1.בפניי טענת "אין להשיב לאשמה", במסגרת כתב אישום שהגיש משרד העבודה והרווחה כנגד הנאשמים בטענה כי העסיקו שלא כדין עובדים שאינם אזרחי/תושבי ישראל, בלא שהתקשרו עמם בהסכם עבודה בכתב ובלא שהסדירו להם, על חשבונם, בטוח רפואי בהתאם לחוק (פרטי העובדים ומועדי העסקתם פורטו בשני האישומים שבכתב האישום). ביום 9.7.03 כפרו הנאשמים בכתב האישום ובעובדות. 2.ביום 22.10.03 וביום 9.12.03 נשמעו עדויות המאשימה. בתום הדיון ביקש ב"כ הנאשמים לטעון כי אין להשיב לאשמה לגבי הארוע מ- 3.1.01, ואכן הגיש ביום 2.1.04 סיכומיו בכתב בענין זה. ביום 21.3.04 הגישה ב"כ המאשימה תגובתה לטענת הנאשמים. 3.ביום 28.6.04 הגישו הנאשמים בקשה לצרוף פס"ד (עפ 3730/03) מחוזי חיפה). 4.טוענים הנאשמים כי אין להשיב על האשמה וטיעוניהם כדלקמן: א.אין עליהם להשיב לאשמה בהתייחס לאישום הראשון בת"פ 216/03 (29.8.01) ויש לזכותם לחלוטין מהאשום השני בת"פ 216/03 (20.12.01) ומהעבירה נשוא ת"פ 1249/02 (3.1.01). ב.מדובר ב- 3 ארועים שונים ועל המאשימה הנטל להוכיח אשמת הנאשמים, בזמן ובמקום נתונים ביחס לעובד ספציפי (ההדגשה במקור). עיון בחומר החקירה כולו מלמד כי הנאשמים כלל לא נחקרו בגין האישום בת"פ 1249/02 ואף לא על האישום השני בת"פ 216/03. לא ניתן לנהל הליך פלילי בלא שהחשוד נחקר באזהרה. אין בהלכה הפסוקה ול? מקרה אחד בו נדרש נאשם להשיב לאשמה בלא שנחקר תחילה כחשוד ע"י רשויות החקירה. ג.הנאשמים מפנים לעדות עד המאשימה קידר לפיה לא יכול היה להיות משוכנע שהוא (העובד) היה עובד של הנאשמת, לעדות עד המאשימה הרשקוביץ לפיה לא נבדק הקשר בין העובד לנאשמת או טענת הנאשמת כי מדובר בעובדים שהתחלפו עם עובדיה ה"אמיתיים" ולעדות צברי לפיה לא נעשתה בדיקה של ממש במשרדי הנאשמת וכי הנאשמים לא נחקרו על הארוע. עוד הפנו לעדות עד המאשימה מועלם, לפיה נאמר לו אף פעם לא להעסיק עובדים זרים וכי הטעות באי הבדיקה, שלו היא, והנאשמים לא ידעו על כך דבר ולא עודכנו על נוהל החלפת עובדים וכן לעדות עד המאשימה דבוש, שאיננה רלוונטית לעניין, שכן תפקידו רק באבטחת הקניון (ולא בנקיון). ד.העובדים לא העידו כלל, לא נעשה אימות/חיזוק כלשהו לטענה בדבר אחריות הנאשמת, ע"י ראייה של ממש. ה.כשל המאשימה באי חקירת הנאשמים על עובדות האישום הראשון בת"פ 213/03 והאישום בת"פ 1249/02 מהווה פגיעה קשה בזכותם היסודית להתגונן ומחזק טענתם נשוא בקשה זו. לאור כל האמור, עתרו הנאשמים לביה"ד כי יורה כי אין עליהם להשיב כלל לאשמה בגין האשומים שב- 2 ההליכים. 4.המאשימה בתגובתה עותרת לדחיית הבקשה והנמקותיה הן כדלקמן: א.רק אם יסבור ביה"ד, בנותנו אמון מלא בראיות שבפניו, כי אין בהן לבסס הרשעה - תתקבל טענה כאמור (י. קדמי - על סדר הדין בפלילים, חלק שני (ספר ראשון), 1988 בעמ' 890). בענייננו, מתוך הנחה כי לכל הראיות שהובאו ע"י התביעה יש ליתן אמון מלא, יש לבחון האם הוכחו יסודות העבירה לפיהם הנאשמים העבידו; עובד זר; שאינו רשאי לעבוד; בישראל וגו'. ב.אין לקבל הטענה כי הנאשמים לא נחקרו, כטענת "אין להשיב לאשמה". מדובר בטענה מקדמית שלא נטענה עובר לפרשת התביעה ואף לא לאחר סיומה. טענה זו ראוייה לדחייה גם לגופה, שכן הנאשמים זומנו לחקירה בכ"א מהארועים, והנאשם הופיע רק בזימון אחד (בגין ארוע מ- 29.8.01). גם אם לא הגיעו להחקר, עומדת להם מלוא הבמה לפרוס מלוא הגנתם בפרשת ההגנה. מדובר ב- 3 ארועים משנת 2001 - ודאי בידי הנאשמים כל המסמכים להוכיח העסקה כחוק, וכך יציגו בפרשת ההגנה. בין עדי המאשימה העידו גם עובדי הנאשמת - ואלה לא נחקרו נגדית. אי שיתוף פעולה עם גורמי החקירה פועל לרעת הנאשמים וכל גרסה שיתנו במהלך המשפט תהא "עדות כבושה" שאין לתת לה משקל. ד.