1. הנתבעת 1 (להלן "ספידקאר") הנה חברה שעיסוקה במכירת רכבים חדשים ומשומשים. אין מחלוקת שהתובע ביקש לקנות באמצעותה רכב משומש מסוג סוזוקי יורוסוויפט. הרכב אכן נרכש לאחר שנבדק במכון בדיקות הרכב של נתבעת 2 (להלן "טכנו טסט"). בדיעבד התברר כי מספר המנוע ברישיון הרכב אינו זהה למספר המוטבע במנוע המותקן בפועל ברכב. טכנוטסט לא ציינה אי ההתאמה בטופס הבדיקה שלה . מכאן תביעה זו, כאשר הרכב מושבת כתולדת אי ההתאמה והתובע דורש ביטול העסקה, ופיצוי על נזקיו. 2. לטענת התובע בתצהירו , נציגת ספידקאר הציגה בפניו רכב מהדגם המבוקש, והבהירה לו כי ספידקאר מבצעת ברכבים "בדיקות מקצועיות רבות וטיפולים, המשביחים את מצבם". התובע ניסה להציג תמונת מצב של הסתמכות על טענה זו שטען שנטענה בפניו. אין לקבל טענה זו, בכל הקשור להסתמכות על מצבו הטכני של הרכב (לצורך אומדן ערכו ומצבו לקראת אפשרות קנייה, ובכלל) או בכל הקשור לבדיקת ההתאמה של המנוע והשלדה למצוין ברשיון: ראשית: התובע פטר עצמו בטענה כללית וסתמית ולא הבהיר בתצהירו מהם אותם "טפולים ובדיקות" שנטען בפניו שהרכבים עוברים. בנסיבות אלה לא היה על הנתבעת להביא לעדות מטעמה את אותה נציגה ששוחחה עם התובע לטענתו. העדים מטעם ספידקאר מר אילן פקליירו ומר ארנון לנדאו שדבריהם נאמנו עלי, הבהירו כי אין הנתבעת מבצעת בדיקה של התאמת מנוע ושלדה למצוין ברישיון הרכב, והרכב לא עובר בדיקות מכאניות, מקצועיות, למעט תלונות על שלדה ומנוע שאינו מתפקד בצורה סבירה, ככל שניתן לבדקן. כך גם הטיפולים: אין מדובר בטיפול טכני או השבחת מצב מכני. ספידקאר אינה מוסך ואינה מכון בדיקת רכב. מדובר בכל היותר בהכנת הרכב לקראת מכירה כגון שטיפתו. בכל הקשור לבדיקת מצבו של הרכב - לרבות בנושא ההתאמה בין מספרי המנוע והשלדה שברכב לאלו המצוינים ברישיון הרכב - ברור שיש צורך במכון בדיקה מומחה לדבר. שנית: התובע לא הסתמך בפועל על "בדיקות" כביכול של ספידקאר. התובע הותיר בי רושם של אדם זהיר שאינו ממהר להתקשר בעסקה טרם בדיקה, ואכן אין מחלוקת שדרש לבדוק את הרכב במכון בדיקה מורשה טרם קנייתו, ומבוקשו ניתן לו, כאשר הוא שבחר לבדוק הרכב במכון טכנוטסט. לא זו אף זו, עובר לבדיקה במכון טכנוטסט אף לקח את הרכב לבדיקה במוסך "ג'וני", לשם קבלת אומדן כספי בדבר עלות התיקונים הצפויים. הן מתצהירו והן מתצהיר מר פקליירו עולה כי כאשר חזר התובע מן המוסך היתה השעה מאוחרת למדי, והמכון היחיד בסביבה שעדיין היה פתוח היה מכון טכנוטסט ומכון נוסף. התובע רצה לבדוק הרכב מיידית ולכן נבדק הרכב במכון זה, שהתובע מודה כי בחר בו מבין שני המכונים (עמ' 20 לפרוטוקול) , ואין כל טענה ריאלית ללחץ שהופעל עליו בעניין. בסופו של דבר, יכול היה התובע לחזור למחרת אם חפץ לבדוק הרכב במכון אחר. הבחירה במכון היתה שלו, ואני קובע כי ניתנה לו זכות בדיקה סבירה טרם קנייה, בכל מכון בו יחפוץ, והוא מימש זכותו זו. בכך מלאה ספידקאר החובה הקבועה בסעיף 13(ג) לחוק המכר, תשכ"ח - 1968. איני מקבל אפוא טענת התובע כי הסתמך על כך שספידקאר מתמחה במכר רכבים מסוג סוזוקי, לענין גלוי פגמים מסוג אי התאמה או פגמים מיכניים במצב הרכב. התובע (שזוהי לו הפעם החמישית שהוא רוכש רכב משומש) ידע היטב שספידקאר אינה מוסך ואינה מכון בדיקה והוא לקח הרכב לבדיקה בטרם קניה, הן במוסך, הן במכון בדיקה. 3. מעדויות בעלי המקצוע (בפרט השמאים הלב"ץ ובן שמול שבדקו הרכב הספציפי, ונתנו חוות דעת) עולה כי בדיקת ההתאמה בין מספרי השלדה והמנוע שברישיון לבין אלו המצויים בפועל ברכב הנה פעולה טכנית הניתנת לביצוע, ומחובתו של כל מכון בדיקה לבצעה (ראה להלן). ואולם היא כרוכה במיומנות טכנית ומאמץ מסוים (כגון הרמת הרכב על ליפט, איתור וחשיפת המספר המוטבע בחלק התחתון במנוע שלעתים הנו מכוסה בפיח ולכלוך ואינו מצוי במקום אחד בכל הדגמים, ולא תמיד קל להגיע אליו, כשיש צורך גם בתאורה). אני מקבל דברי מר לנדאו כאמור שלספידקאר אין היכולת הטכנית והכלים לבצע בדיקת ההתאמה הנדרשת בין מספרי המנוע והשלדה המותקנים ברכב לבין אלו הרשומים ברישיון הרכב. כך למשל אין בשטחה "ליפט" המרים הרכב כדי לאפשר בדיקת התאמה מעין זו. החובה החלה עליה היא לאפשר ואף לעודד בדיקה במכון בדיקה מורשה, שלו הכלים והחובה לבצע בדיקה טכנית ובדיקת התאמה. זאת בטרם חתימה של הקונה על זיכרון דברים לרכישת הרכב. בחובה זו עמדה. אך אין לנתבעת 1 לא יכולת, ולטעמי אף לא חובה, לבצע בדיקות מכאניות ברכב משומש שהכלים והמומחיות לביצוען הנן של מכוני הבדיקה. הרי לצורך זה בדיוק קיימים המכונים. 