לפניי בקשת למתן רשות ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל (כבוד הרשם נ' רף) שניתנו במסגרת תיק הוצאה לפועל 01-97918-06-7 בתקופה שבין יום 25.1.12 לבין 5.2.12, שעניינן בקשת המבקשת לביטול זמני של צו עיכוב היציאה מהארץ שהוטל כנגדה במסגרת תיק ההוצאה לפועל. לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, ומכח סמכותי לפי תקנה 119 (ז) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם - 1979 (להלן: "התקנות") אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובה. ראש וראשונה ראוי להעיר שעל אף כותרת הבקשה, כאילו המדובר בערעור בזכות, הרי לאורך הבקשה כולה, מתייחסת אליה המבקשת כאל בקשת רשות ערעור, מה גם שעל פי הוראות הדין, אין החלטות אלו של רשם ההוצאה לפועל הנכבד, להתיר את יציאתה של המבקשת מהארץ בתנאים - כפי שיפורט להלן - מנויות בגדר ההחלטות עליהן הערעור הוא בזכות, אלא המדובר בבקשה הטעונה רשות, וכך גם נראה שסברה המבקשת בבקשה, ואף עתרה בהתאם, והמדובר אך בטעות סופר. ההליך לפני רשם ההוצאה לפועל להלן יפורטו בתמצית ההליכים לפני רשם ההוצאה לפועל שהובילו להחלטות נשוא בקשת רשות ערעור זו. המבקשת היא חייבת מוגבלת באמצעים, ובמסגרת ההגבלות שהוטלו עליה ככזו, הוצא כנגדה צו עיכוב יציאה מן הארץ. המבקשת הגישה לרשם ההוצאה לפועל בקשה לביטול זמני של הצו לתקופה שבין יום 19.2.12 לבין יום 20.3.12 וזאת לצורך יציאה לאוקראינה על מנת לקבל, לטענתה, טיפול שיניים מקיף. המבקשת ציינה בבקשתה שעלות הטיפול הרפואי באוקראינה נמוך באופן משמעותי מהטיפול בישראל, וכי חברתה אמורה לממן את הוצאות הנסיעה, השהייה והטיפול הרפואי. לבקשתה הראשונה, שהוגשה ביום 25.1.12, הציעה המבקשת 2 ערבים להבטחת חזרתה לישראל, וצרפה את פרטיהם וכן את העתק תלושי שכרם. בהחלטתו הראשונה קבע רשם ההוצאה לפועל הנכבד כי הצו יבוטל לתקופה המבוקשת בכפוף לשני תנאים מצטברים: האחד, תשלום מראש של צו התשלומים לתקופת ההיעדרות (חודשים פברואר ומרץ 2012) וכן המצאת שני ערבים, המשתכרים 7,500 ₪ נטו לחודש לפחות, ושאינם חייבים בהוצאה לפועל ולאחר שיחתמו על נוסח כתב ערבות המצוי במזכירות לשכת ההוצאה לפועל. עוד ציין הרשם הנכבד כי אינו מאשר את שני הערבים המוצעים "מפאת גובה שכרם". ביום 1.2.12 הוגשה בקשה חדשה במסגרתה ציינה המבקשת כי שילמה את התשלום בגין חודשים פברואר ומרץ 2012, וצרפה פרטי 2 ערבים. עוד ציינה בבקשתה השנייה כי היא עותרת לאישור הערבים "החדשים" שפרטיהם צורפו, כיוון ש"מצבי [הבריאותי - ע.מ.] מחמיר עם כל יום שעובר" הרשם הנכבד לא אישר את הערבים המוצעים מפאת גובה שכרם, וציין בהחלטתו מיום 1.2.12 כי לא אישר את הערב המוצע מר בני דקל כבר בהחלטה קודמת. בקשה שלישית בעניין שהוגשה על ידי המבקשת ביום 5.2.12 נדחתה על ידי הרשם הנכבד בהחלטה מנומקת כי אין בהכנסות הערבים המוצעים כפי שהוצגו לפניו בכדי לעמוד ברף הנדרש לצורך אישורם כערבים, והמבקשת נדרשה להמציא ערבים אחרים. ביום 13.2.12 הגישה המבקשת בקשה לזימונה לבירור במסגרתה ביקשה כי הרשם הנכבד יתרשם במו עיניו ממצב שיניה הדורש טיפול רפואי שאינו סובל דיחוי, וכי ציינה שבארץ נשארת גם אמה החולה. רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה, גב' מ' כפיר, דחתה באותו היום את הבקשה בציינה כי אין המדובר אלא בניסיון לתקוף את החלטתו הקודמת של הרשם רף, ומשכך על המבקשת להשיג על ההחלטה כדין. הרשמת הנכבדה ציינה - נדמה שהרבה למעלה מהדרוש והמתבקש - שלא היה בבקשה שהוגשה כל עילה לעיון חוזר בהחלטה הקודמת, ודחתה אותה. בקשת רשות הערעור בקשה רשות ערעור זו הוגשה ביום 1.3.12. כאמור, המדובר בבקשת רשות ערעור על שלוש החלטות שיצאו מלפניו של הרשם הנכבד, אך לצורך דיון זה אני נכון לראות את שלושתן כאחת, והאחרונה שבהן, מיום 5.2.12, שממועד קבלתה על ידי המבקשת כמועד ממנו יש למנות את המועדים למתן רשות ערעור, אולם המבקשת