בפני תביעה שיטרית בגין ארבעה שיקים, על סך 3,700 ₪ כל אחד, אשר מועדי פרעונם חלו החל מ-31.5.2004 ובכל 31 לחודשים העוקבים, ובסך הכל 14,800 ₪ (קרן), שנמסרו לתובע על ידי הנתבעת וחוללו מאחר וניתנה לגביהם הוראת ביטול (להלן: "השיקים"). תמצית העובדות שאינן שנויות במחלוקת 1. התובע הינו בעלים של עסק בשם י.ד. תקשורת העוסק בתחום תשתיות תקשורת. 2. הנתבעת הינה הבעלים של בית עסק לממכר מזון בשלומית (להלן: "בית העסק"). 3. ביום 5.12.2003 מסר התובע לנתבעת הצעת מחיר להתקנת מס' מערכות כדלקמן: מערכת אזעקה. מערכת כריזה. מערכת טלויזיה במעגל סגור. מרכזיית טלפונים הכוללת שני טלפונים חכמים (במתנה) (להלן: "הצעת המחיר" - נספח "א" לת/1) במועד מאוחר יותר, צורף להצעת המחיר נספח נוסף בכתב יד (נספח "ב" לת/1) במסגרתו סוכם בין הצדדים כי התובע יתקין אצל הנתבעת גם מערכת גילוי אש. (לצורך נוחיות הדיון ייקראו להלן הצעת המחיר והנספח שצורף אליה ואשר מהווים יחדיו את מסגרת ההתקשרות בין הצדדים : "ההסכם", וכל המערכות ייקראו להלן: "המערכות" ). 4. ההסכם לא כלל עבודות להשחלת כבלי החשמן והכנת נקודות חשמל, אותן צריכה היתה הנתבעת לבצע קודם לתחילת העבודות על ידי התובע, וכמו כן נקבע כי על הנתבעת לשאת בעלות בדיקה ראשונה של מכון התקנים למערכות. 5. תמורת התקנת המערכות התחייבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 22,200 ₪ ומסרה לידיו שישה שיקים כ"א ע"ס 3,700 ₪. שני השקים הראשונים נפרעו ואילו ארבעת השקים הנוספים הינם השיקים נשוא תובענה זו. 6. טענות הנתבעת כנגד חבותה על פי השיקים, אשר בגינן ניתנה לה רשות להתגונן כנגד הפקדת הסך של 5,259 ₪ הינן שתיים: האחת, העדר תמורה שכן התובע לא סיפק לנתבעת מערכות בהתאם להסכם ו/או סיפק מערכות שאינן תקינות. השניה, טענה של קיזוז בגין נזקים שנגרמו לנתבעת כדלקמן: תשלום לקבלן אחר לצורך התקנת מערכת גילוי אש והתקנה מחודשת של שאר המערכות. תשלום עבור בדיקות הטכניון. נזק כספי אשר נגרם בעקבות פריצה לבית העסק וגניבת סחורה בשווי של 15,000 ₪ . הראיות התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ( סומן ת/1). מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם רשף ג'ולייט (להלן: "ג'ולייט") בעלים ומנהלת של הנתבעת (נ/2) ומטעם שמעון דמרי (להלן: "שמעון") אחיה של ג'ולייט וחשמלאי מוסמך אשר ביצע את התקנת תשתית החשמל בבית העסק. דיון והכרעה ראשית יצויין כי על אף שמדובר בצדדים קרובים לשטר, עדיין נטל ההוכחה מוטל על הנתבעת להוכיח שאינה חייבת בתשלום התמורה בשל כשלון תמורה מלא או חלקי או בשל קיומה של זכות קיזוז. כפי שנקבע בפסיקה, העובדה שבוטלה האבחנה שהיתה קיימת בין טענות