1. בפניי עתירת המבקש כי אורה על ביטול צו לסגירת עסקו - "מסעדת אמצע הדרך" אשר בכיכר המשטרה בחדרה (להלן: "העסק") שהוצא כנגדו ביום 06.09.10, עקב מכירת משקה אלכוהולי לקטינה, וזאת בהתאם לסמכותי לפי סעיף 22(א) לחוק רישוי עסקים התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים"). העובדות הצריכות לעניין: 2. עפ"י החשד, ביום 03.09.10 בשעה 22:15, רכשה נערה בבית העסק שלושה בקבוקי בירה מסוג "היינקן" ללא שהתבקשה להציג תעודה מזהה. הדבר התברר לאחר שבלשים שנכחו במקום פנו אליה וגילו עובדות אלה מפיה. בחקירתה העידה הקטינה, כי לא נשאלה באשר לגילה ולא התבקשה להציג תעודה מזהה. המבקש העיד, אף הוא בחקירתו, כי לא שאל את הנערה לגילה ולא ביקש שתציג לו תעודה מזהה, אולם טען להגנתו כי סבר שהנערה מעל גיל 18 "לפי העין". בעקבות המכירה, שהינה עבירה לפי סעיף 193א לחוק העונשין התשל"ז-1977, הוזמן המבקש לשימוע, והוצא צו מנהלי, לפי סעיף 23(א) לחוק רישוי עסקים לסגירת העסק למשך 15 יום שתוקפו מיום נתינתו בשעה 23:00 ועד ליום 19.09.10 בשעה 13:00 (להלן: "הצו"). הבקשה: 3. לטענת המבקש, בנו שהפעיל את המסעדה בערב המכירה, הבחין בקטינה, אשר נראתה לו באמצע שנות העשרים לחייה, וכאשר בקשה לקנות בירה, לא עלה ספק בליבו כי מדובר בבגירה, ועל כן לא ביקש כל תעודה מזהה ולא שאל לגילה בטרם המכירה. לטענתו, בכל מקרה בו מתעורר ספק באשר לגילו של המבקש לרכוש משקה אלכוהולי, הוא נדרש להציג תעודה מזהה. לטענת המבקש נסיבות המכירה אינן מצדיקות הוצאת הצו כנגדו; המודבר במסעדה -שרוב הכנסותיה ממכירת מזון, בעלת רישיון עסק, שקטה ורגועה, ללא אירועים של אלימות או הפרות סדר, ולא מדובר באולם ריקודים . כך גם בעל העסק, טעה טעות כנה וסבירה כאשר לא העריך נכונה את גילה של הקטינה, ובמיוחד כאשר הכיר את הבלשים שישבו אותה עת בעסק וידע מהו תפקידם, ועל כן אם היה עולה בליבו חשד, היה בודק את גילה של הקטינה. המבקש טוען, כי לא נשקפת כל סכנה לציבור מן המסעדה, ועל כן אין כל הצדקה להוצאת הצו, ודינו - להתבטל. לבסוף, טוען המבקש, כי סגירת עסקו בתקופת החגים, שהינה מן הרווחיות ביותר, עלולה למוטט את עסקו. 4. מן הצו עולה, כי הנימוק שניתן להוצאת הצו על ידי רפ"ק אלי סופר, הינו - מעשי אלימות ודקירות שהתרחשו באזור העסק לאחרונה , ועל כן הצו דרוש לשם שמירה על לשלום הציבור. ב"כ המשיבה הוסיף במעמד הדיון ביום 07.09.10, כי לאור חומרתה של מכירת האלכוהול לקטינים, ישנו בצו גם היבט הרתעתי. עוד הוסיף הוא, כי אין זו הפעם הראשונה בה נתפס המבקש כשהוא מוכר אלכוהול לקטינים. ב"כ המשיבה צירף את פרוטוקול השימוע, סומן במ/1, ממנו עולה כי מעשים דומים אירעו בשנת 2007. רקע נורמטיבי: 5. סעיף 23 לחוק רישוי עסקים קובע כי: "(א) קצין משטרה בדרגת רב-פקד ומעלה רשאי לצוות בכתב על סגירה לאלתר של חצרים שבהם עוסקים במכירת משקאות משכרים, אם נוכח שהדבר דרוש לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור שהופר; צו לפי סעיף קטן זה תקפו יהיה לתקופה שפורשה בו, ובלבד שלא תעלה על שלושים יום." 6. במסגרת שיקוליו של בית המשפט בדונו בבקשה לביטול צו לסגירת עסק בהתאם לסמכותו לפי סעיף 22 לחוק רישוי עסקים, עליו להעביר את ההחלטה המנהלית תחת שבט הביקורת על מעשי המנהל אשר עוצבה בפסיקת בתי המשפט, כאשר בין היתר יש לבחון את סבירות ההחלטה ואת מידתיותה. מידתיות ההחלטה, תיבחן תוך יצירת איזון בין אינטרס הכלל לזכויות הפרט, ובענייננו, בין זכות המבקש לחופש העיסוק, אל מול האינטרס הציבורי- שמירה על שלום הציבור. (ראו ההחלטה שטרם יבש עליה הדיו מיום אתמול: עפ (חי') 54770-08-10‏ ‏ מדינת ישראל נ' עאטף מטאנס וכן, עפג (ב"ש) 8187-05-10 שמואל פניבילוב נ' פרקליטות מחוז דרום - אזרחי (ניתנה ביום 06.05.10)) ותוך בחינת אמצעים שפגיעתם בזכויות הפרט קטנה יותר (ראו: בג"צ 2665/98 נחום נ' מפקד מרחב דן פ"ד נב(2)454). בהפעילו איזון זה, נראה כי ניתן לנקוט במבחן "הוודאות