המבקש הגיש בקשה לקיום צוואת אביו המנוח ח.ח. מיום 12.1.02 (להלן: "הצוואה" ), אשר נפטר ביום xxx בהיותו כבן xxx שנה (להלן: "המנוח"). המבקש ,בנו של המנוח מאשתו השניה גב' ס.ח. המתנגד, אחד משלושת ילדיו של המנוח, מאשתו הראשונה גב' ס.ח. עורך הצוואה, עו"ד ש.ח. שהיה גם עד לצוואה, יחד עם אביו מר נ.ח. מכפר xxx. המנוח ערך בעבר שתי צוואות קודמות: האחת ביום 14.7.94 (להלן:"הצוואה המוקדמת"), וכן צוואה מיום 12.1.99. 3. ההתנגדות הוגשה עקב תחושת אי צדק של המתנגד בקיום צוואה, המקפחת אותו לטענתו ,לעומת יתר האחים ,בחלוקת נכסי עזבון המנוח. טענות המתנגד נגד קיום הצוואה 4. לטענת המתנגד יש לקיים את הצוואה המוקדמת מיום 14.7.94 שהופקדה בבית הדין הכנסייתי, נכתבה בכתב ידו של המנוח והמביעה את רצונו האמיתי והחופשי ומשקפת חלוקה הוגנת ושוויונית בין ילדיו. לטענתו למרות מכירת הקרקעות של אביו במהלך השנים, קופח וקיבל בצוואת 2002 רק בית ו-70,000 ₪. המתנגד העלה מספר טענות כנגד מתן צו קיום הצוואה: א. זיוף - חתימת המנוח זויפה. חוות דעת משה בן חנן מיום 2.4.06 ומיום 11.3.07 תומכת בטענת הזיוף. המנוח כלל לא נפגש עם עורך הדין ומדובר בקנוניה של המבקש ואמו לנישול המתנגד מזכויותיו. ב. מעורבות בעריכת צוואה של המבקש בתיאום בין המנוח לעוה"ד ובגילוי מעורבות שהינה מעבר להעברת רצון המנוח. המבקש הסיע את המנוח למשרד עוה"ד ביום חתימת הצוואה. ג. כשרות לצוות-המנוח היה נטול כושר שיפוטי וללא דעה צלולה, סבל מירידת סוכר ואף אושפז בשל כך והיה זקוק לקטטר. המנוח סבל ממחלות קשות בגינן אושפז מספר פעמים, לקה במחלת לב . ד. השפעה בלתי הוגנת- המבקש ניצל את מצוקתו הבריאותית , הנפשית והפיזית של המנוח, בן ה- xxx ביום עריכת הצוואה. המנוח היה תלוי במבקש, באח נ. ואשתו השנייה ס. בשל סכסוך משפחתי בין השנים 1990-1993 נמנע מהמתנגד ומאחיותיו מצד אמו לבקר את אביהם . ה. פגמים בצוואה-לא כל דפי הצוואה נחתמו, ייתכן והוחלפו דפים המשנים את תוכן הצוואה. 5. טענות נגד אמינות המבקש ועדיו- עדות המבקש היתה בלתי אמינה , תשובותיו מגמתיות ושקריות. המבקש לא אמר אמת בעניין ידיעתו כי קיימת צוואה ראשונה, בעניין הליכת המנוח עם מקל הליכה, ידיעתו כי המנוח הולך לחתום על צוואה ועדותו כי המנוח היה הולך לבנק. המבקש לא הסביר את הדמיון בין דפי צוואת 1999 לצוואת 2002. 6. עדות עו"ד ח.ש.- המתנגד מצביע על סתירות בעדותו לעניין מקום עריכת והדפסת הצוואה משנת 1999, זהות האדם שהדפיס את הצוואה, אי הצגת טענות מבקש קיום הצוואה 7. המתנגד העלה טענות סותרות כמו זיוף והשפעה בלתי הוגנת במגמה לפסול את הצוואה, מבלי להגיע לחקר האמת. להלן עיקרי טענות המבקש: א. זיוף- הצוואה נערכה ע"י עו"ד ש.ח. שהיה עד לצוואה עם אביו נ.ח. עו"ד ש. ייצג את המנוח במספר עניינים. עדות עורך הדין אמינה לפיה למנוח לא היה קושי לחתום על הצוואה, המנוח התהלך בכוחות עצמו ולא נעזר במקל. עורך הדין הקריא את הצוואה למנוח ונתן למנוח עותק. המנוח חתם בנוכחות עוה"ד. יש להעדיף עדות עד לצוואה מאשר עדות מומחה גרפולוג. לטענת המבקש יש להעדיף את חוות דעת קורן על פני חוות דעת בן חנן. תוכן הצוואה דומה לתוכן הצוואה משנת 1999 שתוכנה נרשם בכתב יד המנוח ע"ג חשבונית, דבר המפריך את טענת הזיוף. ב. העדר כל מעורבות בעריכת הצוואה מצד המבקש. חלקו הסתכם בהסעת המנוח לעו"ד. ג. כשרות לצוות- המנוח היה כשיר לצוות. חוות דעת פרופ' וייל שללה כל הפרעה קוגניטיבית וכן לא נמצאו ממצאים בתחום הנפשי. אין תיעוד לבעיית תקשורת בהבנה או ליקוי. המומחה ציין כי אין ממצאים כי המנוח לא היה עצמאי בהחלטותיו. ישנה קלטת בה רואים את המנוח מקבל אורחים בחתונת בנו שנערכה ביום xxx ובה המנוח עמד והתהלך במשך שעות וזאת שלושה חודשים לאחר חתימת הצוואה. ד. השפעה בלתי הוגנת- המנוח נפטר ביום xxx שנתיים וחצי לאחר חתימת הצוואה והיה לו מספיק זמן לבטלה. המנוח היה עצמאי פיזית ומנטאלית, לא היה תלוי באחרים. תלות באשתו איננה תלות, כאשר חלקה בצוואה הסתכם בדירת המגורים, שניתנה לה עוד בחיי המנוח. ניתן ללמוד על רצון המנוח בצוואה משנת 1999 וכן מזיכרונות המנוח המתאר יחס מחפיר מצד המתנגד וניצול כספי בשל חובות של המתנגד. המתנגד קיבל כספים בשל חובות מעבר לחלק אחיו בצוואה. השוני בין צוואת 1999 לצוואת 2002 הינה בהוצאת חלקה xxx גוש xxx שנמכרה ותמורתה ניתנה קודם לכן למתנגד. זהות תוכן הצוואות מלמד על עקביות ורצון חופשי. ה. פגמים בצוואה- עו"ד ח. הגיש עותק מקורי ממשרדו ולא הובאה ראיה להחלפת דפים. התנהלות הדיון 8. ביהמ"ש מינה מומחה פסיכיאטרי, ד"ר וייל שהגיש חוות דעת רפואית-פסיכיאטרית מיום 29.10.06 (נ/3). מטעם המתנגד העידו כ-6 עדים: הגרפולוג משה בן חנן שהגיש חוות דעת מיום 3.2.06 ומיום 11.3.07 (נ/1 ו-נ/2) ו-5 עדים נוספים. מטעם המבקש העידו גם 6 עדים: הגרפולוגית חנה קורן שהגישה חוות דעת מטעם המבקש מיום 3.9.06 (ח/1) ומיום 8.3.07 (ח/2) ו-5 עדים נוספים. המחלוקות בין הצדדים 9. כאמור הצדדים חלוקים באשר לתוקף הצוואה בשאלות הבאות: א. זיוף הצוואה. ב. מעורבות המבקש בעריכת הצוואה. ג. כשרות המנוח לצוות. ד. השפעה בלתי הוגנת על המנוח. המסגרת הנורמטיבית 10. כלל גדול הוא בדיני הירושה כי "מצווה לקיים דברי המת" (בבלי, כיטין י"ד ע"ב) אם כי יהיו מקרים בהם צוואה תבוטל לאור העדר כשירות רפואית או כאשר מוכח כי לא נערכה מתוך רצון חופשי. ראה: ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום , פ"ד מט (1) 318, 329. ת"ע (טבריה) 4793-02-10 א.ז. ז"ל נ' א.