מבוא 1. הנאשמים הורשעו בהכרעת דין מפורטת, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות כדלקמן: א. גרימת זיהום אוויר חזק או בלתי סביר - עבירה על סעיפים 4 ו-11 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א 1961 (להלן: "החוק") ותקנות 2 ו-12 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), התש"ן-1990 (להלן: "התקנות"), וביחס לנאשמים 2 ו- 3 ביחד עם סעיף 11ג לחוק. ב. אי נקיטת אמצעים מספיקים למניעת זיהום אויר וריח - עבירה על תקנה 3 בצרוף תקנה 12 לתקנות, וביחס לנאשמים 2 ו- 3 ביחד עם סעיף 11ג לחוק. ג. אי נקיטת אמצעים מספיקים למניעת בעירה ולכיבויה - עבירה על תקנה 4 בצרוף תקנה 12 לתקנות, וביחס לנאשמים 2 ו- 3 ביחד עם סעיף 11ג לחוק. 2. על פי הכרעת הדין, נאשמת מס' 1 ניהלה והפעילה בימים 22.7.2003-23.7.2003, אתר לקליטה ולקיצוץ של פסולת גזם, הממוקם בחלקו הדרומי של אתר להטמנת פסולת גושית (להלן: "האתר"). נאשם מס' 2 היה בתקופה הרלוונטית בעל מניות ומנהל של הנאשמת מס' 1, ונאשם 3 היה בתקופה הרלוונטית עובד של הנאשמת מס' 1 ומנהל האתר. הנאשמים הורשעו כי בתקופה הרלוונטית לא דאגו להפרדה יומיומית בין פסולת גזם לבין פסולת אחרת, ובין גזם מקוצץ לשאינו מקוצץ; לא תחמו את האתר בסוללת עפר היקפית, היכולה לסייע למניעת התפשטות בעירות; לא פינו מהאתר באופן שוטף גזם שקוצץ; ולא היה ברשותם אישור מטעם מכבי אש למטרת פעילות באתר. כן הורשעו הנאשמים בכך שביום 22.7.2003 פרצה שריפה באתר, אשר גרמה לבעירת פסולת מגוונת אשר היתה במקום וכן גזם כאשר חלקו מקוצץ וחלקו לא. כתוצאה מהבעירה נפלטו עשן, גזים, אדים, ואבק אשר התפשטו והיוו זיהום חזק או בלתי סביר של האוויר. הנאשמים הורשעו באי נקיטת אמצעים מספיקים למניעת הבעירה ולכיבויה. 3. יצוין, כי הנאשמים זוכו מחמת הספק מביצוע עבירה לפי תקנה 5 לתקנות. 4. במועד השמעת הכרעת הדין, עתר ב"כ הנאשמים לקבלת תסקירי מבחן בעניינם של נאשמים 2 ו-3 אשר יבחנו את אפשרות ביטול הרשעתם של נאשמים אלה. לאחר קבלת תסקירים אלה, ובמועד שנקבע לטיעונים לעונש, עתר ב"כ הנאשמים לקבלת תסקיר מבחן גם בעניינה של נאשמת 1, בציינו כי רק לאחר מועד השמעת הכרעת הדין ניתן פסק דין עקרוני על ידי בית המשפט העליון אשר קובע כי ניתן לבטל הרשעה של תאגיד לאחר קבלת תסקיר מבחן של שירות המבחן (רע"פ 8487/11 חברת נמלי ישראל - פיתוח ונכסים בע"מ נ' מדינת ישראל - המשרד להגנת הסביבה (2012)). טענות הצדדים 5. ב"כ המאשימה עותרת להותיר את הרשעתם של הנאשמים כולם על כנה ולהטיל עליהם קנס כספי כדלקמן: על הנאשמת 1 400,000 ₪, על נאשם 2 קנס כספי בסך 150,000 ₪ ועל הנאשם 3 100,000 ₪. כן היא עותרת להטלת התחייבות בסך כפול מסך הקנס שיוטל עליהם. ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת העבירות אותן ביצעו הנאשמים, אשר כוללת בעירה ושריפה שפוגעת בסביבה בצורה משמעותית, את העובדה שהנזק נגרם לאחר שהנאשמים זלזלו בהתראות ואזהרות שקיבלו מאנשי המשרד להגנת הסביבה כי נזק כזה ייגרם אם לא יתקנו את הפגמים, ואת העובדה שהעבירות בוצעו למטרת רווח כלכלי. עוד ציינה כי לנאשמים 1 ו-2 הרשעה קודמת בעבירות חמורות שכוללות מעשים הפוגעים באיכות הסביבה, שבוצעו זמן לא רב עובר למועד ביצוע העבירות נשוא תיק זה, אשר בגינן הוטלו עליהם קנסות והתחייבות, ואשר לא הרתיעו אותם מלבצע זמן קצר לאחר מכן את העבירות בהן הורשעו בתיק זה. כן ציינה כי לא הוכחה פגיעה ממשית וקונקרטית בפרנסתם של הנאשמים. 6. ב"כ הנאשמים עותר לקבל תסקיר בעניינה של נאשמת 1 אשר יבחן את אפשרות ביטול הרשעתה ולבטל את הרשעת הנאשמים. לדבריו, העבירות הן ברף הנמוך של עבירות הפוגעות באיכות הסביבה וחלף זמן רב מאד ממועד ביצוען ועד מועד הגשת כתב האישום, וממועד ביצוע העבירה עד היום. עוד טען כי נאשמת 1 היא חברה שפועלת שנים רבות, אשר מעסיקה עובדים רבים ואשר עובדת מול רשויות רבות ומוסדות ביטחוניים. בחלק מהמקרים, על מנת לעבוד מול גופים אלה, על החברה ומנהליה להצהיר כי לא הורשעו בדין במהלך 3-5 השנים הקודמות, ועל כן הרשעה עלולה לפגוע בהשתתפותה בחוזים עתידיים ולפגוע אף בחוזים קיימים. עוד הטעים, כי האירוע הוא נקודתי וחד פעמי, כי לא אירעו שריפות במקום עובר לאירוע ואחריו, וסמוך לאחר האירוע נבדק המקום על ידי נציגי המשרד להגנת הסביבה שמצאו כי האירוע טופל וניתן להמשיך בעבודה במקום. כן ציין כי לאירוע לא היו השלכות סביבתיות שכן שהעשן לא הגיע לאזור מיושב, וכי הנאשמים שיתפו ומשתפים פעולה באופן מלא עם המשרד להגנת הסביבה. עוד ציין כי מדובר בעבירות שלא נעשו מתוך כוונה. ב"כ הנאשמים טען כי הרשעת הנאשמים 1 ו-2 לא הייתה בעבירות דומות שכן הם הורשעו על פי חוק אחר ובעבירות אחרות. ב"כ הנאשמים הגיש מכרזים שונים שבחלקם קיימת דרישה לכך שהחברה ומנהליה לא יורשעו בעבירה פלילית 3-5 שנים עובר למכרז. תסקירי המבחן תסקיר המבחן בעניינו של נאשם 2 7. בתסקיר המבחן אשר הוגש לעיוני בעניינו של נאשם מספר 2, ציין שירות המבחן כי הנאשם כבן 54, נשוי ואב לשלושה. הנאשם סיים 12 שנות לימוד ולאחר מכן שירת בשירות סדיר מלא, כאשר עם שחרורו הצטרף לעסק המשפחתי בבעלות אביו, גם הוא בתחום פינוי פסולת. לאחר כעשור של עבודה בעסק המשפחתי הפך לעצמאי ופתח חברה משלו, אותה הוא מנהל עד היום, היא הנאשמת 1. כן ציין שירות המבחן כי הנאשם הדגיש את האחריות הרבה במסגרת עבודתו ואת ערכיו החיובים על פיהם הוא פועל תוך הקפדה על שמירת איכות הסביבה ופיתוח תחום המחזור בחברה. הנאשם הציג בפני שירות המבחן