בפניי בקשה לעיון חוזר שעניינה ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ אשר הוטל על המבקש ונוגע להתייצבותו לבירור דינו במשפט המתנהל כנגדו בבית משפט זה. ואלה העובדות הצריכות לעניין - בתאריך 18.9.05 בשעת בוקר מוקדמת פגעה לכאורה האניה "צים-אסיה" (להלן: "האניה") בספינת דייג יפנית בלב ים. כתוצאה מפגיעה זו קיפחו חייהם 7 אנשי צוות אשר שהו אותה עת על ספינת הדייג. המבקש בשעת האירוע היה לכאורה אחראי על בטיחות השייט באוניה ונחשב כקברניטה. בעקבות האירוע בו היתה מעורבת אניה ישראלית נפתחה חקירה ע"י רשויות החקירה במדינת ישראל. עם הגעתה של האוניה לנמל חיפה בתאריך 23.10.05 נעצר המבקש. בתחילה הוארך מעצרו של המבקש ובהמשך בתאריך 2.11.05, בהסכמת המשיבה, שוחרר בתנאים מגבילים הכוללים עיכוב יציאתו מהארץ והפקדת דרכונו ופנקס הימאי שברשותו למשך 60 יום. ב-27.12.05 נקבע ע"י ביהמ"ש המחוזי בת"א בב"ש 94170/05 כי תנאי השחרור לרבות צו עיכוב היציאה מן הארץ והפקדת הדרכון ישארו בעינם עד 30.1.06. בתאריך 26.1.06 הוגש כנגד המבקש כתב אישום ב-ת.פ. 1237/06 (להלן: התיק העיקרי) המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות בניגוד לסעיף 304 לחוק העונשין תשל"ז-1977. בד בבד, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו שעילתה העיקרית ממוקדת בחשש להתחמקותו מהליכי שפיטה באשר המבקש הינו תושב סרביה - מונטנגרו. בו ביום הוסכם על הצדדים כי המבקש שהתייצב לדיון בהיותו משוחרר יוותר כשהוא משוחרר, כי יוצא צו איסור יציאה מהארץ עד למתן החלטה אחרת וכי יתר תנאי השיחרור בב"ש 94170/05 יוותרו על כנם. בתאריך 12.2.06 החלטתי כי התנאים שלהלן ישארו בעינם עד תם ההליכים המשפטיים כנגד המבקש בתיק העיקרי לרבות איסור היציאה מן הארץ, תוך שאפשרתי למבקש לפנות בבקשה לעיון חוזר בקשר ליציאתו מן הארץ משיבשילו התנאים לכך. זאת לאחר שב"כ המבקש הצהיר במהלך הדיון כי "ניתן לאפשר למשיב לצאת את גבולות מדינת ישראל, בכפוף למתן ערבויות מתאימות" וכן כי ערך מספר פגישות " על מנת לבחון אפשרויות של הפקדת ערבויות ובטוחות מתאימות". בעקבות השתלשלות האירועים המצוינת לעיל הוגשה הבקשה שבפניי ולצורך הדיון לא חלק ב"כ המבקש על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית וביחס לעילת המעצר הסכים כי זו באה לביטוי בחשש להתחמקות מהליכי שפיטה. התיק העיקרי החל להתנהל ולפי שהובהר לי כבר נשמעה במסגרתו עדותו של אחד מעדי התביעה שנחקר במקור כחשוד וכיום הינו קבוע לשמיעת המשך הראיות בתשעה (9!) מועדים שונים בחודשים יוני יולי וספטמבר 2006. בדיון בפניי הבהיר ב"כ המבקש כי ביהמ"ש הדן בתיק העיקרי פטר את המבקש מהתייצבות לישיבה אחת שעניינה טיעוני פתיחה. עוד הבהיר כי יש בכוונתו לבקש את דחיית מועדי ההוכחות שנקבעו, שכן לטענתו אין בידיו את מלוא חומר החקירה. משכלל הנתונים העובדתיים בידי פניתי לדון בבקשה. בבקשתו נסמך המבקש על נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, על היותו אדם נורמטיבי אשר רוב