ז ואחר תק- מש 2011 (3) 639. נדון בטענות המתנגד אחת לאחת. טענות זיוף צוואה 11. נטל ההוכחה - מבחינה נורמטיבית, כאשר מוטל ספק בחתימות הצוואה, חובת ההוכחה מוטלת על המבקש את קיום הצוואה ולא על הטוען לזיוף. ראה: ע"א 3186/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' נאק ( 98 (1) 146] אך בהעדר ספק בדבר אמיתות הצוואה, הנטל מוטל על הטוען טענת זיוף. ראה: עז' (משפחה ת"א) 104281/04 עזבון המנוח ברוניסלבה ז"ל נ' האגודה למלחמה בסרטן, תק- מש 2007(4), 48 , 55 (2007). טענת הזיוף - מצריכה תשתית ראייתית בעלת משקל סגולי גבוה יותר מזה הנדרש בתביעה אזרחית רגילה. לעניין מידת הוכחה מוגברת בטענות זיוף. ראה: ע"א 260/82 שמעון סלומון נ' ששון אמונה, פ"ד לח(4) 253, עמ' 256-257. ע"א 125/89 רו"ח עובדיה בלס נ' ערן פילובסקי ואח', פ"ד מו(4) 441, עמ' 448-449. ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, עמ' 599-600. לצורך הוכחת טענת הזיוף, הגיש כל צד חוות דעת גרפולוגית התומכת בטענותיו. קריטריונים להעדפת חוות דעת גרפולוגית 12. במקרה דנן הוגשו שתי חוות דעת עם מסקנות סותרות. בשורה של פסקי דין נקבע כי בית המשפט יכריע בין חוות דעת גרפולוגיות סותרות ע"י שימוש בקנה המידה הבאים: א.עדות המומחה בפני בית המשפט. ב.התייחסות למסמך אותנטי למרות שלא נשא את החתימה של הנבדק. ראה: ה"פ (מחוזי מר') 5095-07-08 יהודית פינטו נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-מח 2011 (1), 18022. ה"פ (שלום ת"א) 175749/95 יוסף (צבי) פריד נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-של 96(3), 2254 , 2255 (1996) ג.אי צרוף מסמכים לחוות הדעת. ראה: ה"פ (מחוזי מר') 5095-07-08 יהודית פינטו נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-מח 2011(1), 18022. ת"א (שלום יר') 14099-06 האחים חמוי בע"מ נ' לי ציונה שיווק מוצרי מאפה קפואים בע"מ, תק-של 2010(2), 139053 , 139056 (2010). ד.קבלת חוות דעת של מומחה ע"י בתי משפט בפסקי דין אחרים. ראה: ה"פ (מחוזי מר') 5095-07-08 יהודית פינטו נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-מח 2011(1), 18022. ה"פ (שלום ת"א) 175749/95 יוסף (צבי) פריד נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-של 96(3), 2254. ה.השוואה בין הניסיון של המומחים. ראה: ת"א (שלום יר') 14099-06 האחים חמוי בע"מ נ' לי ציונה שיווק מוצרי מאפה קפואים בע"מ, תק-של 2010(2), 139053 , 139056 (2010) ה"פ (שלום ת"א) 175749/95 יוסף (צבי) פריד נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-של 96(3), 2254 , 2255 (1996) ת"א (שלום כ"ס) 6421/97 בנק הפועלים סניף נוה מגן נ' פטל חנה, תק-של 2001(2), 637 , 638 (2001) ו.בדיקת חתימות מקוריות ולא צילום. ראה: ת"א (שלום יר') 14099-06 האחים חמוי בע"מ נ' לי ציונה שיווק מוצרי מאפה קפואים בע"מ, תק-של 2010(2), 139053 , 139056 (2010) ז.ראיות חיצוניות לחוות הדעת. שימוש במספר מכשירים רב יותר, מיקרוסקופ ,מצלמת וידאו ת"א (שלום ת"א) 37816/07 מכלוף שושן נ' אליעזר חבשו, תק-של 2008(2), 9943 , 9947 (2008) ח. פירוט תהליך הבדיקה והפרמטרים שנבדקו מספר החתימות שנבדקו. ראה: ה"פ (שלום ת"א) 175749/95 יוסף (צבי) פריד נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-של 96(3)(1996). ת"א (שלום ת"א) 37816/07 מכלוף שושן נ' אליעזר חבשו, (2008). ט.ויתור על חקירה נגדית של מומחה. חוות דעת המומחים הגרפולוגיים חוו"ד מר משה בן חנן 13. כל צד הגיש חוות דעת מטעמו. מטעם המתנגד הוגשה חוות דעתו של מר משה בן חנן (נ/1) מיום 12.1.06 וחוות דעת משלימה מיום 11.3.07 . המומחה העיד כי מצא הבדלים בסיסיים בין החתימה במחלוקת לבין דוגמאות חתימת המנוח (עמ' 21). המומחה העיד (בעמ' 26 לפרו'): "אני אומר שהחתימה שונה מחתימות אחרות לפי הפרמטרים הבאים: החתימה שבמחלוקת נכתבה שני חלקים מוגדרים. הקו הרציף עם קמרון העליון הפונה ימינה ומעליו מולבש האלמנט במרכז הלולאה, במרכז החתימה. הוא שונה בכל החתימות. תכונות הקו שונות לחלוטין לגמרי. כשמסתכלים בחתימה שבמחלוקת, רואים שזה קו ואין בו שינויי לחץ, זה קו אחיד שאי אפשר להגדיר אותו בשונה משאר החתימות. שטף הכתיבה שונה בין החתימה שבמחלוקת לבין הדוגמאות שבחתימה. בחתימה שבמחלוקת זה נעשה עם הפסקות. כשבודקים את הדיו בכל מקום שיש עצירה יש נקודה ורואים שהעט נחה. אין את זה באף אחת מהחתימות. יש לנו קו הקמרון שנמצא מתחת לאות xxx בחתימה שבמחלוקת. זה בעצם שני נקודות שהתחברו להם, שיש כיוון מנוגד לכתיבה ורואים בוודאות שמתחיל מצד שמאל לימין, הנקודה הזו לא נמצאת אצל אף אחד מכל ה-20 ומשהו חתימות." זאת ועוד, המומחה אישר בעדותו כי החתימה במחלוקת נחתמה בהססנות (עמ' 27 לפרו'). המומחה אף התייחס לעניין "הלולאה" והעיד (בעמ' 23 לפרו'): "ההבדל הבסיסי המהותי הוא: בעצם על אותו קו אנו מוצאים משהו שדומה למין לולאה שלמעלה היא באמצע החתימה יורדת למטה ונסגרת עם קו כיסוי ועולה למעלה ומסתיימת באותו מקום שמתחילה. התופעה הזאת איננה קיימת כל יתר החתימות. בכל יתר החתימות שקיבלנו לדוגמא וזה של הכותב מר xxx ז"ל אנו רואים שכל החתימה כולה מתבצעת בקו רצוף אחד למרות שפה ושם יש הפסקות, אבל זה מכיוון שהתנופה היתה מאוד מהירה. הלחץ כל כך חלש שהמנוח הפנה את ידו מעל הנייר ואפשר לראות קשר ערטילאי שאינו קיים בחתימה שבמחלוקת." וכן "ההבדל הבסיסי החתימה שבמחלוקת רואים שהיא חתימה שקרויה כתב קר, כתב שאין בו שום שינויי לחץ, לחץ אופקי וזה נראה בדיוק כעין שרטוט. שם לפניו ציור או משהו והעתיק אותו ומכאן גם מסקנתי כמומחה, ההבדלים הבסיסיים שכל אדם שניסה לחקות את החתימה הזאת לא השכיל להבין שהאלמנט שנמצא במרכז החתימה הוא אלמנט שהוא חלק מהחתימה וממשיך בקו רציף אחד". המומחה התייחס בעדותו לעיל לעניין הלולאה ולעניין המשולש מבחינה ויזואלית של החתימה. המומחה התייחס גם ללחץ האחיד שמלווה את החתימה. כמו כן, המומחה ציין כי החתימה נחתמה בהפסקות (בעמ' 30 לפרו'). 