הבקשה ונימוקיה 1. בפניי בקשה להשבת ערבון, על-סך של 5,000 ₪, שהושת על המבקש, על ידי כב' הרשם קודסי, ביום 11/10/2005, כתנאי למתן צו ארעי, לעיכוב יציאתה מן הארץ של המשיבה מס' 1 (להלן : "צו עיכוב יציאה") 2. הנימוק לבקשה בקליפת אגוז הינו, משהורה כב' הרשם קודסי ביום 16/10/2005, על ביטול צו עיכוב יציאתה מן הארץ, של המשיבה מס' 1, ללא צו להוצאות, זכאי הוא להשבת הערבון. התשובה 3. אליבא דמשיבה מס' 1, אין ממש בבקשה, ודינה להידחות, מהנימוק, שלנוכח הגשת בקשת העיכוב יציאה מן הארץ, נדרשה היא להקדיש מזמנה להכנת תגובה לבקשה, ולהשתתף בדיון שהתקיים בה, באמצעות עורך דינה, על-חשבון סידוריה האישיים שהיו ההכרחיים לנוכח נסיעתה הצפויה לשליחות ארוכה בחו"ל למחרת יום הדיון בבקשת העיכוב. כל אלו גרמו לה, עוגמת נפש גדולה, מטרד, והוצאות מיותרות, ביניהן שכ"ט עו"ד. על-כן, מבקשת היא לשמור על זכותה, לתבוע מהמבקש את ההוצאות והנזקים שנגרמו לה לנוכח בקשת העיכוב נטולת הבסיס, כאשר למטרה זו בדיוק, הורה בית-המשפט על הפקדת הערבון. והיה ויוחזרו כספי הערבון למבקש, תתרוקן מכל תוכן מטרת הפקדתו. התגובה לתשובה 4. דין טענת המשיבה מס' 1 להידחות מהנימוקים הבאים : א. בהתאם לתקנה 371(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן : "התקנות"), אם בתוך 60 יום ממועד פקיעת הצו הזמני לא חולט הערבון או חולט מקצתו, תוחזר יתרת הערבון למבקש. חישוב מניין הימים ממועד ביטול הצו הזמני, מעלה כי, חלפו למעלה מ-90 יום ממועד פקיעת הצו הזמני, על-כן דינו של הערבון להשבה. כן, בהתאם לתקנה 371(ד) לתקנות, תנאי לחלוט הערבון כי הבקשה לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. המשיבה לא הוכיחה כי הבקשה לעיכוב יציאתה מן הארץ לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. והצו הארעי ניתן בשל החשש כי המשיבה מס' 1 עומדת לצאת מן הארץ לתקופה ממושכת, חשש שאושר על-ידה בתצהירה ובחקירתה. ב. בית-המשפט לא חייב בהוצאות החלטת ביטול צו העיכוב, על-כן, אין המשיבה מס' 1 זכאית לפיצוי ו/או החזר בגין ההוצאות הנטענות, שנגרמו לה. מה גם, שלו רצתה לערער על החלטת בית-המשפט, היה עליה לעשות כן במסגרת ערעורה על החלטת הביטול, משלא עשתה כן, הפכה החלטת בית-המשפט למעשה בי-דין. ג. לא חל כל עיכוב ביציאתה של המשיבה מן הארץ, נוכח העובדה שמועד יציאתה נקבע ליום 17/10/2005, כפי שהוצהר על-ידה, וצו העיכוב היציאה, בוטל ביום 16/10/2005. על-כן, לא נהיר מהם אותם הנזקים או ההוצאות להם היא טוענת. ד. השבת הערבון למבקש, אינה חוסמת את הדרך בפני משיבה מס'1 לתבוע ממנו כל נזק ו/או הוצאה אשר לטענתה עליו לשאת בהם. דיון 5. לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בבקשה, בתשובה ובתגובה לתשובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל, מהנימוקים הבאים : א. ראשית - תקנה 371(ד) לתקנות קובעת בהאי לישנא : "הופקד עירבון ולא חולט או חולט מקצתו - תוחזר יתרת העירבון למבקש בתוך שישים ימים מהמועד שפקע הצו הזמני; הוגשה בתוך שישים הימים בקשה לחילוט העירבון, רשאי בית המשפט לעכב את החזרת העירבון עד למתן החלטה בבקשה". כב' הרשם קודסי הורה על ביטול צו עיכוב יציאתה מהארץ של המשיבה מס' 1 ביום 16/10/2005. המשיבה מס' 1, מחד, לא הגישה כל בקשה במהלך שישים הימים המנויים בתקנה, לחילוט הערבון, ואלו מאידך, חלפו אף שישים הימים, הקבועים בתקנה, להגשת בקשה מעין דא. בנסיבות האמורות, די בכך בכדי להורות על השבת הערבון למבקש. ב. שנית - גם בחינת טענות המשיבה מס' 1 לגופו של עניין, מובילות למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, מהנימוק, שהמשיבה מס' 1 טוענת הלכה למעשה, כי לנוכח הגשת הבקשה, ולאחר שהוצא נגדה צו ארעי ונוהל לאחר מכן דיון במעמד שני הצדדים, נדרשה היא להקדיש מזמנה להכנת תגובתה לבקשה ולהשתתף בדיון שהתקיים בה, באמצעות עורך דינה, וזאת על-חשבון סידוריה האישיים נוכח נסיעתה הצפויה לשליחות ארוכה בחו"ל למחרת היום. כל אלו גרמו לה עוגמת נפש, מטרד, והוצאות מיותרות ביניהן שכ"ט עו"ד. על-כן מבקשת לשמור על זכותה לתבוע מהמבקש את ההוצאות והנזקים שנגרמו לה כתוצאה מבקשת העיכוב נטולת הבסיס. כב' הרשם קודסי דחה את הבקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ ובטל את הצו הארעי שיצא תחת ידיו, ביום 11/10/2005, ללא צו להוצאות. בית-המשפט לא יושב במסגרת בקשה דנא, שעניינה השבת הערבון, כערכאת ערעור על החלטת כב' הרשם. היה והיו למשיבה מאנות וטענות בדבר ההוצאות שנגרמו לה כתוצאה מהגשת הבקשה לעיכוב יציאתה מהארץ, מקומן היה לידון בעת הדיון בבקשה עצמה, שנוהלה בפני כב' הרשם ולא במסגרת בקשה דנא. ויודגש, שלא הוגשה אף, על-ידה כל בקשה לחילוט הערבון, ותגובתה זו היא במסגרת בקשת המבקש, להשבת הערבון. התוצאה 6. התוצאה היא, איפוא, כי דין הבקשה להתקבל וכך אני מורה. 7. הערבון שהופקד על ידי המבקש בקופת בית-משפט יוחזר לו על-ידי המזכירות. 8. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 9.ערבוןעיכוב יציאה מהארץצווים