חייו הבוגרים עבד למחייתו כימאי, על מכתבי ההמלצה שהוגשו בעניינו, על היות מדינתו, סרביה-מונטנגרו מעורבת בהליכים המתקיימים בתיק העיקרי ומעוניינת בקיומם ובקידומם, על נכונות מדינתו לתרום חלקה האכיפתי בנוגע להתייצבות המבקש להמשך בירור דינו ועל זכות היסוד העומדת לצידו של המבקש בדבר חופש התנועה לרבות סעיף 6 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והפסיקה המתייחסת לסוגייה דנן. לתמיכה בטענותיו צורפו מסמכים שונים המעידים על אישיותו של המבקש על נכסיו במדינת האם, על הפיקוח האפשרי במדינתו בדבר קיום הגבלות ותרומת השלטונות להתייצבותו העתידית של המבקש למשפטו. כמו כן העיד מטעם המבקש במהלך הדיון בפניי ממלא מקום שגרירת סרביה-מונטנגרו, באמצעותו אף הוגש קוד הפרוצדורה הפלילית בסרביה-מונטנגרו, כן הוגשו מסמכים הנחזים כמסמכים רשמיים על פיהם החליטה ועדת השרים של סרביה-ומונטנגרו לנקוט בכל הצעדים הנחוצים להבטיח שהמבקש יתייצב למשפטו בהתאם להתחייבויותיו הוא. ראוי לציין כי במהלך עדותו של ממלא מקום השגרירה הבהיר האחרון כי אינו מוסמך להתחייב בשם מדינתו ואודות חלק מן הדברים להם נדרש השיב על סמך הבנתו האישית והיכרותו עם הסוגיות הנדונות ולא מכח היותו בעל סמכות להתחייב בפני בית המשפט ואשר התחייבותו אף תחייב את מדינתו. סוגיה אשר עלתה לדיון בבית המשפט במהלך העדות עוסקת בשחרורם של נאשמים העומדים לדין בבית הדין הבין לאומי בהאג בגין פשעי מלחמה , אלא שככל שמדובר בנסיבות שהביאו לשחרורם לא יכול היה העד להרחיב. כערובות להבטחת התייצבותו לדיונים מלבד עניינה של מדינתו בכך, הציע המבקש את שעבוד דירת מגוריו במדינתו שערכה אומד על כ-50,000 יורו על פי הערכת שמאי מקומי, ושתי משכורות חודשיות אותן זכאי הוא לקבל מחברת צים. כאן המקום לציין כי בהליכי השחרור המקדמיים שנערכו בעניינו של המבקש נכונה היתה חברת צים להפקיד ערבות בנקאית בסך 500,000 ₪. בעניינו וכך הוחלט , ואם כי לא מציתי שינוי של ההחלטה הנ"ל, לא שמעתי אודות התחייבות דומה בהקשר לבקשה דנן ונקודת המוצא בדיון הנוכחי היא כי אין ערבות זו עומדת עוד לטובתו באם יצא מגבולות הארץ. בהתנגדותו הנחרצת והחד משמעית לבקשה עמד ב"כ המשיבה - על האינטרס הציבורי רחב ההיקף והעוצמה בקיומו של ההליך בתיק העיקרי שאינו מצומצם לערכים מוגנים מקומיים בלבד אלא הינו בעל השלכות בינלאומיות. כמו כן התייחס באריכות ב"כ המשיבה לאמנות בינלאומיות בדבר שפיטת מעורבים בתאונות ימיות המאפשרות גם למדינת סרביה-מונטנגרו לשפוט את המבקש לו היתה חפצה בכך, היעדר חפץ בהקשר זה יש בו להשליך לדידו על יכולתה האפקטיבית לדאוג להתייצבות המבקש למשפטו. עוד הדגיש ב"כ המשיבה כי ביחס להסגרת נתיניה הביעה מדינתו של המבקש הסתייגות במסגרת האמנה האירופית בדבר הסגרה, אם כי מעיון בנספח לאמנה מדובר בהסתייגותה של הרפובליקה היוגוסלבית ואף צירף לבית המשפט את החלטות ביה"ד הבינלאומי בהאג בדבר שיחרורם של שלושה מתוך שבעת הנאשמים אודותם העיד ממלא מקום השגרירה, תוך שהוא מדגיש את התחייבויותיה