ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ לקטין

עניינה של החלטה זו בשאלת גובה הערבויות המתאימות לצורך הבטחת החזרת קטין לארץ. רקע עובדתי 1. המבקשת, נוצריה, ילידת קולומביה והמשיב יהודי יליד ישראל, הכירו זה את זה בקולמביה. המבקשת הגיעה לארץ לביקור ראשון בשנת 2003, הצדדים נישאו זל"ז בנישואין אזרחיים בארצות הברית בשנת 2004, כאשר בתאריך 15.12.2006, נולד לצדדים בארץ בן משותף (להלן:"הקטין"). 2. מערכת היחסים בין הצדדים עלתה על השרטון, והצדדים נפרדו זה מזה בשנת 2009; כאשר בחודש 6/2009 עזבה האם את הבית המשותף, ועברה לגור עם הקטין בקיבוץ xxx. 3. בין הצדדים נפתחו מספר הליכים משפטיים לרבות תביעות למזונות, משמורת, התרת נישואין וצווי הגנה. ביום 20.6.2010 הגיעו הצדדים להסכם ביניהם לפיו, המשמורת על הקטין תהיה אצל האם תוך קביעת הסדרי ראייה עם האב. ההסכם הסדיר גם ענין נסיעות לחו"ל. כן בהסכם (סעיף2.1.) נקבע, כי צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הקטין יישאר בתוקפו כצו קבוע. בתאריך 7.7.2011 ניתן פסק דין המתיר את נישואין הצדדים (תמש 36969-10-10). 4. בתאריך 16.5.2011 הגישה האם תביעת הגירה לארץ מולדתה - קולמביה (תמש 26585-05-11) ואילו האב הגיש מצידו בתאריך 30.6.11 תביעה להרחבת הסדרי ראיה- תמש 26585-05-11. הבקשה לביטול צו עיכוב יציאה 5. בגדרי תביעות אלה, הגישה האם בתאריך 10.9.2012 בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ, בה עסקינן. לטענת האם, היא מעוניינת לנסוע עם הקטין לארץ מולדתה קולמוביה, בין התאריכים 27.11.2012- 15.1.2013 (ראה אישור הזמנת כרטיסי טיסה) ולשהות שם בתקופת החגים -חג המולד והסילבסטר; האם ציינה גם, כי מחירי הכרטיסים עולים באופן חד אחרי תאריך 30.11.2012 וקשה להשיג מקומות חזרה לפני 13.1.2013; מה עוד שבשנה הבאה, הקטין יהיה בכיתה א', דבר שלא יאפשר נסיעה ארוכה לקולומביה בתקופת החגים הנוצרים באמצע שנת הלימודים לשיטתה, טובת הקטין מחייבת גם ביקור כזה. עוד טוענת האם, כי עד למשבר בין הצדדים, היא ובנה הקטין נסעו פעמיים לקולמביה: פעם בשנת 2007, ופעם בשנת 2008. האם, שלא ביקרה את משפחתה בקולומביה מזה מעל 3 שנים, מבקשת להאריך את הביקור לתקופה של 6 שבועות, זאת חרף הוראת סעיף 2.5 להסכם לפיה המשיב "לא יתנגד באופן עקרוני לנסיעה של האם והקטין לביקור משפחה בקולומביה, אשר לא יעלה על חודש ימים כפוף להפקדת ערבות מתאימה". האם התחייבה לאפשר קשר יום-יומי בין הקטין לבין אביו-המשיב בזמן השהייה בקולומביה, וכן התחייבה לספק כל ערבות מתאימה בהתאם לשיקול דעת בית המשפט. 6. בתאריך 10.9.2012 הורה בית המשפט (כב' השופטת בוהדנה) לצדדים להגיע להסכמות בדבר הערבויות להחזרת הקטין וכן הורה על העברת התיק בפניי. 