1. לפני בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה להיכנס או לבצע כל פעולה או דיספוזיציה בחלקה הידועה כחלקה מס' 9 גוש 30134 בשכונת שייח ג'ראח בירושלים, אשר היתה ידועה בעבר כחלקה 16 בגוש 30512 (להלן: "החלקה " או "המקרקעין"). הבקשה הוגשה במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס) מיום 2.12.2010 - החלטה בה הורה בית המשפט על ביטול צו מניעה זמני בנדון (שניתן עוד ביום 7.7.2010). יצוין כבר עתה כי המקרקעין מצויים בהליכי הסדר מקרקעין לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, הליכים אשר טרם הסתיימו. אין חולק כי על המקרקעין אין מבנה, אלא המדובר בקרקע פנויה ששימשה מגרש חניה בסמוך למלון "שפרד" בשכונת שיח-ג'ארח בירושלים. אין גם חולק כי על הקרקע הוצא היתר בניה וכי במסגרתו אמורות להיבנות על הקרקע כ - 12 יחידות דיור. העבודה בקרקע - הכוללת חפירה - החלה אתמול (9.1.2011) וזה הוא גם המועד בו הוגשה הבקשה שלפני. במעמד צד אחד ניתן אתמול צו ארעי עד להיום (10.1.2011), מועד בו נשמע טיעון במעמד ב"כ הצדדים. רקע רלבנטי וההליך בבית-משפט קמא 2. תחילת ההליך בבית-משפט קמא, לפי הנטען, בבקשה לצו מניעה קבוע כנגד המשיבה. לטענת המבקשים, המשיבה הציגה עצמה בפני רשויות התכנון כבעליה של החלקה ושל חלקה 40 גוש 30134 - שתי חלקות הסמוכות זו לזו, בעוד שלטענתם, הם בעליה של החלקה, אותה ירשו כדין מסבם, מר כאמל עארף אלחוסייני (להלן: "המוריש"). על פי הנטען בבקשה, ביום 28.6.10 נודע למבקשים כי נציגי המשיבה פלשו לחלקה והחלו לבצע בה עבודות חפירה בעזרת ציוד חפירה כבד. לנוכח זאת, פנו המבקשים לבית המשפט קמא בבקשה למתן צו מניעה זמני כנגד המשיבה, צו שיאסור עליה להיכנס לחלקה או לבצע בה כל פעולה. טענת המשיבה - שנטענה גם לפני - היתה כי המוריש מכר את המקרקעין לחאג' אמין חוסייני, עוד בשנים 1963-1964. לאחר מכן הוכרזו המקרקעין כנכס נפקד והועברו לרשות הפיתוח. המשיבה עצמה, כך נטען, רכשה את המקרקעין כדין מרשות הפיתוח עוד בשנת 1978. לשיטת המשיבה, זו התמונה המצטיירת מלוחות התביעות השונים ומן המסמכים השונים המצויים בתיקי ההסדר של המקרקעין. עוד נטען, כי עד 1988 החזיקה רשות הפיתוח בנכס ומשנת 1988 מחזיקה בה המשיבה. במקום פעל במשך שנים רבות בסיס משמר-הגבול, על פי חוזה שכירות עם המשיבה. 3. בהחלטתו מיום 2.12.2010 החליט בית-משפט קמא כאמור לבטל את צו המניעה הזמני. החלטה זו ניתנה, כאמור בה, לאחר שנחקרו ארוכות מצהירים והוצגו מסמכים שונים לפניו. בכל הקשור בשאלת הזכויות בקרקע, ציין בית המשפט, כי אמנם הבעלות במקרקעין נרשמה על שם המוריש בפנקס הרישום התורכי, וזאת כעולה מצילום של נסח רישום ירדני בחותמת פקיד ההסדר הירדני (ללא אישור על היותו נאמן למקור). עם זאת, בלוח התביעות הירדני ובלוח התביעות הישראלי שהעתיק את הלוח הירדני (מש/4 ומש/5) נרשם כי המוריש מכר את המקרקעין לחאג' אמין חוסייני, תוך שנמחקו בלוח התביעות שמות היורשים, וכן נרשם כי המשיבה היא בעליה של המקרקעין בשלמותם, על פי חוזה מכר. בית-משפט קמא קבע, כי המבקשים לא הוכיחו שהגישו תזכיר תביעה לפקיד ההסדר על מנת להבטיח את זכויותיהם ברישום לוח התביעות, וכי המבקשים גם נמנעו מלהגיש תביעה לסעד הצהרתי על היותם בעלי זכויות במקרקעין, על פי טענתם. נוכח זאת, ומבלי להכריע בשאלת זכותם של המבקשים במקרקעין, אשר מקומה להתברר במסגרת ההליך העיקרי, ביטל בית המשפט את צו המניעה הזמני שניתן על ידו, תוך שקבע כי "אין במעמדו הנחות של רישום בלוח תביעות לעומת נסח רישום כדי לבסס את זכותם של המבקשים למניעת פעולות על ידי המשיבה במקרקעין, אשר לפי לוח התביעות נרכשו על ידה לכאורה לאחר שקודם לכן הוכרזו כנכס נפקד" (סעיף 17 להחלטה). 