הגנה העומדות למושך או עושה שטר לבין טענות הגנה העומדות למתגונן בפני תביעה חוזית, כאשר מדובר בצדדים קרובים לשטר (ראה: ע"א 5939/96 צמח נ' שלשבסקי (3.12.1997) ודנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי (3.12.1998) ובפסקי הדין שבאו בעקבותיו רע"א 6250/98 נורדלנד פפייר נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל בע"מ, פ"ד נג (2) 274 ורע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט, פ"ד נג(4) 804) אין בה לאיין לחלוטין את משמעותו של השטר בין צדדים קרובים ויש, בעצם קיום השטר, ליצור חזקה ראייתית לטובת הנפרע (התובע שבפני) כי ניתנה על ידו תמורה כנגד השטר, חזקה שהנטל להפריכה על מושך השטר, דהיינו במקרה שבפנינו, על הנתבעת (ראה סקירת הפסיקה והתיחסות לנטל ההוכחה בע"א (חי') 387/06 רמקו בע"מ נ' שטרית (17.1.08) אשר בקשת רשות ערעור שהוגשה עליו נדחתה ברע"א 1711/08 (11.8.08)). לאור זאת אבחן את טענות הנתבעת ובאיזו מידה הצליחה להוכיחן. טענת כשלון תמורה מלא או חלקי יש לציין כי בתצהירים ובעדות אשר נמסרה מפי הנתבעת ניכר כי קיים עירוב ובלבול בהתייחסות למערכות השונות אשר הותקנו על ידי התובע ובהשוואתן למערכות אחרות אותן טוענת הנתבעת כי בעלי מקצוע אחרים התקינו בבית העסק, דבר שיש בו להעיב על טענותיה שכן ניכר היה במהלך עדותה כי איננה יכולה להתייחס בפירוט לכשלים הנטענים בכל אחת מהמערכות אלא ראתה את התובע אחראי "באופן כללי" לכשלון העסקה. למרות זאת מצאתי לנכון לבחון את טענותיה לכשלון תמורה מלא או חלקי ביחס לכל אחת מהמערכות אותן התקין התובע בבית העסק בהתאם להסכם ההתקשרות בין הצדדים: 1. מערכת אזעקה בתמיכה לטענותיה ביחס לאי תקינותה של מערכת האזעקה הציגה הנתבעת כראיה פניות של הנתבעת לתובע (נספחים "ב1-3" לנ/2) מהם עולה כי סמוך לאחר מועד ההתקנה, התלוננה הנתבעת על כך שהמערכת פעלה באופן אקראי ולעיתים תכופות ביום שישי וכן ביום שבת דבר אשר גרם למטרד לשכנים אשר אף התלוננו במועצה המקומית. למעט התייחסות לקונית בתצהיר הנתבעת לפיה מערכת האזעקה אינה מתפקדת כראוי אף לא לאחר שמי מטעמו של התובע הגיע לבית העסק לצורך תיקון מערכת האזעקה ועד למועד עריכת התצהיר (סעיף 8(ה)(3)+(4) לנ/2), אין הנתבעת מציגה כל פניה נוספת לתובע או אסמכתא כי פנתה לאיש מקצוע אחר בסמוך לאחר ההתקנה או לאחר לגילוי הליקוי הנטען במערכת האזעקה. הנתבעת אשרה בעדותה כי כיום מערכת האזעקה פועלת (עמ' 11 שורה 22 לפרוטוקול) ואף מעידה כי זאת בעקבות כך שחברה בשם "מוקד 99" תיקנה את מערכת האזעקה במועד כלשהוא לאחר עריכת התצהיר (ראה עמ' 12 שורה 24 לפרוטוקול וכן עמ' 13 שורה שורות 16-17 לפרוטוקול). הנתבעת לא הציגה