7. המבקשת הגישה ב-24.9.2012 הודעה מטעמה; היא חזרה וביקשה לאשר לה ולקטין נסיעה לקולומביה. היא הוסיפה כי בתקופה בה לא ביקרה את משפחתה בקולומביה, נפטרו סבתה שלה ועוד 2 בני דודים, ואילו הוריה המבוגרים (אמה בת 87 ואביה בן 74) אינם מסוגלים להגיע לארץ עקב מצבם הבריאותי. האם ביקשה לציין כי האב הוא זה שחתם על דרכון קולומביאני עבור הקטין והאב מכיר את זכותו של הקטין להחזיק באזרחות ישראלית-קולומביאנית. המבקשת הוסיפה, כי הינה בודדת בישראל, מבחינת משפחתית וחברתית, ואין לה יכולת לספק ערבות צד ג' ומבקשת לוותר על דרישה זו. המבקשת מסכימה להפקיד בקופת בית המשפט ערבות בנקאית בסך של 120,000 ₪. 8. ב"כ המשיב הודיע לבית המשפט ביום 3/10/2012 כי לאחר בדיקה מקיפה שערך באשר להוצאות הכרוכות בהחזרת הקטין ארצה במידה ולא ישוב מקולומביה, נמצא שעלויות אלה נאמדות סכום של כ-400,000 ₪ ,והוא מבקש תשי בטוחות: א. המחאה בנקאית או ערבות בנקאית אוטונומית ע"ס 200,000 ₪ ב. ערבות צד ג' ללא הגבלה בסכום או למצער בסך שלא יפחת מ- 200,000 ₪. המשיב הוסיף, כי במידה והמבקשת לא תוכל לספק את הבטוחות לעיל, הוא יהיה מוכן לממן 3 כרטיסי טיסה עבור הורי המבקשת ואדם נוסף מבני משפחתה מקולומביה למען ביקורם את המבקשת והקטין הארץ. 9. בתאריך 1.11.2012 התקיים בפני דיון בשאלת גובה הערבות. המבקשת נחקרה בפני, ובתום הדיון סיכמו באי-כוח הצדדים את טענותיהם. תחילה ציין ב"כ המבקשת, כי השאלה שבמחלוקת הינה שאלת גובה הערבות, ולא שאלת עצם יציאת המבקשת והקטין לחו"ל. באשר לדרישה בדבר הפקדת סך של 400,000 ₪, מדובר בדרישה בלתי סבירה, והיא מהווה למעשה "מלכודת", שכן ברור שהאם לא תצא בלי בנה הקטין; הוא מפנה בענין זה לתמ"ש 20543-09 שם העמיד בית המשפט את הערבות העצמית על סך של 100,000 ₪. בכל מקרה טען ב"כ המבקשת כי זכותם של המבקשת ובנה הקטין לבקר את המשפחה בקולומביה. הוא מפנה להמלצת המומחה גוטליב בחוות הדעת מ-2.9.2012 לאפשר למבקשת ולבנה הקטין לבקר את משפחתה כנגד בטחונות, ואשר העדיף את המשומרת אצל האם; ב"כ המבקשת הוסיף, כי מדובר באישה בודדה בארץ, שסבלה בחיי הנישואין והיתה לה הזדמנות להישאר בקולומביה ולא לחזור, אך לא עשתה כן. ב"כ המבקשת הוסיף, תוך הפנייה לתסקיר, כי באשר לאפשרות נסיעת האם ללא הקטין, כי אז האב אינו יכול לדאוג לקטין למשך חודש וחצי, מדובר באיש שמנהל עסק 6 ימים בשבוע, ואינו מקפיד על מועדים לגבי הקטין בשל אילוצי עבודה; ובאשר לחשש שמא האם תמשיך מקולומביה למקום אחר, הרי מדובר בחשש שאינו ריאלי, שכן ללא אישור שני ההורים, היא אינה יכולה להוציא את הקטין מחוץ לקולומביה. 