ביטול צו עיקול משכורת

1. לפניי ערעור על החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל גור שי מיום 15/8/10 בתיק הוצל"פ 02-15687-98-2 (להלן "תיק ההוצל"פ"), לפיה חוייבה המערערת מכוח סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 (להלן "חוק ההוצל"פ") לשלם למשיב סך של 15,719 ₪ על חשבון חובו של מר דנינו שגיא משה (להלן "החייב"). 2. ויאמר מיד - לאחר שעיינתי בערעור ושמעתי את טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל. 3. בשלב זה, אין מחלוקת, באשר לעובדות העיקריות הדרושות לענייננו: 3.1 ביום 20/4/98 פתח המשיב תיק ההוצל"פ כנגד החייב. 3.2 לבקשת המשיב הוטל עיקול על כספי החייב שהוחזקו אצל המערערת בה עבד החייב (להלן "צו העיקול") והעיקול נרשם אצל המערערת. 3.3 ביום 19/10/09 הגישה המערערת לרשם ההוצל"פ בקשה להורות איזה סכום ניתן לשלם לחייב ואיזה סכום עליה להעביר למשיב. בבקשתה מפרטת המערערת כי החייב סיים את עבודתו אצלה בתאריך 13/9/09 ויתרת החשבון לזכותו עומדת על סך ברוטו של 19,833 ₪, לפי הפירוט הבא: פיצויים - 8,307 ₪; פדיון חופשה - 4,101 ₪; הבראה - 425 ₪; הודעה מוקדמת - 7,000 ₪ (להלן "הבקשה למתן הוראות"). 3.4 ביום 17/11/09, ומשלא נתקבלו אצלה החלטות מהוצל"פ לרבות לעניין הגשת תגובות - שבה המערערת וביקשה החלטה בבקשתה למתן הוראות. 3.5 ביום 15/12/09, או בסמוך לכך, המציא החייב למערערת את החלטת רשם ההוצל"פ מיום 15/12/09 עם חותמת של לשכת ההוצל"פ בחיפה, כשהיא חסרה. בתיאור הבקשה מצוין "בקשה לביטול עיקול בחשבון עו"ש בבנק דיסקונט וביטול עיקול משכורת בחברת השמירה, החייב הציג תשלום ראשון". בהחלטה גופא מצוין כי ראש ההוצל"פ נעתר לבקשת החייב לביטול עיקול על חשבון העו"ש של החייב ובנוסף: "כמו כן אני מורה על ביטול העיקול על משכורתו של החייב בחברת "השמירה"." אין המשך של ההחלטה. בכותרת מצוין כי המדובר בהחלטה בבקשת החייב מיום 15/12/09 (להלן "ההחלטה החסרה"). 3.6 להחלטה החסרה צורף טופס ביטול עיקול מיום 15/12/09 חתום על ידי ההוצאה לפועל בתוספת חותמת בו מצוין, בין היתר: "על פי החלטת כב' השופט/רשם ההוצל"פ/רשם ההוצאה לפועל מיום 15/12/09 6990660944 המצ"ב ..בוטלו העיקולים שהוטלו ביום כדלקמן: נא לפעול עפ"י ההחלטה המצ"ב...". 3.7 ביום 20/12/09 הומצאו למערערת מסמכים מלשכת ההוצל"פ בצירוף חותמת (מקור), המכותרים בכותרת: "הדפסה חוזרת של הליך מבוטל עיקול צד שלישי" אשר על פיהם "מבוטל עיקול צד שלישי תיאור הנכס.. משכורת שניתן כנגד החייב". בתחתית מסמך אחד מצוין כי תאריך ההליך 3/8/09 ובשני מצוין כי תאריך ההליך 1/7/09 (אמנם הצדדים מתייחסים לטופס אחד אך הוצגו לפניי שניים). 3.8 על סמך מסמכים אלה שחררה המערערת לחייב את כל הכספים בהם החזיקה. 