כל אסמכתא לעניין תיקון מערכת האזעקה על ידי "מוקד 99" או על ידי כל בעל מקצוע אחר ולא העידה גורם כלשהו אשר יכול לאשר כי אכן בוצע תיקון למערכת האזעקה במועד כלשהו. יתירה מכך, גם אם היתה בידי הנתבעת אסמכתא לתיקון מערכת האזעקה על ידי חברת "מוקד 99" כטענתה, לא ברור כיצד היתה יכולה אסמכתא כזו לסייע לה לעניין תביעה זו, לאור העובדה כי תיקון זה נערך לטענתה ארבע שנים לאחר התקנת מערכת האזעקה על ידי התובע ושלוש שנים לאחר תום תקופת האחריות בהתאם להסכם, ומכאן שגם באם היה מוכח בפני כי אכן בוצע התיקון הנטען אין בעצם ביצועו כדי להוכיח שהוא נדרש כתוצאה מהתקנה לקויה ולא מקלקול שחל במועד מאוחר יותר ואשר אינו בתחום אחריותו של התובע. 2. מערכת כריזה למעט טענה כללית לפיה "אף מערכת אחת לא הותקנה כראוי ובהתאם למוסכם", אין בתצהירים ו/או בכל מסמך אחר אשר הוצג מטעם הנתבעת כל טענה ספציפית ביחס למערכת זו, על כן המסקנה המתבקשת היא שאין לנתבעת כל טענה של ממש ביחס למערכת זו. אציין כי על אף שמערכת הכריזה מוזכרת בנ/2 כחלק ממערכת גילוי האש (סעיף 5(א)(2) לנ/2) עיון מעמיק בהסכם מעלה כי מדובר במערכות נפרדות אשר הנתבעת לא ערכה כל הבחנה ביניהן, וביחס למערכת גילוי האש יורחב הדיון בהמשך. 3. מערכת CCTV עיקר טענות הנתבעת נוגעות למערכת זו הכוללת 6 מצלמות הפזורות בבית העסק מחוברות למחשב ואשר באמצעותן ניתן לנטר את המתרחש בבית העסק באמצעות צפיה בטלויזיה במעגל סגור. לא מצאתי שיש לקבל אף אחת מטענות הנתבעת ביחס למערכת. הנתבעת לא צרפה חוות דעת מומחה לעניין תקינות המערכת אשר התקין התובע או לעניין השוואת השוואת מרכיבי המערכת כמפורט בהסכם לעומת המצאי בפועל וכל טענות הנתבעת מתבססות, על המסמכים הבאים אותם צרפה הנתבעת ואשר ביחס אליהם אעיר מספר הערות מקדימות כדלקמן: א. הנתבעת מצרפת לתצהירה צילומי שלושה שקים בסך כולל של 8,190 ₪ אשר שולמו במהלך שנת 2004 לחברת FDA בגין הזמנה מס 148 (אשר לא צורפה) וכן צילום נספח שיק ע"ס 400 ₪ אשר מצויין בו כי שולם לחברת FDA בגין גלאי עשן. לטענת הנתבעת יש במסמכים אלה להעיד כי המערכת אשר התקין התובע אינה תקינה ולפיכך נאלצה לפנות לחברה בשם FDA " כדי להתקין מערכת תקינה כולל התקנת כרטיס GV חדש" (סעיף 8(ה)(2) לנ/2) . אלא שבהעדר פירוט בגין מה שולמו שיקים אלו לחברת FDA ובהעדר ההזמנה, כל שניתן ללמוד מהם הוא כי הנתבעת אכן שילמה את הסך הנ"ל לחברת FDA, אולם לא ניתן להסיק מהם את אשר טוענת הנתבעת והוא כי המערכת שהתקין התובע לא היתה תקינה או שסופקה שלא בהתאם להסכם. ב. במהלך ישיבת ההוכחות הוגשו שתי חשבוניות וקבלה (סומנו נ/3 א-ג) אשר לטענת הנתבעת יש בהם כדי להעיד על כך שהיה צורך ברכישת מערכת