הנאשם לא הביא ראיות כי נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שאפשר כדי למנוע העבירה (המאשימה מפנה לת"פ (י-ם) 1013/01 מד"י נ' שחק אבטחה בע"מ, מפי כבוד השופט י. נויגבורן). המאשימה מפנה לחזקה שבחוק (סעיף 5 (ב)). הנאשם גם לא שיתף פעולה בחקירתו ולא סיפק ראיות לסתור החזקה כנגדו שבחוק. ה.בראיות שזורות ראיות על קשר ישיר של העסקה בין העובדים לנאשמים (מועלם העיד כי העובד עבד במדי הנאשמת, שנהנתה מפרי עמלו). לנאשמים היה חשוב שהעבודה תתבצע; עדות דבוש; עדות המפקחים). לאור כל האמור - עתרה המאשימה לדחיית הבקשה, שכן ברור כשֶמש כי עפ"י הראיות שבפני ביה"ד ניתן לבסס הרשעה. המאשימה הוסיפה וטענה כי נוכח העובדה כי העובדים לא היו אזרחי/תושבי ישראל במועדים הרלוונטיים ולנאשמים לא היו היתרים להעסיק עובדים זרים (כהצהרת ב"כ הנאשמים), משכך, יש לחייב הנאשמים ומכל מקום - לא להעתר לבקשתם. 5.לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן הכרעתי: א.נכון טענה המאשימה כי משמעות הטענה שמעלים הנאשמים היא כי על ביה"ד לבחון האם בראיות שהוגשו, בהנחה כי ינתן להן מלוא האמון ומלוא המשקל הראייתי, יש כדי לבסס הרשעה. היה והתשובה לכך חיובית - היה והוצגו ראיות בסיסיות ראשוניות להוכחת יסודות העבירה - יש לחייב הנאשמים להשיב על האשמה (י. קדמי בספרו; ס' 158 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982; פס"ד גוד נייט סנטר). בשלב זה איני נדרשת לבחון את המשקל הראייתי של הראיות שהוצגו, אלא אך שלכאורה, יש בהן כדי לחייב הנאשמים להשיב לאשמה. בשלב זה אין ביה"ד בוחן מהימנות הראיות או משקלן אלא בודק אם על פניהן מסבכות הן את הנאשמים לכאורה באחריות לעבירה (י. קדמי, על הראיות, חלק ג' מהדורת תשנ"ט עמ' 1228). לאור האמור - מסקנתי היא כי יש להשיב על האשמה, משהובאו בפניי ראיות שאם ינתן להן מלוא המשקל, יסבכו הן את הנאשמים. ב.הנאשמים נהגו בבקשתם בבחינת "אחוז בזה וגם מזה אל תרפה" - בסיפא הדיון ביקש ב"כ הנאשמים לטעון כי אין להשיב לאשמה אך ביחס לת"פ 1249/02 (קרי: ארוע מ- 3.1.01). בבקשתו טוען הוא כי אין להשיב לאשמה רק ביחס לאישום הראשון בת"פ 1249/02 (הליך אחרון זה, לגביו נטען בדיון כי מבוקש להגיש הבקשה). בסיפא בקשתו אין הוא עורך כל אבחנה - ועותר לקבוע כי אין להשיב לאשמה ב- 2 ההליכים (3 האשומים). אודה - לא אבין גישה זו בה נקטו הנאשמים. עם זאת, ע"מ לא לקפח זכויותיהם, לא "נתפסו" במילתם והחלטה זו מתייחסת לכל האישומים שבפניי. ג.אינני רואה, בכל הכבוד, לקבל טענת הנאשמים בעניין זימונם לחקירה, אף לא לאחר הפנייתם לפסה"ד בעניין אגבאריה. הנאשמים, ככל הנראה, בלי משים - לא הפנו לכך כי באותו הליך עסקינן בבקשה טרומית שהוגשה, וגם בה ראתה דעת הרוב להחזיר העניין לערכאה קמא, ע"מ שתשמע עדויות ותקבע ממצאים בעניין זה. ערה אני לכך כי בגין הזימון המתייחס לארוע מ- 3.1.01, לא צרפה המאשימה אישור מסירה. עם זאת, בין זה ובין ההליך הנכון - אין לטעמי דבר, משהנאשמים לא טענו עם הקראת כתב האישום (6.1.01, בפני כבוד השופטת ו. סמט) כי טוענים הם מקדמית בעניין. העלאת טענתם, בשלב כה מאוחר ולאחר שנשמעו עדויות התביעה איננה ראוייה עתה להתקבל. ד.אוסיף ואבהיר - טענת אי זימון לחקירה - מטיבה וטבעה טענה מקדמית היא. עדויות המאשימה (שאינן נוגעות לענין הזמון) אינן מתייחסות לכך, ובהתאם - גם הבקשה אינה מתייחס לנחיצות-לתוקף העקרוני-מוסרי שיש לכתב האישום. ה.בשלב זה, אין ביה"ד נדרש להכריע בשאלה אם הוכח כי עסקינן בעובדים זרים והאם הועסקו ע"י הנאשמים שלא כדין, אלא אך בהנחה כי לכאורה - הוכח כי כך, ומשכך יש לאפשר לנאשמים להביא ראיותיהם. למען הסר ספק אבהיר כי יכול שיטענו הנאשמים כי אינם מבקשים להציג ראיותיהם ואז ידרש ביה"ד למשקל ראיות המאשימה ו/או לטיעונים אחרים. הנה כי כן - איני מקבלת טענת הנאשמים. ראיות הנאשמים תשמענה ביום 3.11.04 בשעה 11:30. אין להשיב לאשמה