פתח דבר 1. בפני בקשה לביטול פסק הדין מכוח סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ"). 2. כתב האישום ייחס למבקשת, את העבירה של השלכת אשפה במקום ציבורי או פרטי שלא בכלי אשפה, בניגוד להוראות חוק עזר למגדל העמק (שמירת הסדר והניקיון) תשנ"ב-1992 (להלן:"החוק"). 3. המבקשת לא התייצבה לישיבת בית המשפט מיום 02.05.12, אליה זומנה כדין, הורשעה ונגזר דינה לתשלום קנס כספי בסך 1,460 ₪. (להלן: "פסק הדין"). 4. ביום 15.05.12 הגישה המבקשת הבקשה דנן, לביטול פסק הדין, כאשר זו נתמכה בתצהירו של מנכ"ל המבקשת, מר אולג שמפליינד. טענות המבקשת 5. לטענת מנהלה של המבקשת, לפני מס' חודשים, בוצעה במסירה אישית, בבית העסק של האחרונה, הזמנה למשפט וכתב אישום (ברירת קנס) (להלן: "כתב האישום"), בו יוחסה לה העבירה נשוא הבקשה דנן, כאשר בעלי התפקיד מטעמה, לא הבינו כי הודעת התשלום המותנית, כוללת בחובה הזמנה לדיון בבית משפט, במידה והיא כופרת באישום המיוחס לה. 6. הוסיפה המבקשת וטענה כי, מעיון בסעיף 3 להזמנה למשפט צוין כי, באם לא ישולם הקנס, תוזמן המבקשת להתייצב בבית המשפט בתאריך ובשעה שייקבעו על ידי בית המשפט. בנסיבות העניין, סבר מנכ"ל המבקשת כי האחרונה תקבל הזמנה לדיון, כאשר בסופו של יום, קיבלה פרוטוקול דיון שהתקיים בהעדרה ביום 02.05.12, בצירוף הודעת תשלום כפל קנס. 7. עוד טענה המבקשת כי, בעוד שבהתאם לכתב האישום, מועד הדיון נקבע לתאריך 06.03.12, אלא שבפועל הדיון התקיים ביום 02.05.12, ללא שקיבלה הודעה על דחיית מועד הדיון המקורי, ועל מועד הדיון החדש שנקבע תחתיו, בו ניתן פסק הדין נגדה. 8. לגופו של עניין טענה המבקשת כי, כתב האישום מייחס לה השלכת שקית ניילון במיכל לאיסוף קרטונים, ולא במיכל אשפה, כאשר מעולם לא השליכה המבקשת, ולא התירה למי מטעמה, להשליך שקית ניילון מחוץ למיכל האשפה, ובכלל זה למיכל הקרטונים, מה גם שהעובדה כי מיכל האשפה ממוקם קרוב יותר לחנות של המבקשת מהקרטוניה, אין למשיבה תועלת בהשלכת שקית הניילון באחרון. 9. הוסיפה המבקשת וטענה כי, אין לה שליטה על פוקדי בית העסק, אשר יוצאים מהחנות עם שקיות המצרכים, הנושאות את שם בית העסק, לבל ישליכו את שקיות האריזה. תגובת המשיבה 10. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, מאחר והדיון בתיק היה קבוע ליום 06.03.12, ונקבע בסופו של יום לתאריך 02.05.12, נשלח לנאשם זימון מבית המשפט בנוגע למועד החדש, ואף נתקבל אישור מסירה. 11. הוסיפה המשיבה וטענה כי, בהתאם לאישור המסירה הנ"ל, הזימון נשלח לכתובתו של מנהל המבקשת ברחוב לולב בנצרת עילית, וחזר כלא נדרש, כאשר בית המשפט הרשיע את המבקשת רק לאחר שבדק שיש אישור מסירה. 12. המבקשת הגישה תשובתה לתגובת המשיבה, בה חזרה על בקשתה לביטול פסק הדין מחובת הצדק ו/או על מנת למנוע עיוות דין. דיון והכרעה 13. סעיף 130(ח) לחסד"פ קובע: "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע". 