הנשיאה ד' ביניש: בעתירה שלפנינו, שהוגשה ביום 31.10.2005, נתבקש בית משפט זה להורות על ביטול צו תפיסת מקרקעין שהוצא על ידי המשיבים בעיר בית-לחם (צו בדבר תפיסת מקרקעין מס' 145/05 ת' (יהודה ושומרון) התשס"ה-2005). תכליתו של הצו הייתה לאפשר למשיבים להקים על השטח חניון אשר אמור היה לשרת את המבקרים בקבר רחל. לאחר שהוגשה העתירה ביקשו העותרים ביום 22.11.2005 כי יתאפשר להם לתקן את העתירה כך שבית משפט זה יורה, בנוסף לביטול צו התפיסה, על שינוי תוואי גדר הביטחון באזור נשוא צו התפיסה, כך שהשטח בגינו הוצא צו התפיסה יוּצא מתחום הגדר על מנת שתתאפשר לעותרים גישה חופשית אליו. לאחר ששמענו את הצדדים, החלטנו ביום 6.8.2006 לדחות את המשך הדיון בעתירה על מנת לאפשר למשיבים לבחון מחדש את הצורך הביטחוני בצו התפיסה. ואכן, המשיבים הודיעו ביום 31.1.2007 כי החליטו לבטל את הצו הנ"ל, אשר הורה על תפיסת חלקות מקרקעין בבית לחם לשם הקמת חניון בסמוך לגדר הביטחון באזור קבר רחל בחלקו המזרחי של מגרש שבבעלות העותרים. מיקומו של החניון המתוכנן הוסט לחלקו המערבי של המגרש. עקב ביטול הצו שכנגדו הוגשה העתירה, טענו המשיבים כי העתירה מיצתה עצמה ודינה להידחות. באשר לטענות העותרים בבקשתם לתיקון העתירה לעניין תוואי גדר ההפרדה באזור נשוא צו התפיסה, טענו המשיבים כי לעניין זה קיים מעשה בית דין נוכח פסק הדין בבג"ץ 1890/03 עיריית בית לחם נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (4) 736 (2005), בו אושר תוואי גדר הביטחון באזור זה, לאחר שהוכנסו בו שינויים. לטענת המשיבים, חשיבות תוואי גדר הביטחון באזור זה נותרה בעינה בשל הצורך לשלוט על המרחב של קבר רחל, באמצעות עמדת פילבוקס המוצבת באזור נשוא צו ההפקעה הנ"ל. בתגובתם להודעת המשיבים מיום 18.2.2007 קיבלו העותרים את טענות המשיבים לעניין ביטול צו התפיסה והסכימו כי לעניין זה התייתרה העתירה. עם זאת, העותרים חזרו וביקשו ביום 19.3.2007 כי יותר להם לתקן את העתירה כך שזו תכלול אף את בקשתם לשינוי תוואי גדר הביטחון באזור נשוא צו התפיסה. העתירה המקורית נתייתרה, אפוא, בהסכמת המשיבים עם ביטול צו התפיסה בגינו הוגשה. בשלב מאוחר זה של ההליכים, מבקשים העותרים לתקן את העתירה באופן שתוואי הגדר יישקל מחדש. נכונה טענת המשיבים כי תוואי גדר הביטחון באזור זה, ומקטע הגדר לגביו מבקשים עתה העותרים לתקן את העתירה, אושר על ידי בית-משפט זה בבג"ץ 1890/03 הנ"ל, עתירה שהעותרים היו צד לה. המשיבים בתגובתם הבהירו כי קיים צורך ביטחוני בתוואי הגדר במקטע זה, ומאחר וצורך ביטחוני זה הוכר בפסק דיננו בבג"ץ 1890/03, הרי שאין מקום לשנות מקביעותיו של פסק הדין הנ"ל בעתירה שלפנינו. משכך, דין הבקשה לתיקון העתירה להידחות. נוכח הודעת המשיבים מיום 6.8.2006 ותגובת העותרים מיום 18.2.2007, לפיהם התברר כי הסעד שנתבקש בעתירה מוצה, מבוטל בזאת הצו הארעי שניתן ביום 31.10.2005 והעתירה נמחקת. בשים לב לכך שהצו בוטל עקב הגשת העתירה, ישאו המשיבים בשכר טירחת עורך דין כולל בסכום של 7,500 ש"ח. השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. השופט א' א' לוי: אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש. מקרקעיןתפיסת מקרקעיןצוויםתפיסת מקרקעין בשעת חירום