מסמכים שהוגשו ע"י עיריות עימן עבד, המתארות את העבודה עימו ועם הנאשמת 1 כמקצועית, ואת העבודה המשותפת עימן כמשביעת רצון. שירות המבחן התייחס לכך שלנאשם הרשעה קודמת משנת 2000-2001, גם היא בגין עבירות בתחום איכות הסביבה, עיסוק בעסק טעון רישוי בניגוד לתנאי הרישיון וחוק עזר לרשויות המקומיות (הזרמת שפכי תעשיה למערכת הביוב), שם הורשע והוטל עליו קנס כספי והתחייבות להימנע מביצוע עבירות, וציין, כי למרות זאת הביע הנאשם חשש כי הרשעה תמנע ממנו להשתתף במכרזים שתנאי הסף בהם דורשים אי הרשעה בשלוש השנים האחרונות, אשר קדמו למועד פרסום המכרז. לעניין העבירות בהן הורשע הנאשם ציין שירות המבחן, כי הנאשם הדגיש בפניו כי הוא מקפיד להנחות את עובדיו בשטח בהתאם לנהלים, וכי הוא התייחס באופן ביקורתי לרשלנות המיוחסת לו מתוקף תפקידו. כן הציג מסמכים מהם עולה כי מאז ביצוע העבירות הוא נוקט במשנה זהירות על מנת להימנע מעבירות נוספות של איכות הסביבה, כי דאג לרענן נהלים ואף להכתיב נהלים חדשים ונוקשים יותר, כי הקים מחסום באתר לבקרה מוגברת, הציב שלטי אזהרה בשטח לפריקת פסולת, וגם מקפיד יותר מבעבר על ביקורים תדירים באתרים המופעלים ע"י החברה לבחינת יישום הנהלים ואיתור ליקויים. לסיכום, ועל אף הרשעתו הקודמת של הנאשם בעבירות דומות, המליץ שירות המבחן על ביטול הרשעתו של הנאשם ועל הטלת צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות. זאת, בשל כך ששירות המבחן התרשם, כי הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי, מתפקד באופן תקין במסגרות השונות, כי חלף זמן רב מביצוע העבירות אשר התרחשו בשנת 2003, כי מאז לא נפתחו כנגד הנאשם תיקים נוספים וכי ניכר כי בעקבות ההליך המשפטי הפיק הנאשם לקחים ואף שינה ושיפר דרכיו ותפקודו כמנכ"ל ובעלים של הנאשמת 1, על מנת להימנע מהישנות העבירות. תסקיר המבחן בעניינו של נאשם 3 8. אף בעניינו של נאשם 3 המליץ שירות המבחן על ביטול הרשעתו ועל הטלת צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות לפי התוכנית אותה גיבש עבורו. שירות המבחן ציין בתסקירו כי הנאשם 3 מנהל אורח חיים נורמטיבי, פועל במסגרת הכללים והגבולות הראויים, בעל ערכים חיוביים, כישורים ויכולות תפקודיות תקינות, הן במסגרת העבודה והן במסגרת המשפחתית. הנאשם אף הציג בפני שירות המבחן מסמך ממנו עולה כי הוא מתנדב במרכז תעסוקה לאנשים בעלי צרכים מיוחדים. הנאשם הציג מסמך בו תואר על ידי מעסיקו בנאשמת 1 כעובד אחראי אשר מבצע את תפקידו בנאמנות ובמסירות, בעל מודעות גבוהה בנושא איכות הסביבה, אשר משקיע מאמצים למחזור מרבי של הפסולת בהתאם למדיניות והנחיות המשרד להגנת הסביבה. שירות המבחן הדגיש, כי חלק מלקוחות החברה כגון מפעלי התעשייה האווירית, רשות שדות התעופה, מחנות