10. לשיטת ב"כ המשיב, האם אינה יכולה היום להסתמך על סעיף 2.5 להסכם הגירושין בענין יציאת הקטין מהארץ, שכן הנסיבות השתנו, וזאת מאחר והיא הגישה תביעה למתן היתר הגירה וגילתה רצונה בהגירה מהארץ, ולאור נסיבות ומועד הגשת הבקשה לביטול צו העיכוב, קיים חשש ממשי שהאם תיקח את הדין לידיה. לדידו, האם נואשה מההליך המשפטי שהגישה בענין ההגירה, ומודעת לסיכויי הצלחתה בתביעה זו, זאת בהתחשב בחוות דעת פסיכולוגים שהוגשו ולפיהם טובת הקטין להישאר בארץ, משכך האם פנתה כבר בתאריך 5.9.2012, לסוכנות נסיעות לברר כרטיסי נסיעה. ב"כ המשיב, הוסיף וטען, כי האם מבקשת עתה לנסוע ביחד עם הקטין לחגוג את "הקריסמס" תוך הפרת התחייבותה בהסכם לפיו היא תתגורר בארץ ותחנך את הקטין על-פי הדת היהודית; הוא מבקש להתחשב בכך שלמדינת קולומביה, הגם שחתומה על אמנת האג, יש גבולות פתוחים המאפשרת גישה פתוחה למדינות אחרות שאינן חתומות על אמנת האג, מה גם שהסדרי השלטון במדינה זו אינם כמו בישראל; כן שלדידו אל מול זכותו של הקטין להכיר את משפחתו מצד האם, יש גם להתחשב בסיכון בניתוקו ממשפחתו מצד האב הוא הוסיף, כי האם יכולה לנוסע לבד כאשר אין כל מניעה שהקטין יישאר עם אביו בתקופה זו. ב"כ המשיב, מבקש להתחשב גם בהוצאות הכרוכות במעשה חטיפת הקטין לקולומביה, אם יהיה, כגון עלויות של שכ"ט עורכי דין בארץ ובחו"ל, איתור הקטין בארץ ובחו"ל, נזקים עקיפים כמו אובדן עבודה, זאת בנוסף לעוגמת הנפש שלו ושל הקטין. בנסיבות אלה, ב"כ המשיב עומד על דרישתו לערבות צד ג'; צד כזה יכול ללחוץ ולהשפיע על החזרת הקטין לארץ. כן מבקש להעמיד את הערבות על סך של 400,000 ₪ כאשר מתוכם ערבות צד ג' על סך של 200,000 ₪ לפחות. הוא הוסיף, כי אין כאן טענה לשלילת זכותו של הקטין והאב מוכן לשלם הוצאות נסיעת הסבא והסבתא לארץ כולל הוצאות שהייתם. הוא אף מוכן לקחת את הקטין לבקר בקולומביה אך לא בתקופה שהם נמצאת שם, שכן הוא חושש שמא היא תעליל עליו שם עלילות שווא שתחרוץ גורלו. הכרעה 11. סמכותו של בית המשפט להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד קטין, לבקשת מי מהוריו, נשאבת מסעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. סעיף 15 קובע חובתם וזכותם של ההורים לדאוג לצרכי הקטין, להחזיק בו ולקבוע מקום מגוריו. אולם כשיש מחלוקת בין ההורים בענין הנתון לאפוטרופסות, סעיף 25 לחוק הכשרות מעניק לבית המשפט את הסמכות להכריע, כאשר כנגד עיניו עומד עקרון "טובת הילד". 12. במקרה דנן, המחלוקת כאמור הינה בשאלת הביטחונות הדרושים להבטחת חזרתו של הקטין לארץ, ולא שאלת עצם יציאתו ונסיעתו הוא ואמו לביקור בקולמוביה. 13. תחילה אציין כי בנסיבות מקרה דנן, אכן קיים חשש ממשי שהאם והקטין לא יחזרו לארץ. לאם מלבד הקטין, אין זיקה לארץ כאן, היא נמצאת במעמד ארעי ויש לה אישרה של א/5 תושבת זמנית בתוקף עד 3.1.2013. האם התגרשה כאמור מהמשיב ומתגוררת כבר משנת 2009 עם בנה הקטין בקיבוץ xxx, היא מבודדת, אין לה קרובי משפחה מלבד בת דודה שהיא אשת אחיו של המשיב, אך גם זו אינה נמצאת בארץ באופן קבוע. לאם אין גם עבודה קבועה בארץ, האם הינה רוקחת במקצועה אך לא הצליחה לעבוד במקצוע מאחר שנכשלה במבחן, יותר מפעם. כיום היא