1. בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט. 2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו: א. על המבקשת הוטלו שני קנסות. ב. הקנס הראשון במהלך ביקורת שבוצעה ביום 1.8.2004, בבית הכנסת שערי ציון בירושלים, נמצאו 3 עובדים זרים, שהועסקו בלא אישורים כדין, בניגוד לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991 (להלן - חוק עובדים זרים). ביום 20.3.2005 נשלחה למבקשת הודעה על קנס מנהלי קצוב בסך 30,000₪, מכוח חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985 (להלן - חוק העבירות המנהליות), בגין העסקת עובדים זרים (להלן - קנס א'). ההודעה נשלחה לכתובתו של המבקש ברח' קדושי סטרומה 66 בירושלים. ביום 28.4.2005 פנתה המבקשת למשיבה בבקשה לביטול קנס א'. המשיבה אישרה את קבלת הבקשה ביום 1.5.2007. לא היתה מחלוקת בין הצדדים, כי הבקשה הוגשה למשיבה במועד הקבוע בחוק, למרות שבפועל איחרה המבקשת להגיש את בקשתה בכשבוע. ביום 15.3.2006 נדחתה הבקשה לביטול הקנס. בתשובת התובע המוסמך נכתב כי לפי סעיף 8א לחוק לנקנס אפשרות לבקש להישפט על העבירה שבגינה הוטל הקנס תוך 30 יום מיום קבלת תשובת התובע המוסמך. ביום 16.11.2006 נשלחה למבקשת, בדואר רגיל, דרישה לתשלום קנס א' בתוספת ריבית פיגורים בסך של 48,000 ₪. ב-6.12.2006 וב-12.12.2006 שלחה המבקשת מכתב באמצעות ב"כ למשיבה, וביקשה לקבל בכתב את הנימוקים לדחיית הבקשה לביטול קנס א'. ב"כ המבקשת ציינה במכתב, כי בכוונתה להגיש בימים הקרובים בקשה להארכת מועד להישפט. ביום 27.12.2006 נשלחה תשובה שניה מטעם התובע המוסמך, לפיה קנס א' הוטל כדין ולא נמצאה עילה לביטולו. ביום 7.2.2007, הוגשה בקשה זו להארכת מועד להגשת בקשה להישפט לגבי קנס א'. ג.הקנס השני במהלך ביקורת שניה שבוצעה ביום 5.8.2004, בבית הכנסת שערי ציון בירושלים נמצא עובד זר, שהועסק ללא אישורים כדין, בניגוד לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים. ביום 27.6.2005 נשלח למבקשת, קנס מנהלי קצוב בסך 20,000₪, מכוח חוק העבירות המנהליות, בגין העסקת עובד זר (להלן - קנס ב'). הודעת קנס ב' נשלחה לכתובתו של המבקש ברח' קדושי סטרומה 66 ירושלים. ביום 10.7.2005 פנתה המבקשת למשיבה בבקשה לביטול קנס ב'. המשיבה אישרה את קבלת הבקשה ביום 21.7.2005 והודיעה, כי הפנייה תועבר להמשך טיפול. לא היתה מחלוקת בין הצדדים, כי הבקשה לביטול קנס ב' הוגשה למשיבה במועד הקבוע בחוק. ביום 9.11.2006 נשלחה למבקשת, בדואר רגיל, דרישה לתשלום קנס ב' בתוספת ריבית פיגורים בסך של 32,000 ₪. ביום 7.2.2007, הוגשה בקשה זו להארכת מועד להגשת בקשה להישפט לגבי קנס ב'. 3. ואלה טענות המבקשת: א. העבירות לא בוצעו על ידה, אלא על ידי קבלן משנה עימו חתמה על הסכם לביצוע עבודות שלד. ב. המבקשת פנתה בבקשה לביטול הקנסות, אך לא קיבלה תשובה לבקשותיה. לגבי קנס א' - בעקבות קבלת הדרישה לתשלום מיום 16.11.2006, ערכה המבקשת בירור והתברר לה, כי תשובת התובע המוסמך נשלחה ביום 15.3.2006. המבקשת לא ידעה על כך עד לאחר יום 16.11.2006. לגבי קנס ב' -המבקשת מעולם לא קיבלה תשובה לבקשתה לביטול הקנס. ג. הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקשת, ואשר מנעו ממנה להגישה במועד. המבקשת הגישה בקשה לבית הדין מיד לאחר שהוסרה המניעה, והמשיבה היתה מוסמכת לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועד. ד. המבקשת הביעה את רצונה להישפט, אם לא יבוטלו הקנסות שהושתו עליה, במכתב מיום 6.12.2006. ה. לא ניתן נימוק ענייני לדחיית הבקשה לביטול קנס א'. ו. בנסיבות דומות בעבר ומאותם נימוקים שהועלו על ידי המבקשת, בוטלו קנסות מנהליים כנגדה, ולא ברור מדוע הפעם לא בוטלו הקנסות. 