מחשב חדשה ומערכת מצלמות בהתאם למפורט בחשבוניות ואשר עבורם שולם סך של 5,380 ₪ כמפורט בקבלה. אלא שגם במסמכים אלו אין להעיד דבר מעבר לעובדה כי בשנת 2008 רכשה הנתבעת את המפורט בהם תמורת תשלום המפורט בקבלה ותו לא ואין די בעדות ג'ולייט כדי להוכיח את טענתה כי ביצוע הרכישה בהתאם למסמכים אלו נעשה בשל אי תקינות המערכת שהתקין התובע או אי התאמתה למוסכם. בניגוד לנטען בסיפת סעיף 14 לסיכומי הנתבעת אין במסמכים אלו משום "דו"ח בדיקה" כלשהי שבוצעה על ידי הספק למערכת שהתקין התובע ולא ברור על סמך מה נטען כי ניתן ללמוד ממסמכים אלו על קיומה של בדיקה כזו או על תוצאותיה!!! ג. הנתבעת צרפה לתצהירה מסמך אשר נערך ביום 19.12.2006 ואשר כותרתו "חוות דעת" ולפיו חברה בשם "בינה" בדקה במעבדה את מפרט המחשב הנמצא בבית העסק ופרטה בדו"ח את ממצאיה (להלן: "בדיקת המצאי"). המסמך בדיקת המצאי, על אף כותרתו, אינו מהווה חוות דעת ואינו ערוך כחוות דעת בהתאם לדרישת התקנות. כמו כן המסמך לא הוגש באמצעות עורכו ועל כן אין בו ראיה לאמיתות תוכנו אלא יש בו ראיה רק לעצם העובדה כי התקבל בידי הנתבעת, ומשכך הינו למעשה חסר כל משקל ראייתי ככל שרצתה הנתבעת להוכיח, באמצעותו, את אי תקינות המערכת. משדברים אלה נאמרו, אתייחס להלן לטענות הנתבעת ביחס לאי תקינות מערכת ה-CCTV: במקום מצלמות צבע עם עדשה רחבה +זרוע, הותקנו 6 מצלמות קטנות לאינטרקום ורק מצלמה אחת בהתאם למוסכם. טענה זו לא הוכחה בפני. ככל שהנתבעת ביקשה להסתמך על המסמך אשר סומן נ/3ב' להוכחת טענתה כי נאלצה לרכוש מערכת מצלמות חדשה מאחר שהמערכת שהתובע התקין אינה תקינה או הותקנה שלא בהתאם להסכם, הרי שכאמור לעיל, כל שיש במסמך הנ"ל הינו ראיה לכך כי הנתבעת אכן רכשה 2 מצלמות בשנת 2008, הא ותו לא. אין די בכך להוכיח כי מצלמות אלו החליפו מצלמות בלתי מתאימות שהתקין התובע או את כל המערכת שהתקין התובע (שכללה 6 מצלמות) דבר שהוא בלתי סביר. במקום כרטיס 650GV הותקן כרטיס 250 GV. עיון בהסכם מעלה כי אכן התובע התחייב לספק כרטיס צפיה ל- 6 מצלמות 650 GV, כאשר הנתבעת טוענת כי בפועל סופק לה כרטיס צפיה 250 GV בלבד ומבססת טענתה על בדיקת המצאי בה אכן מצוין כי במחשב אשר קיים בבית העסק מצוי כרטיס מצלמות 250 GV. מעבר לערך הראייתי של בדיקת המצאי, עליו עמדתי לעיל, קיימת מכשלה נוספת המשמיטה את הקרקע תחת טענת הנתבעת והיא טענתה בתצהירה כי חברת FDA התקינה כרטיס GV חדש בשנת 2004 ( סעיף 8(ה)(2) לנ/2) מכאן שבדיקת המצאי מתייחסת לחלקים שיתכן ולא הורכבו על ידי התובע ולפיכך אין בה, גם לו סברתי כי יש לה משקל ראייתי, לתמוך בטענתה זו של הנתבעת. הותקן מחשב ישן, יד שניה עם תוכנת WINDOWS צרובה ולא מקורית. דין