מבוא 1. בפני תביעת התובע, יליד 25.4.1979, לתשלום פיצוים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בארבע תאונות דרכים שונות, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). התאונה הראשונה מתאריך 12.7.2001 (להלן:"התאונה הראשונה"),התרחשה עת נהג התובע ברכב מס' 2463605, המבוטח אצל הנתבעת 1. התאונה השניה מתאריך 15.6.2003 (להלן: "התאונה השנייה"), התרחשה עת רכב התובע על אופנוע מס' 5604335, שבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן:"הנתבעת"). התאונה השלישית מתאריך 25.2.2004 (להלן:" התאונה השלישית"), התרחשה עת רכב התובע על קטנוע מס' 4561317, המבוטח אצל הנתבעת. התאונה הרביעית מתאריך 6.6.2001 (להלן: "התאונה הרביעית"), התרחשה עת נסע התובע ברכב מס' 3566615 המבוטח אצל הנתבעת 3 (ראה בש"א 179078/07). 2. הדיון באשר לתאונה הראשונה הסתיים בהסכם פשרה מתאריך 29.10.2008. התובענה ביחס לתאונה הרביעית נדחתה בתאריך 30.4.2008 (ראה בש"א 151901/08), לאחר שהתברר שהתובע כבר קיבל פיצוי בגין תאונה זו. פסק דין זה אם כן יתייחס לתאונות השנייה והשלישית בלבד. לעניין שתי תאונות אלו הצדדים נחלקו הן לעניין החבות והן לעניין הנזק. חבות 3. ב"כ התובע התייחס בסיכומיו לעניין הנזק בלבד. לאחר הגשת סיכומי הנתבעת, שהתייחסו הן לחבות והן לנושא הנזק, ניתנה לב"כ התובע אפשרות להגיש סיכומי תשובה. סיכומי התשובה הוגשו בתאריך 14.2.2010 לאחריהם נפנה ביהמ"ש למתן פסה"ד. לטענת התובע, כעולה מכתב תביעתו, הוא נפגע בשתי תאונות הדרכים בהן עסקינן (להלן:"התאונות"). בתאונה השניה, מתאריך 15.6.2003 נפגע עת רכב על אופנוע מס' 5604335 בשדרות לוי אשכול בחולון כאשר התנגשה בו לטענתו בעוצמה מונית. כתוצאה מהתאונה, כך טען, נחבל באצבע V ביד ימין. בתאונה השלישית מתאריך 25.2.2004 נפגע עת רכב על קטנוע מס' 4561317 ברח' קיבוץ גלויות בתל אביב כאשר נכנס לנתיב נסיעתו רכב אשר ביצע פנייה שמאלה במקום אסור ושני כלי הרכב התנגשו. כתוצאה מתאונה זו התובע נחבל בידו השמאלית לרבות במרפק ושורש כף היד, בברך ימין, בקרסול ימין ובשורש כף יד ימין. הנתבעת בכתב הגנתה הכחישה את עצם התרחשות התאונות והיותן תאונות דרכים לפי חוק הפיצויים. ב"כ הנתבעת ציינה, כי מן החומר הרפואי שצורף לכתב התביעה אין כל אינדיקציה לאירוע תאונות הדרכים ואין כל מסמך המתעד תלונה כלשהיא לפיה התאונות אמנם התרחשו. 4. לשם הוכחת חבות הנתבעת לתאונות הדרכים, צירף התובע תצהיר עדות ראשית (ת/1), מסמכים רפואיים, אישורי משטרה , חוות דעת רפואית ואישורי אי כושר מתאריך 25.2.2004 עד 7.4.2004. הנתבעת מצידה סמכה ידה על תיק מוצגים שכלל שאלון ותשובות לו, תצהיר בריאות, אישורי משטרה אודות תאונות נוספות, מסמכים רפואיים וחוות דעת מומחה ביהמ"ש. נבחן תחילה את עצם התרחשות שתי התאונות, והאם נפגע בהן התובע. התאונה השנייה מתאריך 15.6.2003: 5. ב"כ התובע טוען בסיכומיו, כי התובע העיד בשקיפות מלאה תוך מתן תשובות כנות ואמיתיות. התובע העיד על עצמו כקשה למידה וביטוי. התובע הודה כי עבר מספר תאונות דרכים מעבר לתאונות נשוא תובענה זו בהן הוא לא נפגע ,לפיכך לא הצהיר עליהן בתצהיר הבריאות מטעמו אולם צירף אישורי משטרה בגין עצם התרחשותן. ב"כ התובע הוסיף, כי עיקר החקירה הנגדית התמקדה בתאונה השנייה, התובע לא הכחיש כי אומנם נטל אנטיביוטיקה עובר לתאונה בשל חשד לאבסס באצבע בה טען שנפגע בתאונה, אולם לאחר התאונה אותה אצבע אובחנה כשבורה. ב"כ התובע מציין, כי התובע מעולם לא סירב לכל בדיקה ושיתף פעולה עם הנתבעת. ב"כ הנתבעת מצידה טענה בסיכומיה, כי עדותו של התובע ביחס לתאונה השנייה נגועה בסתירות. לטעמה עיון במסמכים הרפואיים מעלה כי כשעה