שתי בקשות של המבקש בפניי: האחת - למתן פסיקתא חלקית בקשר עם תשלום הוצאות. השנייה - בקשה להורות על ביטול עיקול וחילוט הערבון. ביום 02.01.05 הורה ביהמ"ש כי הצדדים ידאגו להקלטה של ישיבת ההוכחות על חשבונם , וישאו בה בחלקים שוים כמספר בעלי הדין בתיק. נתגלעה מחלוקת בין המבקש למשיב בקשר עם ההחלטה הנ"ל , כאשר המשיב טוען כי צדדי ג' בתיק אינם בעלי דין ולכן אינם צריכים לשאת בעלות ההקלטה של הדיון ולפיכך - ביקש לחלק את עלות ההקלטה לארבע. המבקש לעומתו - טוען כי הפרשנות הראויה היא שגם צדדי ג' יישאו בעלות ההקלטה , שכן - הם בעלי דין. ב-12.04.05 ביהמ"ש קיבל את עמדת המבקש והורה כי תשלום הוצאות הקלטת , פרוטוקול הדיון מיום 03.03.05 יבוצע על ידי הצדדים בחלקים שווים , דהיינו - חמישית מהסכום ישולם על ידי כל בעלי הדין , וכן - פסק ביהמ"ש הוצאות הבקשה כולל שכ"ט עו"ד בסך 500 ₪ + מע"מ לפי תוצאות פסק הדין. כעת - בבקשה שבפניי עותר המבקש כי ביהמ"ש יתן פסיקתא חלקית , שבה יחוייב המשיב ב-500 ₪ + מע"מ על פי החלטת ביהמ"ש מיום 12.04.05 , ולחייב את המשיב בהוצאות בקשה זו. תגובת המשיב מיום 16.02.06 מונחת בפניי - ובה נטען כי דין הבקשה להדחות לאחר שעם מתן פסק הדין בתיק העיקרי ביום 21.12.05. תשובת המבקש הוגשה ביום 26.02.06 . ביום 26.03.06 ניתנה החלטה בבקשה למתן פסיקתא חלקית , החלטה ששוגרה לפקס/דוא"ל על ידי המזכירות באותו יום , ולפיה נדחתה הבקשה למתן פסיקתא חלקית כאשר ביהמ"ש קבע: "ביהמ"ש פסק את פסוקו אף באשר להוצאות שקל את שיקוליו בנושא , הכל כמפורט בפסק הדין". פסק הדין אשר קבע את ההוצאות בתיק לא ביטל את החלטת ביהמ"ש , מיום 12.04.05 , לא הוסיף עלייה , לא שינה ממנה ועל כן - אני נעתרת לבקשה ופסיקתא החלקית חתומה מהיום מונחת בתיק. אשר לבקשה להורות על ביטול עיקול וחילוט ערבון - ולהורות למזכירות להעביר לידי המבקש סך של 10,000 ₪ בצירוף פירותיו אשר הופקד כערבון במסגרת הבקשה לעיקול זמני להבטחת שיפוי בגין נזקים שהעיקול גרם - הבקשה נדחית. אלה טעמי. טוען המבקש - כי ביום 04.05.04 ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד , לעיקול חשבון הבנק של המבקש . ביום 21.12.05 דחה ביהמ"ש בפסק הדין בתיק העיקרי את התביעה שהגיש המשיב נגד המבקש. טוען המבקש - כי העיקול ניתן לגבי הנכסים המופקדים בחשבון הבנק עד לסך 100,000 ₪ , וכי במסגרת הבקשה הפקיד המשיב בקופת ביהמ"ש התחייבות עצמית , ערבון על סך 10,000 ₪ וכן ערובה מסוג ערבות בנקאית על סך 100,000 ₪ , וכי - כתוצאה מעיקול חשבון בנק , נגרמו למבקש נזקים רבים . בתצהירו מיום 08.01.06 מפרט המבקש - כי הטלת העיקול פגעה בשמו הטוב ובמוניטין, וכי הפגיעה בשמו הטוב כתוצאה מהעיקול קשה שבעתיים לאור היותו עו"ד , הואיל וחשבון הבנק שלו נשא את שמו בתוספת התואר עו"ד , בנוסף טוען המבקש ( סעיף 8 לתצהירו) - כי באותו רגע בו התקבל צו העיקול אצל הבנק , התקשרה אליו מנהלת קשרי הלקוחות באותו הסניף , הודיעה לו כי החשבון מעוקל , כי היא מבטלת את כרטיס האשראי שבידיו ומונעת מאותו רגע כל יכולת לפעול בחשבון , ודורשת שיגיע לסניף הבנק למסור לה את כרטיס האשראי. כך על פי האמור בתצהירו של המבקש , כתוצאה מהטלת העיקול לא התאפשר לה לקחת הלוואות מהבנק , העיקול מנע ממנו לעשות שימוש בסך 8,340 ₪ שהיו בחשבון , והואיל ולא יכול היה לסגור את החשבון נאלץ לשלם עמלות בגין ניהול החשבון במשך כל התקופה מיום הטלת העיקול, לרבות עמלות בגין ביטול כרטיס האשראי. בנוסף - מצרף המבקש את הודעת המחזיק של סניף הבנק המאשר הטלת העיקול על פקדון ניירות ערך , ותוכניות חסכון שהתנהלו בבנק על שם המבקש. עוד טוען המבקש - כי הבקשה להטלת עיקול הייתה בלתי סבירה בעליל שכן ניתנה