טענה זו להידחות מן הטעם הפשוט שההסכם אינו כולל התחייבות מצד התובע לספק מחשב חדש או מערכת הפעלה מקורית, אלא מצויין בהצעת המחיר "מחשב קומפלט" בלבד. אינני מקבלת טענת התובע כי על פי המוסכם היה עליו לספק חומרה בלבד ולא תוכנה (עמ' 5 לפרוטוקול שוקות 17-25) שכן טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם ולא עם השכל הישר. אמנם בהסכם צויין כי התובע התחייב לספק "מחשב קומפלט כולל מוניטור" ולא צורף כל מפרט טכני ביחס למחשב. אולם בהמשך נרשם כי על התובע לספק "התקנה + תכנות". הכיצד יוכל התובע לספק תכנות למערכת באם לא קיימת בה מערכת הפעלה? משכך אני דוחה את גירסת התובע בענין זה וקובעת כי התובע התחייב לספק מחשב עם מערכת הפעלה כפי שהבינה זאת הנתבעת (עמ' 11 שורות 2-3 לפרוטוקול). אלא שאין בכך להושיע לנתבעת שכן לא יכולה להיות מחלוקת שהמחשב סופק עם מערכת הפעלה, כפי שעולה ממכתבה של הנתבעת (ב2 לנ/2) כי טרונייתה הינה רק על כך שמדובר בתוכנה לא מקורית. בהעדר התיחסות בהסכם לשאלת מקוריות תוכנת ההפעלה אין מקום לקבוע, כטענתה, כי הוסכם על מערכת הפעלה מקורית ולא נטען כי בשל אי מקוריות התוכנה לא ניתן היה להפעיל את המחשב. מעבר לכך, הנתבעת צרפה מסמכים אשר מעידים, לטענתה, כי בשל אי התאמת מערכת המיחשוב אשר התקין התובע למוסכם ביניהם, נאלצה לרכוש מחשב חדש הכולל מערכת הפעלה מקורית (נ/3 א'). אלא שעיון במסמך זה אין בו כדי להוכיח את אשר מבקשת הנתבעת לטעון ביחס לחוסר תקינות המחשב שסיפק התובע מכמה טעמים: ראשית, מערכת המחשב החדשה נרכשה בחלוף כארבע שנים מיום התקנת המחשב על ידי התובע (בחודש 4/08) ולא ניתן על ידי הנתבעת כל הסבר כיצד עשתה שימוש במחשב שהתקין התובע במהלך כל התקופה עד אז. ייתכן שאם היה נרכש המחשב בסמוך להתקנת המערכת על ידי התובע היה בכך כדי לתמוך בטענת הנתבע באשר לחוסר תקינות המערכת, אולם פער הזמנים הניכר בין התקנת המחשב הראשון על ידי התובע לבין רכישת המחשב השני, יש בו כדי להעיד כי בפועל נעשה שימוש במחשב שהתקין התובע במשך כארבע שנים (על אף שלא היה חדש ולא הותקנה בו מערכת הפעלה מקורית). שנית, עצם הוצאת חשבונית על שם הנתבעת אין בה, לבדה, כדי להוכיח כי המחשב החדש הותקן בבית העסק דווקא ולא במקום אחר ולא סוד הוא כי לעיתים בעלי עסק מבקשים מספק להוציא חשבונית על שם העסק גם כאשר מדובר בהוצאה פרטית, ומשכך אין בעצם הצגת החשבונית להוכיח טענתה זו של הנתבעת. 