14. לעניין דרך הזיוף העיד המומחה בן חנן כי "משהו שרטט חתימה ולא הבין אותה"(עמ' 25) ובעמ' 30 העיד: "אמרתי שזה זיוף חופשי וכנראה בפני המזייף הייתה דוגמא של חתימה והעביר את מה שהבין ולכן היא שונה כל כך. הוא כנראה לא השכיל ששם כתוב כתב ערבית". העיד כי מבצע הזיוף היה אדם "מאוד מאוד צעיר"(עמ' 23) ובעמ' 26 לפרו'): "אותו כותב שכתב את החתימה שבמחלוקת לטעמי לא הבין שהוא כותב בערבית או באיזה שהיא שפה. נראה שמשהו מעותק. קשה להבין שזה משהו מבחינה מילולית." 15. עם זאת, קשה להתעלם מכך כי למנוח מספר חתימות השונות זו מזו וייתכן כי החתימה שבמחלוקת הינה סוג נוסף של חתימות. גם המומחה בן נתן הודה (בעמ' 28 לפרו') כי דוגמת חתימה 13 ג שונה מ-14 א "לשאלת בית המשפט אם לא הייתי יודע שהחתימה בבח13ג' והחתימה בבחמ14א' השניה הם של אותו אדם , לא הייתי אומר שזה ווריציה שונה אלא חתימות שונות". המומחה אישר כי חתימה ב.ח. 10 שונה ויזואלית מחתימה 16 אם כי ציין כי הינם בודקים פרמטרים ולא ויזואלית כולל לחץ וכיווני חתימה(עמ' 29). המומחה העיד (בעמ' 29 לפרו'): "רוב הדוגמאות שהזכרת הן שונות. הדבר היחיד שקושר את כולן זה אותו כותב עשה זאת בעצמו במו ידיו. זה עדיין בטווח הווריציה." ובהשוואה בין חתימות לחתימה 21-"יש הבדל ויזואלי בין שתי החתימות וזה עדיין של אותו כותב." המומחה אישר כי שיפוע האותיות שבחתימה שבמחלוקת, דומה לחתימות של דוגמאות ההשוואה (עמ' 30). כן אישר כי יש דמיון מבחינת הגודל האבסולוטי של האותיות "כשמישהו מעתיק משהו נכון שיעתיק משהו דומה גם מבחינת גודל האבסולוטי..." המומחה אישר כי מקום האותיות בגוף המילה, דומה בין החתימה שבמחלוקת לשאר החתימות "דומה כן. הרי אותו כותב היה רוצה שהיה אפילו יותר דומה."(עמ' 30). 16. ראוי לציין כי למבקש טענות בעניין חוות דעת המומחה בן חנן, כאשר לחלק מהם אין מקום דוגמת סוגיית ההשכלה, כאשר המומחה העיד כי הינו מלמד את התחום (עמ' 20-21). כמו כן לא מצאתי פגם בעצם הגשת חוות הדעת המשלימה שניתנה על סמך החלטת בית המשפט (עמ' 2 לפרו'). בניגוד לטענת המבקש, אין ציפייה כי המומחה יביא ציוד טכני לבית המשפט. אכן, המומחה לא ידע לתארך את החתימה משנת 1994 ולא ידע לתארך חתימה נוספת. עם זאת, המבקש הוציא מהקשרם את תשובות המומחה בעניין לחץ החתימה. המומחה העיד כי אין שינויי לחץ (עמ' 23) וציין כי בדיקת הלחץ איננה חשובה: "אחרי שאני רואה את השוני" שבשאר החתימות יש שינויי לחץ להבדיל ממקרה זה, שאין בו שום שינויי לחץ" (ראה עמ' 23ו- 25). באשר לשאלה אם לעניין שטף החתימה, לא מצאתי סתירה בין העדות בדבר חתימה הססנית (עמ' 27) עם הפסקות (עמ' 25) לעובדה שנחתמה ע"י אדם צעיר (עמ' 23). 17. מכל המקובץ עולה, כי חוות דעת המומחה בן נתן עולה לכאורה עם בחינה "לא מקצועית" וויזואלית של החתימה שבמחלוקת. אם כי עדיין לעובדה שלמנוח היו מספר דוגמאות חתימה שונות וכן לאור הדמיון בשיפוע האותיות, האבסולוטי ומקום האותיות בגוש, יש מקום לבחון ראיות נוספות. חוות דעת הגב' חנה קורן - מטעם המבקש 18. המבקש הגיש חוות דעת של הגב' חנה קורן מיום 3.9.06(ח/1) ומיום 8.3.0(ח/2). מסקנת חוות הדעת כי נמצאה התאמה בתכונות הכתיבה בין החתימה שבמחלוקת לבין חתימת ההשוואה. המומחית מסיקה כי המנוח אכן חתם על הצוואה. המומחית שאינה יודעת לקרא ערבית, נעזרה באחרים לצורך זיהוי האותיות (עמ' 167 ו-170 לחוות הדעת) נשאלה לגבי חתימה 4 בחוות דעתה, ביחס לחתימה שבמחלוקת. העדה ניסתה להסביר לשווא את הדמיון בין החתימות (ראה עמ' 166) כאשר חתימה 4 איננה כלל חתימת המנוח אלא חתימת אשתו. המומחית העידה על קיום 3 עצירות של האטה. כן העידה : "אני יודעת שכאן בחתימה שבמחלוקת החתימה היא קצת יותר איטית מהחתימות הסטנדרטיות."(עמ' 175). המומחית אישרה כי חתימה איטית היא סימן לזיוף. המומחית ניסתה לתרץ זאת: "יש מסמכים "חגיגיים" כמו צוואה שהם נכתבים בצורה יותר איטית וביותר תשומת לב וזה מוכח בספרות המקצועית. זו חתימה איטית ועדיין כל הפרמטרים מופיעים גם בחתימה שבמחלוקת וגם בחתימה שבהשוואה." באשר להבדלים בפיזור הלחץ העידה המומחית (בעמ' 176 לפרו'): "כפי שאמרתי קודם לקחתי בחשבון גם בזמן העבודה שהחתימה שבמחלוקת היא קצת יותר איטית ובאופן טבעי הפיזור של הלחץ הוא פחות שכן התנועה יותר איטית. עדיין אפשר לראות את הסיומת בחתימה שבמחלוקת שהיא מהירה ומסתיימת בשיפוד." וכן "כשאדם חותם על מסמכים משמעותיים החתימה קצת שונה ועדיים יש שפע של דברים אחרים זהים שאי- אפשר להתעלם מהם". לסיכום - אעיר כי שתי חוות הדעת לא היו מפורטות דיין והיו די לקוניות עד שנדרשתי ליתן החלטה בדבר השלמת חוות דעת למומחית קורן, על מנת שתכלול ממצאים ותובנות.(ראה החלטה מיום 25.12.08). ייתכן וראוי לגבש דפוס בקרב מומחי הגרפולוגיה באשר לפרקים שחוות דעת ראויה שתכלול. מתן מסקנה לקונית מקשה על בית המשפט להיערך לחקירת המומחים. מכל המצוין היה קושי לביהמ"ש להחליט על פי חוות הדעת ,לפיכך, תבדק טענת הזיוף בהתבסס על ראיות חיצוניות. בדיקת ראיות חיצוניות 19. למרות סימני השאלה שהתעוררו בחקירת המומחית קורן, הוכחו ראיות חיצוניות ונסיבתיות התומכות בכך שהצוואה משנת 2002 משקפת את רצון המנוח ואינה מזויפת. א. המנוח ערך צוואה קודמת, ביום 2.1.99 הזהה לצוואה שבמחלוקת, למעט חלקת אדמה שנמכרה ותמורתה נתנה למתנגד, טרם עריכת הצוואה לפיכך לא צוינה בצוואה. ב. העובדה כי הצוואה שבמחלוקת נערכה אצל אותו עו"ד -ש.