הקרובה" לנזק של ממש (ראו על מבחן זה: בג"צ 2665/98 הנ"ל). את סבירות ההחלטה ניתן לבחון, בין היתר, לאור מטרת סעיף 23 הנ"ל - שמירת שלום הציבור. על בית המשפט להשתכנע, על פי תשתית עובדתית הנפרסת בפניו, כי אכן נשקפת סכנה לשלום הציבור מהתנהלותו של העסק במקום (ראו: ע"פ (חי') 4972-03-09 ססונוב נ' משטרת זבולון (ניתנה ביום 16.03.09)). מן הכלל אל הפרט: 7. בענייננו, יש לזכור כי המדובר בעסק שרוב עיסוקו במכירת מזון, ולא משקאות אלכוהוליים. לא מדובר בעסק מסוג מועדון או "פאב", שבו נמכרים משקאות אלכוהוליים לפוקדי המקום מדי ערב. לא הוכח בפניי כי מתבצעת במקום מכירה שיטתית של אלכוהול לקטינים. כך גם, לא הונחה בפניי תשתית ראייתית ממשית, באשר לסכנה שיוצר העסק במקום בו הוא נמצא. אמנם, בצו נכתב כי המשטרה מתמודדת עם מעשי אלימות ודקירות שאירעו במקום, אולם לא הוכח בפניי כי קיים קשר בין אירועים אלה, לבין התנהלותו של העסק, נגדו הוצא הצו. 8. נציג המבקשת טען בפניי כי לצו הסגירה מימד של הרתעה. טענה זו יש לדחות מכל וכל. השיקולים המשמשים בסיס למתן הצו הובאו בסעיף המסמיך, הוא סעיף 23 (א) לחוק רישוי עסקים - ואין בלתם. המדובר בשיקולים של שמירה על שלום הציבור. שיקולים של "הרתעה", מקומם לא יכירם במסגרת מתן צו מנהלי לסגירת עסק, ולנותן הצו אין סמכות לשקלם במסגרת החלטתו, מאחר ו"שיקולי הרתעה" הם שיקולים שמקומם בהליך הפלילי, שבו ניתן לנקוט כנגד מי שמוכר אלכוהול לקטין, מעשה המהווה עבירה לפי סעיף 193א לחוק העונשין, התשל"ז- 1977. 9. כאשר מעמיד אני על כף המאזניים את שלום הציבור מחד, אל מול הפגיעה בעיסוקו של המבקש מאידך, רואה אני לבכר את זכותו של המבקש. זאת, הן בשל העדר תשתית ראייתית לכאורית לכך שהעסק אכן מסכן את בטחון הציבור בשל ביצוע המעשה המיוחס לבעל העסק, הן בשל העדר "ודאות קרובה" לנזק של ממש לשלום הציבור, והן בשל עוצמת הפגיעה במבקש. בהקשר זה יצויין, כי המסעדה פועלת משנת 2002, ואין בפניי ראיות, כי מתבצעת בה פעילות אסורה או מכירה שיטתית של אלכיהול לקטינים. ודוק, למעשה, עסקינן בפגיעה במטה לחמו של המבקש, באשר אין זו הגבלה מסויימת על חירותו, אלא פגיעה מיידית וממשית ביכולתו להתפרנס. המבקש הצהיר בבקשתו, כי בפרוס השנה החדשה, ועימה החגים הממשמשים ובאים, הוציא המבקש הוצאות ניכרות לרכישת מלאי של בשר, אשר ישמש להכנת מזון, אשר בתקופת החגים הביקוש לו גדל, עקב המטיילים הפוקדים את האיזור. עוד הצהיר המבקש על הוצאות רבות שייאלץ להוציא אף כאשר העסק סגור, וביניהן: תשלום דמי שכירות עבור העסק ושכירת דירה לעובדים. אחרית דבר 10. בטרם סיום אעיר, כי המבקש נחקר במשטרה בגין עבירה דומה בשנת 2007. ברור, כי במידה ועבירות מן הסוג הנדון תישנינה, ייתכן ותתהווה תשתית ראייתית לקביעה, כי העסק אכן מסכן את בטחון הציבור, באשר מתבצעת בו מכירה שיטתית של אלכוהול לקטינים, והדבר אכן עונה לבמבחן הודאות הרובה לסיכון בטחון הציבור. בנוסף, ייתכן, כי בנסיבות אחרות, מקום שאלכוהול נמכר בכמויות גדולות יותר לקטינים, יתכן ובית המשפט יראה מכך משום סיכון בטחון הציבור, ואולם בשלב זה ונוכח התשתית הראייתית שהנוחה בפניי, לא נראה, כי המשך ניהול העסק מסכן את בטחון הציבור 11. יצויין עוד, כי במידה והחליטה המשיבה להלחם בתופעת מכירת משקאות משכרים לקטינים, צעד זה מבורך הוא, ואולם נראה, כי ראוי בנסיבות העניין לנקוט במתווה ההליך הפלילי, באשר הוא המתווה הראוי והטבעי להלחם בתופעה. ראוי להגיש כתבי אישום כנגד מוכרי משקאות אלכוהולים לקטינים ולמצות עימם את הדין. 12. לאור האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את שיקול האינטרס הציבורי, התשתשית הראייתית לפגיעה באינטרס זה, והסכנה הנשקפת מן העסק- מחד ומאידך, את הנזק שעלול להגירם למבקש ולעסקו בתקופת החגים הבאה עלינו לטובה, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל בקשת המבקש ולהורות על ביטול הצו שניתן ע"י המשיבה. צו סגירהצוויםסגירת עסק