לפני התרחשות התאונה השנייה התובע ביקר במרפאה ודיווח לרופאו כי הוא נוטל אנטיביוטיקה בשל בעיה בזרת. מאידך, בעדותו במשטרה , התובע מסר כי הוא נפגע בתאונה דרכים זו ונחבל בזרת. בחקירת הנגדית התובע, הודה כי שיקר ביחס לפגיעתו בתאונה השנייה. לפיכך, יש לטעמה לקבוע כי התובע לא הוכיח את אירוע התאונה. ב"כ הנתבעת מוסיפה כי בשל חוסר אמינותו של התובע ותפישתו בקלקלתו יש כדי להביא לדחיית התביעה כולה. 6. כבר עתה אומר, כי בפני בית המשפט עדות יחידה של בעל דין. סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 קובע כדלקמן: "פסק בית המשפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: (1)... (2) העדות היא של בעל דין..." כאשר בפני בית המשפט, עדות יחידה של בעל דין, שאין לה סיוע, על בית המשפט לפרט בהחלטתו, מה הניע אותו להסתפק בעדות זו בלבד ככל שנבקש להעניק לתובע סעד. לפיכך, על עדות זו להיות כנה לכל אורך הדרך ונקייה מכל רבב בהיעדר סיוע כאמור. בחקירה נגדית התובע נשאל לעניין התאונה השנייה, כדלקמן: "ש. :...נסעת בשד' אשכול והתנגש בך בחוזקה מונית וכתוצאה נשברה עצם זרת ימין. ת. נכון. ש. היכן המסמכים הרפואיים המצביעים על כך, שיום התאונה או יום למחרת, הלכת לרופא וסיפרת לו על התאונה? ת. כל החיים הייתי עצמאי, לבדי, אני טיפלתי בפגיעה בזרת ימין בקופ"ח. אין לי מושג כמה פעמים הייתי. ש. אני מציגה לך מסמך מיום 15.6.2003, מהשעה 18:23, שם אתה אומר למומחה האורתופדי היתה לך חבלה באצבע 5- ז"א, לפני התאונה. איך אתה מסביר את העובדה שסיפרת על חבלה מאותו יום, והוא מוצא שבר משבוע קודם. ת. יש פה קצת בלגן בין התאונות. זה אכן קרה לי מתאונה, ואני לא ממציא. זה דבר שקרה עקב תאונה. הייתי בקופ"ח והפנו אותי לאורתופד, שאמר לי שזה שבר ושזה ירפא, ואני לא מכיר אדם שירוץ את כל הריצות האלה סתם." (ראה עמ' 7-8 לפרוטוקול). ובהמשך: "ש. אם זה קרה כתוצאה מתאונה איך זה שלא אמרת לאף רופא שזה כתוצאה מתאונה? ת. אמרתי. אני לא יודע למה זה לא רשום, אני לא רושם את הדו"חות של הרופאים. ש. אני מפנה אותך למסמך מאותו היום, 15.6.2003 משעה 17:08, פה נרשם שאתה נוטל אנטיביוטיקה ועדיין כאבים; הומלץ לבצע צילום. וגם פה, סוג הביקור- מחלה, ואין מילה על תאונת דרכים. וכל זה לפני מועד התאונה בגינה אתה תובע את חב' הביטוח. ת. אני לא רושם את הדברים. כנראה שהתאונה לא היתה ב-15.6 אלא לפני כן. אני אעשה סדר: היו לי כמה תאונות שיכול להיות שבניירת זה עבר מתאריך אחר. כמו שיש לי בפרק היד, שזה דבר שלא אבחנו אותו ישר. אנחנו באים בקטע של לתבוע לאצבע, אלא באנו לחלוק על האבחון של הרופא שזה אכן שבר, ולא אבצס. אני לא זוכר את תאריך תאונת הדרכים. אני הודעתי למשטרה על התאונה, והיא צריכה להיות פה בתיק. אני מסרתי את ההודעה למשטרה. זה הליך רגיל. זה לא שאני זוכר את זה, אבל אני יודע שזה הליך רגיל. (ראה עמ' 8-9 לפרוטוקול). ובהמשך: "ש. : ב-15.6 בשעה 18:39 אתה אומר שהייתה תאונה. שעה לפני כן היית אצל רופאה שאצל כירורג שהייתה חבלה באצבע שבוע לפני כן. ת. זה קרה כתוצאה מתאונה. יכול להיות שהתבלבלנו בתאריכים. זה קרה לי מתאונה. אם צריך- אני מוכן ללכת למכונת אמת. אולי אני לא יודע להסביר, וזו הבעיה שלי בחיים, כי בגלל זה לא סיימתי לימודים. בלהסביר אני לא כל כך טוב. ש. השבר נמצא לפני התאונה. למה אתה אומר שהיתה תאונה ואתה שברת בה את היד? ת. יכול להיות שלא ייחסנו את התאונה הנכונה לתאריך האחרון." (ראה עמ' 10 לפרוטוקול. ההדגשה שלי א.