3.9 ביום 12/1/10 פנה ב"כ המשיב למערערת בבקשה להעביר לידיו סך של 15,719 ₪ על פי החלטות כבוד רשם ההוצל"פ מיום 7/1/10 ומיום 13/12/09. 3.10 בשלב זה נודע למערערת, לראשונה, דבר קיומה של החלטה נוספת מיום 13/12/09 בבקשתה למתן הוראות לפיה היה עליה להעביר למשיב סך של 15,719 ₪ ולידי החייב סך של 4,114 ₪ בלבד (להלן "ההחלטה הנוספת"). כך גם בשלב זה נודע למערערת לראשונה, כי ההחלטה מיום 15/12/09 שהומצאה לה על ידי החייב היתה חסרה וכי בהחלטה השלמה נכתב: "כמו כן אני מורה על ביטול העיקול על משכורתו של החייב בחברת "השמירה". למען הסר ספק, ביטול העיקול חל רק על משכורתו השוטפת של החייב, העיקול על שאר כספי החייב, לרבות פיצויי פיטורין, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה והבראה לא יוסר, והמחזיקה, חברת השמירה תפעל לגבי הסכומים הללו בהתאם להחלטה מפורטת שניתנה ביום 13/12/09. העתק מהחלטה זו יומצא למחזיקים..." (להלן "ההחלטה השלמה"). 3.11 בדיון לפני כבוד רשם ההוצל"פ ביום 13/4/10, הסכימו הצדדים כי אין מחלוקת באשר לעובדות אלא המדובר במחלוקת משפטית ובהתאמה, סיכמו הצדדים את טענותיהם וניתנה החלטת רשם ההוצל"פ נשוא ערעור זה (לעיל ולהלן "ההחלטה"). 3.12 בהחלטתו קובע כבוד רשם ההוצל"פ כי עד למועד שחרור הכספים לידי החייב פעלה המערערת ללא דופי. יחד עם זאת, בהסתפקה בהחלטה מקוטעת שהומצאה לידה על ידי החייב, שהינו בעל עניין מובהק, כאשר ההחלטה מתייחסת אך ורק למונח ביטול משכורת, כשלה המערערת. כבוד רשם ההוצל"פ הוסיף עוד כי ניתן היה לצפות מהמערערת שתעמוד על קבלת החלטה בבקשה למתן הוראות שהגישה, פעולה אשר היתה מונעת את הטעות. על כן, התנהלות המערערת אינה עומדת בסטנדרט של "הצדק סביר" ויש לחייב בתשלום הסכום למשיב. טענות הצדדים 4. לטענת המערערת, בתמצית, היא חפה מכל אינטרס בעניין ופעלה בהתאם להוראות הדין. שחרור הכספים בוצע בתום לב מוחלט לאחר שהמערערת סברה, על פי המסמכים שהוצגו לה, כי העיקול בוטל ועל כן, התייתרה בקשתה למתן הוראות. המערערת נפלה קורבן לתרמית של החייב ומכל מקום, בנסיבות יש לראות בכך נימוק מתקבל על הדעת הפוטר אותה מכל אחריות. המשיב פנה אליה, לראשונה, כחודש לאחר מתן ההחלטה בעוד אם היה פועל במועד היתה נמנעת הטעות. החלטת כבוד רשם ההוצל"פ מטילה על צדדים שלישיים נטל כבד ביותר לחקירה ודרישה. החלטת כבוד רשם ההוצל"פ נותנת תמריץ שלילי לצדדים שלישיים שפעלו כמוהה ואף הגישו בקשה למתן הוראות. בבקשתה למתן הוראות התייחסה המערערת לרכיבי שכר שונים ועם קבלת הודעת ביטול העיקול סברה בתום לב כי הכוונה במונח 'משכורת' לכלל כספי החייב המוחזקים אצלה. 5. לטענת המשיבה, בתמצית, המערערת פעלה ללא הצדק סביר עת שילמה את