14. על פי הסעיף האמור, דרוש קיומו של אחד מן התנאים החלופיים הבאים, על מנת לבטל פסק דין, אשר ניתן בהעדרו של נאשם: (א) היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם בדיון; (ב) ביטול פסק הדין דרוש על מנת למנוע עיוות דין. 15. באשר לתנאים אלה נאמר ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (פ"ד נז (6) 793) (להלן: "ענין סוראיה"): "אחת מתכליות סעיף 126 לחוק נועדה לאפשר לכל אדם את יומו בבית המשפט וליתן לו את התחושה שהוא שותף מלא לכל ההליכים במשפטו ושכל המהלכים הננקטים במסגרת זו חשופים בפניו. אולם, בנסיבות בהן מדובר בעבירות הנדונות על פי הפרוצדורה הקבועה בסעיף 240 לחוק, למבקש נשלחה הודעה כדין על מועד הדיון במשפטו, ואם מבקשתו לא מתגלה טעם מוצדק להעדר נוכחותו מההליך הפלילי, משמעות הדבר היא כי, כאמור לעיל, למבקש הייתה ההזדמנות לקבל את יומו בבית המשפט... משגמר בית משפט את מלאכתו, לאחר שהוציא תחת ידיו פסק דין שניתן כדין, מוצתה לכאורה זכות הנוכחות של הנאשם בקשר לאותו הליך. מעמדו הוא של מי שנשפט והורשע כדין. אכן, לאור העובדה כי המשפט נגדו התנהל שלא בנוכחותו, רשאי הנאשם שהורשע בדינו לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל את פסק הדין. תכלית הבקשה לביטול פסק הדין היא לבטל את המשפט ולהניע מחדש את גלגלי ההליך הפלילי. מכאן, כי בשלב זה ניצב המבקש לפתחו של בית המשפט כאשר מבוקשו הוא לקבל "כרטיס כניסה" לקיום חוזר של הליך שהתנהל לכאורה כדין והסתיים. על המבקש מוטל אפוא הנטל לשכנע את בית המשפט כי מתקיימים טעמים המצדיקים את הנעת גלגלי המערכת מחדש... במסגרת בקשה לביטול פסק הדין, על הנאשם לפרוש בכתב את מכלול הטענות התומכות בבקשתו... עליו לשכנע את בית המשפט, במסגרת הבקשה בכתב, כי יש בידו נימוקים טובים המזכים אותו לכך." א. סיבה מוצדקת 16. בבקשתו טוען מנהל המבקשת כי משההזמנה לדיון מתאריך 02.05.12, לא נמסרה לו, ולא ידע על מועד הדיון, אזי יש להורות על ביטול פסק הדין. בעפ"א 80262/01 רמי פבון נ' מדינת ישראל: "לפי סעיף 237(א)(2) לחסד"פ, משלוח בדואר רשום לפי מענו של אדם, היא אחת הדרכים להמצאת מסמכים כדין....". עוד נפסק בפס"ד פבון הנ"ל: 13. זאת ועוד, תקנה 44א לתקנות קובעת חזקת מסירה כדלקמן: "...ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה הודעה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן". 17. תחילה אציין כי, איני מקבלת את טענת המבקשת ו/או מי מטעמה, כי לא ידעו אודות מועד הדיון המקורי, ותלו זאת באמור בסעיף 3 לכתב האישום. כתב האישום נתקבל אצל המבקשת במסירה אישית, (ראה סעיף 1 לבקשה), כאשר על גבי אותו כתב אישום, אשר משמש גם הזמנה למשפט, (אותו צירפה המבקשת כנספח א' לבקשתה), צוין באותיות ברורות מועד הדיון, לתאריך 06.03.12, ככל ולא ישולם הקנס במועד. 18. באשר לטענה כי המבקשת לא ידעה על דחיית מועד הדיון המקורי, אציין כי מעיון ב"אישור המסירה" אשר נמצא בתיק ביהמ"ש עולה כי, עוד ביום 15.02.2012 נשלחה למענה הרשום של המבקשת, לולב 31/8 בנצרת עילית, הזמנה לישיבת ההקראה שנקבעה ליום 02.05.12, כאשר זימון זה חזר בציון "לא נדרש". 