4. אין חולק כי מכון הבדיקה חייב בביצוע בדיקות הליקויים עליהן הוא אמון, באופן יסודי וסביר; כפי שנכון הדבר לגבי כל נותן שרות אחר בתחום עליו הוא אמון. במקרה של מכוני הבדיקה לרכב, קיים חוזר מטעם משרד התחבורה המפרט נוהל הבדיקה שעל מכון הרכב לעמוד בו, וההסברים שיש לתן למזמין הבדיקה במסגרת טופס הבדיקה (החוזר יכונה להלן "נוהל הבדיקה"). רוב הוראות הנוהל אינן רלבנטיות למקרה הנדון ולא אתעכב עליהן. ההנחיות הרלבנטיות לענייננו בנוהל הבדיקה מ 2001 (מוצג נ/1) מרוכזות בסעיפים קטנים 17 עד 21 של סעיף ד'. ההנחיות האמורות מחייבות המכון לפעול כדלקמן: א. להעתיק מהרכב את מספרי המנוע והשלדה המוטבעים בו ולציינם בטופס הסיכום האחיד ובדו"ח הבדיקה. ב. לצלם רישיון הרכב שהוצג בפניו ע"י מזמין הבדיקה שישאר למשמרת במכון. ג. לבדוק האם יש התאמה בין מספרי המנוע והשלדה הרשומים ברישיון הרכב שהוצג לבין אלה הרשומים ברכב. ד. באם מספר המנוע ברכב אינו תואם לרשום ברישיון הרכב יש להביא זאת לידיעת מזמין הבדיקה בטופס הסיכום האחיד. באם מספר השלדה אינו תואם - הרי שאין לבצע בדיקה. ה. להחתים את המזמין על הצהרה לפיה ידוע לו שהמכון לא אחראי לזיופים או שנויים בנתונים או במספרים ברכב או במסמכיו, לרבות רישיון הרכב, ולתוצאותיהם. ביחס לסעיף האחרון שאוזכר - יש לציין כי הנחיה זו מתאימה בעיקר (גם אם לא רק), למקרים כגון "זיופי קילומטרז'" שהפכו לתופעה עמה אין מכוני הבדיקה יכולים או ערוכים להתמודד. המקרה בענייננו אינו נוגע כלל לזיוף,כפי שיפורט בהמשך, ולא הוכח כל זיוף. הוכחה אי התאמה. לא הוטבע מספר אחר על המנוע המקורי ואין טענה (בודאי שלא הוכחה) שהמנוע שברכב הוא המנוע המקורי ומאן דהו זייף מספרו הרשום במשרד הרישוי או ברישיון הרכב (ממילא, גם במקרים אלו חובה היתה על טכנוטסט לפי נוהל הבדיקה, לציין אי ההתאמה בין הרשום ברישיון הרכב לבין המספר המוטבע על המנוע). מה שאירע בענייננו הנו שהמנוע המקורי שמספרו צוין ברישיון הרכב, אינו המנוע הקיים בו כיום. המנוע המקורי הוחלף. כך הוכח, ומעבר לכך לא הוכח דבר. 5. טכנוטסט בסיכומיה אינה חולקת על חובתה לקיים הוראות נוהל הבדיקה (סעיף 5 לסיכומיה). ממילא לא יכולה להיות מחלוקת שחובתה לבדוק מיוזמתה מהו המספר המוטבע או חרוט על המנוע ברכב, ולבדוק התאמתו למספר המצוין ברישיון הרכב. וממילא לא יכולה להיות מחלוקת כי במקרה של אי התאמה עליה לציין זאת בטופס הבדיקה. לאור העובדה שאין מחלוקת של ממש בסוגיה זו, אסתפק בקביעה קצרה כי החובה שואבת תוקפה הן מהוראות הנוהל המחייב, שהנו חוזר מנהלי של גוף מפקח המופנה לגוף פרטי, והן מחובת המכון כלפי מזמין הבדיקה לקיים בדיקה סבירה ומיומנת, שכן למכון חובת זהירות מושגית וקונקרטית במישור עוולת הרשלנות, כלפי מזמין הבדיקה ; חובה העומדת על רגליה היא אף אלמלא הוראות הנוהל (לגבי משמעותו של חוזר מנהלי של הרגולטור ביחס לסכסוך במשפט הפרטי מול גוף אליו מופנה החוזר, והחובות שעשוי החוזר להצמיח ראה באנאלוגיה רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי נגד חביב אסולין (פרסום נבו) וכן ראה עמדתי בש"א (חיפה) 3042/06 (תא 020713/05 ריבוע כחול - ישראל בע"מ נגד אישי ישיר חב' לביטוח בע"מ תק-של 2006 (2) 27178 , ובבש"א (שלום חי') 13529/06 ת"א (חיפה) 21798/05 השמשוני סוזי נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ, תק-של 2006(4), 7964). למכון גם הכלים וגם המיומנות לבצע בדיקת ההתאמה הנדרשת לגבי השלדה והמנוע. אני מקבל גם שהחובה היא אף חובה חוזית כלפי מזמין הבדיקה (ראה בהקשר זה פסק דינה של כב' השופטת סורוקר ב ת.א. 3263/03 (שלום - ראשון לציון) כהן פנחס נגד מכון הדרום (פרסום נבו - להלן "עניין פנחס"). לסכום: מכון לבדיקת רכב חייב לבדוק ההתאמה בין מספר המנוע שברכב לבין המספר המצויין ברישיון הרכב. המזמין רשאי להניח ולהסתמך על כך שהמכון יבדוק ההתאמה הנ"ל. אף אם אין המזמין מודע לכך - חובת המכון כלפיו הנה לבדוק ההתאמה הנ"ל ובמקרה שאין התאמה - לציין זאת בטופס הבדיקה. 