ב.). במילים אחרות, התובע עצמו אינו בטוח אם הנזק שנגרם באצבעV בכף יד ימין אכן אירע בתאונה השנייה. התובע טוען בכתב התביעה, כי נפגע כתוצאה מהתנגשות כלי רכבו עם מונית. עיון באישור המשטרה מעלה כי התובע נפגע בתאונת דרכים, אולם לא צוין כי מדובר בתאונה שמעורבים בה כלי רכב נוספים. הנתבעת הגישה אישור רפואי מיום 15.6.2003 לפיו התובע נבדק על ידי ד"ר גולדשטיין רן, מומחה לכירורגיה אורטופדית בשעה 18:23 והתלונן כי "לפני שבוע חבלה לאצבע 5". לתובע בוצע צילום שהדגים שבר. יחד עם זאת, עיון באישור המשטרה מעלה כי התובע נפגע בתאונת דרכים בשעה 18:30, דהיינו התובע התלונן על חבלה באצבע 5 טרם התאונה. מומחה ביהמ"ש, ד"ר אליהו סלטי, קבע בחוות דעתו כי לעניין התאונה השנייה לא נמצא רישום המתעד את תאונת הדרכים ולפיכך לא ניתן לשייך סיבתית את הפתולוגיה שנמצאה בכתפו הימנית לתאונה. לעניין אצבע V בכף יד ימין קבע כי "עיוות זה לא נגרם בעקבות אף אחת מהתאונות הנטענות כי אם תוצאה של אבצס (פצע מוגלתי) שאובחן כבר בתאריך 9.6.2003 וטופל שמרנית". מעבר לכך, עיון במוצגים מעלה, כי בתצהיר הבריאות (נספח ג' לתיק המוצגים מטעם הנתבעת), ציין התובע שאין לו כל מגבלה רפואית ומעולם לא סבל מפגיעה כלשהיא. כמו כן בשאלון , שאלה 11, נשאל האם ארעה לו תאונה לפני התאונה נשוא כתב התביעה והשיב : "לא". יחד עם זאת, מאישורי המשטרה (נספח ב' לתיק המוצגים מטעם הנתבעת) עולה כי התובע היה מעורב בתאונות דרכים נוספות בתאריכים: 25.12.2003, 12.7.2001, 6.6.2001, 11.4.1998. המסקנה המתבקשת הינה כי בשפה רפה מוכן התובע להניח גם הוא שהפגיעה באצבע V אינה שייכת לתאונת הדרכים השנייה. מעבר לכך גרסת התובע נגועה באי דיוקים בלשון המעטה. לפיכך אין מנוס מלקבוע כי התובע אינו מוכיח את עצם התרחשות התאונה השנייה, ואפילו תאמר כי זו אמנם התרחשה, הוא אינו מוכיח כי נגרם לו בה נזק גוף. מטעם זה דין התביעה ביחס לתאונה זו להידחות. תאונה שלישית מתאריך 15.2.2004: 7. ב"כ הנתבעת טענה בסיכומיה, כי התובע לא צירף מידע מאמת אודות התאונה שלישית. הוא לא צרף מסמך האמבולנס מיום התאונה, מעבר לכך, הוא הגיע לבית החולים לאחר שעה וחצי ממועד התרחשותה. בנוסף, הוא לא זימן לעדות עדים אשר יכולים לאשש את גרסתו כמו בעל פוליסת הביטוח של הקטנוע, מר אמנון אשתר, (כדרך אגב יצוין כי זה אינו זוכר כלל את התובע), כמו כן, התובע הודה שנהג בכלי רכב אשר היו שייכים לו אך היו רשומים על שם אנשים אחרים. לאור אלה ב"כ הנתבעת מסיקה, כי מדובר באדם מתוחכם המתחמק מנושיו ע"י רישום כוזב של בעלויות כלי הרכב שבבעלותו. ב"כ התובע מציין לעניין התאונה השלישית, כי הפער בין מועד התאונה בשעה 11:00 לבין שעת ההגעה לבית החולים בשעה 12:30 הינו תוצאה של שחרור האמבולנס על ידי התובע וקריאה חוזרת לפינויו לאחר זמן קצר. התובע העיד כי תחילה סירב לפינוי על ידי אמבולנס אולם לאחר זמן קצר החל להרגיש כאבים עזים, וביקש כי האמבולנס יחזור ויפנה אותו לבית החולים. דו"ח סיכום טיפול בבית חולים איכילוב מתאריך 25.2.2004 מעלה, כי התובע הגיע לחדר המיון בשעה 12:27, הודיע כי נפגע בתאונת דרכים והתלונן על "כאבים ביד שמאל- בשורש כף היד במרפק שמאל, בברך ימין, בקרסול ימין ושורש כף יד ימין". באישור מחלה מתאריך 26.2.2004 מצוין כי התובע עבר תאונת דרכים וכי הוא סובל מפגיעה בשורש כף יד שמאל+ ברך ימין. במסמך רפואי שנערך על ידי ד"ר בראומן יחיאלה, רופאת משפחה, מתאריך 4.3.2004 מצוין כי: "ב-25 בפברואר עבר תאונה עם אופנוע נחבל ביד שמאל, ללא עדות לש (צ"ל שבר א.ב.)". במסמך רפואי שנערך על ידי ד"ר אפשטיין דיליארה , מומחה לרפואה פנימית, מתאריך 4.4.2004 מצוין כי: " חודש וחצי אחרי תאונת דרכים בוצה (צ"ל בוצעו א.ב.) צילומים בב"ח אך עדיין סובל מכאבים ביד שמאול (כך במקור) ובכתפיים חוסר שינה". מעבר לכך, התובע נבדק במכון לרפואה גרעינית בבית חולים איכילוב בתאריך 15.6.2004, הבדיקה הדגימה " שינויים פוסטטראומטים בשורש כך יד, חשד לRSD- ביד שמאל". 