4. החלטת בית-משפט קמא כללה גם התייחסות לשיהוי בטענת המבקשים לזכותם בקרקע. בית המשפט קבע בענין זה, כי היה מצופה מן המבקשים שיפעלו לבירור זכותם במקרקעין, הן במסגרת עיון בלוח התביעות והן במסגרת הגשת תזכיר תביעה. בית המשפט הוסיף, כי מוטל היה על המבקשים לעיין במסמכים המצויים בתיקים בלשכת ההסדר, ובכלל זה בלוחות התביעות, דבר אשר היה מלמדם על הקניית המקרקעין לאפוטרופוס. כך, בפרט כאשר ידעו כי גורמים אחרים טוענים לבעלות על המקרקעין, וכאשר נעשה שימוש רב שנים בחלקה השייכת להם, לטענתם, על ידי שוטרי משמר הגבול. עוד הוסיף בית המשפט, כי ככל שהמבקשים סברו שסבם לא מכר את המקרקעין, נשאלת השאלה מדוע הם לא תפסו חזקה בחלקה מיד לאחר שהחלקה פונתה מיושביו - שוטרי מג"ב - לפני מספר שנים. משלא פעלו בהתאם לכל דרכי הפעולה הללו, סבר בית-משפט קמא כי המבקשים השתהו בבקשתם, וציין כי "לפיכך, אף שציוד חפירה הובא למקרקעין רק לאחרונה, יש ליתן משקל לשיהוי מצד המבקשים בהבטחת זכויותיהם כבעלים במקרקעין, עד להבאתו" (פסקה 9 להחלטה). 5. בסיכום החלטתו קבע בית המשפט כי משהוכח לכאורה שהמבקשים אינם המחזיקים בפועל בחלקה, הם לא פועלים לקידומה של תוכנית בניה בה, והם אף לא ניסו להיכנס לתחומיה לאחר שפונתה מיושביה; ומשאין בפעולותיה של המשיבה כדי לקטוע או להפריע לשימוש בפועל של המבקשים בחלקה, הרי שאין מקום להותרת צו המניעה הזמני על כנו. כך הדבר, שעה שהמשיבה הוכיחה שקידמה כבר את הליכי הבניה זמן רב בטרם פנו המבקשים לבית המשפט ואין מקום למנוע ממנה את המשך קידום התכנית. בית המשפט הוסיף כי אם יוכיחו המבקשים את זכותם לבעלות במקרקעין, ניתן יהיה לרפא את נזקיהם על ידי פיצוי כספי, או על ידי זכאותם להגיש תביעה לסילוק ידה של המשיבה מהחלקה. בקשת רשות הערעור והבקשה לסעד זמני שבמסגרתה 6. ביום 9.1.11 הגישו המבקשים כאמור את בקשתם זו, בגדרה טענו כי שגה בית-משפט קמא בכך שסבר כי לא ייגרם למבקשים נזק בביטול צו המניעה, וכי מכל מקום נזק זה הוא בר-תיקון. לשיטת המבקשים, הנזק שעלול להיגרם להם הוא בלתי הפיך. המדובר בבניה במקרקעין בהם הם טוענים לזכות בעלות ואין זה מקרה בו די בפיצוי כספי. בהתייחס לטעמי בית-משפט קמא בגוף החלטתו, בכל הקשור להוכחת זכותם, נטען כי נסח הטאבו שבידם "גובר" על הרישום בלוח התביעות. נוסח זה, לפי הנטען, אינו שנוי במחלוקת במובן זה שאף המשיבה מודה כי "שרשרת הזכויות" המובילה לזכותה שלה, מקורה במורישם של המבקשים. ממילא, לשיטת המבקשים, זכותם הקניינית גוברת על זכותה הנטענת של המשיבה. זאת ועוד, נטען כי "שרשרת ההעברות" הנטענת של המשיבה לא הוכחה כנדרש ולא נתמכה על ידי מסמכים מקוריים. אשר על כן נטען כי סיכויי התביעה העיקרית (שטרם נקבע מועד לדיון בה) הם גבוהים, ועל כן יש ליתן את צו המניעה המבוקש על ידם, אשר ישמור על המצב הקיים במקרקעין. כך הדבר, וודאי בשלב מקדמי בהליך בו נדרש צו מניעה זמני בלא הכרעה לגוף הזכויות. דיון והכרעה 7. לאחר שעיינתי בחומר שלפני, ובכלל זה סיכומי הצדדים בבית המשפט קמא אליהם הופנה בית המשפט; כמו גם שמעתי את טענות ב"כ הצדדים, מסקנתי היא כי דין הבקשה למתן סעד זמני במסגרת בקשת רשות הערעור, להדחות. תחילה יצויין, כי בקשה