1. רשמת בית המשפט הורתה לאחר דיון במעמד הצדדים על השארת צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא כנגד תושב חוץ על כנו, והתנתה את ביטול הצו בהמצאת ערב או ערבות בנקאית על סך 120,000 ש"ח. ההחלטה נשוא הערעור ניתנה כסעד זמני בתביעת מזונות שהגישה אשה כנגד בעלה. בני הזוג חיים בנפרד תקופה ארוכה, האשה בישראל והבעל בבולגריה. 2. על ההחלטה הוגש הערעור, ועיקרו של הדיון נסב סביב הזכות לעכב יציאתו של תושב חוץ מהארץ בתביעת מזונות של אשה. 3. לעניין הגדרת תושב חוץ נפסק שתושב חוץ הוא אדם שאינו יושב ישיבה של ממש בישראל: ראו: בג"ץ 129/63 מטלון (מזרחי) נ' בית הדין הרבני האזורי, פ"ד יז' 1640, 1651. 4. מבחינת נוסח תקנה 376 לתקנות סדר הדין האזרחי, הדנה במתן סעד של עיכוב יציאה מהארץ, אין מניעה להוציא צו עיכוב יציאה כנגד תושב זר, אך ההלכה הפסוקה קבעה שצו כזה ינתן רק במקרים נדירים ביותר. בע"א 249/69 פרויליך נ' פרויליך, פ"ד כג (1) 701, 705-704, שאף הוא נדון בתביעת מזונות, פסק השופט לנדוי: (א) לכל הדעות מקום מושב בחוץ לארץ איננו שיקול למען נתינת צו עיכוב היציאה אלא נגד נתינתו. (ב) העובדה שהנתבע יושב בחוץ לארץ ושם מקום עסקיו, באופן שצו עיכוב עוקר אותו מסביבתו הרגילה וממקור פרנסתו, אחרי שהוא נזדמן הנה באופן ארעי, הינה גורם חשוב מאד, כשבית המשפט בא להחליט אם לעכבו כאן ואם לאו, וצריכות להיות קיימות נסיבות אחרות כבדות משקל כדי לבטל את ערך הגורם הזה. בע"א 230/69 קנטי נ' שווילי פילם, פ"ד כג (1) 501, 506 הדגיש השופט זוסמן: (א) נתבע היושב בדרך קבע בחוץ לארץ והוא בא ארצה באופן ארעי - יציאתו מן הארץ איננה משנה את מצב התובע לרעה לעומת המצב הקודם. (ב) יתכן שבנסיבות יוצאות מן הכלל אפשר יהיה לעכב גם את יציאתו של תושב חוץ כגון שהיו לו נכסים בארץ והוא בא לכאן כדי להבריחם. (ג) הכלל הוא שאין אוסרים על נתבע לצאת מן הארץ כדי להפעיל עליו לחץ למלא אחר דרישות התובע. (ד) נתבע שאינו יושב בארץ אף אינו בורח ממנה. בעניין ע"א 703/70 סומך נ' עוזר, פ"ד כב (2) 799 ניתן צו עיכוב יציאה מהארץ במסגרת תביעת מזונות אשה וילדים. השופט זוסמן הורה על ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, והנחה: (א) אין מעכבים אדם כדי לאפשר לתובע לנהל מלחמת התשה ולאלץ את הנתבע בסופו של דבר מתוך יאוש לפדות את עצמו מן השבי. (ב) בית המשפט לא יעשה את המדינה מלכודת בה יתפס נתבע, אפילו הוא רשע, עד אשר תתברר חבותו והוא יביא מעותיו ממקום מושבו או ימצא לעצמו גואל שישחרר אותו. (ג) יציאתו של תושב חוץ מהארץ מחזירה את המצב לקדמותו, שאם תזכה האשה בתביעה בארץ תהיה זקוקה לאכיפתו במקום מושבו של הבעל בחו"ל. (ד) לא העדרו של הבעל מן הארץ יכביד על ביצוע של פסק הדין, אלא העובדה שלא הוברר שיש לו רכוש כאן. (ה) הסיכוי שעיכוב יציאה כנגד הבעל, שהינו תושב חוץ, יאלץ אותו בסופו של דבר להכנע ולהעביר כסף לישראל אינו שיקול לגיטימי לצידוק עיכוב יציאתו מהארץ. בבר"ע 203/70 פרץ נ' פרץ (לא פורסם) נדון ערעור על החלטת השופטת מרים בן פורת. השופטת בן פורת הביעה עמדה שיש להקל בתביעת מזונות לעניין הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד תושב חוץ. בית המשפט העליון בערעור דחה גישה זו והורה: "מובן לי רצונה של השופטת המלומדת לבוא לעזרת אשה המבקשת לגבות את המזונות המגיעים לילדיה הקטינים מן המשיב המתחמק מלשלמם... אבל קו הפסיקה אותו נוקט בית - משפט זה בעקביות מושפע באופן מכריע מן השיקול שמדינה הדוגלת בעקרון של חופש התנועה הבין - לאומית חייבת לקיים עקרון זה הלכה למעשה, ואפילו בצורה קיצונית גם כלפי הבאים אל תחומיה לשהיית - ארעי". גם בבר"ע 212/75 יפה נ' יפה, פ"ד ל (1) 333 נדונה סוגיית עיכוב יציאה מהארץ כנגד בעל המתגורר דרך קבע בחו"ל וזאת במסגרת תביעת מזונות של אשה. השופט חיים כהן הורה בפסק הדין: (א) אם אין בפני בית המשפט ראייה שיש לנתבע נכסים בארץ אין לעכב יציאתו מן הארץ. (ב) גם אם המאסר הוא אחת הדרכים השכיחות לביצוע פסק דין למזונות, חוסר האפשרות להושיב במאסר בישראל את מי שנעדר מן הארץ אינו בגדר קיום דרישת ההכבדה אשר תקנה 376 לתקנות סדר הדין האזרחי דנה בה. (ג) אין מעכבים נתבע מן הארץ כדי שיתיר עצמו בבוא הזמן מבית הסוהר. 5. הונחה בפני בית המשפט תשתית עובדתית שלא הצדיקה השארת צו עיכוב היציאה מהארץ כנגד המערער על כנו. (א) האשה הצהירה בסעיף 5 לתביעת המזונות שאומת בתצהיר: "הנתבע ... מזה 6 שנים העביר את מרכז חייו לבולגריה". כן הצהירה בסעיף ב' (2) בהרצאת הפרטים שמקום מושבו של הבעל בבולגריה, ומקום מושבה בישראל. בעמ' 2 לעדות האשה שורות 15-14 העידה האשה שמרכז חייו של בעלה בבולגריה. (ב) האשה הצהירה בסעיף 8 לתצהיר התומך בבקשה לעיכוב יציאה מהארץ, שהבעל הגיע לישראל למספר ימים. (ג) מקום עבודתו של הבעל בבולגריה, אין לו נכסים בישראל ואין לו חשבונות בנקים בישראל (ראו: עדות האשה בעמ' 2 בבש"א 4974/00). (ד) הבעל צריך להתאשפז בבית חולים בבולגריה עקב מחלתו. אין לו ביטוח רפואי בישראל (ראו עדות האשה בעמ' 4 בבש"א 4974/00) ולפי גרסתו הגיע לישראל כדי לראות את ילדיו הבגירים לפני אשפוזו (ראו: עדות הבעל בעמ' 5). (ה) לבעל אין הסדר מגורים בישראל (ראו: עדות האשה בעמ' 4 בבש"א 4974/00). (ו) הבעל אמנם לא ויתר על אזרחותו הישראלית והוא מחזיק באזרחות כפולה: אזרחות דרום אפריקאית ואזרחות ישראלית, אולם כאמור מקום מושבו הקבוע בבולגריה, ובמשך כ- 13 שנה לא התגורר בישראל. (ז) תביעת המזונות של האשה טרם נדונה. בני הזוג חיים בפירוד לגרסת האשה מ- 98, ורק בינואר 2000 טרחה האשה והגישה את תביעת המזונות. עוד העידה האשה שהיא משתתפת בקורס למטפלות במסגרת הכשרה מקצועית של משרד העבודה והיא צפויה להרוויח כ- 2,000 עד 3,000 ש"ח. (ח) הבעל טוען שהשתכרותו מגעת לסך 500 דולר בבולגריה, ולפיכך אינו יכול לעמוד בסכום הערבות הבנקאית בסך 120,000 ש"ח. (ט) המערער מיוצג בתביעת המזונות שטרם נדונה, ובא כוחו הודיעה שתהווה כתובת למסירת כתבי בית משפט עבורו. 6. מכל הטעמים שפורטו הנני מורה כדלקמן: (א) החלטת כב' הרשמת מ- 16.3.2000 - בטלה. (ב) צו עיכוב היציאה מהארץ שניתן כנגד המערער יבוטל ב- 19.4.00 שעה 12.00, והוא רשאי לחזור למקום מושבו בבולגריה. (ג) אין צו להוצאות. (ד) על הפסק לא יחול צו איסור פרסום. עיכוב יציאה מהארץצוויםמזונות