8. בנוסף, התובע נבדק על ידי אורטופד , ד"ר לאפיס מיכאל בתאריך 10.3.2004 וציין בפניו כי נפגע בתאונת דרכים ב- 25.2.2004. בתאריך 24.3.2004 התובע נבדק שוב על ידי ד"ר לאפיס והתלונן על כאבים בכתף ויד שמאל. התובע הופנה לטיפולי פיזיותרפיה. התובע קיבל במקביל טיפולי פיזיותרפיה מ-21.4.2004 עד 25.4.2004, וציין בפני הפזיותרפיסט כי נפגע ב- " ת.ד- רכב על אופנוע ונכנס חזיתית ברכב שפנה שמאלה מולו 'עף' תוך שנפל על הרכב". התובע הגיש גם אישור המשטרה לפיו נפגע בתאונה בתאריך 25.2.2004 בשעה 11:00 . בתאונה היה מעורב רכב משא בלתי אחוד סגור תוצרת רנו צרפת. לעניין התאונה השלישית התובע נשאל בחקירתו כך: "ש. מה קרה בתאונה ב- 25.2.04? איך פונית מהמקום? ת. הרכב האחר בא לעשות פרסה בקו לבן, ראיתי אותו והבנתי שאין לי מה לעשות, נתתי ברקס קדמי, נפלתי על כביש מקורצף, ושעון חדש נכנס לי ביד, התעקמה לי היד. כשבא האמבולנס אמרתי לו שהכל בסדר, ולאחר שהוא נסע, לא יכולתי לזוז והוא חזר לקחת אותי." (ראה עמ' 17 לפרוטוקול). מומחה ביהמ"ש , ד"ר אליהו סלטי, קבע בחוות הדעת מטעמו כי בעקבות התאונה השלישית התובע פונה לבית חולים איכילוב, אובחן כסובל מחבלה בכף יד ימין, ברך ימין קרסול ימין ומרפק שמאל. למרות שלא צוינה חבלה בכף יד שמאל, מהמסמכים הרפואיים מיום 4.3.2004 ומיום 4.4.2004 נראה כי התובע התלונן על כאבים בכף יד שמאל. צילום MRI מיום 24.9.2004 הדגים נמק א-וסקולרי של עצם הסקפואיד משמאל. לפיכך המומחה קבע כי הנזק בכף יד שמאל הינו תוצאה ישירה של התאונה מיום 25.2.2004. 9. התובע אכן עבר מספר לא מבוטל של תאונות דרכים. כמו כן הקטנוע נשוא תאונה זו לא היה רשום על שמו, אולם אין באלה כדי לקבוע כי התובע לא היה מעורב ולכן גם נפגע כתוצאה מהתאונה השלישית. יכולתי להתרשם הן מחומר הראיות שצורף, הן מעדותו והן מחוות דעת מומחה ביהמ"ש, כי התאונה אמנם התרחשה וכי פגיעת התובע בכף יד שמאל הינה כתוצאה מתאונה זו. לעניין אי זימון עדים, הנתבעת יכולה היתה לזמן את בעל הקטנוע, אמנון אשתר, שנטען כזכור ע"י הנתבעת כי אינו מכיר את התובע ולנסות להפריך את גרסתו, אולם היא לא עשתה כן. לפיכך, למרות החשש שמא גם תאונה זו לא התרחשה בפועל, לאור הממצאים הרפואיים כמו גם חוות דעת המומחה, יש לקבוע כי התובע אכן נפגע בתאונת דרכים בתאריך 25.2.2004 כאמור בחוק הפיצויים, לפיכך שיעור הפיצוי שיקבע להלן יתייחס לתאונה השלישית בלבד. הנכות הרפואית 10. בתיק זה מונה כאמור מומחה רפואי, ד"ר אליהו סלטי, בתחום האורתופדיה. ד"ר סלטי מסר חוות דעתו בתאריך 18.5.2006 ולפיה בתאונת הדרכים מתאריך 25.2.2004 התובע נפגע בכף יד ובקרסול ימין וכן במרפק שמאל. התובע פונה לבית חולים איכילוב שם אובחן כסובל משפשופים רבים אולם לא אובחנו שברים. משלא חלפו הכאבים התובע פנה לאורתופד קופת החולים. התובע הופנה לצילום תהודה מגנטית אשר הדגימה נמק א-וסקולרי של עצם הסקפואיד בשורש כף יד שמאל. בתאריך 15.5.2006 התובע עבר ניתוח להרחקת החלק הנמקי בעצם הסקפואיד וקיבוע שבר שלא התחבר על ידי שתל עצם. בעת בדיקתו אצל המומחה, התלונן התובע על הפרעה אסטתית של אצבע V מימין שאינה רלוונטית לתאונה השלישית, הגבלה בתנועות מפרק כף יד שמאל, כאבים בכתף וביד ימין והגבלה בהרמת משאות בשתי הידיים. המומחה סיכם חוות דעתו וציין, כי נמצאה תנועה מלאה ותקינה של הגב התחתון, הבדיקה הנוירולוגית של הגפיים התחתונות נמצאה תקינה, תנועה מלאה של מפרק כף יד שמאל למעט הגבלה קלה בכפיפה הגבית ורגישות במישוש מעל לעצם הסקפואיד, באצבע V בכף יד ימין נצפתה דפורמצית MALLET FINGER בלתי רגישה