4. מערכת גילוי אש ביחס לתקינות מערכת גילוי האש מעלה הנתבעת שתי טענות: המערכת לא הותקנה בחדר אחד (להלן:" חדר המדחסים") ובכך למעשה לא סיפק לה התובע את מלוא תמורה. המערכת שהותקנה אינה תקינה מאחר שלא קיבלה את אישור הטכניון. הצדדים אינם חלוקים לעניין אי התקנת מערכת גילוי האש בחדר המדחסים, אלא שהתובע טוען שהתקנת מערכת גילוי אש בחדר המדחסים לא היתה כלולה בהסכם מאחר והחדר כלל לא היה קיים בעת מתן הצעת המחיר. בחקירתו העיד התובע כי בעת מתן הצעת המחיר המבנה היה בשלבי בניה וגם בתחילת העבודה טרם הושלמה הבניה (עמ' 4 שורה 28 לפרוטוקול). כן מעיד התובע כי החדר הנוסף אמנם היה קיים אך שינו את ייעודו בתקופה שבין השלמת עבודות הבניה על ידי הנתבעת ועד לבוא הבודק מטעם הטכניון ( עמ' 3 שורה 21 לפרוטוקול). לעומתו מעידה הנתבעת כי בניית המבנה תמה עוד טרם תחילת העבודה על ידי התובע (עמ' 9 שורה 21 לפרוטוקול). אינני רואה חשיבות כה רבה לשאלה באיזה שלב בדיוק היו עבודות הבניה בעת תחילת עבודתו של התובע שכן גם לגירסת התובע חדר המדחסים היה קיים בעת שהחל בעבודתו והוא היה מודע לקיומו (גם אם לא לייעודו המדויק). בהתאם להסכם התחייב התובע לספק מערכת גילוי אש לבית העסק ללא שמוחרג חלק כזה או אחר מהמבנה וללא שמצויין כי בחדר הנוסף (שלטענתו לאחר מכן הפך לחדר מדחסים) לא תותקן מערכת כזו. למרות זאת נראה כי מלכתחילה לא היה בכוונת התובע להתקין מערכת גילוי אש בחדר המדחסים וזאת ניתן ללמוד מעדותו של שמעון, שככלל היתה מהימנה עלי, לפיה: "את מיקום הכבלים והשקעים עשיתי בהתאם להוראות של התובע שהוא נתן לי בזמן שהוא הגיע לעשות את העבודות. לא היתה הכנת תשתית לפני שהתובע הגיע. ש: גם את התוספת אתה ביצעת? חדר המדחסים? ת. לא. התובע לא ביקש ממני שאבצע שם עבודה. מה שהוא ביקש אני ביצעתי. אחותי לא ביקשה ממני". ( עמ' 15 לפרוטוקול שורות 1-6) . אודה ואתוודה כי גם לאחר שמיעתה העדויות השתלשלות העניינים אינה ברורה לי לחלוטין ולא ברור מדוע כלל לא הותקנה תשתית בחדר המדחסים, ובאופן ספציפי לא ברור מדוע בחר התובע להזמין בודק מטעם הטכניון בשעה שידע שקיים חדר נוסף שחסרה בו מערכת גילוי אש. בהתחשב בכך שהתובע הינו איש מקצוע בעל ניסיון של שנים כה רבות בתחום (כפי שהוא מעיד על עצמו) צריך היה להיות לו ברור כי קרוב לודאי שבדיקת הטכניון תגלה ליקוי זה ולא יינתן אישור למערכת. כמו כן ברור כי התובע לא התקין מערכת גילוי אש בכל בית העסק, וזאת בניגוד להתחייבותו בהסכם. משכך קיים כשלון תמורה חלקי בלבד ביחס לעלות התקנת מערכת גילוי האש והנתבעת זכאית להפחית מהתמורה את עלות התקנת מערכת גילויה אש בחדר המדחסים, עלות אשר בהעדר ראיה אחרת אקבע אותה בהתאם לאומדן התובע בעצמו, בזמן אמת, בסך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ (עמ' 3 שורות 13-27 לפרוטוקול). באשר לטענת הנתבעת כי המערכת לא היתה תקינה בשל ליקויים נוספים וזאת בהתאם לבדיקת הטכניון אציין כי אין באפשרותי