6. הרכב נבדק בטכנוטסט ב 26.4.05. כאמור טכנוטסט לא ציינה אי ההתאמה בין מס' המנוע החרוט על מנוע הרכב לבין זה הרשום ברישיון הרכב. לא בטופס הבדיקה שלה ולא בשום מקום אחר. בטופס הבדיקה שנמסר לתובע מצוין מספר המנוע הרשום ברישיון הרכב (4 ספרות אחרונות 7614). הא ותו לא. השמאי הלב"ץ (מטעם התובע), במסגרת בדיקתו ב 19.8.05, צלם את המספר החרוט על המנוע, והדגיש אותו בגיר לשם הבלטתו. התמונות הצבעוניות סומנו ת/1. אכן ישנן כמה אותיות או ספרות במספר שקשה לפענחן, וקוראים שונים יכולים להתרשם אחרת ביחס לפענוח. אולם השוואת המספר לזה המופיע ברישיון אינה מותירה מקום לספק: מדובר במספר מנוע שונה מזה המצוין ברישיון הרכב. 7. מחיר הרכב נסגר בין הצדדים במשא ומתן, לאור הליקויים המכנים שחשפה בדיקת טכנוטסט. המחיר עליו סוכם (ושולם) עמד על 31,000 ₪ (3000 ₪ שולמו במעמד החתימה על זיכרון הדברים, והיתרה שולמה ב 2.5.05). זיכרון הדברים מיום 26.4.05 צורף כנספח לתצהיר התובע. הרכב נרשם על שם התובע והועבר לחזקתו, עם ביצוע התשלום השני, כשבוע לערך לאחר מועד הבדיקה בטכנוטסט. במהלך אותו שבוע נותר בספידקאר. 8. ב 15.7.05 ניגש התובע לבצע טסט לרכב. כעולה מתצהירו שלא נסתר בעניין, אז נחשפה העובדה שמספר המנוע שברכב אינו תואם את המספר שברישיון. לפיכך הושבת הרכב, כאשר לתובע ניתן אישור תנועה זמני רק עד 28.7.05, שעד אז היה עליו להמציא אישורים בקשר להחלפת מנוע הרכב. אישורים כנ"ל לא הומצאו לתובע ע"י ספידקאר, שלא עלה בידה לאתרם באמצעות הגורם ממנו רכשה הרכב (חברת יונידרס). הצדדים לא חלקו על כך שלאור אי ההתאמה הושבת הרכב, שכן במצב עניינים זה לא ניתן להעבירו מבחן רישוי (כעולה אף מעדות השמאי הלב"ץ). 9. טענת טכנוטסט במישור החבות הנה עובדתית: אין היא חולקת (אף לא ניתן לחלוק) על חובתה לבדוק ולציין אי התאמה בין מס' המנוע שברכב לבין המספר המצוין ברישיון; אלא שלטענתה לא היתה אי התאמה כזו במועד הבדיקה במכונה. לטענתה, במועד בו נבדק הרכב במכון הבדיקה שלה, ב 26.4.05, תאמה הבדיקה את המציאות לעניין המנוע. היינו ברכב עוד היה מותקן המנוע המקורי, שמספרו צוין ברישיון הרכב ובטופס הבדיקה הממוחשב האחיד של מכונה. לטעמה, יכולה היתה הנתבעת 1 ספידקאר להחליף את המנוע לאחר הבדיקה, שהרי נותר בחזקתה עוד כשבוע לאחר הבדיקה ובטרם הועברה החזקה בו לידי התובע. אפשרות אחרת הנה שהתובע עצמו החליף את המנוע, בניסיון להתעשר על חשבונה ולבצע "תרגיל עוקץ". 10. אכן ממועד הבדיקה במכונה של הנתבעת 2, ועד שנחשפה אי ההתאמה הנטענת ביחס למנוע הרכב חלפו ארבעה חודשים. עובדה זו מחייבת התייחסות זהירה, שכן היה זמן בשפע להחליף מנוע קיים ברכב, ויש לבחון אפוא האם אכן הוכח שנפל כשל בבדיקתה של הנתבעת , או שמא הוחלף המנוע לאחר בדיקתה. בחינת מכלול הראיות שהוצגו במקרה ספציפי זה מוליכה למסקנה אחת הרבה מעבר למאזן ההסתברויות: המנוע שהיה ברכב עת נבדק ע"י הנתבעת 2, הוא אותו מנוע עצמו שהיה בו עת נבדק הרכב לצורך המבחן השנתי ארבעה חודשים אחר כך. ממילא אני דוחה הטענה כאילו הוחלף המנוע ע"י הנתבעת 1 או התובע, בפרק הזמן שחלף ממועד הבדיקה בטכנוטסט עד לבדיקה במכון לצורך הטסט השנתי, ועד בכלל. כפועל יוצא, בבדיקתה של הנתבעת 2 מה 26.4.05 אכן נפל כשל, והיא חדלה מחובתה לבדוק ההתאמה בין מס' המנוע שברכב לזה הרשום ברישיון (ואם לא חדלה בכך הרי שחדלה מציון אי ההתאמה בטופס הבדיקה). זאת למרות שאין ספק שמבחינת המיומנות הטכנית - הכלים בידה, ואף היכולת לגלות אי ההתאמה. ממש כפי שגילו אותה השמאי הלב"ץ בבדיקתו, הבוחנים במכון הרישוי או הבוחן במכון פראג' (ראה להלן). אין מדובר בפעולה מסובכת, למי שבידו המיומנות הטכנית ומכשיר הרמה (ליפט). להלן אפרט העובדות המרכזיות לבקשה זו הנוגעות לפלוגתאות הרלבנטיות בתיק. 10. 1 לאחר שהתגלתה לתובע אי ההתאמה, במהלך הטסט השנתי, פנה ובדק את מנוע הרכב (בלבד) במכון בדיקה אחר, בהנהלת עוטר פראג'. הבדיקה נערכה ב 26.8.05 וטופס הבדיקה צורף כנספח ת/ 10 לתצהיר התובע. הבוחן מר פראג' אף נחקר אודות הבדיקה שערך. ואלו ממצאי בדיקת המנוע שנרשמו באותו מכון נוסף: "דליפות לחץ בינוניות בצילינדרים, רעש מערכת תזמון ושסתומים לבדוק רצועה ומותחנים, מנוע שורף שמן בממוצע הנורמלי, קורוזיה וסימני נזילה בחיבורים". 10. 2 וזה הנוסח שנרשם באבחנה ביחס למנוע בבדיקת טכנוטסט, ארבעה חודשים קודם לכן: "דליפות לחץ בינוניות בצילינדרים, מערכת תזמון ורצועות מנוע לבדוק, נזילות שמן, תושבת מנוע, לקוי מערכת קירור" . 10. 