עובדת כמטפלת מחליפה בגנים של הקיבוץ, וגם עובדת כפועלת במפעל בקיבוץ xxx, בהמשך הוסיפה כי אינה עובדת באופן קבוע אלא לפי הזמנות; היא נמצאת במרחק פיזי ונפשי ממשפחתה בקולומביה ומתמודדת עם קשייה כאן לבד. הנסיבות האישיות של האם מקימות חשש ממשי שלא תחזור לארץ, חשש אשר מתחזק לאור הגשת התביעה למתן הגירה יחד עם הקטין לקולומביה; חשש זה יש בו בנסיבות מקרה דנן, להצדיק את התניית ביטולו של צו עיכוב היציאה מן הארץ, בערבויות הולמות, שכן במקרה והאם תבחר לא להחזיר את הקטין לארץ, סביר להניח שלאב יהיו הוצאות רבות בגין נקיטת הליך של החזרת הקטין לארץ לפי אמנת האג. 14. יחד עם זאת, לדידי בנסיבות הספציפיות של מקרה זה, הגשת הבקשה לביטול צו עיכוב היציאה אינה מעידה בהכרח, כטענת המשיב, על התנהגות או ניסיון מצד האם להברחת הילד מהארץ והכל מנימוקים להלן: א. בסעיף 2.5 להסכם הגירושין בין הצדדים, נקבע מפורשות, כי "הוצאת הילד לחו"ל, תעשה תוך תאום מראש בין הצדדים והודעה על מועדי הנסיעות והחזרה. האב לא יתנגד באופן עקרוני לנסיעה של האם והקטין לביקור משפחתי בקולומביה אשר לא יעלה על חודש ימים בכפוף להפקדת ערבות מתאימה. ניסיון ב"כ המשיב בסיכומיו לטעון כי אין להסתמך על סעיף זה בשל שנוי נסיבות הואיל והאם הגישה תביעה למתן הגירה, אינו מקובל עלי. ראשית - גם אם התביעה של האם למתן הגירה תידחה, עדיין אין לומר שייאסר עליה לחלוטין הוצאת הקטין מהארץ, והדבר יהיה כרוך בהפקדת ערבויות הולמות. שנית- אכן העובדה שהוגשה ע"י האם תביעה להיתר הגירה מגביר את החשש של האב, שהאם לא תחזיר את הקטין ארצה, אבל עצם העובדה שהאם השתמשה בזכותה המשפטית והחוקית של הגשת תביעה למתן הגירה ועתרה לערכאות המשפטיות לסעד בענין, אינו יכול להיזקף לחובתה לענין כנות כוונותיה להחזיר את הקטין ארצה כל עוד שאין הכרעה סופית בבקשתה, וזאת כל עוד שלא הוצבע על התנהגות או סימנים המעידים על כוונה לחטיפת הילד (השווה בע"מ 2845/11 פלונית נ' פלוני - שם האם קיבלה דרכונים בתחבולה ותרמית ונעצרה יחד עם הקטין כשהם על סיפונו של מטוס שעמד להמריא לחו"ל ועל כן שם אושר ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ בכפוף להפקדת ערבות ע"ס 400,000 ₪). ב. האם נחקרה בפני והיא הותירה עלי רושם חיובי באשר לכנות כוונותיה לשוב עם הקטין לארץ, היא סיפרה שמעוניינת לבקר את משפחתה יחד עם הקטין להיות איתם בתקופת החגים. היא הוסיפה, כי לאחר שנכחה לדעת שהליך התביעה להגירה לוקח הרבה זמן, ובהתחשב שמצבה הבריאותי של אמה אינו טוב, כמו כן לאחר שהיא עברה ניתוח, היא מעוניינת לבקר את משפחתה על מנת לקבל כוח "להמשיך ולעמוד פה" . בהקשר זה אציין כי המשיב לא הגיש תצהיר ולא העיד בפני. ג. כן, התנהלות האם בעבר מעידה על כנות כוונותיה גם כיום; האם העידה בפניי כי לאחר שהקטין נולד, היא נסעה איתו לקולומביה פעמיים, למשך 3 חודשים כל