המפורשות של מדינת המבקש בפני בית הדין . בנוסף הבהיר ב"כ המשיבה כי הפסיקה העוסקת בשיחרורם של נאשמים וליתר דיוק במתן אפשרות לצאתם מן הארץ במהלך משפטם, שוקלת מספר שיקולים אשר במתן משקל לכל אחד מהם המסקנה המתבקשת היא כי אין לאפשר יציאתו של המבקש את הארץ ואת שינוי ההחלטה. הצדדים הניחו לפתחי אסופת פסיקה לתמוך בטענותיהם ולאחר שעיינתי בה נוכחתי לדעת כי ברובה הינה דומה או זהה כאשר כל צד מבקש ללמוד ממנה תימוכין לטענותיו הוא. דיון "נקודת המוצא העקרונית הינה כי לכל אדם הזכות לצאת מישראל ... עתה קבועה זכות זו בחוק יסוד; כבוד האדם וחירותו הקובע (סעיף 6(א): "כל אדם חופשי לצאת מישראל" לזכות זו מעמד חוקתי על חוקי ... על כן כאשר בית המשפט מפעיל את סמכותו ומורה על איסור יציאה מהארץ, עליו ליתן משקל כבד לזכותו של נאשם לצאת מהארץ. זכות זו אינה מוחלטת. היא בעלת אופי יחסי. ניתן להגבילה מטעמים של טובת הציבור. לא כל טעם ציבורי מצדיק הגבלה של חופש היציאה מן הארץ. חשיבותה של זכות היסוד מובילה לכך כי לענין הגבלה, הנועדה בקיומו של הליך פלילי התלוי ועומד, הטעם הציבורי העיקרי המצדיק פגיעה בזכות היסוד הוא החשש כי הנאשם לא יתייצב לדינו ... אפילו קיימת אפשרות סבירה או ודאות קרובה לכך שהנאשם לא יחזור לישראל למשפט, מן הראוי לבחון אם לא קיימים אמצעים חמורים פחות מאיסור היציאה, כדי להבטיח את התייצבותו. אכן איסור היציאה אינו האמצעי הראשון אלא האמצעי האחרון. על כן הטלת ערובה מתאימה אשר יש בה להקטין את סיכויי אי החזרה, עשויה לעיתים להיות אמצעי מתאים אשר יש בו כדי להצדיק הימנעות מהטלת איסור יציאה...". כב' המשנה לנשיא (כתוארו אז) א. ברק בש"פ 6654/93 בינקין נ' מ"י פד"י מח' (1) 290 (להלן: הלכת בינקין). הלכת בינקין המצויינת לעיל מהווה בסוגייה הנדונה כאן מעין "קו פרשת מים" , היא מגדירה את מהות הזכות בה עסקינן ונותנת לה מעמד בכורה מכח חוק היסוד ומכח מהותה וחשיבותה במשטר דמוקרטי ולעולם יטה בית המשפט למצוא נקודת איזון ראויה המגשימה את הזכות, בבואו לנקוט בצעד חריג של הגבלה משמעותית בחופש התנועה , כאשר מנגד עומד אינטרס חשוב אחר שהינו במקרה הנוכחי, החשיבות הגדולה של קיום המשפט הפלילי כסדרו ומניעת התחמקותו של נאשם מבירור דינו ומריצוי עונשו באם יורשע. לעולם יש לשאוף לקיים את הזכות ולא לשללה לחלוטין או לבטלה. הפסיקה שעקבה את הלכת בינקין שקלה את עניינה לאור ההלכה והזכות האמורה בה ונתנה בה סימנים. רוב רובה של הפסיקה עוסק בעבירות המכונות בציבור "עבירות הצווארון הלבן" ובפועל ניכרים בה לבטי השופטים ביחס לסוג וגובה הערובות הנדרשות להבטחת התייצבות הנאשמים לדיון. פסקי הדין שהוגשו לעיוני ומהווים את מירב פסקי הדין שניתנו בנושא נותנים ביטוי משמעותי לזכות לחופש התנועה אך קובעים לצידה ערבויות גבוהות ואף גבוהות במיוחד לשם הבטחת התייצבות הנאשמים למשפטם. לא מצאתי בפסיקה מקרה דומה למקרה הנוכחי מבחינת סוג העבירה ואופי הערובות המוצעות. מתוך ראיה כוללת של פסקי הדין שעסקו בנושא ניתן למפות מספר שיקולים