4. מנגד טענה המשיבה: א. לא התקיימו לגבי הקנסות העילות הקבועות בחוק, והמצדיקות ביטול. ב. הודעה על דחיית הבקשה לביטול קנס א' נשלחה למבקשת ביום 15.3.2006. בהודעה צוין במפורש, כי למבקשת זכות להגיש בקשה להישפט, בתנאי שתוגש תוך 30 יום מיום קבלת תשובת התובע המוסמך. ג. אין בידי המשיבה אישור מסירה למכתב הדחייה מיום 15.3.2006, אך כעולה ממכתבה של ב"כ המבקשת מיום 6.12.2006, המבקשת קיבלה את המכתב, אך לא הגישה בקשה להישפט בתוך 30 ימים ממועד זה ועד ליום 7.2.2007, לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק. ד. הודעה על דחיית הבקשה לביטול קנס ב' נשלחה למבקשת ביום 20.4.2006. המבקשת קיבלה את מכתב הדחייה, כעולה מאישור המסירה, עד ליום 7.2.2007, לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק ולא הגישה בקשה להישפט. ה. המבקשת לא הראתה טעם מיוחד להארכת המועד. על כן אין הצדקה להארכת המועד. ו. תכלית חוק העבירות המנהליות אינו מתיישב עם קבלת הבקשה, כאשר לא הועלה כל טעם מיוחד להגשת הבקשה באיחור. ההליכים בבית הדין: 5. ביום 13.6.2007 התקיים דיון בבקשה להארכת מועד. בדיון זה לא חקרה המשיבה את מנהלה של המבקשת על תצהירו. כך נקבע בעניין חקירה שכנגד בע"פ 639/79 656/79 דוד אפללו ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 561, 565: "עריכתה של חקירה שכנגד הוא עניין הנתון לשיקול דעתה של התביעה, והמסקנות שיש להסיק מהיעדרה של חקירה זו הוא עניין הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט. תפקידו של בית המשפט הוא לחשוף את האמת, כפי שהיא עולה מחומר הראיות אשר לפניו. לביצוע תפקידו זה על בית המשפט להשתמש בשיקול דעתו באשר להערכת הראיות שהובאו לפניו. שיקול דעת זה אינו מוגבל בכלל נוקשה לפיו ראיה פלונית היא אמת, רק משום שהנאשם שהעיד עליה לא נחקר חקירה שכנגד. עם זאת, הימנעות מחקירה שכנגד עשויה להילקח בחשבון, במסגרת מכלול הנסיבות, שעה שבית המשפט יבוא להעריך את הראיות ולשקול את משקלן. לעיתים יהיה מקום ליתן לעובדה זו משקל ניכר (ראה ע"פ 38/61 פד"י טז 514). לעתים יהא מקום שלא ליתן לעובדה זו כל משקל. הכל תלוי בנסיבות הענין, כלומר, במסקנה ההגיונית שיש להסיק מהימנעות התביעה מלחקור את הנאשם" דברים אלה יפים גם לענייננו. לעובדה כי המשיבה נמנעה מלחקור את מנהלה של המבקשת על תצהירו משמעות בנסיבות המקרה. התצהיר כולל טענות עובדתיות הסותרות את גרסת המשיבה, ומשלא נחקר המצהיר לא נסתר האמור בתצהירו. בנוסף, האמור בתצהיר נתמך, לפחות בחלקו, בראיות חיצוניות שצורפו לתיק על יד הצדדים, כפי שיפורט בהמשך. האם המבקשת קיבלה את תשובת התובע המוסמך לבקשות לביטול הקנסות ומתי? 6. באשר לקנס א' - המחלוקת בין הצדדים היא באשר למועד שבו קיבלה המבקשת את תשובת התובע המוסמך מיום 15.3.2006, הדוחה את הבקשה לביטול הקנס. המבקשת טוענת, כי לא קיבלה מכתב זה, ורק בעקבות קבלת הדרישה לתשלום מיום 16.11.2006 (נספח ז' בבקשה), פנה מנהל המבקשת למרכז לגביית קנסות בהנהלת בתי המשפט על מנת לברר את פשר ההודעה, ואז התברר לו כי ביום 15.3.2006 נשלחה למבקשת הודעה בדואר רשום הדוחה את הבקשה לביטול קנס א'. במועד הבירור, הומצא למבקשת העתק