים הדיון בדלתיים סגורות יל ידי פרסום חלקי של פסק הדין, יורה ביהמ"ש על דרך זאת". 21.כאשר ניצבים זה מול זה אינטרסים מוגנים, עלינו לאזן ביניהם ולקבוע ידו של איזה אינטרס על העליונה בנסיבות הספציפיות. ככלל, הזכות לשם טוב והזכות לפרטיות לא הוכרו כזכויות הנהנות ממעמד עדיף על פני חופש הביטוי, ואף לא כאינטרס עדיף על פומביות הדיון. לכאורה, ידו של עקרון פומביות הדיון על העליונה מעצם עיגונו בחוק יסוד ומכך שאין כלל גורף המאפשר לביהמ"ש לסטות ממנו אלא במקרים חריגים המנויים בחוק ומהווים רשימה סגורה. ואולם, בענייני משפחה העדיף המחוקק להגן על האינטימיות והפרטיות של המתדיינים על פני אינטרס פומביות הדיון. לפיכך, כשמדובר בסכסוך משפחה קבע המחוקק, כנקודת מוצא, כלל של דיון בדלתיים סגורות (למעט תובענות לפי חוק הירושה שעילתן אינה סכסוך בתוך המשפחה, תובענות לפי חוק השמות ולפי חוק קביעת גיל), כאשר החריג הוא, לפי החלטת ביהמ"ש, דיון פומבי. 22.כשביהמ"ש דן בשאלה האם להתיר פרסום של עניין הנדון בדלתיים סגורות עליו ליתן דעתו למטרה ולתכלית החקיקתית העומדת ביסוד הסטייה מהנורמה הנוהגת בבית משפט זה ולפיה הדיון המשפטי מתקיים ככלל בדלתיים סגורות. 23.הטעם וההצדקה לסטייה מעקרונות בסיסיים וחשובים כמו חופש הביטוי, לרבות חופש הביטוי של העיתונות, ופומביות הדיון, כאשר מדובר בענייני משפחה, הוא מתן ערך מיוחד ליחסים מיוחדים במשפחה, הרצון להימנע מלהחריף את המחלוקות בה, התחשבות בעובדה שמדובר בעניינים אינטימיים החשובים לעתים לפרט יותר מכל ונוגעים ומשפיעים על כל מערכות חייו וקיומו, ואשר בהתייחס אליהם עומד הפרט חשוף, רגיש ופגיע. עם זאת, לא כל ענייני המשפחה מעמדם שווה מבחינת רגישותם, פגיעותם והצורך להבטיח שלא ייחשפו לעין כל. גם לא כל ענייני המשפחה זהים בהתייחס לצנעתם ופרטיותם של המתדיינים. יש והיחסים המשפחתיים הם בין הורים המשליכים על ילדיהם הקטינים, יש והסכסוך הוא בין הורים וילדים בוגרים או ילדים בינם לבין עצמם, יש שהסכסוך הוא עניינים כספיים. לעיתים הסכסוך הוא כספי המתייחס להיקף עיזבון, ולעיתים כספי המשליך על אלה הנותרים בחיים. לפיכך יש לסווג את מדרג הרגישות בכל מקרה על פי נסיבותיו המיוחדות. 24.בנוסף לקביעת מדרג הרגישות והפגיעות הטמון בסכסוך המשפחתי, יש לבחון גם את השלב בו מתבקש הפרסום: האם בתחילת ההליך או לאחר מתן פסק הדין. כב' השופט חשין בע"א 585/93 היועמ"ש נ' רינה מרום, פ"ד מט(1) 318 הגדיר זאת כך: "לפחות בדיעבד, כאשר תוכנו של ההליך ידוע, "תיטה הכף אל עבר פומביות הדיון". גם כב' השופטת דורנר בפרשת מוזס הנ"ל התייחסה לפרסום פסק דין לאחר שבימ"ש שמע את כל הראיות ויכול היה להתיר פרסום חלקים מההליך וכך גם בע"א 6005/93 ד"ר משה עליאש נ. השופט שמואל צור ואח' הנ"ל . 25.פרסום תוכנו של הליך שהתקיים בדלתיים סגורות, יותר לפרסום כולו או מקצתו, אם אין בפרסום פגיעה בילדים או בעניינים משפחתיים אינטימיים. מן הכלל אל הפרט 26.