צה"ל ומשרד הביטחון, הינם בעלי סיווג ורגישות ביטחונית, ועל כן הרשעתו של הנאשם בפלילים תמנע ממנו לטפל בלקוחות כגון אלו. ביחס לעבירות בהן הורשע הנאשם, ציין שירות המבחן, כי הנאשם לקח אחריות חלקית על עובדות כתב אישום וציין כי האתר עבד בהתאם לנהלים הנדרשים, וכי הוא נקט באמצעים הנדרשים למניעת זיהום אויר, דאג למיון הפסולת כנדרש ולמניעת בעירה. יחד עם זאת, הדגיש שירות המבחן, כי על אף התייחסותו המצמצמת של הנאשם, הוא הביע חרטה והצהיר כי הוא מקבל על עצמו את האחריות כפי שבאה לידי ביטוי בהכרעת הדין. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מודע בדיעבד לכך שהתנהלותו אופיינה ברשלנות מסוימת, כאשר לדבריו מאז ביצוע העבירות הופקו לקחים, ואף ננקטו אמצעי בטיחות מוקפדים ונוקשים יותר מבעבר, זאת כדי למנוע הישנות העבירות. לסיכום, נוכח העובדה כי הנאשם נורמטיבי וחיובי כמפורט לעיל; כי לא עומדות לחובתו הרשעות קודמות, ואף לא נפתחו לו תיקים פליליים נוספים; כי העבירות נשוא כתב האישום בהן הורשע הנאשם התרחשו בשנת 2003; כי מאז ביצוע העבירות הופקו הלקחים הראויים והוא מתנהל מתוך כללים נוקשים ומוקפדים יותר על מנת למנוע אירועים דומים; וכי ממסמכים שהוצגו בפניו התרשמו כי הרשעתו של הנאשם עלולה לפגוע בתפקידו במקום עבודתו - המליץ שירות המבחן לבטל את הרשעתו של הנאשם ולהטיל עליו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות בהתאם לתוכנית שהוכנה עבורו. דיון והכרעה 9. הכלל הוא כי משהודה נאשם בביצוע עבירה, יש להרשיעו (ראו ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד (3) 685). סיום ההליך בלא הרשעה הוא חריג לכלל ויוצא דופן. הנסיבות בהן ניתן לחרוג מהכלל, כפי שנקבעו, בין היתר, בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (להלן: "פרשת כתב"), הן בהצטבר שני גורמים - האחד, שההרשעה תביא לפגיעה חמורה בשיקום הנאשם והשני, שסוג העבירה מאפשר, בנסיבות המקרה המסוים, לוותר על ההרשעה בלי לפגוע בשיקולי הענישה האחרים. 10. הלכה היא, כי בית המשפט יעשה שימוש בחריג זה, מקום בו הוכח כי הנזק שיגרם לנאשם מהרשעתו אינו מידתי ביחס לעבירה אותה ביצע. לעניין זה ראו את שנקבע בע"פ 9893/06 אסנת אלון נ' מדינת ישראל, (31.12.2007): "מקום שבנסיבות מיוחדות וחריגות עלול להיווצר יחס בלתי סביר באורח קיצוני בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי הכללי לבין עוצמת הפגיעה בנאשם הצפויה מההרשעה, עשויה לקום הצדקה לעשות שימוש בסמכות השיפוטית של אי הרשעה. לצורך כך, יש להתחשב, מן הצד האחד, במשמעותה של העבירה שנעברה מבחינת השלכתה על הנורמות החברתיות, והמסר הציבורי המתחייב מהן; יש להתחשב בזהותו של עובר העבירה ובמעמדו בציבור, ולבחון באיזו מידה זהותו משפיעה על עוצמת הפגיעה שנגרמה מהעבירה על המערכת הציבורית; יש לשקול במבט רחב גם את השפעת אי ההרשעה על ההליך הפלילי בכללותו, ואת המסר החברתי שאי הרשעה עלול לאצור בחובו בנסיבות העניין הספציפי. 