אינה מציינת מהו המועד שקיבלה לידיה את ההחלטה הנ"ל. בנסיבות העניין לא תדחה הבקשה אך בשל כך, או בשל העובדה שחלף המועד להגשת הבקשה. לבקשה לא צורף תצהיר בתמיכה לעובדות הנטענות בה, כמצוות התקנות, ומשכך לא ניתן להידרש לטענות העובדתיות בבקשה, ודי לציין שבכך היה לדחות את בקשת רשות הערעור. עם זאת, עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטות בבקשה לביטול צו עיכוב יציאת המבקשת מהארץ בגין טיפול רפואי נטען, ולפיכך אני נכון לבחון את הבקשה כאילו צורף לה תצהיר לאימות הטענות העובדתיות שבה. טוענת המבקשת, כי הרשם הנכבד לא איזן כנדרש בין זכותה לצאת מהארץ וזכותה לקבל טיפול רפואי לבין זכויות הנושים, כאשר לשיטתה, אין חשש כי תמלט מהארץ כאשר מרקם חייה, כאם לשלוש בנות, וכמי שסועדת את אמה, מפריך את החשש כי לא תשוב ארצה לאחר קבלת הטיפול הרפואי הנדרש. עוד טוענת המבקשת כי במסגרת ההחלטות לא ציין הרשם את גובה החוב, לא הזכיר אם קיים פיגור בתשלומים, מהו גובה הערבויות אל מול החוב ואל מול התנהלותה, והאם גובה הערבות ראוי אל מול גובה החוב. ראוי לציין כי המבקשת מציינת כי ההחלטות יצאו מלפני הרשם הנכבד בו ביום, כוללות מספר שורות ללא הנמקה ותהתה האם הרשם היה ער לנימוקים כאמור עת ניתנו ההחלטות. דיון יהיה זה הרבה למעלה מהצורך, להזכיר את הברור והידוע כי בחינת ביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ, מחייבת איזון בין אינטרסים ועקרונות נוגדים: מהצד האחד, זכותו של אדם לצאת מישראל, זכות המוכרת בחוק היסוד כבוד האדם וחירותו. וכנגד זכותו זו עומדת, מהצד השני, זכותם הקניינית של הנושים, שאף היא זכות מוכרת בחוק היסוד הנ"ל, והאינטרס הציבורי לביצועם של פסקי דין. במסגרת איזונים ושיקולים אלו ראוי לקחת בחשבון גם את גובה החוב, התנהלות החייב במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, מטרת הנסיעה, משכה, והחשש להימלטות מהארץ. אכן, הרשם הנכבד לא פירט בהחלטתו מהו גובה כלל חובות המבקשת במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, אולם כאמור, המדובר במבקשת שמתנהלים כנגדה 22 תיקי הוצאה לפועל לפחות, כמספר המשיבים בבקשה זו, ושהינה חייבת מוגבלת באמצעים. חזקה על הרשם שלולא המבקשת עמדה בצו חיוב בתשלומים כסדרו, היה מעורר מיוזמתו עניין זה, ואינני סבור שהיה מקום להעלות טענה זו כלל, ואילו גובה שכרם של הערבים המוצעים כפי שנקבע - הוא כשלעצמו - סביר, אף לאור חוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958, והסכומים הפטורים מעיקול. אמנם המבקשת ציינה כי מטרת נסיעתה הוא טיפול שיניים דחוף, ברם לא ראיתי כי צורפו לבקשות שהוגשו לרשם הנכבד כל מסמכים רפואיים מתאימים שיש בהם כדי לתמוך בטענה זו, מסמכים שהם, או למצער תצהיר התומך בעובדות, שייתכן והיה בהם כדי לשמש כנתון נוסף שהרשם היה שוקל בבואו ליתן את ההחלטות. ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ נתון לשיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל, בתנאים כפי שייקבע. בנסיבות ובהתאם למסמכים והעובדות שעמדו לפניו, הפעיל רשם ההוצאה לפועל את שיקול דעתו והתנה את ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ בתנאים העומדים במבחן הסבירות והחלטותיו הן ראויות, ואין מקום להתערב בהן. כך אני עושה. בקשת רשות הערעור - נדחית. ראוי להעיר שהמבקשת טוענת בבקשה זו, לראשונה, כי אין לה כל אפשרות להביא ערבים אחרים מעבר לשניים אלו שהוצעו על ידה. ראוי שעניין זה יועלה על ידה לפני הרשם הנכבד ולא יובא במסגרת בקשת הערעור, על מנת שגם נתון זה יעמוד לנגד עיניו בעת הבחינה להטלת התנאים. לאחר שיובאו לפני הרשם הנכבד מסמכים רפואיים מתאימים, יוכל לשקול מחדש את ביטול צו העיכוב בתנאים אחרים מאלו שקבע, או אם להותירם על כנם, הכל על פי שיקול דעתו. לאור כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות. עיכוב יציאה מהארץצוויםהוצאה לפועל