ופרמטרים אשר הינם בבחינת אבני דרך בדרכו של בית המשפט הבוחן בקשתו של נאשם לאפשר לו לצאת אל מחוץ לכותלי ארצנו. שיקולים אלה ברובם הוגדרו על ידי כב' השופט דרורי, ב"ש (ירושלים) 1485/02 מ"י נ' זאבי ואח' תק-מח 2003(2),2127. בין השאר על בית המשפט להביא בחשבון - את סוג העבירה, את מידת חומרתה של העבירה, דהיינו העונש הצפוי בגינה, את אופיו ונסיבותיו של הנאשם העומד לדין, את מידת הזיקה של הנאשם לישראל, את משך זמן ההליכים הצפויים בתיק, את הסיבה והמניע ליציאת הנאשם את גבולות הארץ, את סבירות האפשרות כי הנאשם לא יתייצב לדיונים בעניינו ולריצוי עונשו באם יורשע ואת אינטרס הציבור בדבר קיום המשפט ואמון הציבור בדבר מנגנון אכיפת הדין הפלילי. לבסוף, לאור כל אלה, את אופי וסוג הערובות שבידי הנאשם להניח להבטחת חזרתו למשפטו. תוך יישום השיקולים הנ"ל על המקרה הנוכחי ניתן לציין את הנתונים הבאים - סוג העבירה - מדובר בעבירה מסוג עוון שהינה עבירה אשר היסוד הנפשי הנדרש לביצועה הוא מסוג רשלנות, דהיינו לא עבירת כוונה, ודאי שלא עבירת כוונה מיוחדת ואין לדבר גם על עבירה אשר מי שכשל בביצועה חפץ בתוצאותיה הטרגיות. חומרתה של העבירה- אמנם כאמור עסקינן בעבירה אשר העונש בצידה עומד על 3 שנות מאסר בלבד אולם כאן ראוי להתייחסות אופיו החמור ביותר של האירוע, אירוע בו קופחו חייהם של שבעה קורבנות תמימים, אזרחי מדינה זרה ובהקשר לכך לא ניתן בשלב זה לקבוע את מידת העונש שיוטל על המבקש באם יורשע במיוחס לו, שכן לא ניתן כבר עתה לבטל את האפשרות שבבוא היום יראה ביהמ"ש להעניש את המבקש בגין כל פתיל חיים שנגדע ולפיכך לגזור עונש מצטבר בשל מותו של כל אחד מקורבנות העבירה. אופיו של המבקש ונסיבותיו האישות - לא הוטל דופי בנתונים שסיפק המבקש באשר לאורח חייו, באשר לבנות משפחתו הקרובה, באשר להיותו רחוק מביצוע עבירות בעברו ובאשר לשאר העניינים שצוינו בבקשה ומצאו ביטוי במסמכים ומכתבים. אולם עוד יש לזכור כי המבקש חי חלק משמעותי מחייו, רחוק מבני משפחתו וסביבתו הטבעית מתוך בחירה ועבודתו גוזרת עליו מטבע הדברים נתק ממושך מסביבתו ומשפחתו הקרובה. הזיקה לישראל - אין חולק כי המבקש הינו חסר כל זיקה לארץ וליושביה. למעט עבודתו על אוניה - נושאת דגל ישראל, הרי מרכז חייו, עיסוקיו, משפחתו ונכסיו הינם בניכר ובהיבט זה הפסיקה שהלכה בעקבות הלכת בינקין מצאה לנכון להטיל הגבלות כבדות ברצותה לאזן בין השיקולים השונים העומדים על כפות המאזניים. משך הזמן של ההליכים הצפויים - כמבואר לעיל ההליך בתיק העיקרי נמצא עדיין בחיתוליו. אולם, יש לתת משקל נכבד ביותר לעובדה כי נקבעו כבר עתה תשעה מועדים לשמיעת ההוכחות , כי הסתיימה עדותו של אחד העדים ויש לקוות כי עד סוף שנת 2006 ניתן יהיה להביא לסיומו של ההליך. המניע והסיבה ליציאת המבקש לחו"ל - נערכה אבחנה במספר פסקי דין בין צורך רפואי דחוף לדוגמא לבין יציאה לטיול ובין נסיעת עסקים לדוגמא לבין חופשה משפחתית מדודה וקצרה. אבחנות אלו אינן ישימות לענייננו לאור האמור בעניין הזיקה. המבקש מתעתד