11. מנגד, יש לתת את הדעת לנאשם האינדיבידואלי, לנסיבותיו האישיות המיוחדות, ולהשפעת ההרשעה על חייו, ועל סיכויי שיקומו; יש לקחת בחשבון נסיבות אישיות שונות - גיל, עבר פלילי קודם, ונתונים שונים הקשורים למצבו האישי והבריאותי. יש לבחון את השפעת ההרשעה על עיסוקו המקצועי של הנאשם, ועל מצבו הכלכלי והמשפחתי. בסופו של יום, ניצבת השאלה בכל עוצמתה - האם, בנסיבות המיוחדות של הענין, השיקול האינדיבידואלי, על היבטיו השונים, גובר על השיקול הציבורי-מערכתי הכללי, באופן שהגם שהנאשם ביצע את העבירה בה הואשם, סובלת הנורמה החברתית הכללית את אי הרשעתו בדין." 11. לאחר ששקלתי את ההיבטים והשיקולים השונים שפורטו לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי מקרה זה הינו המקרה החריג שבו יש להימנע מהרשעתו של הנאשם 3. יחד עם זאת איני סבורה כי יש מקום לבטל את הרשעתם של נאשמים 1 ו-2. אלה נימוקיי. 12. העבירות המיוחסות לנאשמים הן עבירות חמורות שנעשו כלפי הסביבה והחברה. בית המשפט עמד לא אחת על הנזק הרב העלול להיגרם לכלל החברה בשל ביצוע עבירות הנוגעות לפגיעה באיכות הסביבה. כן נקבע כי קיים צורך חברתי משמעותי בשמירה על משאבי הטבע ועל הסביבה, על קיומם ועל איכותם, וכי התופעה של זיהום הסביבה, אגב צבירת רווח כלכלי, הפכה תופעה נפוצה שעל בית המשפט לתרום את חלקו למגרה, על ידי מתן ענישה הולמת ומחמירה. יפים לעניין זה דברי כב' השופט רובינשטיין מיום 24.11.10 ברע"פ 244/96 כים ניר ניהול שירותי תעופה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 529 , 531,532: "מהחומר שלפניי יוצא, שלכאורה עד כה הטילו בתי המשפט עונשים מתונים בשל עבירות של איכות הסביבה ואם כך הוא הגיעה השעה להעלות את רף הענישה... בהקשר הפלילי, נוכח הצורך החברתי הגובר בשמירה על משאבי הטבע, ונוכח ההכרה בנזק שנגרם לכלל הציבור בשל זיהום הסביבה, ננקטת מדיניות ענישה מחמירה כלפי "עברייני סביבה". כן ראו את שנאמר ברע"פ 1223/07 סח עלי מורשד ואח' נ' מדינת ישראל- המשרד לאיכות הסביבה (1998): "הצורך החברתי הגובר בשמירה על משאבי הטבע ההולכים ומתדלדלים וההכרה בנזק שנגרם לכלל הציבור בשל זיהום הטבע והסביבה, חייבה את המחוקק לקבוע רמת ענישה משמעותית לעוברים עבירות אלו, ואת בית המשפט בתורו לנקוט מדיניות ענישה מחמירה כלפי אותם עבריינים..." 