למגע, הגבלה קלה חסרת משמעות תפקודית בתנועת הכפיפה והאבוקציה של כתף ימין ונמצאה יציבות תקינה של מפרקי הכתפיים. לעניין התאונה השלישית טען כזכור המומחה, כי העיוות באצבע V בכף יד ימין לא נגרם בעקבות אף אחת מהתאונות. המומחה קבע לתובע 10% נכות בגין נמק א-וסקולרי בכף יד שמאל לפי סעיף 35(1)ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל") לתקופה טרם הניתוח. לאחר הניתוח שהתקיים בתאריך 15.5.2006 המומחה קבע לתובע נכויות זמניות כדלקמן: 30% לפי סעיף 35(1)ד' לתקנות המל"ל למשך שלושה חודשים ו-20% נכות לפי סעיף 35(1) ג' למשך שלושה חודשים נוספים. המומחה מסר חוות דעת משלימה בתאריך 10.1.2007 ולפיה התובע נותח בתאריך 15.5.2006 בכף ידו השמאלית. בניתוח קובעה העצם בעזרת בורג לאחר שהוכנס שתל עצם. בעת בדיקתו של התובע נצפתה הגבלה בתנועות מפרק כף היד ורגישות במישוש מקום השבר. למרות הניתוח אין חיבור של העצם וקיים ספק רב אם יהיה חיבור בעתיד. לפיכך המומחה קבע, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)ב' לתקנות המל"ל בעקבות התאונה השלישית. למומחה הופנתה שאלת הבהרה מטעם ב"כ התובע, אולם, המומחה לא שינה חוות דעתו. המומחה גם לא נחקר בבית המשפט. לאור כל אלה, נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה השלישית הינה 10%. נכות תפקודית 11. התובע הינו עובד כפיים, אשר עבד בתחום התיקונים והשיפוצים של כלי רכב. עובר לתאונה השלישית התובע עבד במוסך פרונט ארביב בע"מ החל מאוקטובר 2001 עד אוגוסט 2003 (להלן: "מוסך ארביב"). ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי נכותו התפקודית עולה לאין שיעור על זו הרפואית, בהיות התובע נמסך על ידיו ככלי עבודתו. התובע סובל מידו השמאלית הדומיננטית מה שגרם לאיבוד יכולתו לעסוק בתחום מקצועו. עוד נטען, כי התובע אינו יכול לבצע הסבה מקצועית בשל היותו חסר השכלה ואינו יכול להשתכר מעבודות שאינן עבודות כפיים. לפיכך גרס ב"כ התובע כי יש להעמיד את נכותו התפקודית על 25% לכל הפחות. 12. במסגרת תצהירו (ת/1) מציין התובע כי לאחר התאונה הראשונה ולפני התאונה השנייה הוא המשיך לעבוד במקצועו- מכונאי "פרונטים"- ורצה לפתוח מוסך משלו, אולם אין באפשרותו להמשיך במקצועו וכל שנות הוותק שצבר לצורך פתיחת המוסך ירדו לטמיון " לאור הפגיעה הקשה בשורש כף ידי הרי שכל הפעולות המסובכות של הרכבה, הברגה- פעולות הדורשות זוויות פעולה חדות עם הפעלת כח- אין באפשרותי לעשות ( עד לאחר הניתוח כלל לא יכולתי לתפקד) ואולם גם לאחר ניתוח זה נשארתי מוגבל בפעילות כף ידי- ומובן כי לא יכולתי להמשיך לעבוד במקצוע זה. נכונים הדברים שבעתיים שעה שמדובר בידי הדומיננטית"( ראה סעיף 7 לתצהיר). ומוסיף :" ... עד היום אני לא מסוגל לכתוב כראוי באשר היד ששימשה אותי לכתיבה (שמאל) פגועה ויד ימין מעולם לא הורגלה בכתיבה- וכך אפילו לרשום על פתק דברים אני מתבייש. וכמו כן שאני לא יכול לעבוד בכל עבודה המצריכה כתיבה." (ראה סעיף 23 לתצהיר). מסיכומי התשובה עולה, כי כיום התובע עובד בחנות להמרת מטבע ("צ'ייניג" ,סעיף 11 לסיכומים). בחקירתו התובע נשאל: " מה מפריע לך ביד ימין." והשיב: "המגבלה העיקרית שלי זה ביד שמאל. אני מראה לביהמ"ש שיש צלקת מעבר לכף היד לכיוון המרפק. הטיית כף היד מוגבלת ואיני יכול להרימה מעבר ל- 30 מעלות. איני יכול לעשות תנועות של הברגה. אני שמאלי. אני מראה את זרת יד ימין שהמפרק הראשון בולט כלפי מעלה, והגליל העליון נוטה כלפי מטה ולא ניתן ליישור מלא." (ראה עמ' 12 לפרוטוקול). ב"כ הנתבעת טענה בסיכומיה מאידך, כי תהליך החלמתו של התובע צלח והוא נותר עם מגבלות מינימאליות שמשמעותן התפקודית מינורית, לפיכך יש לקבוע כי נכותו התפקודית נמוכה מנכותו הרפואית. 13. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בעניין זה הגעתי למסקנה, כי שיעור נכותו התפקודית הינו כשיעור נכותו הרפואית ולפיכך, יש להעמיד את הנכות התפקודית בגין התאונה השלישית על 10%. עסקינן בפגיעה אורטופדית בכף יד שמאל, ידו הדומיננטית ויש בכך כדי להצביע על נכות תפקודית, במיוחד מי שנזקק לשתי ידיו לצורך ביצוע עבודתו במוסך, יחד עם זאת, מדובר במי שהיה בן 25 במועד התאונה, אדם צעיר שלא הוכח כי אינו מסוגל לבצע כל עבודה אחרת או כי עבודתו מגבילה אותו לחלוטין בביצוע עבודות כפיים. מכל מקום וכפי שנלמד מסיכומי התובע הינו עובד כיום בעבודה שאינה מצריכה שימוש פיזי ניכר בידיים ולפיכך יש לומר כי הצליח אמנם למצוא עיסוק מתאים לנכותו. כך גם ראיתי שהפגיעה בשכרו אינה כה ניכרת, ולפיכך אין אלא לקבוע כי שיעור נכותו התפקודית אינו ניכר. מכל מקום לא יכולתי ללמוד מהראיות כי אמנם הצליח לבצע מהלכים ברורים לקראת פתיחת עסק עצמאי בתחום מקצועו כמכונאי רכב או בתחום אחר שהתאונה מונעת ממנו אפשרות לבצעו גם כיום. כך, לא סברתי כי הפגיעה מונעת מהתובע לפתוח עסק של שטיפת מכוניות כפי שטען כי ביקש לפתוח. לפיכך, אין לי כאמור אלא לקבוע ששיעור נכותו התפקודית של התובע עולה כדי 10%. הפסד השתכרות לעבר 14. עובר לתאונה התובע לא עבד, לטענתו הוא חיפש מקום לשם פתיחת עסק עצמאי. ממסמך המל"ל שכותרתו "תקופות הדיווח ושמות מעסיקיך הרשומים במוסד לביטוח לאומי" שצורף לתצהיר התובע עולה, כי התובע עבד מחודש אוקטובר 2001 עד אוגוסט 2003 במוסך ארביב. לשם הוכחת בסיס שכרו וכושרו להשתכר צירף התובע תלושי שכר מטבע גליל בע"מ לחודשים ינואר 2001 עד מאי 2001 וטופס 106 לשנת 2003. ב"כ התובע מציין בסיכומיו, כי אין חולק שהתובע לא עבד במשך 3 שנים. הוא ניסה לפתוח עסק לשטיפת מכוניות ואפילו למצוא אדם בעל תעודה מתאימה על מנת לפתוח מוסך על שמו ולשלם לו עבור השימוש שיעשה בתעודה, אך ללא הצלחה . כיום התובע עובד בחנות להמרת מטבע ומשתכר כ-5,500 ₪ נטו. התובע נאלץ להתפשר במציאת מקום עבודה בשל הפגיעה בידו הדומיננטית. לפיכך הציע פיצוי גלובאלי בסך 110,000 ₪. ב"כ הנתבעת טוענת בסיכומיה, כי התובע לא עבד ביום התאונה וידוע כי התובע עזב את מקום עבודתו בחודש אוגוסט 2003. ב"כ הנתבעת מוסיפה, כי חסרים נתונים לגבי השכר אותו השתכר התובע במוסך ארביב וממילא מדובר בעבודה אצל דודו של התובע, כך שהשכר מוטה כלפי מעלה. ב"כ הנתבעת מציינת, כי התובע היה באי כושר מיום התאונה עד ליום 7.4.2004, סה"כ 42 ימים. אולם מכיוון שהתובע לא עבד בתקופה הרלוונטית, לא נגרם לו כל הפסד השתכרות. כמו כן מוסיפה כי עד לניתוח, לתובע נקבעה נכות בשיעור 10% אשר לא מצדיקות אי כושר למשך 3 שנים. לעניין הנכויות הזמניות, התובע עבד בתקופה דנן אך לא צורפו נתונים לגבי שכרו בתקופה הרלוונטית למעט העובדה שהתובע קיבל הבטחת הכנסה. בהיעדר נתונים אין מקום לפיצוי בגין תקופה זו. ב"כ הנתבעת מסכמת, כי אין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה. 15. בחינת חומר הראיות מלמדת כי התובע לא עבד ביום התאונה ולמעשה לא עבד מחודש אוגוסט 2003. מחקירת התובע עולה כי הוא עזב את מוסך ארביב על מנת לפתוח עסק עצמאי. התובע נשאל:" עד פברואר 2004 לא עבדת אפילו יום אחד?" על כך השיב: " כשאתה מחפש עסק, לפעמים אתה קולט שאתה רץ אחרי הזנב שלך. היו תקופות שהסתגרתי בבית. היו תקופות ששאלתי את עצמי מה אני רוצה? יש כאלה שמתאוששים ממנו קצת יותר, ויש פחות. בכל התקופה הזו שהייתי במסגרות של עבודה, וכשאתה רצה לעשות משהו, אתה מתחיל לחשוב לאן אני אלך, לפה לשם ... היו לי מליון שאלות בראש. הייתי עובד בתקופת הצבא בתור ברמן שיהיה לי כמה גרושים." (ראה עמ' 13 לפרוטוקול). התובע הצהיר בסעיף 11 לתצהירו כי הוא עובד מגיל 16 בתחום התיקונים והשיפוצים. התובע נשאל בחקירתו: "... למה לפי מסמכי המל"ל אתה נכנס ויוצא, נכנס ויוצא ממוסכים במשך שנים, חדשות לבקרים." על כך השיב: " אני אתן תמצית קצרה של תחילת חיי: בגיל 16 הפסקתי לעבוד (צ"ל ללמוד א.