לקבלה. הגם שייתכן שפסילת המערכת לא נבעה אך ורק מהעדרה של מערכת לגילוי אש בחדר המדחסים אלא מאי התאמות נוספות המפורטות בבדיקת הטכניון שמספרה 31159/2004 (נ/1) אין הנתבעת יכולה להסתמך על תוכנו של המסמך שלא הוגש באמצעות עורכו ואשר התובע כפר בתוכנו (למעט באשר לטענה בדבר אי התקנת המערכת בחדר המדחסים) ולא ניתנה לצד שכנגד הזדמנות לחקור את עורכו. בשל כך גם קבעתי בהחלטתי מיום 24.11.08 כי המסמך יצורף לראיות הנתבעת בסייגים המנויים בה. טענת הקיזוז תשלום לקבלן אחר לצורך התקנת מערכת כיבוי אש והתקנה מחודשת של שאר המערכות כפי שהוסבר לעיל הנתבעת לא הציגה ראיות התומכות בטענתה כי שילמה לקבלן אחר בגין התקנה מחודשת ו/או החלפה של המערכות אותן התקין התובע ו/או חלק מהן ולכן טענת קיזוז בגין רכיב, דינה להידחות. תשלום עלות בדיקת הטכניון אין הצדדים חלוקים כי בהתאם להסכם על הנתבעת לשאת בעלות הבדיקה הראשונה של מערכת גילוי האש על ידי הטכניון. כפי שדנתי לעיל בהרחבה, הבודק מטעם הטכניון, אשר הוזמן ע"י התובע, גילה אי התאמות, בין היתר, מאחר שלא הותקנה מערכת לגילוי אש בחדר המדחסים. כאמור לעיל סבורני כי היה על התובע, כאיש מקצוע בעל שנות ניסיון רבות בתחום, לדעת כי לא ניתן יהיה לקבל אישור לתקינות מערכת גילוי האש בשל אי התקנת מערכת גילוי אש בחדר המדחסים, וידרשו התאמות נוספות ובדיקה נוספת מטעם הטכניון לצורך אישור המערכת, ולפיכך מן הראוי שהיה מעיר את עיניה של הנתבעת לעובדה זו קודם להזמנת הבדיקה. במצב דברים זה, וחרף התחייבות הנתבעת בהסכם, אינני סבורה כי היה על הנתבעת לשאת בעלות של בדיקה נוספת מטעם הטכניון לצורך אישור המערכת (שכן ניתן היה לחסוך בבדיקה אחת לו היו התובע מעיר את עיניה כאמור), ולכן זכאית היא לקיזוז עלות הבדיקה הנוספת בסך של 951 ₪ מהסכום הכולל אותו התחייבה לשלם לתובע. נזק כספי הנובע מפריצה לבית העסק טענת הנתבעת כי קמה לה זכות קיזוז בסך 15,000 ₪ בגין הפריצה לבית העסק אשר במהלכה לא פעלה מערכת האזעקה אשר הותקנה על ידי התובע, דינה להידחות. למעשה טוענת הנתבעת כי אילו מערכת האזעקה היתה תקינה יכלה לתבוע את מבטחתה בפוליסת הביטוח לבית העסק בגין נזקי הפריצה, אולם מאחר ומערכת האזעקה כלל לא פעלה, הנזק שנגרם אינו מכוסה בפוליסה ולכן לא יכלה להגיש תביעה למבטחתה. הנתבעת לא הציגה פוליסת ביטוח תקפה לזמנים הרלוונטיים לתביעה ואף אינה טוענת כי פנתה לחברת הביטוח וזו דחתה את תביעתה או אסמכתא לכך שהמבטחת סירבה לבטחה בשל העדר המיגון הנדרש, ובשל כך טענתה זו דינה להידחות. מעבר לכך הנתבעת לא הציגה ראיה לעניין טיב או שווי הסחורה אשר נגנבה, לטענתה, כל אשר הציגה הנתבעת הינו אישור בדבר הגשת תלונה למשטרה מיום 