13. יחד עם זאת, בעניינו של נאשם 3 קיימים שיקולים רבים לקולא, שיש בהם להביא למסקנה כי יש מקום לבטל את הרשעתו במקרה דנן. הנאשם 3 נעדר עבר פלילי והוא לא ביצע עבירות עובר לעבירות נשוא כתב האישום. בנוסף, חלף זמן רב ממועד ביצוע העבירות בשנת 2003 ומתסקיר שירות המבחן החיובי מאד שניתן בעניינו, אשר בו הומלץ לבטל את הרשעתו, וממסמכים שהוגשו לעיוני עולה, כי הנאשם הינו נורמטיבי, חיובי ותורם לחברה. כך, הוגש מסמך ממעסיקו ממנו עולה כי הוא מסור לעבודתו ומחויב לשמירה על איכות הסביבה, ובמסמך נוסף תואר כי הוא מתנדב במרכז תעסוקה לאנשים בעלי צרכים מיוחדים. עוד עולה מתסקיר המבחן, כי על אף שהנאשם לוקח אחריות חלקית על ביצוע העבירות, הוא הביע חרטה והפיק לקחים מהכרעת הדין, ומתנהל מתוך כללים נוקשים ומוקפדים יותר על מנת למנוע אירועים דומים. זאת ועוד, ממסמכים שהועברו לעיון שירות המבחן ולעיוני עולה כי הרשעה בעניינו של נאשם זה עלולה לפגוע בעתידו המקצועי באופן ממשי וקונקרטי. 14. אשר לנאשמים 1 ו-2. על אף שתסקיר המבחן שהוגש בעניינו של נאשם 2 חיובי, וניתן ללמוד ממנו ומתסקירו של נאשם 3 כי היה מוגש תסקיר חיובי גם בעניינה של הנאשמת 1, לו היה מוגש תסקיר בעניינה, וכי עולה ממנו כי הנאשם מתייחס באופן ביקורתי לרשלנות המיוחסת לו ונוקט משנה זהירות על מנת להימנע מעבירות נוספות הנוגעות לאיכות הסביבה - נוכח העובדה שנאשמים אלה הורשעו בעבר בעבירות דומות, זמן לא רב לפני שביצעו את העבירות נשוא תיק זה, אשר לגביהן לא לקחו אחריות על מעשיהם וניהלו תיק הוכחות, איני סבורה כי מקרה זה הוא המקרה החריג ויוצא הדופן שבו יש לבטל את הרשעת הנאשם. הנאשמים 1 ו-2 הורשעו בת"פ (כ"ס) 2565/03, בעבירות של עיסוק בעסק טעון רישוי בניגוד לתנאי הרישיון ובעבירה על חוק עזר לדוגמא לרשויות מקומיות (הזרמת שפכי תעשייה למערכת ביוב) אשר יש להן היבט של פגיעה באיכות הסביבה. על הנאשמים, לאחר הקלה מסוימת בעונשם בערכאת הערעור, הוטלה ענישה מחמירה הכוללת קנס של 300,000 ₪ על שניהם יחדיו, והתחייבות מרתיעה על סך 250,000 ₪ להימנע מהעבירות בהן הורשעו. מעיון בגזר הדין עולה כי אף שם כמו במקרה דנן, למרות התראות של המשרד להגנת הסביבה המשיכו במעשיהם הבלתי חוקיים. וכך כתבה כב' השופטת בכור בגזר הדין, לעניין הפגיעה באיכות הסביבה שנגרמה כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים, לעניין העובדה כי הם אינם מפנימים את הוראות החוק, ולעניין הרווח הכלכלי שמרוויחים הנאשמים כתוצאה ממעשיהם: "למרות התכתבויות והתווכחויות רבות וממושכות בין הנאשמים והמשרד לאיכות הסביבה בנוגע לפרשנות תנאי הרישיון, כשהם חלוקים בנוגע לתנאים המפורטים בו...