ב.) והתחלתי לעבוד. בגיל 17-18 התחלתי לעבוד בפרונט אלי בראשל"צ, ועבדתי כשנה. משם התגייסתי לצבא סיימתי, השתחררתי ורציתי לעשות טיול, התחלתי לעבוד בעבודות שקיבלתי יותר כסף מאשר במכונאות, כמו נביעות. אחרי זה כשהגעתי לאן שרציתי חזרתי למקצוע, למכונאות כללית, עבדתי במספר מקומות, שנתיים רק במכונאות, חוץ מהפרונטים, אח"כ עבדתי אצל פרונט ארביב במשך שנתיים פלוס. לפני הצבא עבדתי בתקרות ובקירות גבס, מה שמעיד על זה שאיני עצלן. חונכתי מגיל צעיר לעבוד ולהשיג את ששלך בכבוד, ולא בדרך אחרת. כשהגעתי לפז"מ די מכובד במוסך, התחלתי לקרוא עם ספרים. זה משפחתי אצלנו, יש לי דוד שישב איתי ללמוד. וביום אחד הכול התנפץ לי." (ראה עמ' 11 לפרוטוקול) האמנתי כי התובע לקח חופשה לצורך פתיחת עסק עצמאי, לפיכך סברתי כי יש לראות את התובע כמי שלקח חופשה בת שנה מאוגוסט 2003 לצורך חיפוש מקום לפתיחת עסק עצמאי, דהיינו, יש לראות את התובע כמי ששהה בחופשה עד אוגוסט 2004. כמו כן סברתי, כי יש לראות את השכר אותו השתכר במוסך ארביב כבסיס שכרו של התובע. ב"כ התובע צירף לתיק המוצגים טופס 106 לשנת 2003 לפיו, השכר הממוצע ברוטו לחודשים ינואר 2003 עד אוגוסט 2003 עמד על 6,167 ₪ ברוטו. סכום זה כשהוא משוערך ולאחר ניכוי מס הכנסה להיום עומד על 6,688 ₪. נראה לי ראוי לערוך חשבון הפסדי השתכרות לעבר בהתייחס לשלוש תקופות: האחת מאוגוסט 2004 , מועד סיום החופשה, עד למועד הניתוח, השניה ממועד הניתוח עד תום הנכויות הזמניות והשלישית, מ-15.11.2006 ועד היום. ביחס לתקופה הראשונה, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין התקופה בה שהה באי כושר מלא שכן ממלא לא עבד באותה עת. יש לחשב לכן את הפיצוי החל מאוגוסט 2004 לפי 10% נכות תפקודית. לפיכך התובע זכאי לפיצוי בסך 14,045 ₪ נכון להיום, ובתוספת ריבית מחצית תקופה 16,666 ₪. ביחס לתקופה השנייה, התובע קיבל הבטחת הכנסה. בהיעדר תיעוד לעניין בסיס ההשתכרות, הפיצוי יקבע בהתאם לנכויות הזמניות בלבד ולא לפי אי כושר מלא. מומחה ביהמ"ש קבע לתובע כזכור 30% נכות זמנית למשך 3 חודשים ממועד הניתוח , ולפיכך, עד 15.8.2006, זכאי התובע לפיצוי בסך 6,019 ₪ נכון להיום, ובתוספת ריבית מחצית תקופה 6,882 ₪. לאחר מכן נקבעו לתובע 20% נכות זמנית, עד 15.11.2006. בתקופה זו זכאי התובע לפיצוי בסך 4,012 ₪ נכון להיום, ובתוספת ריבית מחצית תקופה 4,547 ₪. ביחס לתקופה השלישית, לתובע נקבעו 10% נכות לצמיתות החל 15.11.2006. התובע צירף תלושי שכר חלקיים והתקשיתי לקבוע בודאות שיעור הפסד השכר לעבר. לפיכך, סברתי כי פיצוי גלובאלי בסך 20,000 ₪ נכון להיום יהלום ראש נזק זה ביחס לתקופה השלישית. סה"כ אם כן הפסד השתכרות לעבר יעמוד על 48,095 ₪. הפסד פוטנציאל ההשתכרות 16. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי לתובע עוד 40 שנות השתכרות לפיכך יש להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 816,000 ₪. ב"כ הנתבעת טענה בסיכומיה, כי על פי חוות דעת המומחה מדובר בנכות אשר אינה נושאת מגבלות קליניות לפיכך הציעה פיצוי גלובאלי בסך 35,000 ₪. 