3 כל בעלי המקצוע שהעידו בתיק (מלבד הבוחן של טכנוטסט) היו תמימי דעים כי הדמיון באבחנות רב מכדי להיות מקרי. מדובר על השמאי הלב"ץ שנתן חוות דעת לתובע, הבוחן מר פראג' (שבדק כאמור המנוע במכון בדיקה אחר ארבעה חודשים לאחר שנבדק בטכנוטסט), והשמאי בן שמול מטעמה של הנתבעת 1, שנחקר אף הוא בנושא (אם כי חוות הדעת שנתן נגעה בעיקר לסוגיית הנזק). א. דליפות לחץ בינוניות בצילינדרים נמצאו בבדיקת שני המכונים. ב. מר פראג' העיד כי סימני נזילה בחיבורים נוגעים למערכת קירור והכוונה לנזילת מים. היינו מה שנרשם בבדיקת טכנוטסט כלקוי במערכת הקירור סביר שהנו אותו לקוי עצמו שנרשם במכון פראג' כסימני נזילה בחיבורים. כפי שהסביר מר פראג' לכל מכון ניסוחים משלו, וכך התייחס הוא עצמו ל"קורוזיה וסימני נזילה בחיבורים" ואלו טכנוטסט התייחסה לאותו לקוי עצמו כאל לקוי במערכת הקירור. ג. כך גם לגבי הנוסח "רעש מערכת תזמון ושסתומים לבדוק רצועה ומותחנים", במכון פראג', לעומת ניסוח תמציתי יותר בטכנוטסט החושף לקוי שיש לבדוק במערכת תזמון ורצועות מנוע . ד. בהחלט ניתן להלום שנושא צריכת השמן לא נרשם במכון טכנוטסט, שכן מדובר היה בצריכת שמן נורמלית (כפי שנמצא במכון פראג'). זאת גם אם יש לרשום צריכת השמן, אף אם היא נורמלית (לדברי מר פראג'). עובדה היא שבמכון טכנוטסט לא נרשם דבר בעניין מידת צריכת השמן. ה. התרשמותי מהראיות והעדויות הנה שטכנוטסט ניסתה לייחס משמעות מופרזת לשנויי נוסח שמצביעים על אותם לקויים עצמם. דווקא שנויי הנוסח (כאשר מבוארת משמעות הלקוי אליו מתייחס הנוסח) מחזקים מהימנות הבדיקה במכון פראג', כבדיקה אותנטית שתוצאותיה לא הוטו מראש כדי לסמן תוצאה. אף חקירות השמאים הלב"ץ ובן שמול חיזקו תמונת מצב זו, ביחס לליקויים שנזכרו לעיל עד כה. ו. טכנוטסט ייחסה משמעות רבה לכך שבבדיקתה שלה נמצא מנוע עם נזילת שמן בלבד, בעוד המנוע בבדיקת מכון פראג' שורף שמן. אכן כפי שבואר בחקירות, נזילת שמן הנה תופעה הניכרת לעין, חיצונית למנוע, בעוד ששריפת שמן הנה תופעה פנימית של המנוע, שיכול ותתבטא בצבע העשן. אלא שכאמור מה שנרשם במכון פראג' אינו אלא שהמנוע שורף שמן בממוצע נורמלי. היינו אין לקוי בעניין זה, והשוני היחיד הנו שבטכנוטסט נמצאה נזילת שמן, בעוד במכון פראג' לא נרשם שיש נזילת שמן. זהו השוני היחיד. אף הטענה שמנוע עם לקויים שנמצאו בבדיקת טכנוטסט ישבוק חיים ולכן אין סיכוי שמדובר באותו מנוע לאחר ארבעה חודשים, נשללה ע"י מר פראג' ומר הלב"ץ. מר הלב"ץ התייחס לבדיקות כאל "דומות מאד" התומכות בדעה שהמנוע לא הוחלף. גם מר בן שמול גרס שמדובר על תקלות זהות, כאשר הוא ומר הלב"ץ אף גרסו שהנוסח של "נזילות בחיבורים" יכול להתייחס לנזילות שמן. גם אם אניח שמדובר בנזילת שמן שלא נמצאה בבדיקת מכון פראג', הרי עדיין כפי שהתייחס מר פראג' עצמו לבדיקות, מדובר בבדיקות זהות כמעט לחלוטין, מבחינת הליקויים שנחשפו במנוע, ויותר מסביר להניח שהן מצביעות על אותו מנוע עצמו, באותו רכב, בפער של ארבעה חודשים בין מועדי הבדיקות. ז. עדות הבוחן מטעם טכנוטסט: טכנוטסט הגישה שני תצהירי בוחנים, זהים מבחינת נוסחם. לאור זאת הסכימו הצדדים להסתפק בחקירת אחד מהם, מר כבירי, מבלי שהדבר ייחשב כהסכמה או חיזוק לגרסת הבוחן שלא נחקר. אף התצהיר השלישי של הגב' אביבה, עליו לא נחקרה, אינו מוסיף ממילא כל נתון עובדתי רלבנטי ביחס לעדות הבוחן מר כבירי; כאשר במועד הרלבנטי שמשה הגב' כפקידה בטכנוטסט, ועיסוקה לא היה בביצוע הבדיקות עצמן. מר כבירי בחקירתו הודה כי אינו זוכר כלל את הרכב נשוא התביעה. אכן אין לצפות שבודק יזכור תמיד כל בדיקה; לשם כך קיים טופס בדיקה המרכז הממצאים. אך אז לא ניתן להסביר כיצד התיימר העד לטעון בסעיף 6 לתצהירו כי הבוחן טוני בדק הרכב נשוא התביעה בשנית, אחריו. גם אם מדובר בנוהל כללי לפיו בודקים שני בוחנים את הרכב, הרי שמעדותו עולה כי לא זכר את הרכב הספציפי או את סדר הבדיקה שלו בידי הבוחנים (אם בכלל בדק יותר מבוחן אחד את הרכב). בהמשך עדותו, הסביר שבשונה מן האמור בתצהיר פעם הוא בודק ראשון ומעביר לטוני, ופעם להיפך. כאשר הם שני הבוחנים היחידים במכון. העד נשאל מה קורה כאשר הוא חולה מבחינת נוהל "הבדיקה הכפולה". הוא השיב שבמקרה כזה ממשיכים בבדיקה, כאשר יש מנהל מקצועי המוסמך לבדוק. היינו גם אז יש "גבוי" שמאפשר מתכונת הבדיקה הכפולה של הרכב ע"י שני בוחנים, כאשר בוחן שני בודק ממצאי הבוחן הראשון מחדש. יש להבהיר כי הנתבעת 2 התיימרה לייחס לבדיקותיה ערך מוסף מיוחד של אמינות, לאור טכניקת הבדיקה הכפולה הנ"ל הנהוגה במכונה. אלא שכעבור מספר שאלות התברר כי המנהל המקצועי במכון אינו אלא... העד עצמו. ואלו מנהל המכון אינו מוסמך משרד התחבורה, ואינו מוסמך לבצע בדיקות הקניה. ממילא כאשר העד חולה, לא ניתן לבצע הבדיקה הכפולה, בשונה מתשובתו הראשונית. שהרי במכון, לפי תשובתו שלו עצמו, קיים מלבדו רק בוחן אחד נוסף, טוני, שהנו מוסמך משרד התחבורה. כאשר הוצגה לעד החתימה על טופס הבדיקה אף היסס ביחס לזהות החותם, כאשר בתחילה טען שזו חתימתו, וכאשר נשאל האם יתכן שזו חתימת טוני השיב "לא. לא חושב". למרות שאחר כך