פעם כאשר בפעם האחרונה, מערכת היחסים בין הצדדים הייתה בעייתית; אם כן, לאם הייתה הזדמנות בעבר להישאר יחד עם הקטין בקולומביה ולא לחזור לארץ, אך היא לא בחרה לעשות כן. ד. לדידי, במערכת יחסים כזו שבעניינו- כאשר שני הצדדים ממדינות שונות, כאשר האב ישראלי והאם מקולומביה שמשפחתה חייה שם ואין לה שום קרובי משפחה בארץ, אז על שני בני הזוג כאחד לקבל מערכת יחסים זו עם כל הכרוך בה לרבות ביקורים משפחתיים בחו"ל. כעולה מעדות המבקשת, בעבר הם ביקרו את משפחת האישה בקולומביה וגם משפחתה ביקרה אותה כאן בארץ, סביר להניח שגם במצב של פירוד שני הצדדים, האישה תמשיך לנסוע ולבקר את משפחתה שם יחד עם בנה הקטין. סיכוי או סיכון כזה, טמון מעצם טבעו במערכת יחסים של בני זוג משתי מדינות שונות. ה. זכותה ורווחתה וטובתה של האם עצמה לנסוע ולבקר את משפחתה בקולומביה; דבר המשפיע בסופו של יום על טובת בנה הקטין. לא מצאתי בשלב זה להתייחס לטענות לענין סיכויי התביעה להגירה או חוות דעת המומחים. בתיק טרם נשמעו ראיות וטרם ניתנה המלצה סופית ע"י ד"ר גוטליב עצמו. יחד עם זאת לשיטת אנשי מקצוע, יש לאפשר נסיעה לאם ולקטין לקולומביה. כך למשל, ד"ר גוטליב בחוות דעתו מתאריך 2.9.2012, המליץ בין היתר, כי "יש לאפשר לגב' xxx דיאז לבקר יחד עם בנה אצל משפחתה בחו"ל כנגד בטחונות" גם בדו"ח הסוציאלי מתאריך 22.1.2012, נמצא המלצה לפיה "חשוב לאפשר לאם ולבנה לנסוע לבקר את משפחתם בקולומביה לפחות פעם בשנה בהתאם לנהלים המקובלים". במצב דברים זה, סבורני כי טובת האם והקטין ביחד, מחייבת נסיעה משותפת לשניהם למשפחה בקולומביה, למותר לציין, כי טובתו של הקטין, מחייבת גם קשר עם משפחתה של אמו, וליהנות מאהבתם וקרבתם. הקטין מכיר את המשפחה והוא ביקר אותם בעבר. ו. אינני מקבלת טענת ב"כ המשיב כי מטרת הנסיעה לשם, חגיגת הקטין את "הקריסמיס" מהווה הפרה להתחייבות האם בסעיף 8.1 להסכם כי הקטין ימשיך להתחנך במסגרת חינוכית יהודית; האם בחקירתה מסרה כי הקטין נמצא בגן יהודי. בנוסף, ביקור משפחת האם והכרת התרבות של משפחת המוצא של האם אינו עומד בסתירה לכך. במיוחד כפי שטען ב"כ האם, כי בזמן הנישואים ולפני כן, האב חגג את חג המולד בקולומביה, כאשר הנסיעה כיום אינה רק בשביל לחגוג אלא גם לשם ביקור המשפחה. ז. ב"כ המשיב נתן פתרונות אחרים, כמו אפשרות נסיעת האם לבדה לקולומביה או אפשרות שהאב עצמו ישלם הוצאות נסיעת הסבא והסבתא לארץ או אפשרות נסיעת הקטין לבקר בקולומביה אך לא ביחד עם האם. דרכים אלה אינם מהווים תחליף לנסיעה המשותפת של האם והקטין. מטרתו של כל ההליך כאן הינו נסיעה משותפת של האם והקטין ביחד. ב"כ האם בסיכומיו ציין כי ברור שהאם לא תיסע לקולומביה בלי הקטין. מה גם שזכותה של האם לנסוע ביחד עם בנה הקטין לביקור משפחתה בקולומביה, דבר שהינו לטובתם שניהם ביחד כאמור; בנוסף, אין להכריח למשל את הורי המבקשת