הכספים לידי החייב בניגוד לצו העיקול. היה על המערערת לברר מה עלה בגורל בקשתה למתן הוראות. המערערת, כטענתה, היא חברה שמעסיקה אלפי עובדים ומקבלת צווי עיקול כעניין שבשגרה, ופועלת בהתאם להנחיות מחלקה משפטית שלה והיתה מיוצגת. על כן, אין זה סביר שתמהר ותשחרר כספים מעוקלים לידי חייב על סמך החלטה מזויפת וסביר לדרוש ממנה כי תבדוק מה עלה בגורל בקשתה. ההחלטה שהוצגה לה אינה מתייחסת לבקשתה ואף חותמת ההוצל"פ מקוטעת, כאשר שליש העמוד התחתון בהחלטה ריק ולא מופיעה חתימה של ראש ההוצל"פ. שחרור כספים על סמך החלטה מזויפת הוא בלתי סביר. מעבר לכך, ההחלטה מדברת אך ורק על כספי משכורת בעוד בקשת המערערת מתייחסת לפיצויי הפיטורין, הודעה מוקדמת, חופשה והבראה. אין על המשיב כל חובה להמציא למערערת העתק החלטות, לא כל שכן החלטה בבקשה שהמערערת הגישה ולא נפל כל פגם בהתנהלותו. מה גם שלפי בירור שנערך בחודש מרץ 2011, או בסמוך לכך, נמצא כי ההחלטה נשלחה למערערת על ידי המשיב בפקס ביום 29/12/09, סמוך לאחר מועד קבלת ההחלטה על ידו. דיון והכרעה 6. הנטל להצביע על הנתונים הרלבנטיים המהווים 'הצדק סביר' מוטל על המערערת, כאמור ב-ע"א 533/87, ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' ולך אווזי בר בע"מ, פ"ד מג(2) 870: "... נטל השכנוע בהליכי חיוב על פי ס' 48 לחוק ההוצל"פ הוא על המבקש... שעותר לפי סעיף זה לראש ההוצל"פ לחייב את הצד השלישי... בתשלום החוב הפסוק, כאשר אותו צד שלישי לא מילא אחר הצו למסירת המעוקלים ולא העבירם אל המוציא לפועל. אולם לאחר שהובאו הראיות הללו (והן בגדר עובדות מוסכמות בענייננו) - מוטל על הצד השלישי נטל השכנוע להוכחת "הצדק סביר" שמנע ממנו את העברת הנכס המעוקל של המוציא לפועל. חובת שכנוע זו מעוגנת בעקרון הבסיסי של דיני הראיות, שלפיו בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו ישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע כי זו אכן מתקיימת". מהו אותו 'הצדק סביר'? עמד על כך השופט ד. בר אופיר בספרו "הוצאה לפועל הליכות והלכות" (מהדורה שביעית) חלק שני, עמוד 863-864: "הכוונה היא לכל נימוק מתקבל על הדעת שיהווה בסיס להתנהגות הצד השלישי, מעשיו ומחדליו. החוק איננו מסתפק בקיומו של הצדק בלבד, אלא מוסיף לכך גם את הדרישה שההצדק יהיה סביר, ודרישה זו מעמידה מבחן אובייקטיבי לקיומו של הצדק לאי העברת המעוקלים אל המוציא לפועל כלומר: מבחן ההתנהגות התקינה והמקובלת של אדם מן הישוב, כפי שהיה פועל באותן נסיבות שבהן פעל צד שלישי". (וראה גם: עש"א (ת"א) 2604/08, בן שפרוט נ' אונגר (2010); רע"א 4083/00, קוטב חברה לסחר ושירותים נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (2001); והשווה: ע"א 