לצאת את ישראל לצמיתות, אין לו כוונה לחזור לישראל למעט כמובן לשם התייצבות לקיום משפטו ומטרת יציאתו הינה להמשיך את חייו בניכר כפי שהתנהלו עד כה. הסבירות כי המבקש לא יתייצב לדיונים ולריצוי עונשו באם יורשע - הלכת בינקין נמנעה מלהגדיר באופן חד משמעי אם לצורך בחינת שיקול זה די באפשרות סבירה לאי התייצבות נאשם למשפט או שמא יש צורך בהוכחת ודאות קרובה לכך. התשובה לכך ניתנה ע"י כב' השופט חשין (כתוארו אז) בבש"פ 1986/94 מ"י נ' עמר פד"י מ"ח (3) 133 על פיו : "המבחן הקובע, איפוא, יסב על קיומה של אפשרות סבירה או קיומו של יסוד סביר לחשש - כי ביציאתו של נאשם מן הארץ יהיה כדי לסכל את ההליך הפלילי התלוי ועומד נגדו". ועוד, "... אין להטיל על המדינה נטל מיוחד להוכיח חשש לשיבוש הליכי המשפט על דרך הבאתן של ראיות ספציפיות ורשאית התביעה לסמוך טיעוניה לעבירה גופה ולנסיבותיה הכלליות". מתוך שלל הנתונים שנסקרו עד כה דומני כי עולה חשש סביר כי בסופו של יום ידיר המבקש רגליו מבית המשפט. כאמור, אינו נמנה על העם היושב בציון, הינו חסר זיקה של קבע לארצנו, משפחתו ונכסיו מצויים בניכר, הינו רגיל בשל אורח חייו לשהות במרחקים לתקופות לא קצרות, האירוע בו הינו מואשם הינו חמור בנסיבותיו ובשלב זה לא ניתן לדעת לאיזו מידת ענישה הינו צפוי באם יורשע . אף לא נעלמה מעיניי תחושתו הקורבנית הבאה לביטוי בטיעונים שהושמעו מצידו בהליכי המעצר השונים עת שוחרר רב החובל של האניה ולא מן הנמנע כי הינו מרגיש בהקשר להליך המתנהל בתיק העיקרי תחושה סובייקטיבית של "שעיר לעזאזל". אינטרס הציבור בדבר קיומו של ההליך - באופן כללי ופשטני משמבוצעת עבירה ומוגש בגינה כתב אישום, אינטרס הציבור הינו בדבר העמדתו של המואשם בה לדין ומיצוי ההליך הפלילי כנגדו במהירות המירבית. אלא שלא פעם במסגרת כלל ענייניו של הציבור נשקלים שיקולים בדבר חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה, עמדת קורבנות העבירה, אופי הפגיעה בחברה והערכים המוגנים ע"י העבירה וכיוצ"ב שיקולים המשליכים על עמדת התביעה במשפט לגופו. במקרה הנוכחי אין חולק כי מדובר באינטרס ציבורי מובהק אשר פנים לו, לא רק בעובדה שקופדו בשל האירוע חיי אדם תמים, כי אם גם בשל העובדה שעומד לדין אדם נתין מדינה אחת בבית משפט של מדינה אחרת וזאת בשל מותם של אזרחי מדינה שלישית, כל זאת בלב-ים. לא ניתן להתעלם בהקשר הנוכחי מכך שהציבור אינו רק הציבור הנמנה על אוכלוסיית הארץ, כי אם ציבור כלל העושים דרכם בנתיבי השייט הבינלאומיים לרבות משפחותיהם ובני ארצם של קורבנות האירוע. סוג הערובות שיש בידי המבקש להניח ואופיין - כאמור, לשם שיחרורו של המבקש ממעצר והבטחת התייצבותו לחקירה נכונה היתה חברת צים להפקיד ערבויות גבוהות ביותר אשר לא בא זיכרן בבקשה דנן והסיבה לכך לא הובהרה במהלך הדיונים. למעשה, הערובות המעשיות היחידות אשר הינן בנות מימוש הינן שתי משכורות חודשיות ונכונותו של המבקש לשעבד את דירתו במדינת האם לצורך הבטחת התייצבותו למשפטו. המבקש, לדעתי, הבין כי אין די בערובות הנ"ל