חזר על כך שזו חתימתו. עדותו של עד זה לא חיזקה גרסת טכנוטסט לפיה המנוע אותו בדקה אינו המנוע שנמצא ברכב בשלב מאוחר יותר, ולא סייעה להפריך הרושם המצטבר כי מדובר באותו מנוע עצמו, היינו שהמנוע לא הוחלף ע"י התובע או ספידקאר, והוא המנוע המצוי ברכב עד היום. ח. אף לטכנוטסט ניתנה האפשרות לבדוק את מנוע הרכב כדי להוכיח עמדתה כי אין מדובר באותו מנוע שהיה מותקן ברכב במועד הבדיקה אצלה: בתאריך 5.2.06, במהלך ישיבת קדם המשפט, ביקשתי לקבל עמדות הנתבעות בעניין הגשת חוות דעת מטעמן. זאת לאור הגשת חוו"ד השמאי הלב"ץ שבדק המנוע ברכב. טכנוטסט הודיעה כי היא מסתפקת בחוות הדעת הקיימת מטעמה, היא חוו"ד השמאי גורביץ מ 28.12.05, שלא נשענה על בדיקת הרכב עצמו או מנועו. חוות דעת זו אינה תורמת דבר וחצי דבר לבחינה עובדתית של השאלה האם המנוע שהיה ברכב עת נבדק בטכנוטסט הוא אותו מנוע שבדקו השמאי הלב"ץ ובוחן מכון פראג' מספר חודשים אחר כך. חוות הדעת מציינת מסקנה משפטית לפיה טכנוטסט אינה אחראית במקרה של זיוף מספר המנוע שכן חבות זאת מוחרגת מפורשות בהצהרה עליה חתם התובע. כדי לנסות ולבסס מסקנה משפטית מעין זו, בין אם נכונה היא, בין אם לאו, אין צורך בחוות דעת שמאי. לאחר מכן עובר נותן חוות הדעת לדון בשאלת גובה הנזק, בהינתן חבות, ולכך אתייחס בנפרד. בשלב זה, דיינו שאקבע כי חוות הדעת אינה מעלה ואינה מורידה בשאלת החבות. משלא נסתרה עמדתם של כל גורמי המקצוע שהעידו בתיק, ועמדתם אף מסתברת לגופה, לא נותר אלא לקבוע כי המנוע שבדקה טכנוטסט הנו אותו מנוע שנבדק ע"י השמאי הלב"ץ (ב 19.8.05) , מכון פראג' (ב 26.8.05) והשמאי בן שמול (ב 21.2.06). אני מקבל אפוא מסקנתו של השמאי הלב"ץ בחוות דעתו. 10. 4 בטופס הבדיקה של מכון פראג' נרשם כך בסעיף "הערות כלליות" : "מספר מנוע לא תואם למספר שרשום ברישיון הרכב העדכני שתוקפו עד 15 07 2006, והמספר שרשום על המנוע שמותקן ברכב יש חשד שהוא מוטבע ומזוייף, וההטבעה שרשומה במנוע המותקן ברכב היא: G13BAMTJ11" 10. 5 אכן, אי התאמה יכול שתעורר חשד לזיוף. אך חשד לחוד והוכחתו לחוד. ממילא אין חשיבות רבה לדבר שכן טכנוטסט היתה חייבת לציין את עובדת אי ההתאמה בטופס הבדיקה שלה, אף אם יסודה של אי ההתאמה בזיוף. יש ליידע מזמין הבדיקה בעובדת אי ההתאמה , יהא מקורה אשר יהא. טכנוטסט מנסה להיתלות בנוסח ההצהרה הנספח לטופס הבדיקה שלה עליו חתום התובע. נוסח ההצהרה מתאים לנוסח נוהל הבדיקה של משרד התחבורה, כשהפסקה אליה מפנה הנתבעת 2 הנה: "ידוע לי כי מכון הבדיקה אינו אחראי בכל דרך שהיא לזיופים ו/או שינויים כלשהם בנתונים ו/או במספרים כלשהם ברכב ו/או במסמכיו ולרבות רשיון הרכב ולתוצאותיהם של הללו וכי מכון הבדיקה מבצע הבדיקה בכפוף ובהסתמך על הצהרתי זו". מעניין לציין כי בטופס הבדיקה האחיד עצמו עליו חתם התובע (מוצג נ/4), בחלקו האחורי, מנוסח החריג הרלבנטי לאחריות בצורה מרוככת הרבה יותר. וזה הנוסח המרוכך בחלקו האחורי של הטופס (כשעל חלק זה מתנוססת חתימת טכנוטסט עצמה, גם אם לא חתימת התובע) - "המכון אינו אחראי לכל נזק שייגרם במתכוון ו/או בזדון ו/או ע"י זיופים במספרי הזיהוי השונים למעט זיופים שניתן לגלותם בבדיקת הסתכלות ישירה או באמצעות המיכשור הקיים במכון" (ההדגשה לא במקור; הציטוט מתוך סעיף קטן ג' לסעיף 12 הדן בחריגים לאחריות המכון). 10. 6 אפילו לא הייתי מתייחס לנוסח המרוכך, עליו חתומה הנתבעת 2 עצמה בגב טופס הבדיקה האחיד של הרכב נשוא התובענה (נוסח שלה עצמה), הרי שקמה אחריותה של הנתבעת 2 בנתונים. אין ספק כי אפילו היה מדובר בזיוף, הרי שבענייננו, ניתן היה לגלות את אי ההתאמה למספר המצוין ברישיון, בבדיקת הסתכלות ישירה, כפי שעשה השמאי הלב"ץ שאיתר מקום החריטה של המספר על המנוע, הדגיש החריטה בגיר וצלם. ומכאן יש רק להצליב המספר עם המספר המופיע ברישיון הרכב, כדי לגלות אי ההתאמה. 10. 7 אלא שכאמור איש לא הוכיח זיוף. נהפוך הוא: מר פראג' העיד כי אמנם רשם שיש "חשד לזיוף" אך לא שיש זיוף בוודאות. השמאי הלב"ץ העיד שאמנם ההטבעה לא נראית כהטבעה של בית חרושת, אך באותה נשימה הוסיף (עמ' 12 לפרוטוקול) כי אין הוא מומחה בזיוף מנועים, ולכן אינו יכול להשיב האם המספר המוטבע זויף. השמאי בן שמול בחקירתו, היה נחרץ יותר בעניין זה: הוא הבהיר כי בבדיקתו את הרכב גילה את אי ההתאמה בין מספר המנוע ברישיון לבין המספר המוטבע על המנוע עצמו, אך לא היה כל חשד או סימן לכך כי המספר המוטבע זויף (עמוד 7 לפרוטוקול ישיבת 18.9.06). כאשר מזייפים מספר מנוע משחיזים את המספר הישן ומטביעים מספר