4445/99, בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ נ' בנק ערבי ישראל בע"מ (2000); ע"א (ת"א) 2598/01, הידרו קונסטרוקציה בע"מ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (2002); ע"א 1796/90, פירר נ' מ"י, פ"ד מו(3) 874; רע"א 7909/06, שפטלוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי (2006); ע"א 533/87, ארגון מושבי הפועל מזרחי בע"מ נ' וולך אווזי בר בע"מ, פ"ד מג(2) 870; ע"א (ירושלים) 6049/05, קירמה נ' בנק יורו טרייד בע"מ (2005) ו-רע"א 8365/05 שנדחתה). 7. במקרה זה לא זו בלבד שאין כל חשש לקנוניה בין החייב לבין המערערת אלא - כפי שציין כבוד רשם ההוצל"פ בהחלטתו - המערערת פעלה ללא דופי כאשר הודיעה לכבוד רשם ההוצל"פ כי החייב סיים את עבודתו אצלה וכי עומדים לזכותו כספים וביקשה ממנו הוראות כיצד לנהוג בסכומים שפורטו על ידה בהתאם לכל רכיב ורכיב (הגם שהבקשה למתן הוראות הוכתרה על ידה בשם "בקשה להבהרה"). המערערת הגדילה עשות, ומשלא נתקבלה כל החלטה, פנתה והגישה בקשה שנייה למתן החלטה. במאמר מוסגר יוער כי טענת המערערת כי החלטות כבוד רשם ההוצל"פ, גם ההחלטה לקבלת תגובות הצדדים לבקשתה, לא הומצאו לידה, לא נסתרה. על פי העובדות שלפניי, שאינן במחלוקת, הכספים שוחררו לחייב רק לאחר שהמערערת קיבלה ארבעה מסמכים רשמיים מלשכת ההוצל"פ לפיהם העיקול בוטל: טופס ביטול עיקול רשמי מיום 15/12/09 המופנה אליה וחתום על ידי לשכת ההוצל"פ, אליו צורפה ההחלטה החסרה (אליה אתייחס להלן); ובנוסף, שני מסמכים מיום 20/12/09 המופנים אל המערערת והמתייחסים ל"הדפסה חוזרת" של ביטול הליכי עיקול צד שלישי על נכס "משכורת" מיום 3/8/09 ומיום 1/7/09. בכל הקשור להחלטה החסרה - לא נהיר כי אכן ניתן היה לראות מעותק ההחלטה מיום 15/12/09 שנמסר למערערת כי הוא לקוי על פניו, בשים לב לכך שבמהות הבקשה מצוין מפורשות כי היא מתייחסת גם לביטול משכורת של החייב אצל המערערת; כי המסמך נחתם בחותמת של לשכת ההוצל"פ וכי צורף אליו טופס ביטול החתום בחותמת מקורית של לשכת ההוצל"פ. לעניין זה אין בעובדה שבכותרת ההחלטה מצוין "בקשת החייב מתאריך 15/12/2009", כשלעצמה, כדי ל'הדליק נורה אדומה'. הדברים אמורים במיוחד בשים לב לכך שגם ביחס להחלטה הנוספת מיום 13/12/09 נרשם "בקשת הזוכה מתאריך 26/11/2009", בעוד מוסכם על הצדדים שזו החלטת כבוד רשם ההוצל"פ בבקשה למתן הוראות שהגישה המערערת ביום 19/10/09. מעבר לכך, לא ניתן לומר כי סברת המערערת כי משהוצגו לפניה המסמכים כי העיקול בוטל היא סברה שבקשתה למתן הוראות התייתרה - אינה סבירה. אך גם אם הייתי מוצאת כי עותק ההחלטה החסרה שנמסר למערערת לקוי על פניו עד כדי כך שבנסיבות היה על המערערת כצד שלישי סביר לערוך חקירה ודרישה ביחס אליו (ולא היא) - הרי