המבוגרים לבקר בארץ ואין כל טעם להסתפק בנסיעת הקטין ללא ליווי אמו. יש לציין כי הוצע לאב להצטרף לנסיעה של האם והקטין והוא סירב לכך. ח. באשר לטענות ב"כ המשיב לגבי מדינת קולומביה, הרי מדינת קולומביה חתומה על אמנת האג כפי שגם טען ב"כ המשיב בעצמו, לא הוכח כי ניתן להוציא הקטין מקולומביה לכל מדינה אחרת שאינה חתומה על אמנת האג ללא הסכמת שני ההורים, מה גם שסיכון כזה אם קיים הרי הוא קיים לגבי כל מדינה החתומה על אמנת האג ולאו דווקא למדינת קולומביה. יתר על כן, המשיב עצמו ביקר כמה פעמים בקולומביה, הוא מכיר משפחת האם ומקום מגוריהם, אשת אחיו הינה בת דודה של המבקשת. בנוסף כיום ונוכח אמצעי התקשורת הטכנולוגיים המתקדמים, ניתן בזמן שהיית האם והקטין בקולומביה, לשמור על קשר יום-יומי רצוף בין הקטין לבין האב בארץ, וזאת דרך ה"סקייפ" או דרך הטלפון והרשת החברתית. כך המשיב יכול לקבל מידע בזמן אמת אודות בנו הקטין בחו"ל. 15. לאור כל האמור לעיל, ובאיזון נכון בין זכותו של האב להבטיח חזרת הקטין, לבין זכות התנועה של האם וטובת הקטין להצטרף לאמו, סבורני כי יש להטיל ערבויות מתאימות והולמות להחזרת הקטין לארץ. א. באשר לערבות הכספית - בהתחשב בכל הנסיבות והשיקולים כמפורט לעיל, אני מעמידה את הערבות הכספית על סך של 250,000 ₪. ב. באשר לדרישת התחייבות צד ג': אני מקבלת את גרסת האם כי אינה יכולה לדאוג לערבות צד ג' מטעמה. האם מסרה כי יש אנשים שמוכנים לחתום עבורה שהיא אישה טובה ורצינית ולא תעשה מעשה חטיפה, אך לא יסכימו לחתום על ערבות צד ג', כמו כן, היא לא היתה מסכימה לחתום על ערבות כזו; בהתחשב בנסיבותיה האישיות של האם כאמור לעיל, במיוחד משאין לה קרובי משפחה כאן, אין מקום לחייב אותה בהמצאת ערבות צד ג'. סוף דבר 16. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי צו עיכוב היציאה מהארץ כנגד הקטין, יבוטל בכפוף לתנאים הבאים: א. אני מחייבת את האם/המבקשת להפקיד בקופת בית המשפט כתב ערבות בנקאית על סך של 250,000 ₪. ב. המבקשת תאריך את תוקף האשרה הזמנית במשרד הפנים לתקופה של שנה נוספת לפחות. ג. האם תמציא לבית המשפט העתק כרטיסי הטיסה עבור הנסיעה לקולומביה ואת כרטיסי החזרה לארץ. ד. האם תגיש תצהיר כי הא מודעת לכך שאי החזרת הקטין לארץ מהווה חטיפה על פי אמנת האג, וכי האב יכול לנקוט כל הליך על פי האמנה להשבת הקטין לארץ; האם תציין בתצהיר פרטים מליאים בדבר מענה בקולומביה כולל מספרי טלפון, וכן התחייבות מטעמה לאפשר לאב להיות בקשר עם בנו הקטין בדרך של טלפון או "סקייפ" או כל דרך אפשרית אחרת,לפחות פעמיים בשבוע. ו. במקרה בו, יתממש חששו של האב והאם תבחר לא להחזיר את הקטין עד ליום 16.1.2013, יוכל האב לפעול להחזרת הקטין על פי אמנת האג והוא יהיה רשאי לגבות הוצאותיו באמצעות הערבות שתפקיד האם. בנסיבות העניין לא מצאתי לחייב בהוצאות. קטיניםעיכוב יציאה מהארץצווים