המשיכו הנאשמים בהפרת תנאי הרישיון, למרות שהוצאה להם התראה כדין על ידי הממונה על איכות הסביבה בגין אי קיום תנאי רישיון עסק... אין מדובר בהפרות טכניות/מינוריות של תנאי הרישיון, וגם אם לא הואשמו הנאשמים בגרם מפגעים לסביבתם - הרי שהקפדה ראויה על קיום תנאי הרישיון, נועדה לשם כך- גם אם התוצאה המסתברת של אי קיומם לא התרחשה בפועל. יש להרתיע הנאשמים ושכמותם לבל יעדיפו אינטרס כלכלי על פני מילוי החוק - כלשונם... הנאשמים ידעו פרק זמן ממושך על השגותיו של המשרד לאיכות הסביבה באשר לאופי והיקף פעילותם, לא נמנעו מהמשך פעילותם, תוך גריפת רווחים כלכליים משמעותיים - ובגין כך אין עליהם לצאת נשכרים שלא כדין". והנה, זמן קצר לאחר שבוצעו העבירות באותו עניין, בוצעו העבירות בתיק זה, ואף כאן, למרות התראות של נציגי המשרד לאיכות הסביבה ותוך זלזול בפגיעה שעלולה להיגרם מאי מילוי הוראות הדין, המשיכו במעשיהם ונגרם הנזק לסביבה המפורט לעיל. יודגש עוד, כי ככלל, המבצעים עבירות מסוג זה הינם אנשים נורמטיביים, ועל כן העובדה שנאשם 2 הוא אדם נורמטיבי, כפי שמציין שירות המבחן, אין בה די כדי להביא לביטול הרשעתו, ובנסיבות המקרה יש ליתן משקל רב לעובדה כי הוא הורשע בעבר בעבירות דומות, בעת קבלת החלטה בעניין ביטול הרשעתו. אציין עוד, כי עיינתי בשני פסקי הדין היחידים אותם הגיש ב"כ הנאשמים לבית המשפט, לאחר תום הטיעונים לעונש, בהם ביטל בית המשפט הרשעה על אף הרשעה קודמת בעברם של אותם נאשמים (ת"פ (כ"ס) 3453/05 מדינת ישראל נ' עדנאן בן אליה עבדלחי (2009) ו-ת"פ (ב"ש) 8043/08 מדינת ישראל נ' פיוטר קריפצר (2009)). לא מצאתי כי יש בהם כדי לשנות את מסקנתי. ראשית, העובדה כי נמצאו שניים בלבד, מלמדת עד כמה ביטול הרשעה ככלל, וכאשר לנאשם הרשעה קודמת בפרט, מהווה צעד חריג ויוצא דופן. שנית, נסיבות פסקי הדין שהוגשו שונות מהמקרה דנן. בשני פסקי הדין הייתה לנאשמים הרשעה קודמת בעבירות תכנון ובנייה בלבד, שלא היה בה כל דמיון, קשר או רלוונטיות לעבירות בהן הורשעו הנאשמים בתיק נשוא ההחלטה. בנוסף, בשני התיקים לקחו הנאשמים אחריות והודו בעבירות שיוחסו להם במסגרת הסדר טיעון, בניגוד למקרה דנן. אציין, כי נוכח העובדה שאני סבורה כי אף אם תסקיר בעניינה של נאשמת 1 היה חיובי כזה של נאשם 2, ואני יוצאת, כאמור לעיל, מתוך הנחה כי כך היה, אין מקום לבטל את הרשעתה, איני סבורה כי יש מקום להורות על קבלת תסקיר מבחן בעניינה כעתירת ב"כ הנאשמים. יחד עם זאת, לשיקולים הרבים לקולא אשר פורטו לעיל, יינתן משקל בגזירת עונשם של הנאשמת 1 ושל הנאשם 2. 15. לאור כל האמור לעיל, אני מבטלת את הרשעתו של הנאשם 3 ומורה כדלקמן: א. הנאשם 3 יבצע 180 שעות שירות לתועלת הציבור בהתאם לתוכנית שהוכנה על ידי שירות המבחן. ב. הנאשם 3 יחתום על התחייבות להימנע מלעבור אחת העבירות בהן הורשע. ההתחייבות תהיה על סך 50,000 ₪ למשך שנתיים מהיום, והיא תחתם עוד היום במזכירות ביהמ"ש. לא יחתום הנאשם 3 על ההתחייבות- ייאסר למשך עשרה ימים. איכות הסביבהקנס