שביום 20/12/09 התקבלו אצל המערערת טפסי ביטול עיקול משכורת מלשכת ההוצל"פ המופנים למערערת ורק לאחר מכן שוחררו הכספים. מכאן, כל ספק אם וככל שהיתה אמורה ההחלטה החסרה להעלות, ובכלל זה העובדה שהומצאה על ידי החייב - הוסר עם קבלת טפסי ביטול עיקול "בהדפסה חוזרת" מלשכת ההוצל"פ, כשהם חתומים ומתנוססת עליהם חותמת לשכת ההוצל"פ. 8. גם טענת המשיב כי אין לפרש את המונח "משכורת" כמתייחס לפיצויי פיטורין, דמי הבראה, חופשה והודעה מוקדמת ועל כן, היה על המערערת לשים לב כי ביטול העיקול אינו מתייחס לרכיבים נשוא בקשתה למתן הוראות - לא תסייע בידו. ראשית, המונח 'משכורת' כולל רכיבים נוספים ולא רק שכר יסוד. מכאן, לא ניתן להוציא מכלל אפשרות כי עת פירשה המערערת את המונח 'משכורת' ככולל את כל הכספים המצויים בידה הנובעים מיחסי העבודה בינה לבין החייב, נהגה כצד ג' סביר. בנסיבות, ובשים לב לכך שמבקשים אנו לחייב צד ג' בחוב לא לו - יש מקום לאמר כי הודעת הביטול 'סובלת' את הפרשנות שנתנה המערערת להודעת ביטול העיקול. ולעניין זה ראה ב-ע"א (תל-אביב) 2598/01, הידרו קונסטרוקציה בע"מ נ' בנק אגוד ישראל בע"מ (2002): "על פי חומר הראיות שהוגש לראש ההוצל"פ נראה כי לא הומצאה למשיב ההחלטה שניתנה ע"י בית המשפט המחוזי ב- 7.6.99 וכמו כן לא הומצאה לו ההחלטה שניתנה בעקבותיה ע"י ראש ההוצל"פ. אילו הועברו לו ההחלטות הנ"ל היתה נמנעת אי הבנה זו. מאידך הומצאו למשיב שני צווים שכותרתם "הודעה על ביטול עיקול" , האחד ב 13/6/99 והשני ב- 15/6/99 ורק אחרי הודעת הביטול השנייה שיחרר המשיב את הכספים שעוקלו. אומנם בהודעות המוגדרות כהודעות על ביטול עיקול נכתב מספר ההליך המבוטל שהוא הליך המימוש , אך כאמור כותרת המסמך היתה שונה ולכן נשאלת השאלה האם הסתמכותו של המשיב על הכותרת "הודעה על ביטול הליך עיקול צד ג" מהווה "הצדק סביר". השופט בר אופיר בספרו הנ"ל עמ' 465 דן בסוגייה ואומר: "אם פעל הבנק על פי פירוש סביר העולה בקנה אחד עם לשון הצו , גם אם ייתכנו פירושים אחרים אך אלה אינם חד משמעיים ,אין לבוא עימו בטרוניה. על הזוכה, המסתמך על סעיף 48 לחוק, להוכיח שהבנק פעל שלא על פי צו העיקול שקבל, ובמסגרת זו עליו להוכיח מה עוקל לפי הצו. ואם הצו סובל פירוש כפי שניתן לו על ידי הבנק ( ולו מחמת האי בהירות או ספק סביר באשר לתוכנו) - זכאי הבנק להנות מאי הבהירות ומהספק העולים מהוראות הצו." אכן, כטענת המערערת, חיוב צד ג' בחוב החייב מכוח סעיף 48 לחוק ההוצל"פ, ייעשה במשורה ואך ורק במקרים בהם הוכח כי צד ג' לא פעל על פי צו העיקול למרות שידע עליו ובהעדר כל הסבר סביר. כאמור בספרו של השופט ד. בר אופיר (שם, בעמ' 865 ואילך): "... עם חקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו עלה משקלה הנורמטיבי של זכות הקניין לדרגה של זכות יסוד. הקביעה בסעיף 3 לחוק היסוד ש'אין פוגעים בקניינו של אדם' הינה בעלת משקל, גם כאשר אנו באים לפרש הוראות חוק קיימות. ולפיכך: גם אם יש פנים לכאן ולכאן בפתרון שאלה, מן הדין הוא לפרש את הוראת חוק ההוצאה לפועל הרלבנטית, בסעיף 48(א) באופן שזכות הקניין של הצד השלישי לא תיפגע. ... ...