בנדון מבקשי הפרסום הם העיתון והמשיב 3. מקובלת עלי גרסת ב"כ המשיבה 1, עו"ד זינגר, כי אינטרס המשיב 3 הוא בפרסום עניין הבורר, עו"ד ותיק, מוכר וידוע העוסק בענייני גישור ובוררות, בעוד שעניינו של העיתון הוא בפרסום הסכסוך המשפחתי המתייחס, לטענתו, לאיש עסקים ממציא ...., המצאה אשר נחלה בעבר הצלחה ולדבריו לציבור עניין בכך. 27.נטען ע"י העיתון כי לפנינו סכסוך בעניינים כספיים שאינם עניינים אינטימיים ולכן יש להתיר פרסומם. 28.בענייננו מדובר בסכסוך ארוך שנים בין בן להוריו ואחיו. למשיב 3 טענות קשות כלפי אחיו אשר, לטענתו, ניסו במשך כל השנים להונות אותו ורקמו תכנית לנישולו. כן טוען כלפי הוריו כי שיתפו פעולה עם האחים כדי לנשלו מרכוש, תוך הסתה נגדו והשפלתו. עוד טען כלפי אימו, המשיבה 1, כי פועלת ללא שיקול דעת, בנוסף טען לחוסר כשירות אבי המשפחה וניצול לרעה של מצבו זה. אמנם, אין מדובר בפגיעה בילדים קטינים ואין עניינים אינטימיים מהסוג של 'בינו לבינה'. אולם בהחלט מדובר בעניינים אינטימיים הקשורים בחיי המשפחה, ויש חשש רציני כי הפרסום יחמיר את הסכסוך המשפחתי. בנוסף אני מקבלת הטענה כי אין מדובר באיש ציבור ובנסיבות אלה איני רואה מהו העניין לציבור בפרסום הדברים הקשים המופיעים בכתב תביעה שתוכנו ואמיתותו טרם התבררו. 29.בנוסף, עמדת המשפחה ביחס לפרסום הסכסוך באה לידי ביטוי בהסכם הבוררות סעיף 8. ואם כך מה השתנה מעת חתימת ההסכם שיש להתיר כעת את הפרסום. 30.זאת ועוד. בענייננו התובענה רק הוגשה, וטרם החלה להתברר. אנו נמצאים בשלב מקדמי של הדיון המשפטי. בשלב זה, כאשר טרם נפרשה התשתית במלואה, בוודאי לא ניתן לומר כלשונו של כב' השופט חשין בפרשת מרום כי "תוכנו של ההליך ידוע". לפיכך, לא ניתן לקבוע בשלב זה מהו החלק שניתן להוציא מהדלתים הסגורות ולהתיר את פרסומו. 31.ככל שעסקינן בפרסום בקשר עם הבורר הרי שהוא עתר למחיקתו מכתב התביעה (בשא 2829/08). בקשתו תלויה ועומדת שכן המשיב 3 פנה ביום 12.12.07 בבר"ע לבית משפט עליון (רע"א 10586/07) על החלטת כב' השופט זפט בעניין צרוף בני המשפחה, קביעת הסמכות העניינית לבית משפט זה והעברת התובענה לבית המשפט לענייני משפחה. בנסיבות אלה יש להמתין להכרעה בבר"ע. יש לציין, כי הבורר אינו צד בתביעה העיקרית שהגיש המשיב 3 נגד אחיו והוריו בתמש 56251/07. היה ובקשתו של הבורר למחיקתו מכתב התביעה תתקבל, הרי הפרסום בעניינו לא יהיה עוד בחסות הליך משפטי. 32.עוד יש לציין כי מינוי הבורר הינו מכח הסכם הבוררות במסגרתו הסכימו בני המשפחה על סודיות בכל ענייני ההסכם. כל תוכן המסמך, לרבות מינוי הבורר, חייב בסודיות מלאה משום שמדובר בעניין משפחתי, ואף מטעם זה אין להתיר הפרסום. 33.בנוסף ההליך במסגרתו התבקש ביהמ"ש להורות לבורר לעמוד בהתחייבותו ולפטור עצמו מלשמש בורר נמצא בתחילתו (תמש 56250/07). המשיב 3 שטח טענות קשות המהוות פגיעה בשמו הטוב של הבורר. מאחר ואנו מצויים בשלב מקדמי, הרי גם מטעם זה אין להתיר הפרסום. 34.מכל הנימוקים הנ"ל איני סבורה כי זהו המקרה בו יש להתיר פרסום ההליך המתנהל בבימ"ש לענייני משפחה. סוף דבר 35.אשר על כן אני קובעת כדלקמן: א. הבקשה נדחית. ב. המבקשת תשא בהוצאות המשיבים 1.2.4 כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ בסך 10,000 ₪. ג.צו איסור פרסוםאיסור פרסוםפרסוםצווים