אחר בהטבעה מקומית, וכאן לא היו סמני השחזה (עמוד 8 לאותה ישיבה). מבחינתו מדובר על החלפה של המנוע, בלי לבצע פעולת רישום ההחלפה במשרד הרישוי (עמוד 3 לאותה ישיבה). כאמור לנתבעת 2 ניתנה הזדמנות לבדוק את מנוע הרכב, והיא בחרה שלא לעשות כן. בנתונים, לא הוכח זיוף, ולפיכך יש לקבל עמדת השמאי בן שמול שהמנוע המקורי הוחלף, בלא שנערך רישום כנדרש על ההחלפה במשרד הרישוי (החלפת המנוע אף עולה בקנה אחד עם שורת ההיגיון, כאשר עולה מחוות דעת השמאי גורביץ מטעמה של נתבעת 2 שהיו שני בעלים קודמים, אחד מהם חברת השכרה, והשני חברה, ברכב משנת יצור 2001, שככל הנראה הספיק לעבור כמות ניכרת של קילומטרים, בתנאי שחיקה גדולים יותר ביחס לבעלויות "פרטיות". ובלשון השמאי גורביץ: "סביר להניח שרכב בשימוש אינטנסיבי כזה לא יהיה עם המנוע המקורי שלו או לחלופין מנועו עבר שיפוץ כללי"). זאת בשונה מן המקרה שנדון בעניין פנחס, שם הוכח זיוף: באותו מקרה, הנוכל השחית את מספרי המנוע והשלדה ברכב הגנוב, ורשם במקומם מספרי מנוע ושלדה של רכב אחר, ואז העביר בעלות כביכול לקונה תמים (שכלל לא היה מעורב, והנוכל התחזה אליו כאשר מכר במרמה הרכב לתובע באותו מקרה) באמצעות יפוי כוח מזויף, ואישור מזויף לאימות ייפוי הכוח מאת עו"ד שלא היה ולא נברא. מכון הבדיקה באותו מקרה התגונן בטענה כי הוא אכן בודק ההתאמה בין המספר המוטבע על המנוע לבין המספר המצוין ברשיון, אלא שמדובר בבדיקת התאמה טכנית, היינו עיון במספר המוטבע על המנוע והשוואתו למספר ברישיון, ולא בדיקה המיועדת לגלות האם המספר המוטבע במנוע הוא אכן המספר המוטבע המקורי או שפלוני הטביע מספר אחר תחתיו (זיוף). הטענה נדחתה כאשר נקבע שהנחיות משרד התחבורה וחובות הזהירות הכלליות מחייבות המכון לבצע בדיקת התאמה מהותית ולא רק טכנית, היינו לבדוק את מקוריות המספרים המוטבעים.זאת חרף נוהל הבדיקה המסמיך המכון להחתים המזמין על נוסח לפיו אין המכון אחראי לנזקי זיופים. מקל וחומר בענייננו, שכן כאן אכן היה די בבדיקת התאמה טכנית, בעין לא מזוינת, כדי לגלות אי ההתאמה, ממש כפי שעשה השמאי הלב"ץ. 11. לא נותר לי אלא לקבוע כי טכנוטסט אחראית לנזקו של התובע אליו אתייחס להלן. לא כך ספידקאר, שאף לה לא היתה ידיעה שהמנוע המצוי ברכב אינו המנוע המקורי, אשר הוחלף ע"י מי מבעליו הקודמים. אין להלום שספידקאר חייבת לבדוק הרכב בבדיקה עצמאית במכון בדיקה, כאשר ממילא הנוהג הקיים אצלה עובר לרכישת רכב ממנה ע"י קונה פוטנציאלי, הנו שהקונה נוטל הרכב לבדיקה במכון בדיקה על פי בחירתו. אם אין ספידקאר עצמה בודקת הרכב המשומש עובר לרכישתו על ידה במכון בדיקה, היא נוטלת סיכון מחושב (ומותר) לרכישת רכב פגום מכאנית או "רישומית" (כמו בענייננו) שהמחיר הצפוי להשתלם בעדו עת תבקש למכרו יהא נמוך משסברה. אך אין להחצין על גבה עלות מחדל של מכון בדיקה שלא גילה אי התאמה ביחס למספר המנוע. משעה שאפשרה בדיקה בטרם קניה במכון בדיקה מורשה שבחר התובע ואף במוסך לפי בחירתו, לא נפל מצדה כל מחדל. עמדתה הנחרצת היתה שלא ידעה על אי ההתאמה, ואכן איש לא הוכיח ידיעה שלה בעניין. במקרה זה לא מתעוררת אפוא סוגיית הגלוי לקונה במו"מ. 12. שקלתי האם אין לקבל את תביעת התובע לביטול עסקה כלפי ספידקאר בשל דיני הטעות המשותפת. ראה דנ"א 97/2568 זהבה כנען נגד ממשלת ארצות-הברית פ"ד נד(2) 632 (להלן "עניין כנען"). בסופו של דבר באתי לכלל מסקנה כי אין ליישם פתרון זה בנסיבות המקרה. יש לזכור כי סיטואציית הטעות המשותפת בענייננו מציבה מצב עובדתי מורכב של שני צדדים תמי לב, שהתקשרו בעסקה מתוך הנחה עובדתית שגויה של שניהם. המקרה בענייננו, שלא כמו בעניין כנען, אינו נוגע לתחרות שבין הבעלים המקורי לבין המסתמך על תקנת השוק. גם פערי התמורה בהינתן המצב העובדתי לאשורו (לאחר שהתבררה הטעות), אינם כה דרמטיים כפי שהיה בעניין כנען. אכן, דיני הטעות המשותפת לא נועדו אך לסיטואציה של תחרות בין הקונה לפי תקנת השוק לבין בעלים מקורי שהוא צד שלישי שקניינו יצא מחזקתו, והם נבחנים קודם כל מתוך ראיה פנימית של דיני החוזים. ואולם: יש ליישם את הפתרון של ביטול עסקה והשבה הדדית מכוח טעות משותפת, רק כאשר הפתרון הנ"ל אינו מוליך לתוצאה בלתי צודקת, ובהלכה בעניין זהבה כנען הובהר כי שקול הדעת השמור לבית המשפט בעניין יישום דיני הטעות המשותפת זה הנו שקול דעת רחב: "יתרון החלת סעיף 14(ב) על מקרה של טעות משותפת הוא שיקול-הדעת הרחב המוקנה בו לבית-המשפט. שיקול-דעת זה מאפשר לבית-המשפט להגיע לתוצאה צודקת יותר בהתחשב בנסיבות כל מקרה" (מתוך סעיף 19 לחוות