על יסוד כתב התחייבות שנתן המבקש לידי המשיב , תחת איומים , עושק וכפייה , וכי הוצאותיו עולות בהרבה על סכום הערבון. בתגובתו לבקשה - טוען המשיב כי המבקש לא הוכיח כי נגרם לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו לאחר שלא צירף אסמכתא על ביטול כרטיס האשראי ,או דרישת הבנק להחזיר את כרטיס האשראי , לא צירף אסמכתא על כי מנעו ממנו מלפעול בחשבון הבנק , או איזה הלוואה ביקש לקחת שנמנע ממנו , וכן - לא צירף אסמכתא בדבר מסגרת האשראי שהייתה לו ולמעשה לא צירף שום מסמך בנקאי או דפי חשבון בנק , שיהיה בהם כדי לבסס את טענת הנזקים. בנוסף טוען המשיב - כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח כי הגשת הבקשה למתן עיקול זמני הייתה בלתי סבירה בנסיבות העניין בעת הגשתה. תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 קובעת: "חילוט עירבון; החזרת ערבות ועירבון (א) פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם. (ב) חילוט העירבון אינו גורע מזכותו של מי שהעירבון חולט לטובתו להיפרע בשל נזקיו, באמצעות הערובה במסגרת ההליך או בדרך של הגשת תובענה חדשה לפי כל דין, ובלבד שלא ישולם פיצוי יתר. (ג) לא הוגשה לבית המשפט תובענה או בקשה לפיצויים בגין נזק עקב מתן הצו הזמני, בתוך שישה חודשים מהמועד שפקע הצו הזמני, יוחזר למבקש כתב הערבות; בית המשפט רשאי לקבוע מועד אחר אם ראה שהדבר מוצדק, מטעמים מיוחדים שיירשמו. (ד) הופקד עירבון ולא חולט או חולט מקצתו - תוחזר יתרת העירבון למבקש בתוך שישים ימים מהמועד שפקע הצו הזמני; הוגשה בתוך שישים הימים בקשה לחילוט העירבון, רשאי בית המשפט לעכב את החזרת העירבון עד למתן החלטה בבקשה". תקנה זו - זכתה להתייחסותו של כב' השופט י. טירקל ברע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ. ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ , פד"י נ"ז (3) עמ' 727 בעמ' 733 מול אותיות ד' - ה' : "על המבקש לחלט ערבון להוכיח שנגרמו לו נזקים , או הוצאות וכן - להביא כמות מנימילית של ראיות להוכחת גובה הנזק. חילוט ערבון הוא מהלך קיצוני , ואין הוא ניתן כסעד שבשגרה ובאופן אוטומטי , אלא על פי שיקול דעתו של ביהמ"ש ועל פי הראיות שהובאו לפניו". אין ביהמ"ש זה חולק על העובדה כי הטלת צו עיקול זמני על חשבון בנק גורם נזקים לבעל החשבון , בין שהוא עו"ד פעיל במקצועו ובין שהוא אדם אחר , אלא שהנזקים צריכים הוכחה גם אם ברמה המינימלית. טענת המבקש כי עיקר הנזק הוא - הפגיעה בשמו הטוב , ובנוסף כי כתוצאה מעיקול החשבון נאלץ לפתוח חשבון בנק בבנק אחר לשלם עמלות , פנקסי שיקים , כרטיסים אשראי וכדומה. המבקש - צירף לתצהירו את הודעת הבנק כי הוא עיקל את חשבון הבנק של המבקש , וכי- הוא מחזיק בסכום של למעלה מ-8,000 ₪ שהופקעו מידי המבקש לאור צו העיקול. פרט למסמך זה לא המציא המבקש נתונים ממשיים ביחס לשיעורו של הנזק שהוא טוען לו, וטוען כי די במסמך הבנק "הודעה למחזיק" - כדי להוכיח את נזקיו. המבקש לא הביא ראיות , אף לא ברמה המינימלית לכך שנגרמו לו נזקים או הוצאות ואף לא בדבר גובהו של הנזק. הבקשה אינה נתמכת במסמכים, לא בחוות דעת מקצועית של רו"ח או כל מסמך אחר המצביע על דרך חישוב הנזק. השאלה היא - האם הובאה כמות מינימלית של ראיות להוכחת קיומה של נזק או הוצאות , ולהוכחת גובה הנזק - אני משיבה על כך בשלילה. כאמור פרט לתצהירו הלא מפורט של המבקש שצורף לבקשה ותשובת הבנק בהודעת מחזיק לא תמך המבקש את תביעתו זו בדבר . לפיכך - אין מנוס מדחיית הבקשה , וכך אני מורה . אני מחייבת את המבקש בהוצאות הבקשה כולל שכ"ט עו"ד של המשיב בסך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ. חשבון בנקבנקצוויםעיקולעיקול חשבון בנק