19. לציין כי הכתובת אליה נשלח הזימון לדיון הנ"ל, הינה אותה כתובת שציינה המבקשת בבקשתה שבפניי, כאשר מלבד טענה כללית של המבקשת, לפיה לא קיבלה זימון לדיון, לא טענה האחרונה כי זו נשלחה לכתובת לא נכונה, כאשר דבר הדואר חזר בציון "לא נדרש", ללא מתן סיבה מוצדקת לאי דרישתו. 20. בהקשר דנא יפים דבריו של השופט לנדוי בע"א 618/74 נסים שמעון פאעור נ' סעידה קמיל, פ"ד כט (2) 682 (1975), בקובעו בעמוד 687 לאמור: "לדעתי, אדם המקבל הודעה מאת הדואר שמכתב רשום נתקבל עבורו, רואים אותו כאילו בפועל קיבל את המכתב כעבור הזמן הדרוש כדי לקבלו, ואם הוא מתעלם מן ההודעה ללא סיבה מספקת, אין שומעים לטענתו שלא קרא את תוכן המכתב, ממש כאילו קיבל את המכתב לידיו והשליכו לסל". 21. לפיכך, משדבר הדואר, ההזמנה לדיון שנשלחה על ידי מזכירות ביהמ"ש, לא נדרש על ידי המבקשת ו/או מי מטעמה, ללא מתן סיבה מוצדקת על כך, רואים אותו כמי שהתקבל אצלה, בחלוף מספר ימים, כמקובל. ראה גם, ע"א 4339/98 אחמד חמודה נ' מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל, לא פורסם, פסקה 9 לפסק הדין (2000); ע"א 3613/97 דליה אזוב נ' עיריית ירושלים, פ"ד נו(2) 787, עמודים 805-806 (2002)). 22. לאור האמור לעיל, יש לראות בהודעה שהומצאה למבקשת בכתובתה הנ"ל, בדבר מועד הדיון שנקבע בתיק, כהמצאה כדין, ואין בנימוקי המבקשת כדי לשמש סיבה מספקת "להחזרת הגלגל" ולקיום דיון מחודש בעניינו. ב. החשש לעיוות דין 23. באשר לחשש לעיוות דין אציין כי איני רואה כי באי ביטול פסק דין, ייגרם עיוות דין למבקשת. 24. בעניין סוראיה הנ"ל נקבע: "אמות המידה המנחות את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בסעיף 130 (ח) לחסד"פ. הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש תוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו... נחזור ונזכיר בהקשר זה, כי בשלב הדיון בבקשה הסתיים ההליך הפלילי, המבקש הורשע ודינו נגזר. על מנת לשכנע את בית המשפט כי יש עילה טובה לביטול פסק הדין, ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא, שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי התייצבותו לדיון..". 25. מלבד טענתה הכללית של המבקשת בבקשתה, כי לא ביצעה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום, לא הציגה האחרונה בפניי, ראיות כלשהן, כגון תמונות ממקום העסק שלה, כי בזמנים הרלוונטיים לעבירה, לא הונחה פסולת בניגוד להוראות החוק. איני רואה בהסבריה של המבקשת בדבר מיקום מיכל האשפה ו/או מיכל הקרטונים ממקום העסק, כדי לסייע בהגנתה. 26. זאת ועוד, הכיצד הסיקה המבקשת (כמצוין בסעף 8 לתגובתה), כי העבירה נשוא כתב האישום, עניינה השלכת שקיות ניילון במיכל לאיסוף קרטונים ולא במיכל אשפה, ככל ועניין זה לא צוין מפורשות בכתב האישום, כאשר כתב האישום מציין את המילים "השלכת אשפה במקום ציבורי או פרטי". למבקשת הפתרונים! נראה שגם עילה זו לא מתקיימת לגבי המבקשת. 27. מכל מקום, על מנת להסיר כל ספק, אני סבורה כאמור, כי המצאת ההודעה על מועד הדיון ביום 02.05.12, אליו לא התייצבה המבקשת, די היה בה. 28. לאור האמור לעיל, הנני מורה על דחיית הבקשה. על אף התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות. קנספסולת