טעם נוסף לפרשנות מצמצמת נובע מכך שהצד השלישי הוא צד חיצוני, ובדרך כלל מרוחק, מהחזית שבין הזוכה לחייב, אין הצדקה משפטית או מוסרית להפוך את הצד השלישי, שלא בטובתו ושלא ברצונו, 'למעין ערב' לחייב". וכפי שהודגש ב-ע"א 1167/01, עיריית ראשון לציון נ' בנק הפועלים בע"מ (2005) (הדן בהליכים מכח פקודת המיסים (גביה)): "... מכשיר העיקול בכלל ומכשיר העיקול אצל צד שלישי בפרט, כפי שהוסדר בהוראות חוק ההוצאה לפועל ובהוראות פקודת המסים והאכרזות שמכוחה, נועד לייעל ולהחיש את גבייתם של חובות פסוקים וחובות מסים. כדי להגשים מטרה זו ולהבטיח את יעילותו של העיקול אצל צד שלישי, אף הרחיק המחוקק לכת וחשף את הצד השלישי לסיכון של חיוב אישי היה ולא יקיים את הוראות החוק ה"מגייסות" אותו על כורחו לסייע לנושה בגביית החוב. אך בצד האינטרס הציבורי להעמיד לרשות הנושה, ובכלל זה רשויות המס, אמצעים מהירים ויעילים לגביית חובות, עומד האינטרס של הצד השלישי, שהמחוקק עירב אותו בסכסוך לא לו, כי זכויותיו שלו לא "תוקרבנה" במידה העולה על הנדרש לצורך הגשמת אינטרס ציבורי זה". [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.]. ולעניין זה יוער כי נוסח צו העיקול לא הוצג לפניי. עובדה שתפעל לחובת המשיב. 9. זאת ועוד, מקבלת אני את עמדת המערערת כי לא ניתן למצוא לחובתה את העובדה שהיא טרחה ופנתה פעמיים ללשכת ההוצל"פ על מנת לקבל הוראות באשר לאופן חלוקת הכספים המעוקלים. מקום בו, כבמקרה דא, אין המדובר בהחלטה שנחזית על פניה כמזויפת - אין מקום להטיל על צד ג', שאינו מעורב בסכסוך, את הנטל להגיע ללשכת ההוצל"פ על מנת לקבל לידיו ישירות את ההחלטות. הדברים אמורים במיוחד מקום בו הוכח לפניי כי לא הומצאו למערערת החלטות בתיק ההוצל"פ שניתנו במסגרת בקשתה. מנגד, מן הראוי כי המשיב (הזוכה בתיק ההוצל"פ) יפעל נמרצות על מנת ליידע את המערערת (צד ג') בדבר ההחלטות שנתקבלו, בפרט מקום בו על המערערת להעביר את הכספים המוחזקים אצלה למשיב. פעולה שלו היה המשיב מבצעה במועד, ולא לאחר שהשתהה כחודש ימים, היתה מונעת את שחרור הכספים לידי החייב. לעניין זה ראה: ע"א (חיפה) 445/95, בנק יהב לעובדי המדינה ע"מ נ' בנק ערבי ישראל בע"מ (2000): "המערער שהינו צד שלישי בתיק ההוצל"פ, החזיק את כספי החייב ותו לא, הוא מרוחק מהסכסוך הקיים בין המשיב לבין החייב. הטלת חובה על הצד