ח., שגם ייצג את המנוח במספר עניינים. ג. העובדה כי המתנגד העלה טענות סותרות, כאשר טענת הזיוף הינה חליפית מפחיתה את משקל הטענה. יתרה מזאת, המתנגד עצמו העיד (בעמ' 84 לפרו'): "אני ראיתי את הטיוטות של הצוואה וכל פעם מכינים משהו אחר. וזה הייתה הרגשה , תחושת בטן ראיתי שזה נעשה . ואבא ביקש שלא אעשה עם זה כלום ושאני אשאר בשקט. אבא שלי אמר שאם אעלה את זה זה יגרום לו קשה להירדם בלילה". המתנגד העיד כי ראה מספרי חלקות ועלויות "אני לא יודע מה הכינו. עכשיו אני קושר את זה לצוואה כי יש היום צוואה."(עמ' 84 לפרו'). דהיינו קיימת הוכחה של המתנגד עצמו כי אביו היה מודע לצוואה ולעריכתה ולפיכך החשש הנטען לזיוף, אין לו כל ביסוס. ראוי לציין כי המתנגד לא ציין עדות זאת בתצהירו ונזכר בכך במהלך הדיון (עמ' 85 לפרו').ייתכן ואם היה נזכר בכך קודם לכן לא היה טוען לזיוף. המתנגד עצמו אף העיד כי ידע את תוכן הצוואה וכי לא היתה סוד שכן "כל הזמן דיברו על הצוואה" (עמ' 86).. ד. המתנגד בעדותו הטיל פקפוק בחתימות נוספות כולל חתימתו שלו (ראה עמ' 88-89 לפרו') ודומה כי המתנגד כיוון "לדייג" של טענות, במטרה לבטל את הצוואה. ה. ביטול צוואה עשוי להוביל לקיום צוואת 1999 שדומה במהותה לצוואת 2002. ו. עדות עו"ד ש., עורך הצוואה ועד לחתימתה, הייתה אמינה על ביהמ"ש, סותרת את טענת הזיוף ומהווה ראייה משמעותית לתקפות הצוואה. 20. מכל המקובץ לעיל, לא הוכחה טענת הזיוף ולפיכך הצוואה על פניה תקפה והחתימה עליה אינה מזויפות. הנסיבות הראייתיות כמצוין, מובילות למסקנה בעניין תקפות הצוואה אף ללא הסתמכות על חוות הדעת, באשר האמת העובדתית גוברת על חוות דעת של מומחה המתנגד שאיננה חזות הכל. בע"א 130/77 עוזרי נ' עוזרי פד"י לג (2) 348, 356 נקבע: "אין מקום להטיל ספק ברמתם וכושרם של המומחים ואף אין מקום לספקות בדבר אופיה המדעי של הגרפולוגיה בהתפתחותה הנוכחית, כפי שהיא עולה מדברי בית המשפט קמא, אך בכל מקרה ובוודאי כאשר מתמודדות זו מול זו עדויות ראייה מחד גיסא ועדות מומחה מאידך גיסא, רשאי בית המשפט לפנות להנמקות ולהסברים כדי להטות את כפות המאזניים לכאן או לכאן" וכן "בנסיבות שלפנינו - ומבלי שיהיה צורך לקבוע עמדה כללית לענין כוחה ומשקלה של עדות מומחה לגרפולוגיה - אין למצוא פגם בכך שבית שמפט קמא החליט לבכר עדותם של הפרקליטים שהיו, כאמור, עדי ראייה, על עדותם התיאורטית של המומחים. ההנמקה שנתלוותה לדעתם של המומחים אין בה, כשלעצמה, כדי להטות כפות המאזניים, שהרי יש בכל מקרה לבחון ולבדוק, אם כאן מכסה ההנמקה את נסיבותיו המיוחדות של המקרה." לעניין העדפת ראיות נסיבתיות על פני חוות דעת מומחה גרפולוג ראה גם תע (נצ') 5913-06-09 ט.ב נ' ל. ב (פורסם במאגרים משפטיים). מעורבות ונטילת חלק בעריכת הצוואה המתנגד טען כי המבקש היה מעורב בעריכת הצוואה באופן הפוסל את הצוואה. 21. סעיף 35 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 קובע: " הוראת-צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת-צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה - בטלה." הסעיף קובע חזקה חלוטה, לפיה מי שנכנס בגדרו גורם לבטלות הוראות הצוואה שנעשתה לטובתו. בע"א 6486/98 מופק בטו נ' סאמי בוטו, פ"ד נד(1) 19 נקבע: "החוק יוצר הנחה חלוטה, כי מי שלוקח חלק בעריכת הצוואה השפיע שלא כדין על המצווה. חזקה זו אין לסתור אף לא בהבאת ראיות המלמדות כי שלבים אחרים בהליך היווצרותה של הצוואה היו נקיים מפגם. העובדה שהנהנה על פי הצוואה לא ערך אותה והעובדה שלא היה עד לעשייתה, עשויים להעיד על כך שהוראת הצוואה ניתנה בסופו של יום מרצון חופשי, אולם אם 'לקח הוא חלק בעריכתה באופן אחר' אין תוקף להוראה המזכה אותו- אפילו היתה זו הוראת אמת" . ההלכה קבעה כי לאור תוצאותיו הקשות של הסעיף, יש ליתן לו פרשנות דווקנית ומצמצמת. תוצאותו של הסעיף קשה שכן יש בו כדי לשלול כל שיקול דעת שיפוטי בשאלה האם ליתן תוקף לצוואה, מקום שהנסיבות מעידות על כך, כי אף שהנהנה נטל חלק בעריכת הצוואה הוא לא השפיע שלא כדין על המצווה. ראה: ע"א 529/69 רוזנהויזר נ' כהן, פ"ד כד (2) 93. ע"א 631/69 ישיבת מדרש פורת נ' חומי, פ"ד כד(2) 105. ת"ע (טבריה) 4793-02-10 - א.ז. ז"ל נ' א.ז. ואח' . תק-מש 2011(3), 639. השופט רובינשטיין קובע בע"א 5869/03 נילי חרמון נ' בנימין גולוב, פ"ד נט (3)1 כי בסופו של דבר המבחן הינו מבחן השכל הישר: "בסופו של יום עולה אם כן, כי הבחינה האם נטל הנהנה חלק בעריכת הצוואה צריך שתעשה ביחס לכל מקרה ונסיבותיו ונוכח מידת האינטנסיביות והחומרה של מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה." ובהמשך: "השכל הישר מורנו גם, כי הצטברותם של אירועים וזיקות שאולי כל אחד מהם כשלעצמו לא היה בו כדי להציב תווית של נטילת חלק בעריכת הצוואה, הינה בהיקבצם יחד ב"מבט על" אל מכלול יוצרים הם אותה השתתפות בעריכתה שיש בה כדי לפסול." בעמ"ש (תל-אביב-יפו) 36529-11-10 - ב.ש.מ נ' ש.מ. ואח' . תק-מח 2012(1), 11535 מובא מקרה שנדון בע"א 760/96 רוזן נ' שולמן ואח' פ"ד מ"ג (3) 596 ובו: "סרב בית המשפט להחיל את סעיף 35 לחוק הירושה למרות שעוה"ד שערך את הצוואה הוזמן על ידי הנהנה אשר מסר לו את תוכן הוראותיה ואף שילם את שכר טרחתו". 22. בענייננו - המתנגד לא הצליח להוכיח מעורבות המבקש בעריכת הצוואה הפוסלת את הצוואה. כאמור אין בעובדה שהמבקש הסיע את המנוח לעו"ד ש. והמתין מחוץ למשרד בחדר המתנה כדי הלביא לבטלות הצוואה. המבקש לח בעת עריכת הצוואה (עמ' 85 לפרו'). בעדותו הסיק המתנגד מסקנות לוגיות שאינן מתחייבות, מבלי להביא ראיות להוכחת טענותיו (עמ' 83-84 לפרו'). בע"א 7506/95שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פד"י נד (2) 215 נקבע: "אכן, אנשי המשיבה גילו מעורבות בהליכים שקדמו לחתימה על הצוואה. הדבר מצא ביטויו בפנייתם לנוטריון, בקשר שיצרו בינו לבין המנוח, בהסעת המנוח למשרדו של עורך-הדין ובחזרה ממנו, בתשלום דמי הנסיעה, בליוויו הצמוד של המנוח בשתי הפגישות הראשונות ובתשלום שכר טרחתו של עורך-הדין מכספי המשיבה". עם זאת נקבע בעמ' 228: "גם במקרה זה, אין במעורבותם של אנשי המשיבה כדי להטות את הכף לעבר פסילתה של הצוואה מכוח הוראת סעיף 35. על-אף פעלתנותם היתרה של אנשי המשיבה בכל הנוגע ליצירת הקשר עם הנוטריון ובהבאת המנוח אליו, נראה לי שהליך עריכת הצוואה עצמו הוכשר הודות לפועלו של הנוטריון. כאמור, דאג זההאחרון להרחיק את המנוח מאנשי הישיבה - מלוויו בעת עריכת הצוואה, וטרח לברר עמו את רצונו ואת טעמיו כשהוא ישב עמו, לבדו, במשרדו. בנסיבות אלה אין פגם בקביעותיו של בית-משפט קמא כי בשלב המכריע של עשיית הצוואה לא הייתה לאנשי הישיבה כל מעורבות." במקרה דנן, המבקש לא נכח בעת עריכת הצוואה (עמ' 85 לפרו') בעדותו הסיק המתנגד מסקנות לוגיות שאינן מתחייבות מבלי להביא ראיות לטענותיו.