זו הוגשה בשיהוי ניכר. החלטת בית-משפט קמא ניתנה עוד ביום 2.12.2010. כעולה מנתונים שצירף ב"כ המשיבה, היא הומצאה כפי הנראה למשרד ב"כ המבקשים עוד ביום 5.12.2010. גם אם אקבל את טענת ב"כ המבקשים, לפיה ההחלטה הומצאה כדין רק ביום 16.12.2010, הרי שהגשת הבקשה דנן רק ביום 9.1.2011 נגועה בשיהוי כבד. יודגש, כי ההליך בבית-משפט קמא נפתח לאחר שעלו על הקרקע או בסמוך לה כלים הנדסיים. העניין מצא ביטוי הן בהחלטת בית-משפט קמא והן בדבריו של ב"כ המבקשים בהליך שלפני. למבקשים היתה ידועה גם התכנית לבניה במקום, כעולה מהתצהיר שצורף לתגובת המשיבה מהיום (תצהיר מיום 27.7.2010). על רקע זה, ניתן היה לצפות כי הבקשה דנן תוגש מיד עם ההמצאה ולא בחלוף קרוב לחודש ימים. גם אם במהלך חלק מן התקופה היה משרדו של ב"כ המבקשים בחופשה, כפי הנטען, אין בכך כדי להצדיק שיהוי זה מה גם שההליך הוגש לאחר שהמשיבה נכנסה להוצאות כספיות נוספות והחלה בפעולות בקרקע (ראו עוד, רע"א 3569/10אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (לא פורסם, 28.6.2010). 8. אף לגוף הבקשה - לא מצאתי מקום להיעתר לה. יש לציין תחילה, כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעד זמני היא מצומצמת ותיעשה רק במקרים חריגים (ראו רע"א 3569/10שלעיל). לכך יש השלכה על סיכוייה לכאורה של בקשת רשות הערעור ועל הבקשה שלפני. מעבר לכך: קביעת בית-משפט קמא לגבי הזכויות הלכאוריות של המשיבה בקרקע באו לאחר הליך מפורט של שמיעת ראיות ותצהירים והנטל על המבקשים במסגרת בקשת רשות הערעור לסתירת חלק ממצאיו - הוא נטל כבד. גם בכך יש להשליך על סיכוייה לכאורה של בקשת רשות הערעור וממילא על הבקשה לסעד זמני שבמסגרתה. 9. בהמשך לכך, לעניין סיכויי ההליך לכאורה יש לשוב ולהדגיש, כפי שציין בית-משפט קמא, כי טענת המבקשים לזכויות בעלות בקרקע מעלות תהייה נוכח העובדה - שלא נסתרה אף בדיון לפני היום - לפיה המבקשים לא נקטו בשום צעד על מנת לממש את זכותם הנטענת. לעניין מחדל זה הובאו אמנם הסברים מסויימים בבית-משפט קמא, שעיקרם אי ידיעה - וזאת חרף בירור שנעשה - בכל הקשור לעסקאות או פעולות שהמשיבה עצמה מבצעת בקרקע. אולם גם אם כך מצב הדברים - הרי שעדיין אין חולק כי הקרקע הוחזקה בחזקה נוגדת במשך שנים רבות, בין היתר על ידי משמר הגבול. חרף זאת, לא נקטו המבקשים כאמור כל צעד למימוש זכותם הנטענת. לנתון זה, במסגרת צו מניעה זמני, כאשר המשיבה מראה את זכותה לכאורה והסתמכה על המצב הקיים עד כדי הוצאת היתר בניה - יש ליתן משקל של ממש. כזאת עשה בית-משפט קמא בבטלו את הצו הזמני שהוציא ולא מצאתי עילה להתערבות בהחלטתו בשלב זה על דרך של מתן צו מניעה זמני במסגרת בקשת רשות הערעור שטרם נתבררה. נתון זה מצוי גם במרכזו של מאזן הנוחות במקרה שלפני ועל יסודו יש לראות את עמדת בית המשפט קמא לפיה ככל שיגרמו נזקים למבקשים ויוכח בסוף ההליך כי הם בעלי המקרקעין, ניתן יהיה לשפותם בפיצוי כספי (ראו עוד ומעבר, רע"א 10873/07חבשי נ' חבשי (לא פורסם, 17.2.2008)). בשים לב לאמור לעיל, ולמסגרת דיונית זו, נוטה מאזן הנוחות לטובת המשיבה שהחלה כאמור במימוש היתר הבניה על כל המשתמע מכך; ומביא לפיכך לדחיית הבקשה דנן - וכך אני מורה. 10. הבקשה לצו מניעה זמני נדחית אפוא. הצו שניתן אמש - מבוטל. בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לעשיית צו להוצאות. ההחלטה תומצא על-ידי המזכירות לב"כ הצדדים, לאלתר, באמצעות הפקסימיליה. צו מניעה זמניצוויםצו מניעה