זו החלטה משותפת לשתי בקשות שעניינן ביטול צו פסילה מנהלית של רשיון נהיגה של המבקש וכן ביטול צו איסור שימוש שניתן כנגד רכב מס' 90-818-69. הצווים הנ"ל ניתנו לאחר שנחשד המבקש בביצוע עבירה של נהיגה בשיכרות, או ביתר דיוק סירובו של המבקש לתת דגימת שתן לשם גילוי "סם מסוכן או תוצרי חילוף תומכים של סם מסוכן" (ראה סע ' 64 ב (ב) ל-פק' התעבורה) ב"כ המבקש מציג את המבקש כ-בעל עסק של שווק מוצרים חקלאיים וכד', שנעצר בהפתעה ליד ביתו ללא סיבה בתחילת יום עובדה ונדרש לבצע בדיקות "שהוא מופתע וחושש". עוד נטען כי טרם הוגש כתב איושם, לא כשל המבקש בבדיקות מאפיינים וכי ברשותו אישור מרופא משפחה כי לא נמצא שריד של סמים בדמו לא רק שאישור כזה גם הוא אכן קיים, לא הוצג בפני בית המשפט, מתגבשות יסודות העבירה בעצם סירובו של המבקש לערוך את הבדיקה המתבקשת. יש לציין כי סירב המבקש, הן לבדיקת שתן והן לבדיקת דם. ב"כ המשיבה מתנגדת לביטול הצווים, תוך שהפנתה לגליון ההרשעות התעבורה והפלילי של המבקש. לחילופין, מבקש ב"כ המבקש - לפחות - לבטל את צו איסור השימוש נגד הרכב כדי לאפשר לאשתו לנהוג ברכב כדי להגיע לטיפולים רפואיים. אין אני יכול לקבל את הבקשה על שני חלקיה. המבקש נוהג מ - 81' , צבר לחובתו לא פחות מ - רק 81 הרשעות בתעבורה, כולל 6 פסילות בפועל במגוון רחב של עבירות אבל מעבר לכך, גם הרשעות בפלילים כולל שתי הרשעות קודמות בגין עבירות סמים, אם כי מלפני שנים לא מעטות. במצב עניינים זה, לא ניתן לומר כי המבקש הינו אדם תמים "שהופתעה" מפעילות השוטרים . עוד יש להדגיש כי עבירת הסירוב לתת דגימת השתן מתקיימת בעצם הסירוב לדרישת השוטרים ללא צורך בקיום חשד סביר לביצוע העבירה וזאת בשונה מהדרישה לתת דגימת דם . בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה כזו, יש לענות על שאלה אחת בלבד והיא אם המבקש הצליח לשכנע את בית המשפט כי לא קיימת סכנה לציבור במידה ויוחזר לו הרשיון. נוכח מהות העבירה הטמונה בעצמו סיכון רב ובצירוף עברו התעבורתי ופלילי, ברור כי קיימת סכנה לציבור וכי המבקש לא הצליח לשכנע את בית המשפט אחרת. לגבי הבקשה החילופית לבטל - לפחות - את צו איסור השימוש - אישור הרפואי מצביע על ביקורי רופא בודדים ואינו מוכיח כי אשתו נמצאת בטיפולים רפואיים כלשהם וגם אם אכן היא כן בטיפול רפואי כלשהו, אין מניעה שתגיע לאותם טיפולים באמצעי תחבורה אחרים . בסוגייה זו, הנני להפנות ל - ע"פ (ב"ש) 7386/06 מ"י נ' סברליק , בו נקבע "תפיסת הרכב המנהלית נועדה בראש ובראשונה, לוודא כי נהג הרכב שרשיונו נשלל לא יפר את הצו המנהלי בו נשלל רשיון הנהיגה שלו וינהג ברכבו על אף אותה השלילה" "בזה גם בזה אמר המחוקק את דברו, משהעדיף במכלול האיזונים את אינטרס ההגנה המיידית על שלום הציבור ובטחונו מפני מסוכנותו של מי שנהג, לכאורה, במצב של שכרות ממשית". לאור כל המפורט לעיל, מוצא אני כי האבחנה שעשה בימ"ש קמא לענין המשיב דנן, בין פסילת רשיון נהיגה המנהלי, אותו השאיר בתוקפו, לבין פסילת רשיון רכב המנהלי, שאת תוקפו קיצר, אינה מתבקשת וגם אינה עולה בקנה אחד עם המטרה החקיקתית הבסיסית העומדת ביסוד התיקון שתיקן המחוקק בהוראות סעיף 57 א לפקודה. קביעה זו ישימה עד מאוד אף במקרה דנן. מכל המובא לעיל , הנני מחליט לדחות את שני הבקשות כאמור תוך השארת הצווים על כנם. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהצוויםרישיון נהיגה