(ראה עמ' 83 ו-84 לפרו'). לא מצאתי בעובדה שהמבקש הסיע או המנוח למשרד עורך הדין או לעובדה כי שהה בחדר המתנה כדי לקבוע מעורבות או נטילת חלק בעריכת הצוואה. ראוי להדגיש כי המבקש אינו נהנה יחיד בצוואה והמתנגד ויתר האחים זוכים אף הם ע"פ הצוואה, כאשר ביחס לצוואה משנת 1999 אין שינוי גדול (והשינוי מוסבר היטב לאור מכירת החלקה המאוזכרת ומתן תמורתה למתנגד). כשרות לצוות טענות המתנגד כי המנוח לאור גילו ומצבו הנפשי, הפיזי והקוגנטיבי לא היה כשיר להבין טיבה של הצוואה. 23. סעיף 26 לחוק הירושה תשכ"ה-1965 קובע: כשרות לצוות "צוואה שנעשתה על - ידי קטין או על -ידי מי שהוכרז כפסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה-בטלה". במסגרת פסק דין :ע"ז (חיפה) 1400/05 מ' ז"ל נ' א תק- מש 2007 (4) 169 ,הובא ניתוח של יסודות הסעיף. הכלל המובא בסעיפים 1 ו-2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962, קובע כי כל אדם כשר לזכויות וחובות מגמר לידתו ועד מותו וכל אדם כשר לפעולות משפטיות ועריכת צוואה בכללם, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין. על בית המשפט לבדוק את הטענה בדבר חוסר כושרו של המנוח להבחין בטיבה של הצוואה. ההגבלה המוטלת על מי שלא ידע להבחין בטיבה של הצוואה , עניינה מצבו הנפשי, המנטלי והגופני של המצווה בעת עריכת הצוואה. להוכחת טענה באשר לאי כשירות יש להסתייע בעדות רפואית או בחוות דעת מומחה למצבו של המצווה עת ערך את הצוואה. ראה: ע"א 7019/94 לפיבסקי נ' עמליה דן, תק- על 97(1) 208. כבוד השופט חשין בע"א 1212/91 קרן ליב"י ואח' נ' פיליציה בינשטוק, פ"ד מח (3) 705 קובע: "עיקר הוא כושרו של אדם לשפוט כראוי את המציאות הסובבת אותו; יכולתו לגבש כוונה ורצון; ולבסוף- יכולתו וכוחו לכוון את התנהגותו על פי אותה מציאות ובהתאם לאותה כוונה ולאותו רצון. הגבלת כשרות תבוא במקום שכושר שיפוטו של אדם נפגם כדי-כך שהחברה רואה צורך להגן עליו מפני עצמו- מפני מעשיו ומפני מחדליו שמקורם בשיפוט מציאות לקוי- ומפני הזולת, העשוי לנצל לרעה את רפיסות דעתו ואת כושר שיפוטו הלקוי." בניגוד להגבלת הכשרות של קטין ופסול דין, הגבלת כושר זו עניינה מצבו הנפשי והגופני של המצווה בעת עריכת הצוואה, כאשר נקודת הזמן הרלוונטית הינה מועד החתימה על הצוואה. ראה: ש' שוחט "דיני ירושה ועיזבון"(הוצאת סדן, תשס"ה-2005), עמ' 98. 24. להוכחת טענות בעניין מצב נפשי וגופני יש להסתייע בעדות רפואית או אחרת לפיה על המתנגד להוכיח שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה. לפיכך, צוואה שנעשתה בעת שהמצווה היה בעל כושר להבחין בטיבה, תהא תקפה גם אם במועד מאוחר יותר ניטל ממנו כושר זה. ראה: ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט (1) 318 ,328. ע"א 160/80 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה (3) 101. ת"ע (נצרת) 1120-08 ק.ט נ' פ.ז , תק-מש 2012 (1) 780. ת"ע (טבריה) 41070-08-10 מיכאלגשוק ז"ל נ' יעקב וייסמן. 25. נטל ההוכחה לקיומה של הגבלה על המצווה, מוטל על מי שרוצה להבנות ממנה, דהיינו על המתנגד הטוען לחוסר כושר אבחנה של המצווה. כמות ההוכחה אינה עניין של מה בכך וכדי לעמוד בנטל זה לא די בהעלאת ספיקות גרידא. ראה: ע"א 279/87 רבינוביץ נ' קריזזל , פ"ד מג (4) 760. ע"א 142/86 מיכסן נ' מיכסן, פ"ד לה (2) 155. כיום, לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שלילת הכושר לצוות , ובמיוחד בדיעבד, מאדם, שבמהלך חייו לא הוטל ספק בכושרו לעשות כן, אינה עניין של מה בכך, כך שהנטל לסתור את חזקת הכשרות הבסיסית הזו, לאחר מותו של אדם, הינו כבד ביותר. ראה: ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום, פ"ד מט (1) 318. ע"א 724/87 כלפה נ' גולד, פ"ד מח (1) 2, 31. בע"א 160/80 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה (3) 101 נקבע כי המרכיבים אותם יש להביא בחשבון על מנת לבחון האם המנוח היה בעל כושר להבחין בטיבה של הצוואה הם: א. מודעותו של המצווה לעובדה שהוא עורך צוואה. ב. ידיעתו על דבר היקף הרכוש ויורשיו. ג. מודעות לתוצאות עשיית הצוואה על היורשים. ראה: ת"ע (ת"א) 108470/08 מ.ל ואח' נ' האפו' ואח' תק-מש 2010 (2) 1. ת"ע (ת"א) 102160-09 עזיבון המנוחה א.ג. ז"ל נר.ג.ג. תק-מש2011(3)451. ת"ע (נצרת) 1120-08 ק.ט. נ' פ.ז. תק-מש 2012 (1) 780. עוד נקבע בפסיקה, כי על המצווה להיות בדעה צלולה ולפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו, כאשר דעתו משוחררת מלחצי נפש חולניים, תעתועי דמיון ומחשבות שווא. ראה: ע"א 1212/91 קרן ליב"י ואח' נ' פיליציה בינשטוק, פ"ד מח (3) 705. ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' רינה מרום ,פ"ד מט (1) 318. המשקל שיינתן לשיקולים אלה ואחרים, הם דבר משתנה מעניין לעניין על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. די לבית המשפט שישתכנע שהיה בהתנהגות הכוללת של המצווה, בעת עריכת הצוואה והחתימה עליה, כדי להצביע שהמצווה ידע להבחין בטיבה של צוואה. ראה: בע"א 1212/91 קרן ליב"י ואח' נ' פיליציה בינשטוק, פ"ד מח (3) 705. המבחן הקובע הוא, האם המצווה היה מודע למהות מעשיו ולתוצאותיהם. נדרשת מודעות לעובדת עריכת הצוואה, היקף הרכוש וזהות היורשים. ראה: ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום, פ"ד מט (1) 318. חשוב להדגיש כי גם הפסיקה הדורשת קיומם של המרכיבים לעיל ,על מנת לשלול קיומה של מגבלה, אינה מחייבת שהצוואה תיערך בתבונה ,או בסבירות, או במידה של הומניות, אלה הם עניין לרצונותיו של המצווה. ראה: ע"ז (חי') 1088/82 רז נ' מזרחי, פ"מ מ"ה (2) 169. בת"ע (נצרת) 1120-08 ק.ט. נ' פ.ז. תק-מש 2012 (1) 780 נקבע כי : "הלכה פסוקה היא, כי מומחה רפואי רשאי לבסס חוות דעתו על תוצאות בדיקות שנערכו במועד מוקדם יותר על ידי רופאים עמיתים, ולמעשה במקרים רבים אין לו דרך אחרת אלא לנהוג כך ו"אין זו אלא דרך עבודה מתבקשת וסבירה" (ע"א 245/63 דוד נ' שמרלינג, פ"ד יז 2278 וע"פ 566/89 מרציאנו נ' מ"י, פ"ד מו(4) 539, 546)." כאמור לעיל נקודת הזמן הרלבנטית הינה מועד חתימה הצוואה וחומר הראיות צריך להתייחס למועד זה. יישום ההלכה על עובדות המקרה חוו"ד דעת מומחה פסיכיאטרי - פרופ' וויל 26. המתנגד מיקד את טענותיו לעניין מצבו הבריאותי הגופני והנפשי של המנוח ,לעניין ההשפעה בלתי הוגנת. אם כי הטענה עומדת גם בפני עצמה בעניין הכשירות לחתום על הצוואה. מונה מומחה מטעם ביהמ"ש פרופ' וויל. ביום 29.10.06 הגיש פרופ' וייל את חוות דעתו(נ/3). שיקלול חוות דעתו של המומחה ועדותו שולל לחלוטין הפרעה קוגניטיבית. המומחה ציין כי לא תוארה "נטייה ספונטאנית לפתח תלות נפשית". המומחה אף העיד, כי לא מצא כל תיעוד לעניין מצב נפשי (עמ' 32), כי לא נתקל בתיעוד בעניין בעיה בתקשורת או בהבנה של המנוח (עמ' 34 לפרו'). לעניין מצבו הגופני של המנוח צוין בחוות הדעת : "מצבו הכללי היה קשה וכבר מספטמבר 2000 הוגדר כסיעודי. סביר שעקב מצבו הכללי הירוד, הצורך לשכב רוב הזמן במיטה, המנוח היה זקוק לעזרה, דבר שמביא לסיכון של תלות פיזית בסביבה." לעניין השפעה בלתי הוגנת, דומה כי המנוח היה עצמאי ונזקק לסיוע מינורי ,ראה עדות פרופ' וייל (בעמ' 38 לפרו'). לפיכך לא מצאתי ראייה בחוות דעת המומחה כי המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה. נהפוך הוא, נקבע מפורשות כי למרות מצבו הגופני של המנוח, הוא ידע והבחין בטיבה של צוואה ולא נמצא כל תיעוד לעניין בעיות קוגניטיביות לפיכך המנוח היה כשיר לערוך צוואתו משנת 2002. השפעה בלתי הוגנת 27. טענה נוספת שהמתנגד טען הינה כי הצוואה נכתבה כתוצאה מהשפעה בלתי הוגנת של המבקש ואמו על המנוח. סעיף 30(א) לחוק הירושה, תשכ"ה קובע : "הוראות - צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית- בטלה." כאמור לעיל מצווה לקיים דברי המת כאשר חלק מכבודו של האדם הוא גם במותו ע"י מימוש רצונו בנוגע למה שיעשה ברכושו. בבע"א 1212/91 קרן ליב"י ואח' נ' פיליציה בינשטוק, פ"ד מח (3) 705 נקבע: "נכבד רצונו של אדם בצוואתו, ויהא רצונו שרירותי, בלתי סביר, מקפח ואף אכזרי ככל שיהיה." בת"ע (טבריה) 4793-02-10 - א.ז. ז"ל נ' א.ז. ואח' . תק-מש 2011(3), 639 נקבע: "ודוק! חשש לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, העלאת סברות וחשדות בעלמא, תוך הסתמכות, כאמור, על העובדה שנושלו יורשים לטובת זוכים אחרים, אין בהם כדי להביא לבטלותה של צוואה מטעם זה (ע"א 53/88 מנלה נ' ברנדווין, פ"ד מו(1) 48, 51 ; ע"מ (ת"א) 1100/05 פלוני נ' פלונית, (06/04/2009))." בע"א 7506/95 מיכל שוורץ נ' בית אולפנא, פ"ד נד (2) 215, 223 מביא כב' השופט ריבלין תימוכין מהפסיקה לגישה זו: "החוק נותן משקל רב לזכות המנוח להחליט מה ייעשה בנכסיו לאחר פטירתו, אפילו תוך הדרת היורשים לפי דין מזכויותיהם כיורשים". (המשנה לנשיא ש' לוין ברע"א 5103/95 דשת נ' אליהו [4]). בית המשפט יכבד את רצון המנוח כפי שמתבטא בצוואה ובלבד שמדובר ברצון אמיתי ובלתי תלוי. סעיף 30(א) לחוק הירושה, עוסק במצבים בהם רצונו האמיתי של המנוח לא בא לידי ביטוי בצוואה. ראוי לציין כי לא קיומה של ההשפעה פוסל את הצוואה, אלא קיומו של יסוד בלתי הוגן שעיקרו ניצול תלותו או חולשתו של המצווה. דהיינו מעבר להוכחת קיומה של השפעה ברמה העובדתית , על בית המשפט להשתכנע, מנסיבותיה של אותה השפעה, בקיומו של אותו מרכיב בלתי הוגן בה, וכי הצוואה היתה פועל יוצא של אותו מרכיב. ויודגש, יכול שהמשפיע יהיה הנהנה עצמו ויכול שיהא מי מטעמו. אך יש להדגיש כי הנטל להוכיח שהמצווה עשה צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת, מוטל על הטוען לקיומה של ההשפעה וכל ספק בעניין זה פועל לטובתו של מבקש הקיום. ראה: ת"ע (תל-אביב-יפו) 107562-07 - פלוני נ' אלמוני ואח' . תק-מש 2011(4), 1126. גם כאן נקודת המוצא הינה שהצוואה כשרה. ראה: ע"א 190/68 סוטיצקי נ' קלינבורט, פ"ד כב(2) 138. לעניין ההבדל בין נטל הבאת הראיות המועבר למבקש הקיום, לבין נטל השכנוע שנותר על המתנגד ראה ת"ע (תל-אביב-יפו) 107562-07 - פלוני נ' אלמוני ואח'. ויודגש, תלות שמבחינת היקפה ועוצמתה עלולה היתה להשפיע על החלטת המצווה, אך לא לשלול את רצונו החופשי, אינה מקיימת את התנאי להקמת החזקה. יתר על כן, תלות עשויה ללמד על השפעה בלתי הוגנת רק בהתקיים תנאי נוסף והוא, כי הוראת הצוואה היא "בעליל לטובתו" של הנהנה. 