ולמעשה אין בהן כל ממש בשל ערכה של המשכורת החודשית והפרוצדורה הקשה אם בכלל קיימת, של מימוש השיעבוד על דירת מגוריו באם יבחר שלא להתייצב למשפט. לפיכך, פעל המבקש במישור מדינת האזרחות והציג מסמכים שונים, מהם עולה התחייבות מדינתו סרביה-מונטנגרו, לפעול להתייצבותו לבירור דינו. בעניין זה העיד ארוכות בבית המשפט ממלא מקום השגרירה. עיינתי חזור ועיין בכלל המסמכים שהוגשו לבית המשפט הן ע"י המבקש והן ע"י המשיבה, לרבות החלטות ביה"ד הבינלאומי בהאג והאמנות השונות והגעתי למסקנה כי קיים ספק בדבר יכולת מימוש ההתחייבות הגלומה בהן. במסמכים השונים ומתוך כבוד לשולחיהם, לא מצאתי אמירה קונקלוסיבית אודות תוצאות הפרת תנאי ההתייצבות. המסמכים מפרטים כיצד מתכוונת מדינתו של המבקש לאכוף את שהייתו בתחומיה אך מעבר לכך לא נאמר די. יתרה מזו, בשני מסמכים שבמ/6 החתומים ע"י השגריר והמזכיר הכללי נרשם מפורשות כי הם כרוכים גם בהתחייבויותיו של המבקש עצמו. בבית הדין הבינלאומי בהאג התייצב לצד שגריר המדינה אף שר המשפטים ומסר את התחייבות המדינה. לא כך בעניננו, כאשר מצהיר נציג המדינה מפורשות כי אינו מוסמך להתחייב בשמה ונציג מוסמך אחר לא התייצב לדיון. בנוסף לכך, בית הדין הבינלאומי, אשר הוקם מכח החלטת מועצת הבטחון לשם הבאתם לדין של אנשים בגין פשעים נגד האנושות, אשר בוצעו בשטחי הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר, כאמור בת/1, נקט באמצעים העומדים לרשותו להורות למדינתו של המבקש לפעול בדרכים שמצא לנכון. אין בידי או בסמכותי לעשות כך. במסמכים השונים אף לא צוינו הנימוקים לאי העמדתו של המבקש לדין במדינתו הוא, נושא שמצוי בסמכותה של המדינה על פי האמנות ביחס למשפט הימי שצורפו לתיק ע"י המשיבה ולא הובהרה סיבת ההסתייגות מהליכי ההסגרה המתבקשים על פי האמנה האירופית בדבר הסגרה. אשר על כן לטעמי לא די במסמכים שצורפו ובדבריו של ממלא מקום השגרירה בבית המשפט כדי לוודא באופן ברור וחד משמעי את התיצבותו העתידית של המבקש למשפטו בתיק העיקרי באם יצא את גבולות הארץ. משכך הם פני הדברים תוך שקלול כלל הנתונים שנסקרו לעיל אל מול אופי הערבויות והביטחונות שהוצעו לאחר שעשיתי כמיטב הכרתי ליישם את כלל השיקולים הצריכים לעניין, תוך חיפוש אחר נקודת האיזון הראויה בין חופש התנועה של המבקש וזכותו הבסיסית לצאת את גבולות הארץ אל מול שאר האינטרסים העומדים לשקילה, סבור אני כי דינה של הבקשה להידחות. לא אסיים מלאכתי אם לא אציין כי נתתי דעתי לכך שהמבקש אינו עצור ואף אינו מוגבל תנועה במדינתנו אנו. לכך אוסיף תקוותי כי משפטו יתנהל במהירות המתבקשת מההגבלות בהן הוא נתון, כי מדינת סרביה-מונטנגרו תעשה לביקורן של רעייתו ובתו בישראל ואם ניתן יהיה גם לביקורה של אמו וכי חברת צים תעשה להעסקתו בישראל כפי שקרה בעבר בעניינו של אחר, על מנת שימצא תעסוקה ועניין בעת התנהלות משפטו ויוכל לעזור בפרנסת משפחתו כפי שעושה הוא דרך קבע. לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית . עיכוב יציאה מהארץמשרד הפניםדרכוןצווים