10% מבסיס שכרו של התובע ערב התאונה שהינו 668.8 ₪ עד 67 נותן לפי משערכת פיצוי בסך 177,002 ₪ להיום. זהו אם כן שיעור הפיצוי לתובע בגין הפסד פוטנציאל ההשתכרות לעתיד. כאב וסבל 17. ב"כ התובע טוען בסיכומיו, כי בגין שתי התאונות הוצע פיצוי בסך של 65,000 ₪. ב"כ הנתבעת טוענת בסיכומיה, כי בגין התאונה השניה בהיעדר אשפוז ו/או המשך טיפול מוצע פיצוי בסך 2,000 ₪. לעניין התאונה השלישית הוצע פיצוי בהתאם לתקנות בסך 19,319 ₪. כזכור הפיצוי יתייחס לתאונה השלישית בלבד. ב"כ התובע לא הציג ראיות לעניין מספר ימי האשפוז של התובע בגין הניתוח לפיכך, חישוב בגין 10% נכות רפואית לפי המשערכת, מעמיד הפיצוי על הסך של 19,919 ₪ נכון להיום. הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד 18. ב"כ התובע טוען בסיכומיו, כי לעניין הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר, לתובע נגרמו הוצאות רפואיות ניכרות ובנוסף התובע נזקק לנסיעות מוגברות בשל מצבו. לפיכך הוצע פיצוי בסך 18,000 ₪. לעניין העתיד, ב"כ התובע טוען בסיכומיו, כי התובע סובל וימשיך לסבול כאבים ולכן יזדקק למשככי כאבים ואף לסדים מיוחדים לאור העובדה שהניתוח לא צלח. בנוסף התובע יזדקק לנסיעות לצורך שיקום רפואי. לפיכך עתר לפיצוי בסך של 126,000 ₪. ב"כ הנתבעת טוענת בסיכומיה, כי עסקינן בנכות מינימלית, לתובע אין הגבלה המונעת ממנו לרכב על אופנוע ,ראיה לכך, התובע עבר תאונות נוספות לאחר התאונה. ב"כ הנתבעת מוסיפה, כי המומחה לא סבר כי התובע יזדקק לטיפול כלשהו בעתיד. ביחס לעבר, ב"כ התובע צירף 3 קבלות בסך 443 ₪ (ראה תיק מוצגים של התובע). לאור הפגיעה האורתופדית של התובע סברתי כי פיצוי בסך 5,000 ₪, נכון להיום ובאופן גלובאלי בגין הוצאות העבר, וכן ביחס לעתיד, בגין נסיעות לטיפולים רפואיים נוספים אפשריים, יהלום ראש נזק זה. עוד אציין, כי לא סברתי שהתובע יזדקק לטיפולים מיוחדים מעבר לטיפולים המוצעים בסל הבריאות הממלכתי, לפיכך, אין התובע זכאי לפיצוי בגין הוצאות רפואיות שכאלה לעתיד. עזרת זולת עבר ועתיד 19. ב"כ התובע טוען בסיכומיו, כי התובע היה מרותק תקופות ממושכות למיטתו, נזקק לסיוע, תמיכה ועזרת בני משפחה קרובים. ב"כ התובע מוסיף, כי התובע עבר ניתוח בשנת 2006, ניתוח אשר לא צלח. התובע היה תלוי במשפחתו תלות מוחלטת ועבר תקופת שיקום ארוכה. לפיכך עתר לפיצוי גלובאלי בסך 85,000 ₪ בגין ראש נזק זה. ב"כ הנתבעת טוענת בסיכומיה, כי לא הוכח כי התובע נזקק לעזרה . מדובר בנכות מינימאלית על כן אין לפצות בגין ראש נזק זה. לעניין עזרת זולת לעבר, סברתי שיש מקום לפיצוי גלובאלי שיעמוד על 1,000 ₪ שיתייחס בעיקר לתקופה שלאחר הניתוח, בהיעדר תיעוד לעבר. לעניין עזרת זולת לעתיד, מאחר ומדובר בפגיעה אורתופדית בכף יד שמאל, היד הדומיננטית, שבוודאי תקשה במידה מסויימת על ביצוע מלאכות הבית השונות, כי אז להערכתי פיצוי בסך 10,000 ₪ נכון להיום יהלום ראש נזק זה. סיכום 20. לאור כל האמור לעיל, תשא הנתבעת בנזקי התובע, כדלקמן: הפסד השתכרות לעבר: 48,095 ₪. פגיעה בפוטנציאל ההשתכרות : 177,002 ₪. כאב וסבל: 19,919 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעות עבר ועתיד: 5,000 ₪. עזרת זולת עבר ועתיד: 11,000 ₪. סה"כ נזקי התובע עומדים אם כן על הסך של 261,016 ₪ נכון להיום. מסכום זה יש לנכות הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ בגין דחיית התביעה לעניין התאונה השנייה. היתרה בסך 251,016 ₪ הינה שיעור הפיצוי המגיע לתובע נכון להיום והוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. לסכום זה יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, תשא הנתבעת באגרת המשפט, אותה שילם התובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, ממועד הגשת התביעה (24.1.2005) ועד לתשלום המלא בפועל. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת עותק פסק הדין. תאונת דרכיםדיוןעדיםהזמנת עדים