28. בדנ"א 1516/95 - רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 98(2), 1831, 1834 (1998) נקבעו המבחנים לבדיקת התלות שנוצרה בין הנהנה למצווה והאם היתה בעוצמה מספיקה להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת. להלן ארבעת המבחנים העיקריים ויישומם על המקרה: א. מבחן העצמאות של המצווה- ככל שהמצווה היה יותר עצמאי תתחזק נטיית בית המשפט לשלול את קיומה של תלות מקיפה ויסודית של המצווה בנהנה. במבחן זה הדגש הוא על התלות המנטאלית המחפה על תלות פיזית. ב. מבחן התלות והסיוע שנתן הנהנה למצווה- יש חשיבות לשאלה אם הנהנה היה היחידי שסייע למצווה בכל צרכיו או שהיו גם אחרים שסייעו בעניין זה. נקבע בפסק דין מרום כי : "הדעת נותנת שכאשר אנשים אחדים חולקים ביניהם את מטלות הסיוע, מידת תלותו של המצווה בכל אחד מהם היא, מטבעה , יותר קטנה, ומתמעט החשש להיווצרות תלות העלולה להוות פתח להשפעה בלתי הוגנת." ג. מבחן הקשר עם בני משפחה אחרים - ככל שהניתוק גדול יותר כך תתחזק ההנחה שהמצווה היה תלוי בנהנה. ד. מבחן נסיבות עריכת הצוואה- בדיקת הנסיבות הספציפיות של עריכת הצוואה ומידת מעורבות הנהנה בעריכתה. ככל שמעורבותו גדולה יותר אך עדיין לא נכנסת בגדר סעיף 35 לחוק הירושה, כך תגדל הנטייה להניח שהמצווה היה תלוי בנהנה. 29. יישום ההלכות על המקרה שבפנינו. א. מבחן העצמאות של המצווה -המומחה הפסיכאטרי פרופ' וייל, נמנע מלהביע את דעתו בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, בהעדר מידע לגבי הסביבה של המנוח והותיר את ההכרעה בידי בית המשפט. המומחה ציין כי קביעתו כי המנוח סיעודי היתה בהסתמך על סיכום ביקור בית מיום 19.9.00 בו תואר המנוח כסובל מיתר לחץ דם, סכרת, מחלת לב, אסטמה וכי מטרת הביקור - כרוני ולכן הסיק כי זו בעיה סיעודית (עמ' 36). המומחה ציין כי המנוח תואר כסובל "מאסטמה ודלקת במערכת הנשימה, הלב בעיקר ולחץ דם גבוה, אז כל זה דורש מבן אדם להימנע ממאמצים או הליכה ממושכת" (עמ' 37). עם זאת בהמשך חקירתו העיד המומחה כי אדם יכול להיות חולה במחלות אלה ועדיין לא להיות מוגדר כסיעודי (עמ' 37). המומחה ציין כי גם הגדרה כ"סיעודי" יכולה לנוע מריתוק למיטה ועד לקבלת עזרה קלה מהסובבים (עמ' 37). המנוח יכול היה לטפל בעצמו (עמ' 37). המנוח אמנם היה זקוק לסיוע בבישול וניקיון הבית ,אולם לעניין סיווגו כסיעודי "זה לא מה שקוראים מאוד כבד."(עמ' 38 לפרו').המומחה העיד (בעמ' 38 לפרו'): "יש פחות סיכוי שבן אדם יהיה נתון להשפעה כאשר יש לו פחות צורך לקבל עזרה." וכן " לא ראיתי שהיו אצלו צרכים לעזרה תמידית מבן אדם שהיה צמוד אליו." וכן "אין דבר שמחזק את ההרגשה שהוא לא היה עצמאי." הבת א. - העידה (בעמ' 54 ו-56 לפרו') כי אביה היה מתהלך בחצר, הגם שלטענתה הסתייע במקל. מחווה"ד, עדות המומחה ועדים אחרים עולה כי המנוח היה עצמאי גם בפן הפיזי למרות מחלותיו, אם כי הזדקק לסיוע מהסובבים אותו. אין המדובר בסיוע הגורם לתלות במי מצדדי ג'. באשר למצב קוגניטיבי ציין המומחה בחוות הדעת כי לא תוארה הפרעה קוגנטיבית וכי : "לא תוארה נטייה ספונטנית לפתח תלות נפשית" (ראה גם עמ' 32 ו-34 לעדותו) המומחה אף העיד כי לא מצא כל תיעוד לעניין מצב נפשי (עמ' 32) ולא נתקל בתיעוד בעניין בעיה בתקשורת או בהבנה של המנוח (עמ' 34 לפרו'). לפיכך, לא התקיים התנאי של חוסר עצמאות המנוח. נהפוך הוא, הוכח כי המנוח היה עצמאי אם כי נדרש לסיוע פיזי של בני משפחתו. ב. מבחן התלות והסיוע שנתן הנהנה למצווה- בהתאם לעדות המומחה פרופ' וייל המנוח יכל לטפל בעצמו גם אם נזקק לסיוע בבישול וניקיון הבית (עמ' 38 לפרו'). לא הוכח כי המנוח קיבל סיוע בעניינים אלו מהמבקש דווקא. המנוח קיבל סיוע חלקי ברחצה מאשתו שהיתה מכינה לו אוכל (עמ' 180 לפרו'). מהעדויות שהובאו הוכח כי למרות הסיוע שהעניק המבקש למנוח, המנוח זכה לביקורים של אחות ועובדת סוציאלית (עמ' 32 לפרו'). בתקופה מאוחרת לעריכתה הצוואה, ובימים האחרונים טופל ע"י מטפלת, כאשר ילדיו מאשתו הראשונה שוהים ליד מיטתו(עמ' 58 ו-94 לפרו'). עיקר הסיוע לו זכה מהמבקש נגע לעניין הסעתו מחוץ לבית (עמ' 110 לפרו') אם כי ייתכן שהסתייע גם באחרים לצורך זה (עמ' 181 ו-197 לפרו'). המנוח חש בנוח לבקש רכישת מאכל ספציפי מהעד ב.ח. (עמ' 102 לפרו'). המנוח זכה לביקור של ידידים. העד ס.י. - העיד כי ביקר את המנוח לעיתים תכופות לפחות עד שנת 1994(עמ' 42 ו-46 לפרו'). מלבד המבקש, נכחו בבית גם אשת המנוח ובנו נ. (עמ' 180) המורה ס.א. מכפר xxx, ביקר את המנוח עד שבוע לפני מותו (עמ' 180-182 לפרו'). העד ב. ח. - העיד כי היה מבקר את המנוח תדיר וכי היה מוציא את המנוח לטיולים והיה יושב עמו מחוץ לבית (עמ' 98-99 לפרו' ובעמ' 101 לפרו'). ג. מבחן הקשר עם בני משפחה אחרים- התרשמתי כי המנוח היה בקשרים עם בני המשפחה האחרים כולל המתנגד עצמו (עמ' 5 לפרו'). העדה א. העיד הכי אביה ביקש כי יבואו לבקרו וציינה כי המתנגד ביקר את אביה תדיר (עמ' 71). אין בקשיים בדבר מועדי הביקור כדי להביא למסקנה כי המנוח היה מבודד (עמ' 87 ו-90 לפרו'). העדה א., אחות המתנגד, ציינה כי נמנע ממנה לבקר את אביה בין השנים 1989 ועד לשנת 1996, אם כי לא ציינה את תקופת עריכת הצוואה (2002) כמועד בו נמנע קשר מהמנוח ואף ציינה כי ביקרה את אביה(עמ' 53 לפרו') , הגם שציינה שביקרה את המנוח פעם בחודשיים (עמ' 50 לפרו' והשווה עם עדותה בעמ' 56 לפרו'). יוער כי העדה לא ידעה להסביר כיצד בתקופה שלכאורה נמנעו ביקורים ערך המנוח צוואה שוויונית(עמ' 52 ).. ד. מבחן נסיבות עריכת הצוואה- המתנגד לא הצליח להוכיח כי המבקש היה מעורב בעריכת הצוואה. המנוח נפגש בעצמו עם עו"ד ח. לא הוכח כי המבקש ידע על עריכת הצוואה במועדה (עמ' 183 ו- 185 לפרו'). חלקו של המבקש היה בהסעת המנוח לעוה"ד כאשר באחת הפעמים נחתמה הצוואה. הגיונה של הצוואה 30. לכאורה טבעי הוא כי אדם יצווה את נכסיו לשארי בשרו במתכונת ירושה על פי דין. עם זאת, עצם האפשרות לצוות מניחה אפשרות לחריגה מהורשה ע"פ דין, כאשר הרצון לשנות עשוי להיות מוסבר מנסיבות חיי המצווה והיחסים עם ילדיו במיוחד. 