דעתו של כב' השופט אור באותו פסק דין, וראה אף האמור בסעיף 36 באותה חוות דעת). אכן, במקרה של טעות משותפת שמורה הזכות לצד לחוזה לבקש ביטולו. אך סעיף 14(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 מותיר בידי בית המשפט שקול דעת רחב. בהינתן טעות משותפת - לא חייב בית המשפט להורות על ביטול החוזה,אם אינו סבור "שמן הצדק לעשות זאת" (לשון סעיף 14(ב) הנ"ל. ואם הוא נעתר לבקשה יכול הוא לחייב הצד שטעה (שביקש לבטל החוזה) בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה. כך גם נעשה בעניין כנען. יש לזכור שהסיטואציה העובדתית בעניין כנען היתה כזו שהיתה מוליכה לתוצאה בלתי צודקת אלו יושמה תקנת השוק מחד, ללא ביטול החוזה מחמת טעות משותפת מאידך; שכן אז היה אובד הנכס (תמונות בשווי רב) לבעליו החוקי מחד, ומאידך היה "צונח" רווח בסכום עתק לחיק הקונה , כמתת שמיים, ללא כל תמורה ראלית שנתנה. בסופו של דבר, בטול העסקה והשבה הדדית ביחסים שבין ספידקאר לתובע יוליך לתוצאה לא צודקת לפיה התובע לא פעל להקטנת נזקו מחד (ראה להלן), זוכה בביטול עסקה והשבה מלאה של התמורה ששלם מאידך, ספידקאר יוצאת ניזוקה מבחינה כספית, והכל כאשר המחדל שגרם לטעות המשותפת רובץ לפתחה של טכנוטסט. תוצאה זו אינה צודקת בנסיבותינו. תוצאה צודקת יותר תהיה להטיל על טכנוטסט לשפות את התובע בגובה הנזק הראלי שנגרם לו בשל מחדלה של טכנוטסט, בהתחשב בחובת הקטנת הנזק. אכן ניתן להניח שאלו היה ידוע המצב לאשורו, לא היה התובע מתקשר בעסקה מלכתחילה. אך עובדה זו מהווה תנאי הכרחי ולא מספיק לביטול העסקה לפי סעיף 14(ב) הנ"ל. מדובר בעסקה בין שני צדדים תמי לב, שהניחו הנחה עובדתית שגויה, כאשר איני סבור שהביטול הוא התוצאה הצודקת. האפשרות הצודקת יותר בנסבות המקרה היא לפצות התובע על מלוא הנזק שנגרם לו כתולדת קנית הרכב, כאשר שעור הנזק מביא בחשבון אף חובתו לפעול בסבירות כדי להקטין נזקו; שעור הפיצוי אמור להעמיד התובע במצב בו היה אלו פעל במועד להקטנת נזקו (ראה להלן). והפיצוי יוטל על מי שגרם הנזק לתובע; ולא על הצד השני בעסקת מכר הרכב שבנסיבות לא דבק בו אשם. אני קובע אפוא כי על טכנוטסט לפצות התובע על מלוא נזקו, כאשר התביעה כנגד נתבעת 1 תדחה, בנסיבות, ללא צו להוצאות. מכאן אעבור אפוא לבחון שעור הנזק שנגרם לתובע. 13. במועד מסוים שלא פורט בתצהירו, קיבל התובע רכב ממעסיק חדש, כחלק מתנאי עבודתו. יש להניח (ומכל מקום אם חפץ התובע להוכיח אחרת היה עליו להתכבד ולפרט נתונים בעניין) כי הדבר היה כאשר התקבל לעבודה החדשה ב 7.8.05 (עמ' 30 לפרוטוקול). היינו מבחינת ניידות ועלות רכב חלופי - לא נגרם לתובע נזק של ממש לאור פרק הזמן הזניח מיום שפג אישור התנועה הזמני ועד ליום בו זכה לרכב צמוד בעבודתו החדשה. 14. הנתבעת 1 הגישה את חוות דעתו של השמאי בן שמול, שעיקרה הנו שלצורך הסדרת רישום מספר המנוע המותקן ברכב, יש להמציא שטר המכר למנוע ולבצע הליך רישום במשרד הרישוי, שהנו הליך פשוט, כאשר אין בעצם החלפת המנוע משום השפעה על ערך הרכב. נהפוך הוא, החלפת המנוע ברכב שהיה בעבר בבעלות חברת השכרה רק משביחה מצבו המכאני של הרכב. קביעה זו נתמכת גם בחוות דעת השמאי מטעם נתבעת 2, מר גורביץ, אשר הבהיר כי רכב בן 4 שנים בבעלות קודמת של שתי חברות, אחת מהן חברת השכרה, סביר להניח שיש צורך להחליף מנועו או להעבירו שפוץ כללי. השמאי גורביץ הבהיר כי לכל היותר מתבטא נזקו של התובע בעלויות הכרוכות בשנוי רישום מספר המנוע במשרד הרישוי, לאחר קבלת המסמכים המתאימים מספידקאר. 15. אלא שהאפשרות לאתר שטר המכר של המנוע שהותקן ומצוי כיום בפועל ברכב התבררה כאפשרות תאורטית. ספידקאר לא הצליחה לאתר באמצעיה את שטר המכר ממי משני הבעלים הקודמים שככל הנראה החליפו המנוע. 16. בנסיבות אלה, חלה החלופה השניה הנזכרת בחוות דעתו של השמאי בן שמול: יש להתקין מנוע משומש אחר, שיש לו שטר מכר, ולבצע רישום מחדש במשרד הרישוי. 17. האפשרות האחרונה הצטיירה כאפשרות ריאלית: לא זו בלבד שחוות דעתו של השמאי בן שמול לא נסתרה בעניין, אלא שאף חוזקה בחקירת השמאי הלב"ץ מטעמו של התובע. העד הבהיר כי אין בעיה טכנית בהחלפת מנוע. הבעיה הנה רישומית: כל עוד אין התאמה בין מספר המנוע ברישיון הרכב לבין מספר המנוע המותקן ברכב, הרכב לא יעבור טסט. כאשר נשאל מהו אפוא נזקו של התובע, השיב שהוא מעריך שמחיר מנוע חלופי מתאים במצב לא רע נע סביב 4,000 - 5000 ₪, ובשביל להחליפו יש להביא בחשבון עלות נלווית נוספת של 1200 עד 1500 ₪ - כולל עלות חלפים נלווים שאותם אמד ב 900 ש"ח לערך. העד הבהיר שהמחירים בהם הוא נוקב, אינם כוללים מע"מ. יש להביא בחשבון אפוא - על הצד הגבוה - 6500 ₪ ומע"מ. 18. הפער בין העלויות בהם נקב השמאי הלב"ץ אינו כה משמעותי ביחס לאלו שנזכרו בחוות דעת השמאי בן שמול. האחרון נקב בעלות החלפת מנוע בסכום (לפני מע"מ) של 4,000 ₪. שני השמאים עשו עלי רושם מהימן מבחינת ההערכות המקצועיות שנתנו, ומחמת הספק, על מנת לא להוציא התובע בחסרון כיס, סבורני שלא אקפח הנתבעת אם אתייחס לסכום הגבוה מבין השניים, היינו 6,500 ₪ ומע"מ, כמשקף עלות החלפת המנוע ורישום מספרו במשרד הרישוי, כדת וכדין. 