30.6.2005 ביחס לפריצה לבית עסק (נספח ד' לנ/2). בנוסף לכך לא ברור ממה מורכב הסכום בו נוקבת הנתבעת, כאשר מחד, הצהירה (בסעיף 8(ה)(4) לנ/2) כי סכום זה משקף את שווי הסחורה שנגנבה בפריצה לבית העסק (סיגריות, סכיני גילוח וכסף), ומאידך, העידה כי הסכום של 15,000 ₪ כולל בתוכו הן את שווי הסחורה שנגנבה והן את התשלומים אשר שילמה לקבלנים אחרים (עמ' 13 שורות 20- 23 לפרוטוקול). כך או אחרת, גם אם היה עיגון כלשהוא לסכום הנקוב לעיל, אינני סבורה כי קמה לנתבעת זכות קיזוז בגין רכיב זה מאחר שלא הוכח בפני כי היתה לנתבעת פוליסת ביטוח לעסק בתוקף בתקופה הרלוונטית ו/או כי הנתבעת הגישה תביעה לחברת הביטוח אשר נדחתה מאחר שמערכת האזעקה שהתובע התקין לא פעלה ו/או לא היתה תקינה, וגם לא הובאה כל ראיה להוכחת טענתה כי אילו המערכת היתה תקינה היתה נמנעת אותה הפריצה, שכן ידוע לכל שגם כשקיימת מערכת אזעקה תקינה לעיתים מתרחשות פריצות וגניבות ואין בקיומה של מערכת אזעקה למנוע אותן באופן מוחלט. סיכום מכל האמור לעיל עולה כי דין התביעה להתקבל אם כי לא במלואה, שכן התובע לא מסר לנתבעת את מלוא התמורה מאחר שלא התקין מערכת לגילוי אש בחדר המדחסים בעלות של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ וכמו כן הנתבעת זכאית לקזז מהתמורה אותה התחייבה לשלם לתובע סך של 951 ₪ בגין בדיקה נוספת של הטכניון. על אף שהתביעה לא התקבלה במלואה אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובע בחלקן שכן לא היתה הצדקה לניהול ההליך באופן שבו נוהל על ידה וניתן, וצריך היה, להגיע להסדר בשלב מוקדם בהרבה של ההליך נוכח הראיות הקלושות שהציגה הנתבעת ואשר לא היה בהן להוכיח את טענותיה כנגד חיובה על פי השיקים. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בגין אגרות משפט בהליך זה (בהתאם לקבלות שיוצגו לראש ההוצל"פ) וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ, סכום זה כולל את סכום ההוצאות שפסק כב' הרשם מוראני בהחלטתו מיום 28.12.05. לפיכך אני מורה כדלקמן: 1. מסכום קרן החוב בתיק הוצל"פ 13-03789-05-3 יש להפחית את הסך של 2,116 ₪ (1,000 ₪ בצירוף מע"מ + 951 ₪) כערכם ביום 31.5.04 (מועד פרעון השיק הראשון). 2. יש לצרף לסכום החוב את הוצאות התובע בגין אגרות בתיק זה בהתאם לקבלות שיוצגו לראש ההוצל"פ. 3. יש לצרף לסכום החוב את שכ"ט עוה"ד בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ. 4. הסכום המופקד בקופת בית המשפט בהתאם להחלטת כב' הרשם מים 28.12.05 יועבר לתובע, באמצעות ב"כ ויופחת מסכום החוב המעודכן בתיק ההוצל"פ. לאחר ביצוע כל האמור לעיל זכאי התובע להמשיך ולנקוט בהליכים לגביית יתרת החוב בתיק ההוצל"פ. שריפה