31. לאחר ששקלתי את הדברים דומה כי הגיונה של הצוואה מסתבר עם מצב הדברים. כאשר משווים את צוואת 1999 עם הצוואה משנת 2002, הרי שלאור העובדה כי המתנגד קיבל את חלקו של אביו בחלקת האדמה הידועה בשם " xxx" חלקה xxx גוש xxx בכסף מזומן בסכום של 70,000 ₪ (ראה עמ' 41 לפרו' ועדות המתנגד בעמ' 77-78 לפרו') ברורה ההשמטה של החלקה. המתנגד העיד בעמ' 92 לפרו': "דווקא הפעם באופן חריג התקשרו אלי ונתנו לי 70,000 ₪". וכן ראה עדות המבקש כי הכסף ניתן למתנגד במקום האדמה (עמ' 192). תמיהה מסוימת מצאתי בעובדה כי המנוח הזכיר בצוואתו חלקות אחרות שכבר העבירם לנהנים בחייו (ראה לעניין חלקה xxx או הענקת בית המגורים לאשתו - עמ' 185) . לאור הסכסוך המשפחתי תשובת המבקש "כדי שכל האנשים ידעו שהאבא שלי נתן את החלקה לאמא שלי מרצונו" הינה אפשרית (ראה עדות המבקש בעמ' 196 לפרו') . לאור העובדה כי לא היה שינוי בדבר ייעוד הקרקעות לא מצאתי מקום להאריך. גם אחות המתנגד א. אישרה כי אביה מכר קרקעות והעניק את התמורה למתנגד (עמ' 55 לפרו'). המתנגד אף אישר כי קיבל את הבית בכפר xxx כפי שצוין בצוואה (עמ' 78 לפרו'). מעדויות שהובאו בפני דומה כי היה סכסוך בין האחים על רקע נישואיו של האבא בשנית. הדבר הוביל לעריכת צוואה שוויונית בשנת 1994 אולם לאחר מיכן בשנת 1999 נערכה צוואה נוספת. חשוב להדגיש כי המתנגד לא נושל מהצוואה למרות עדותו בעמ' 92 "בצוואה המפוברקת אין לי כלום"(ראה עמ' 93 לפרו') וזכה למימוש חלק מהצוואה עוד בחיי האב, כאשר האב המנוח מוכר אדמות נוספות (עמ' 92 לפרו'). הצוואה שבמחלוקת הינה שכלול של צוואה משנת 1999. המתנגד זכה לתמיכה כלכלית מאביו. המתנגד אישר כי קיבל משך השנים מהמנוח מאות שקלים בחודש לאחר שהפסיק לעבוד באופן מסודר כבר בשנת 2001 (עמ' 92 ו-93 ) על רקע תמיכה זאת ניתן להבין את צמצום חלקו בצוואה שבמחלוקת ביחס לצוואת 1994. קיום צוואה על אף פגם או חסר בצורתה 32. המתנגד העלה טענות בדבר האותנטיות של הצוואה והעדר חתימה על כל אחד מדפי הצוואה. סעיף 25 לחוק הירושה קובע: "(א) התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אף אם נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19, 20, 22, או 23 או בכשרות העדים, או בהעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים כאמור. (ב) בסעיף זה "מרכיבי היסוד בצוואה" הם: (1) ....... (2) בצוואה בעדים כאמור בסעיף 20 - הצוואה בכתב והמצווה הביאה בפני שני עדים; (3)...." הפסיקה פרשה את סעיף 25 לחוק בנוסחו הנוכחי, כמשנה את התפיסה הקודמת, המבחינה בין פגם צורני לעומת פגם מהותי-קונסטיטוטיבי. המחוקק קובע מהם "מרכיבי היסוד" ואף תחם אותם ברשימה סגורה. בכך ביקש המחוקק להגדיר מהם אותם פגמים שבגינם אין המסמך מהווה צוואה ואשר לא ניתן להתגבר עליהם בעזרת סעיף 25. וכפי שנקבע ב ת"ע (נצרת) 1120-08 ק.ט נ' פ.ז תק- מש 2012 (1) 780: "לשון אחרת, המחוקק פטר אותנו מאותה התלבטות שעלתה כל אימת שלפני בית המשפט הונחה צוואה שנפלו בגדריה פגמים" האם עסקינן בכאלה שניתנים לתיקון או בכאלה שבשלהם לא ניתן לראות במסמך כצוואה. המחוקק ביקש להגדיר אחת ולתמיד, מהן אותן דרישות שעל פי הקלסיפיקציה הקודמת ראו בהן דרישות מהותיות ובתור "יסוד מוסד", שהעדרם או פגם בהם יורד לשורשה של הצוואה ומפקיע את תוקפה, ובכך אף ביקש לראות בשאר הפגמים שאינם ב"מרכיבי היסוד" כפגמים צורניים הניתנים לריפוי ושאין לפסול בגינם את הצוואה, וזאת בהתקיים התנאי המצטבר הנוסף- כי לא היה לבית המשפט ספק כי הצואה משקפת את רצונו החופשי והאימיתי של המצווה." 33. באשר לדרישה בדבר אמיתות הצוואה -נקבע בע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, פ"ד נה (3) 837, כי רף ההוכחה והשכנוע הנדרש, דומה לזה שבמשפט הפלילי, כאשר דעת המיעוט - דעתו של כב' השופט רבלין, אף דרשה דרגת שכנוע גבוהה מזו שבמשפט פלילי. ראוי לציין כי החתימה עצמה אינה מהווה עוד חלק ממרכיבי היסוד בצוואה. ראה: תע 11632/99 (משפחה-תל-אביב) פלוני נ' אלמוני, פ"מ תשס"ד 351. מהכלל לפרט 34. המתנגד העלה מספר טענות באשר לפגמים בצוואה: א. טענות באשר לציון 7 ספרות ב. חסר ספרה במספר ג. העדר חתימה על כל אחד מדפי הצוואה. 35. ביהמ"ש שוכנע ,כי הצוואה משקפת את רצון המנוח. מרכיבי היסוד בצוואה התקיימו. הפגמים אינם נוגעים למרכיבי היסוד. הצוואה נחתמה ע"י המנוח, כאשר החתימה אינה מהווה חלק ממרכיבי היסוד. למרות שרצוי, כי תהיה חתימה על כל עמוד בצוואה אין מדובר בחובה. מכל המקובץ ולאחר ששקלתי את הדברים שוכנעתי יש לקיים את צוואת המנוח מיום 12.1.07 למרות הפגמים שצוינו לעיל. 36. הליך זה נפתח כאשר מול הצוואה "השוויונית" משנת 1994 עמדה צוואה משנת 2002 . במצב דברים זה ולאור הסכסוך המשפחתי בין ילדי המנוח, משתי נשותיו ניתן היה לקבל את התחושה אותה חש המתנגד בדבר קיפוח. עם זאת, לאחר חשיפת הצוואה משנת 1999 וזיכרונות האב, ייתכן והיה ראוי כי המתנגד ייסוג מהתנגדותו, לאור הקשר התוכני הקיים בין צוואת 1999 לצוואת 2002 על רקע מכירת חלקת האדמה. המתנגד לא נושל מירושת אביו זכה לחלק שהצטרף לתמיכה כלכלית שקיבל מאביו במהלך השנים ואין לו על מה להלין. אחרית דבר 37. סיכומם של דברים, המתנגד לא הצליח להוכיח אף אחת מטענותיו להתנגדות. שוכנעתי כי הצוואה משקפת את רצונו המודע של המנוח, ולאחר שנשקלו טענות הצדדים הנני מורה על דחיית ההתנגדות. 38. ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוח מיום 12.1.02. המבקש רשאי להמציא נוסח פורמאלי של צו קיום צוואה לאישור בית המשפט. 39. לאור היקף התיק והזמן הרב הנדרש לבירורו, (כ-13 ישיבות) והדחיות הרבות, המתנגד יישא בהוצאות המבקש ובשכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ כולל מע"מ. 40.צוואהירושה