19. השמאי הלב"ץ לא התיימר לטעון כי מהלך כזה יביא לפחיתת ערכו של הרכב. השמאי בן שמול בחקירתו שלל נושא ירידת ערך. כמובן שאם מחליפים מנוע שעבר 100,000 ק"מ במנוע שעבר 300,000 ק"מ ומצבו לא טוב - תגרם ירידת ערך. אך לא באפשרות זו דנו השמאים, כאשר שניהם התייחסו למנוע חלופי משומש במצב טוב, וכאשר כפי שהובהר סביר שממילא היה צורך בהחלפת המנוע המקורי או בשיפוץ כללי, לאור העובדה שמדובר על בעלות מקורית של חברת השכרה ואחר כך של חברה. 20. התובע, למרות שנחקר בנקודה זו, לא הצליח לספק הסבר משכנע לישיבתו בחוסר מעש, כאשר הרכב מושבת בידיו ומונח כאבן שאין לה הופכין מאז אוגוסט 2005. משכבר יכול היה התובע להתקין מנוע חלופי במצב סביר, לדאוג לרישום במשרד הרישוי ולמכור הרכב בלא נזק כספי משמעותי למעט עלות ההחלפה. סביר להניח שממילא היה מוכר הרכב אף אלמלא הושבת, לאור העובדה שזכה לרכב צמוד במקום עבודתו החדש. כך שאפילו לעניין ירידת הערך בשל "יד נוספת" לא נגרם לו נזק. כאשר נשאל השמאי הלב"ץ מדוע לא התייחס לעלויות החלפת המנוע השיב כי לא נשאל על כך. ואכן עמדת התובע היא כי כלל לא היה מודע לאפשרות להחליף מנוע ולדאוג לרישום מספרו כדת וכדין במשרד הרישוי. אלא שתשובה זו אינה משכנעת. לטעמי, מרגע שנועץ התובע בשמאי הלב"ץ באוגוסט 2005, יכול היה להיוודע בדבר האפשרות למזער נזקו. התובע לא פעל להקטין נזקו מתוך מחשבה שיוכל לזכות בביטול עסקה כולל. אני סבור שאכן, אלמלא זכה התובע ברכב צמוד במקום עבודתו החדש, רב הסיכוי שכיום לא היינו מצויים במצב בו הרכב עודנו עומד מושבת, והתובע היה פועל משכבר בדרך האמורה. 21. כאמור הרכב קיבל אישור תנועה זמני עד סוף יולי. חוות הדעת של השמאי הלב"ץ הנה מסוף אוגוסט 2005. אביא בחשבון לטובת התובע פרק זמן סביר של שלושה חודשים נוספים עד לאיתור מנוע חלופי מתאים וביצוע פעולת הרישום במשרד הרישוי, על פי שטר מכר. זאת למרות שאם אתייחס לחוות דעת השמאי בן שמול סביר שפעולה זו ניתנת היתה לביצוע בזמן קצר בהרבה. כעולה מחקירתו אין כיום בעיה לאתר מנוע משומש במצב טוב במוסך מורשה (עמ' 2 לפרוטוקול ישיבת 18.9.06). יש להביא בחשבון לגבי אותם שלושה חודשים חלק יחסי בעלויות בטוח שירדו לטמיון ורבע מירידת הערך השנתית, שממילא אינה בשיעור ניכר. דומני שלא אקפח התובע אם אקבע כאן על דרך האומדנא סך של 2000 ₪. לכך יש להוסיף עלות החלפת המנוע בסך (כולל מע"מ של 7572 ₪. אביא בחשבון גם אי נוחות וטרחה הכרוכות בכל המהלך של אתור מנוע חלופי, התקנתו ורישומו במשרד הרישוי. יש לפצות כאן התובע בגין נזק לא ממוני אותו אעמיד בסכום כולל של 5000 ₪. 22. סה"כ יש להעמיד נזקו של התובע על סך מעוגל בקרוב של 14,600 ₪, כאשר סך זה משוערך מסוף נובמבר 2005, הוא המועד המקורב שהבאתי בחשבון בתורת המועד שעד אליו יכול היה להתקין מנוע חלופי ולדאוג לרישומו כדין. אלא שלאחר מהלך רעיוני זה, לו בוצע במועד, לא היה נגרם לתובע נזק נוסף. העלויות השונות שמאזכר התובע בתצהירו (כגון עלות הבדיקה, עלות הרישוי, עלות התיקונים במוסך וכיוצ"ב) הנן עלויות שהיו נגרמות לו ממילא, אף אלמלא נפל מחדלה של טכנוטסט, כאשר ממילא כאמור, סביר ביותר שהרכב היה נמכר, לאור העובדה שכמה חודשים לאחר שנקנה זכה התובע ברכב צמוד. יש להוסיף הוצאות משפט כגון שכ"ט השמאי, הוצאות העדים, הבדיקה במכון פראג', אגרות וכו'. בכוונתי להוסיפן בנפרד בסכום הוצאות כולל . 23. אני מחייב הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 14,600 ₪, כאשר סך זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מ 30.11.05 ועד היום. לסך זה יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 3,000 ₪ ומע"מ, וכן הוצאות משפט בסכום כולל של 5000 ₪. הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום שאחרת ישאו הפרשי הצמדה ורבית מהיום. 24. התביעה כנגד נתבעת 1 נדחית כאמור, ללא צו להוצאות. צרכנותאי התאמה (מוצר)ביטול עסקה (הגנת הצרכן)