השופטת א' חיות: תמצית העובדות הצריכות לעניין 1.בשנת 2003 הגישה המשיבה 12, אשתו לשעבר של העותר 1 (להלן: האם) תביעת גירושין לבית הדין הרבני בירושלים, במסגרתה נכרכה סוגיית המשמורת על ארבעת ילדיהם הקטינים של בני הזוג, העותרים 5-2. במסגרת הליך זה הושג בין הצדדים הסכם גירושין, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 18.11.2003 וכלל הסדר מוסכם בדבר משמורת משותפת על הילדים. כחודש וחצי לאחר מכן הגישה האם לבית הדין הרבני בקשה לעריכת תסקיר סעד לצורך בחינת טובת הילדים, הליך שהעותר התנגד לו. בית הדין הורה על עריכת התסקיר המבוקש ואף אימץ את המלצות פקיד הסעד כפי שהוגשו לו והורה בעקבותיו על העברת הילדים למשמורת האם. ערעור שהגיש העותר לבית הדין הרבני הגדול על החלטה זו התקבל, בנימוק שיש בפי העותר טענות חדשות וכן לאור ספק שהתעורר בשאלה האם הדיון בבית הדין האזורי התקיים בהרכב שלושה. הדיון הוחזר, אפוא, אל בית הדין הרבני האזורי אשר הוציא ביום 19.10.2004, צו זמני לפיו הילדים יעברו למשמורת האם (להלן: הצו הזמני). בנסיון לבטל את הצו הזמני, הגיש העותר בקשות מבקשות שונות לבית הדין האזורי ולבית הדין הגדול, ומשכל בקשותיו נענו בשלילה הוגשה העתירה שבכאן. טענות הצדדים 2.בעתירתו מעלה העותר שורה של טענות כנגד ההליכים שהתנהלו בפני בתי הדין הרבניים, הן בערכאה הדיונית והן בערכאת הערעור. בין היתר מלין העותר על אופן המצאת ההזמנות לדיונים, על אי הדפסת החלטות ועל פסלות ההרכב שהורה על מתן הצו הזמני. לנוכח זאת מבקש העותר כי הדיון יועבר לבית המשפט לענייני משפחה. לחלופין מבקש העותר כי הדיון יועבר לבית הדין הרבני האזורי בבאר-שבע וזאת, בין היתר, בשל מקום מגורי הצדדים. כן מבקש העותר כי בית משפט זה יורה על בטלות הצו הזמני, שניתן לדידו בהעדר סמכות ועל השעיית הדיינים שדנו בתיק בבית הדין הרבני. בנוסף העלה העותר טענות כנגד פקיד הסעד, המגלה לטענתו משוא פנים לטובת האישה. תלונות שהגיש העותר בעניין זה, לרבות לפקידת הסעד הראשית ולשר הרווחה, נדחו ומשכך מבקש הוא כי בית משפט זה יורה על החלפת פקיד הסעד ועל העברת הטיפול בתיק דנן למחוז דרום במשרד הרווחה. עוד מלין העותר על נציבת תלונות הציבור על שופטים אשר לא ביררה לטענתו את תלונותיו כנגד הדיינים שדנו בתיק וכן הוא מבקש לצוות על היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית כנגד מספר גורמים המעורבים בפרשה. העותר אף מבקש להורות על ביטול חזקת הגיל הרך הקבועה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: חוק הכשרות המשפטית) ולבסוף הוא מבקש צו ביניים לביטול הצו הזמני, להחלפת פקיד הסעד ולהעברת הדיון כאמור. 3.בתגובתה לעתירה הביעה האם את הסכמתה להעברת התיק מבית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה, בציינה כי בפני בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מתקיימים הליכים נוספים בין בני הזוג ובהם תביעת מזונות בשם הקטינים וכן בקשה להורות על טיפול נפשי בקטינים בהתאם לסעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית. לגוף הדברים טוענת האם, כי יש לדחות את בקשת העותר למתן צו ביניים וזאת נוכח חוות הדעת החד משמעית של רשויות הרווחה לפיה על הקטינים להיות בחזקתה, בין היתר כתוצאה מהבעיות הנפשיות של העותר בשלן אין הוא כשיר לקבל משמורת על ילדיו. המדינה טוענת, כי לאור הסכמת האם להעביר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה הפכו טענות העותר בנוגע להליכים שהתנהלו בבית הדין הרבני לתאורטיות, וכי על כל פנים טענות העותר בנוגע לדיון בהרכב חסר, אותן הפנה לנציבות תלונות הציבור על שופטים, נבדקו ונמצא כי אין בהן ממש. עוד טוענת המדינה כי יש לדחות את טענות העותר בעניין פעילות רשויות הרווחה. המדינה טוענת בעניין זה, כי עמדת גורמי הרווחה גובשה לאחר שנערכה בדיקה מעמיקה במסגרתה נבחנו כל הנסיבות הרלבנטיות וכי בדיקה זו הובילה למסקנה שטובת הקטינים מחייבת כי יהיו במשמורת האם, תוך קיום הסדרי ראיה קבועים עם העותר. לבסוף טוענת המדינה, כי תלונות העותר ביחס לפעילות פקיד הסעד נבחנו וטופלו על ידי כל הגורמים המוסמכים ולא נמצא בהן ממש. דיון 4. משנתנה האם את הסכמתה להעברת הדיון בעניין המשמורת על הילדים לבית המשפט לענייני משפחה, כעתירתו העיקרית של העותר, נתייתר למעשה הצורך לדון בה. במהלך הדיון הדגיש אמנם העותר כי עתירתו מכוונת להעברת ההליכים לבית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע שבסמוך אליה הוא מתגורר ולא לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בשל הנטל הכספי הכרוך מבחינתו בניהול ההליכים בירושלים, אך נימוק זה אינו יכול לעמוד. בין הצדדים תלויים ועומדים הליכים נוספים בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, כמפורט בתגובת האם ומשהוסכם בין הצדדים עקרונית על העברת תביעת המשמורת מבית הדין הרבני אל בית המשפט לענייני משפחה, ראוי ונכון לרכז תחת קורתו של בית-המשפט בירושלים גם תביעה זו. אשר על כן, אנו מורים כי הדיון בתביעה למשמורת הילדים יעבור לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, אשר ידון במסגרתה בכל טענות העותר ובכלל זה טענותיו לעניין ביטול הצו הזמני וטרוניותיו נגד פקיד הסעד. טענות העותר בעניין העמדתם לדין של גורמים שונים אשר היו מעורבים בטיפול בפרשה דנן כמו גם טענותיו לעניין שינוי סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית לוקות בכלליות ובסתמיות ודינן להידחות מטעם זה בלבד. בכפוף לאמור לעיל, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. קטיניםמשמורת ילדיםצווים