המכתב (נספח ט' בבקשה). מיד עם קבלתו, פנה מנהל המבקשת לרשות הדואר לבירור העניין. דו"ח מעקב שהוצא לאחר הבירור העלה כי המכתב נשלח בתחילה לאזור ת"א לכתובת שגויה, ורק לאחר שנתגלתה הטעות הועבר המכתב לירושלים, ושם נמסרה הודעה לנמען, אך גם זאת רק פעם אחת, ולא שתיים כנדרש. מנהל המבקשת מעולם לא קיבל את ההודעה הראשונה שהומצאה כביכול למענה הרשום של המבקשת. מנגד טענה המשיבה כי הודעה על דחיית הבקשה לביטול קנס א' נשלחה למבקשת כבר ביום 15.3.2006. ידי המשיבה אמנם אין אישור מסירה של המכתב, אך אין ספק כי המכתב היה בידי המבקשת ביום 6.12.2006. מכאן, שההודעה על דחיית הבקשה לביטול קנס א' נמסרה לידי המבקשת בסמוך לפני יום 6.12.2006. 7. גם אם נודע למבקשת על דחיית בקשתה לביטול הקנס רק בסמוך ליום 6.12.2006 (נספח י' בבקשה), יש לדחות את טענתה כי הביעה את רצונה להישפט כבר במכתב זה. המבקשת היתה מיוצגת, והאמור במכתבה אינו בגדר בקשה להישפט. במכתב נכתב כי "בכוונתה להגיש בימים הקרובים לבית הדין לעבודה בקשה מסודרת להארכת מועד להישפט על העבירה". משמע, שהמבקשת היתה מודעת לכך שעליה להגיש בקשה כאמור, והיה עליה לעשות זאת בהקדם. בסופו של דבר הוגשה הבקשה רק ביום 7.2.2007, דהיינו, בחלוף כחודשיים ימים. לא הובאו טעמים המצדיקים את האיחור בהגשת הבקשה, ומשחלפו כחודשיים מהמועד שבו היה על המבקשת לפעול, דין הבקשה לגבי קנס א' להידחות. 8. קנס ב' - המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם קיבלה המבקשת את תשובת התובע המוסמך מיום 20.4.2006, הדוחה את הבקשה לביטול הקנס. המבקשת טוענת כי מעולם לא קיבלה מכתב זה. המשיבה טענה כי הודעה על דחיית הבקשה לביטול הקנס נשלחה למבקשת ונתקבלה על ידה ביום 20.4.2006 ועל כך יש אישור מסירה. המשיבה הפנתה לנספחים ג' ו-ד' בתגובתה. עיון בנספחים מעלה כי בפני בית הדין לא הוצג מכתב מיום 20.4.2006. במקום מכתב זה צרפה המשיבה פעם נוספת העתק ממכתבה מיום 15.3.2006, שנשלח כאמור בתשובה לבקשה לביטול קנס א'. עיון במסמכים מעלה כי לא ייתכן שהמכתב הנטען מיום 20.4.2006 הומצא למבקשת. ככל הנראה עקב טעות, שלחה המשיבה למבקשת את המכתב מיום 15.3.2006, שבמקור נשלח בתגובה לבקשה לביטול קנס א', גם כתשובה לבקשה לביטול קנס ב'. הדבר עולה בבירור מהשוואה בין נספח ב' ו-ג'. מדובר באותו מכתב (מיום 15.3.2006) והשוני היחיד הוא במספר דואר הרשום בצד שמאל למעלה (בנספח ב' מספר דואר רשום RA12859434IL ובנספח ג' מספר דואר רשום RA128594355IL). אישור המסירה אליו הפנתה המשיבה בנספח ד' נושא מספר דואר רשום RA128594355IL ונמסר בתאריך 20.4.2006 בתל אביב, ולפיכך, המסקנה היא כי נספח ג' (הנושא אותו מספר דואר רשום) נשלח על ידי המשיבה כתשובה לבקשה לביטול קנס ב' לתל אביב. על כן יש לקבל את טענת המבקשת כי לא קיבלה את המכתב מיום 20.4.2006 כאשר מענה בירושלים ולא בתל אביב. בנוסף, לא ייתכן שאישור המסירה שמעיד על עצמו כי נשלח ביום 22.3.2006 ונמסר ליעדו ביום 20.4.2006 נשלח בתגובה לבקשה לביטול קנס שהוגשה ביום 10.7.2006, דהיינו, מכתב התשובה קודם לבקשה לביטול הקנס בכ-4 חודשים. על כן יש לקבל את טענת המבקשת כי לא קיבלה את המכתב מיום 20.4.2006.. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי חלף המועד להגשת בקשה להישפט, ולפיכך מתקבלת הבקשה לגבי קנס ב'. סוף דבר - הבקשה להארכת מועד להישפט לגבי קנס א' נדחית. הבקשה להארכת מועד להישפט לגבי קנס ב' מתקבלת. קנס