השלישי לבדוק את פשר הטעות/הסתירה, ברישומי המחשב של לשכת ההוצאה לפועל - תטיל עליו מעמסה בלתי מוצדקת. שאינו יכול לעמוד בה. הדבר מתבטא ביתר שאת, לאור חובותיו של הבנק- הצד השלישי, כלפי לקוחו המחייבות שחרור כספים משאין צו עיקול בר תוקף". הדברים אמורים במיוחד מקום בו המשיב (להבדיל מהמערערת שאינה מעורבת בתיק ההוצל"פ) היה ער לכך, או היה צריך להיות ער לכך, שהחייב הגיש בקשות נוספות ביחס לעיקולים אחרים ולשכת ההוצל"פ הפיקה מסמכים המורים על ביטול עיקולים שונים לרבות מסמכים המופנים למערערת והמורים על ביטול משכורת. ממכתב המשיב מיום 12/1/10 עולה גם שתחת לפנות ישירות למערערת מיד עם קבלת ההחלטה הנוספת הגיש הלה ביום 5/1/10 בקשה נוספת לרשם ההוצל"פ, שתוכנה לא הובא לפניו, ועם שתי ההחלטות יחדיו פנה למערערת אך ביום 12/1/10. ודוק: אין טענה כי בשלב זה (ו/או בכלל) לא היה שיתוף פעולה מלא מצד המערערת. שקלול ה'אינטרסים המתגוששים בזירה' בנסיבות מקרה זה - ובשים לב לסעד הקיצוני הגלום בסעיף 48 לחוק ההוצל"פ - מטה הכף לזכות המערערת. 10. בשולי הדברים יוער כי טענת המשיב כי ההחלטה מיום 13/12/09 נשלחה למערערת ביום 29/12/09, בסמוך לאחר המצאתה לידי המשיב, אין מקומה בשלב זה. אמנם, בית המשפט מוסמך להתערב בממצאים עובדתיים, ולשני הצדדים שמורה הזכות לצרף תצהירים ולהביא עובדות חדשות שלא הובאו בפני ראש ההוצל"פ (ראה: ע"מ 578/70, סעדה נ' אל-חוסייני, פ"ד כד(2) 437; ע"א (ת"א) 2532/99, אמרן נ' לוי (2001); ע"א (ת"א) 1198/92, שגב נ' פרץ (1992); ד. בר אופיר הוצאה לפועל הליכות והלכות מהדורה שביעית עמ' 116; רע"א 5485/99 פינטו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ; רע"א 34/89 גלצר נ' גלצר) - אלא שהמשיב לא תמך טענות עובדתיות אלה בתצהיר. יתירה מכך, טענה זו נוגדת את הודעת המשיב בדיון בפני כבוד רשם ההוצל"פ. מעבר לכך, גם אם הייתי מוצאת כי זה מסוג המקרים החריגים בהם יש מקום להתערב בממצא עובדתי (והשווה: בר"ע (ירושלים) 782/05, שאול וולפשטיין בע"מ נ' עיריית פתח תקווה (2005); עש"א (חיפה) 807/08, בני מאליק סודיאן בע"מ נ' מייסלון (2009)) - ולא היא, כאמור - לא היה בכך כדי לסייע למשיב. אם וככל שאקבל גרסה זו, הרי המשיב מודה כי קיבל את ההחלטה מיום 13/12/09 אך ביום 29/12/09 או בסמוך לכך ויש בכך חיזוק לגרסת המערערת, שלא נסתרה, כי נודע לה לראשונה על קיומה של ההחלטה הנוספת רק לאחר שחרור הכספים. 11. סוף דבר 11.1 דין הערעור להתקבל. 11.2 המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ וכן ישיב לה את אגרת בית המשפט ששולמה על ידה. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. 11.3 אני מורה על השבת הפיקדון לידי המערערת. צוויםמשכורתעיקול